תולדות השימוש בארון | 5

בשיעור זה נמשיך בעיוננו בתולדות השימוש בארון לאורך ספר שמואל מימי דוד ואילך.

העלאת הארון מקריית יערים לעיר דוד

"וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר-נִקְרָא שֵׁם שֵׁם ה' צְבָא-וֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו. וַיַּרְכִּבוּ אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹקִים אֶל-עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת-הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה. וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלֹקִים וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן. וְדָוִד וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי ה' בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֱלִים. וַיָּבֹאוּ עַד-גֹּרֶן נָכוֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּה אֶל-אֲרוֹן הָאֱלֹקִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר. וַיִּחַר-אַף ה' בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹקִים עַל-הַשַּׁל וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹקִים. וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ ה' פֶּרֶץ בְּעֻזָּה וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (שמואל ב ו', ב-ח).

לאחר כיבוש ירושלים, עם ביסוסו של דוד בעיר ומתוך מגמה לאחד בזה את כל ישראל, המעשה הראשון שדוד עושה הינו להעלות את הארון מקריית יערים לעיר דוד^[1]. שני חידושים גדולים ישנם במעשה זה:

הראשון, עצם התעוזה שבהתענינות בארון ובלקיחתו. כפי שהזכרנו בעבר, סביר מאוד להניח כי סיבה מרכזית לחוסר הזיקה לארון הינו הפחד מפני הארון שהורג (כך במלחמת אבן העזר, אצל פלישתים וכן כשהגיע הארון לבית שמש). למרות כל זאת, דוד מעז להעלות את הארון.

השני הינה העובדה שהארון לא הועבר לגבעון – שם הבמה הגדולה, אלא לעיר דוד. לכאורה, מקומו הטבעי של הארון הינו במשכן, ואם כבר לוקחים אותו מקריית יערים, טבעי ומתבקש כי הארון יושב למשכן. דוד בוחר לא להעלותו לבמה הגדולה אשר בגבעון, ובכך לאחד את מקום השראת השכינה ומקום העבודה, אלא להעביר את הארון לעיר דוד. הנימוק העיקרי לפי דעתנו למעשה זה הוא רצונו של דוד ותפילתו כי הארון יימצא בעיר הבירה המלכותית, על מנת לחבר את המלכות עם הקודש, מתוך ציפיה כי בבוא העת יבנה בירושלים מקדש. ישנה כאן אמירה על פיה יש ליצור זיקה בין המלכות למקדש^[2].

מיקום תיאור העלאת הארון בספר שמואל - תחילה, מבסס דוד את המלכות, מנצח את הפלישתים ואחר כך מעלה את הארון לירושלים. המלכות היא המסד, שלאחר ביסוסו נבנה המקדש וכברייתא בסנהדרין (כ:) לפיה יש תחילה להמליך מלך, אחר כך להכרית זרעו של עמלק ואחר כך לבנות את בית הבחירה.

אולם, יש לציין כי על פי דברי הימים, הסדר שונה. הקמת המקדש בירושלם הינו היעד המרחיב ומוליך את ביסוסה של המלכות ואת הניצחון על האויבים, לפיכך מעלה דוד את הארון לירושלים מיד לאחר המלכתו מתוך רצון שירושלים תהיה מקום המקדש העתידי ומכוחה תתברך המלכות ותתבסס מלמעלה למטה.

 

מזמור כ"ט - מזמור העלאת הארון?

בספר 'המקרא והמסורה' (עמ' טז ואילך) מציע הרב ראובן מרגליות כי מזמור כ"ט בתהילים – "מזמור לדוד הבו לה' בני אלים" – נאמר בעת העלאת הארון.

הרב מרגליות מתבסס על חזרת המילה "כבוד" במזמור,^[3] ועל ההקבלות בינו ובין מזמור כ"ד, אותו דרשו חז"ל (שבת ל.) על הכנסת הארון לקודש הקודשים.^[4] הוא גם מציע כי כותרת המזמור בתרגום השבעים – "בנסוע האוהל" – רומזת לאוהל שנטה דוד לארון בעיר דוד.^[5] ייתכן שהמזמור אכן מביע רצון לתת כבוד לקב"ה על ידי העלאת הארון והכרה בכוחו ובעצמתו, אשר מתגלים בעולם בדרכים שונות, אולם רק 'בהיכלו כולו אומר כבוד' ומתבררת מלכותו בעולם. רק בהגיע הארון למנוחתו באה ברכת שלום לישראל.

חטא נשיאת הארון ותיקונו

מה היה החטא בנשיאת הארון בעת העלאתו לעיר דוד? נראה כי ישנו הבדל מהותי בין לקיחת הארון בעגלה לבין נשיאתו בכתף. המוליך עגלה הוא המכוון אותה, מוביל אותה ובמידה מסוימת שולט בה. לעומת זאת בנשיאת הארון ישנו ביטוי מסויים של השתעבדות לו.

דוד תיקן חטא זה תיקון גדול כבר בהעלאה השנייה: בהקדשת הלוויים, בנשיאה בכתף, בהקרבת הקרבנות ובשיתוף כל העם:

"וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן ה' בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ ה' אֶת-עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת-כָּל-בֵּיתוֹ. וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ ה' אֶת-בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹקִים וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹקִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה. וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן-ה' שִׁשָּׁה צְעָדִים  וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא. וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל-עֹז לִפְנֵי ה' וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד. וְדָוִד וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת-אֲרוֹן ה' בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר"

                                                                           (שם, יא-טו).

אולם, דומני כי התיקון הכולל והאמתי לחטא, היה במרד אבשלום.

כאשר דוד עזב את ירושלים על מנת שלא להתעמת עם אבשלום בעיר, הוא מחליט להשאיר את ארון ה' בירושלים, עם אבשלום. למרות הבנתו הפשוטה של צדוק הכוהן, הרוצה לקחתו עמו, ולמרות התועלת הציבורית הגדולה שתצמח מהימצאות הארון עם דוד המלך הגולה, דוד מחליט להאירו בירושלים. בכך, מבטא דוד באופן חד וברור את ההשקפה כי לא הארון הוא ההולך אחר המלך - כפי שעשה הוא עצמו בהעלאת הארון מקריית יערים לירושלים - אלא המלך צריך לילך אחר הארון. לפיכך אם נבחרה ירושלים לעיר מלכות המחוברת למקדש, הרי מקומו של הארון הוא בירושלים, אף אם עתה ייהנה ממנו אבשלום המורד. את כל זאת ביטא דוד בתשובתו לצדוק:

"אם אמצא חן בעיני ה' והשִבני והראני אֹתו ואת נוהו. ואם כה יאמר לא חפצתי בך הנני יעשה לי כאשר טוב בעיניו" (שמ"ב ט"ו, כה-כו).

כביכול הפנים דוד רק בפרשה זו את מלוא המשמעות של תלותו המוחלטת בקב"ה, ואת תלותה של מלכותו בהסכמה הא‑לוהית.

התיקון האמתי לפרץ עוזא – בעל פרצים

מסדר הנושאים בדברי הימים עולה משמעות נוספת למיקום המערכה נגד פלשתים בין שתי ההעלאות. נראה שבתיאור המערכה הזו מציגה הנבואה, הן בלשונה הן בתוכנה, תיקון לחטא עוזא. וכך אומר דוד לכל קהל ישראל:

"אִם עֲלֵיכֶם טוֹב וּמִן ה' אֱ‑לֹקֵינוּ נִפְרְצָה נִשְׁלְחָה עַל אַחֵינוּ הַנִּשְׁאָרִים בְּכֹל אַרְצוֹת יִשְׂרָאֵל וְעִמָּהֶם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם בְּעָרֵי מִגְרְשֵׁיהֶם וְיִקָּבְצוּ אֵלֵינוּ^[6]"                                              (דה"א י"ג, ב).

דומני שבכך רומז הכתוב לפסוק יא שם מתוארת תגובת דוד למכה שהביא ה' על עוזא:

"וַיִּחַר לְדָוִיד כִּי פָרַץ ה' פֶּרֶץ בְּעֻזָּא וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּא עַד הַיּוֹם הַזֶּה".

נראה כי משמעות הפריצה מצדו של דוד היא עשיה מתוך התלהבות גדולה הגורמת לפריצת המסגרת הראויה. וכביכול מדה כנגד מדה, ה' פורץ פרץ בעזא.

הדמיון הלשוני חוזר בהמשך במסגרת המלחמה עם הפלשתים:

"וַיַּעֲלוּ בְּבַעַל פְּרָצִים וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִיד וַיֹּאמֶר דָּוִיד פָּרַץ הָאֱ‑לֹהִים אֶת אוֹיְבַי בְּיָדִי כְּפֶרֶץ מָיִם עַל כֵּן קָרְאוּ שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בַּעַל פְּרָצִים"                                                       (שם י"ד, יא).

לעומת העלאת הארון, בבעל פרצים, דוד מגביל את עצמו במלחמה, ועל אף יכולתו לכאורה להכריע את האויב בכוחותיו, הוא ממתין להכרעה האלוקית. בעקבות המתנה זו, ה' פורץ את אויביו בידו של דוד כפרץ מים. השרש 'פרץ' משמש ללא ספק בפרשה זו מלה מנחה, וגם כאן ישנה מדה כנגד מדה. דוד מצדו מונע מעצמו עשייה אנושית על מנת שתתגלה הנהגת ה', ואילו ה' מעניק לדוד את הניצחון על פלשתים.

ניצחון זה בבעל פרצים, הושג בעקבות שאילת דוד בה' אם לעלות למלחמה, ותשובתו החיובית של ה'. גם במערכה השנייה נגד פלשתים שאל דוד בה', ושם נאמר:

"וַיִּשְׁאַל עוֹד דָּוִיד בֵּאלֹקִים וַיֹּאמֶר לוֹ הָאֱלֹקִים לֹא תַעֲלֶה אַחֲרֵיהֶם הָסֵב מֵעֲלֵיהֶם וּבָאתָ לָהֶם מִמּוּל הַבְּכָאִים. וִיהִי כְּשָׁמְעֲךָ אֶת-קוֹל הַצְּעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים אָז תֵּצֵא בַמִּלְחָמָה כִּי-יָצָא הָאֱלֹקִים לְפָנֶיךָ לְהַכּוֹת אֶת-מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים"      (שם, טו).

כאן, בעיצומה של המלחמה, בא התיקון השלם ביותר לפרץ עוזא: דווקא בקרב - פעולה מלכותית מובהקת, המוכתבת בדרך כלל על ידי שיקולים אנושיים גרידא – ממתין דוד, נמנע מלחימה, ומכפיף את רצונו המלכותי באופן מוחלט לקביעה הא‑לוהית^[7].

 

 

משמעות הארון באוהל בעיר דוד

הן בספר שמואל והן בדברי הימים, מבואר כי דוד מעלה את  הארון לעיר דוד.

"ויביאו את ארון ה' ויציגו אתו במקומו בתוך האהל אשר נטה לו דוד..."           (שמואל ב ו', יז).

"ויעש לו בתים בעיר דוד ויכן מקום לארון האלקים ויט לו אהל"        (דברי הימים א ט"ו, א).

בפסוק בדברי הימים, מפורש כי זהו המקום אותו הכין דוד לארון בעיר דוד.

ברצוננו לטעון כי מרגע העלאת הארון לעיר דוד, ועד בנין הבית בימי שלמה, משמש האוהל והארון למוקד פולחני משמעותי בעיר דוד במקביל לבמה הגדולה שנמצאת בגבעון. על פי הבנה זו, יתכן מאוד להבין כי ההכנה המוזכרת בפסוק בדברי הימים, כוונתה להכנת מקום מקודש המיועד לארון.

בהקשר זה, מעניינים מאוד דבריו של הגאון מוילנא על הכנת המקום. לפירושו, הכנת המקום פירושה בנין אבנים תחת אוהל. הבנה זאת מעניקה חשיבות מיוחדת למקום מקודש בתוך עיר דוד, כשבמקביל נמצאת הבמה הגדולה בגבעון. ייתכן אפילו שזה מזכיר את המציאות במשכן שילה בו ישנו בסיס של אבנים כשהחלק העליון הינו יריעות.

בנוסף לכך, מעיד הכתוב בדברי הימים:

"ואלה אשר העמיד דוד על ידי שיר בית ה' ממנוח הארון ויהיו משרתים לפני משכן אהל מועד בשיר עד בנות שלמה את בית ה' בירושלם ויעמדו כמשפטם על עבודתם"       (דברי הימים א ו', טז-יז).

ובהמשך:

"ויעזב שם לפני ארון ברית ה' לאסף ולאחיו לשרת לפני הארון תמיד לדבר יום ביומו"     (שם ט"ז, לז).

מכאן שסביב הארון ישנו פולחן בירושלים של שירת לויים יומית.

בהקשר זה, סביר מאוד כי הביטוי המופיע בתהילים (קל"ב, ג): "אם אבא באהל ביתי", מכוון אכן אל האוהל שנטה דוד בעיר דוד עבור הארון.

מענין כי במרד אבשלום, כשדוד מחליט להשאיר את הארון בירושלים הוא אומר לצדוק:

"ויאמר המלך לצדוק השב את ארון האלקים העיר. אם אמצא חן בעיני ה' והראני אותו ואת נוהו".

ומסביר שם הרד"ק על אתר כי פירוש המילה נוהו - הבית שהיה שם הארון.

התמונה העולה בבירור מן הפסוקים השונים היא כי דוד המלך מחליט בעצמו, ללא כל שאילה בה', וגם ללא כל אמירה נבואית כי הוא מצפה מאוד כי ירושלים תהיה המקום העתידי של המקדש. לשם כך הוא מעלה את הארון לירושלים, לחבר את עיר הבירה השלטונית למוקד הקדושה, הארון, והוא הופך אותו למוקד פעילות פולחנית בה מתקיימת על ידי הלויים שירה יום יומית וזאת עד להעלאת הארון לבית ה' בימי שלמה.

ביטוי נוסף לעניין זה הוא דברי הפסוק בדברי הימים ב:

"ואת בת פרעה העלה שלמה מעיר דוד לבית אשר בנה לה, כי אמר לא תשב אשה לי בבית דוד מלך ישראל כי קודש המה אשר באה אליהם ארון ה'"                                         (ח', יא).

הכתוב מבליט את העובדה כי העלאת הארון לעיר דוד משפיעה על צביונה של העיר כולה, והופך אותה ל"קדש המה".

אם כן, כאמור, ייתכן כי העלאת הארון הפכה את עיר דוד לעיר קודש ולמוקד רוחני מרכזי.

הארון במלחמת בני עמון

אזכור הארון בקרב ברבת עמון הינו האיזכור האחרון של הארון בזיקה למלחמה:

"וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-אוּרִיָּה הֲלוֹא מִדֶּרֶךְ אַתָּה בָא מַדּוּעַ לֹא-יָרַדְתָּ אֶל-בֵּיתֶךָ. וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל-דָּוִד הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים וַאֲנִי אָבוֹא אֶל-בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם-אִשְׁתִּי חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ אִם-אֶעֱשֶׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה"

אומר המלבי"ם:

"וגם מה שכתבו חכמינו זכרונם לברכה בעירובין סג גמירי דכל זמן שהארון והשכינה שלא במקומם ישראל אסורים בתשמיש לא שייך כאן למה שכתב מהרי"א (האברבנאל) שזה לא היה הארון שבו הלוחות רק הארון שהיו מונחים בו האפוד והאורים והתומים והארון והמלך שהם העיקר ישבו במקומם והוא דייק אדוני יואב כאילו יואב הוא העיקר ולא יכין לדבר כן בפני המלך ועל כן נתחייב מיתה כמורד".

גם בעל המצודות פירש:

"הארון שהיו נתונים בו האפוד והאורים והתומים".

מעניין כי מפרשים אלו בחרו לומר כי אין המדובר בארון הברית הרגיל אלא בארון אחר שהכיל את האפוד והאורים והתומים^[8].

הר"י מטרני מפרש כי מדובר על הארון בו מונחים שברי הלוחות. סברה זו אפשרית רק אם סוברים שישנם שני ארונות אך לא לפי הדעה כי ישנו רק ארון אחד. העובדה שכל המפרשים בדרכים שונות מבארים כי לא מדובר על הארון הרגיל העיקרי השוכן במשכן אלא בארון אחר, נובעת אולי מההבנה כי בעקבות מעשה בני עלי ושבי הארון על ידי הפלישתים חששו ביותר להוציא את הארון ועל כן מדובר על ארונות אחרים.

 

 

מקומו של הארון ותפקידו בימי שלמה

העלאת הארון מעיר דוד לבית ה'

המשמעות המעשית של בנית בית ה' הינה איחוד מחדש של הארון והבמה הגדולה. הבמה הגדולה בגבעון והארון בעיר דוד, ושניהם מועברים לבית ה' בהר המוריה. לאחר השלמת בניין הבית והצבת הכלים בו, מועלה הארון מעיר דוד להר המוריה. בעקבות העלאה זו, נחנך בית ה' בחודש תשרי כמבואר בפסוקים במלכים ובדברי הימים.

בפשטי הפסוקים מועלה הארון שהיה בעיר דוד מאז שדוד העלה אותו לשם מקריית יערים. חז"ל מתארים כי שלמה בונה ארון חדש ונתייחס עתה להבנה זו.

בניית ארון נוסף על ידי שלמה?

העלאת הארון מעיר דוד אל הר המוריה והכנסתו לבית ה' מתוארים באופן מפורש בספר מלכים א:

"אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-כָּל-רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת-אֲרוֹן בְּרִית-ה' מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן. וַיִּקָּהֲלוּ אֶל-הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת-הָאָרוֹן. וַיַּעֲלוּ אֶת-אֲרוֹן ה' וְאֶת-אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת-כָּל-כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל וַיַּעֲלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם. וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו אִתּוֹ לִפְנֵי הָאָרוֹן מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר אֲשֶׁר לֹא-יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב. וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית-ה' אֶל-מְקוֹמוֹ אֶל-דְּבִיר הַבַּיִת אֶל-קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים  אֶל-תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים. כִּי הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם אֶל-מְקוֹם הָאָרוֹן וַיָּסֹכּוּ הַכְּרֻבִים עַל-הָאָרוֹן וְעַל-בַּדָּיו מִלְמָעְלָה. וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן-הַקֹּדֶשׁ עַל-פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן-הַקֹּדֶשׁ וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת-בֵּית ה'. וְלֹא-יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן  כִּי-מָלֵא כְבוֹד-ה' אֶת-בֵּית ה'"           (ח', א-יא).

ארון ה' הועלה מקריית יערים לעיר דוד על ידי דוד לאחר כיבוש ירושלים כמתואר בשמואל ב, פרק ו וכן בדברי הימים א, יג-טו מאז הארון מצוי בעיר דוד. במקביל, לאחר חורבן שילה, הבמה הגדולה, המשכן הוקם בנוב ככל הנראה על ידי שאול ואחרי חורבנו על ידי שאול הועבר המשכן – הבמה הגדולה לגבעון.

שלמה, לאחר השלמת בניין בית ה'^[9] מכניס אליו מצד אחד את הארון מעיר דוד, ומצד שני את כלי המשכן מגבעון אל בית ה'. בפשטות הפסוקים מדובר על הארון שהעלה דוד לעיר דוד, המועלה עתה ואין כל התייחסות לאיזו שהיא בעיה עם הכנסת הארון לקדש הקודשים.

מעניין כי חז"ל מסבירים כי לא ניתן היה להכניס את הארון לקדש הקדשים, וכך דברי הגמרא:

"דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב 'עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו' (תהילים פ"ו, יז) אמר דוד לפני הקב''ה רבונו של עולם מחול לי על אותו עון. אמר לו מחול לך. אמר לו עשה עמי אות בחיי. אמר לו בחייך איני מודיע בחיי שלמה בנך אני מודיע. כשבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים דבקו שערים זה בזה. אמר שלמה עשרים וארבעה רננות ולא נענה. פתח ואמר 'שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד' (תהילים כ"ד, ז) רהטו בתריה למיבלעיה, אמרו 'מי הוא זה מלך הכבוד'. אמר להו 'ה' עזוז וגבור'. חזר ואמר 'שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד, מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה' - ולא נענה. כיון שאמר 'ה' אלקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך' (דברי הימים ב ו', מב) מיד נענה. באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדירה וידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו הקב''ה על אותו עון"       (שבת ל.).

תחילה, יש לציין, כי קשה למצוא מקור בפסוקים לדברי חז"ל אלו.

שנית, המדרש מלמד כי שלמה אינו יכול בכוחות עצמו להכניס את הארון לקדש הקדשים. המדרש אינו מנמק כאן מדוע נמנע משלמה להכניס את הארון לקודש הקודשים. במדה מסויימת הארון נכנס בזכות הזכרת חסדי דוד אביו. המדרש קושר את הכנסת הארון למחילה הגמורה של החטא של דוד ולידיעה שכל ישראל כי ה' מחל לדוד על אותו עוון^[10].

מה שאינו מבואר במדרש זה מפורש במדרש הבא. המדרש בשמות רבה ח, א וכן התנחומא בפרשת וארא, מתארים כי שלמה בונה ארון חדש ולא משתמש בארון שהועלה מעיר דוד אל בית ה' כפשטות הפסוקים:

"ויהי ביום דבר ה' וגו' ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה הה"ד 'שאו שערים ראשיכם' (תהלים כד) שלמה אמר הפסוק הזה בשעה שהכניס הארון לבית קדשי הקדשים עשה ארון של י' אמות כיון שהגיע לפתח בית המקדש היה הפתח של י' אמות והארון של י' אמות ואין עשרה אמות יכולין להכנס בתוך י' אמות ועוד שהיו טעונין בו כיון שבא להכניסו לא היה יכול  עמד שלמה והיה מתבייש ולא היה יודע מה לעשות התחיל להתפלל לפני הקב"ה מה עשה שלמה ארז"ל הלך והביא ארונו של דוד ואמר (ד"ה ב ו) ה' אלקים אל תשב פני משיחך א"ר ברכיה בשם ר' חלבו באותה שעה חיה דוד והכל ממך לדרוש שכן דוד אומר (תהלים ל) ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור והיה שלמה אומר רבון העולמים עשה בזכותו של זה שנאמר (ד"ה ב ו) זכרה לחסדי דויד עבדך מיד נענה מה כתיב אחריו וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים ותאכל העולה והזבחים וכבוד ה' מלא את הבית ורוח הקודש צווחת ואומרת (קהלת ד) ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה התחיל שלמה אומר (תהלים כד) שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד אמרו לו השערים מי הוא זה מלך הכבוד א"ל ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה כיון שאמר להם כן מיד שככו אלולי כן בקשו לרוץ את ראשו להמיתו".

המדרש מתאר כי שלמה בנה ארון חדש שונה מן הארון של בצלאל. אין כל רמז בפסוקים לכך שנבנה ארון חדש. המדרש מתאר איך נבנה ארון שרוחבו עשר אמות ואין הוא יכול להיכנס לקדש הקדשים שפתחו הוא עשר אמות והארון (ובודאי עם האנשים הטעונים בו) אינו יכול להיכנס לפתח שרוחבו עשר אמות, הביא ארונו של דוד, חיה דוד ושלמה מתפלל לקב"ה שיעשה בזכותו של דוד, והמדרש מסביר מדוע נסגרו השערים ומנעו בתחילה את כניסת הארון.

נשאלת השאלה האם שלמה, החכם מכל אדם, אינו יודע כי לא ניתן להכניס לפתח של עשר אמות ארון שרוחבו עשר אמות ומהו הצורך בכלל בארון נוסף? מה היה חסר בארון המקורי של בצלאל שהמשיך לשמש בכל שנות המשכן? נראה כי לחז"ל ישנה כאן ביקורת נוקבת על שלמה שחשב בשב מסויים כי הוא בעצמו מלך כבוד ואילולי חזרתו ממחשבה זו, בקשו השערים לרוץ את ראשו.

נראה כי הארון מסמל את הכלי העיקרי להשראת שכינה. החלפת הארון בארון ששלמה בונה משמעותו כי שלמה רואה את עצמו כמלך הכבוד, וזה שאין הרוחב מספיק מלמד כי במצב הזה אין כל אפשרות להיכנס. הארון יכול להיכנס רק בזכותו של דוד. דוד שהחל את מלכותו כרועה צאן מבטא את מידת הענוה את המלכות המתוקנת ועל כן מכח מידה זו יכל הארון בסופו של דבר להיכנס אל קודש הקודשים אך אין בכח הנהגה זאת של שלמה לבדו שיכניס את הארון לקדש הקדשים.