מזבח לה' בימי יצחק ויעקב

 עורך: אביעד ביננשטוק, תשע"ג

 

המזבחות שבנה אברהם

נסיים את הסקירה בה התחלנו בשיעור שעבר, על אודות המזבחות שנבנו ע"י אברהם אבינו ובמשמעותם[1]:

המזבח האחרון שנבנה ע"י אברהם הינו המזבח בהר המוריה. זהו המזבח היחידי מבין כל המזבחות שבנה, בו מוקרב בפועל איל. מזבח ועליו קרבן מבטאים את שלמות הזיקה לקב"ה.

אמנם המזבח נבנה על מנת להעלות בו את יצחק לעולה ורק לבסוף הוקרב בו איל, אך עניין זה מבטא את היחס הברור בין הבהמה המוקרבת המהווה תחליף לקרבן אדם.

היות וזהו המקום היחידי אצל האבות בו התורה מציינת בניין מזבח והקרבת קרבן עליו, מובנת מאוד העובדה כי פרשת העקדה רומזת למהותו העתידית של המקדש בהר המוריה.

יסודות הלכתיים רבים קשורים במעשה העקדה וקיימת הקבלה ברורה בין מעשה העקדה להתגלות בימי דוד בגורן ארוונה היבוסי. גם בהיבט זה מתקיים עניין מעשי אבות סימן לבנים^[2].

בניין המזבח על ידי יצחק בבאר שבע

בניין המזבח על ידי יצחק מתואר בפסוקים הבאים:

"וַיַּעַל מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע. וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱ‑לֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי. וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה' וַיֶּט שָׁם אָהֳלוֹ"                                (בראשית כ"ו, כג-כה).      

כאברהם בשעתו, בונה גם יצחק מזבח בעקבות היראות ה' אליו, וכאברהם קורא הוא במקום בשם ה'. המזבח נבנה בבאר שבע^[3], ושמא היה זה בקרבת המקום בו נטע אביו אשל וקרא בשם ה' א‑ל עולם (שם כ"א, לג) (אם כי הכתוב אינו מזכיר זאת).

בפשטות, נבנה המזבח כאות תודה על ההיראות והבטחת ריבוי הזרע. ה'משך חכמה' על אתר מסביר כי המזבח נועד לפרסם את הנבואה או את הנס, לשון אחר - לפרסם את שם ה' בעולם^[4]:

"הנה ענין בנין המזבח היה לפרסם הנבואה או הנס, אשר על זה בנה המזבח. וכן קראו שם המזבח 'ה' נסי' (שמות י"ז, טו) 'ה' שלום' (שופטים ו', כד) וכיוצא בזה. והנה במחזה הראשון אשר הנבואה היתה שיירש הוא וזרעו 'כל הארצות האל' (פסוק ד) לא פרסם אותם, כי היה מפחד מפני יושב הארץ פן תחרה קנאתם בו, ויצחק לא נלחם מימיו. ועוד, כי היה נגד דרכי המוסר אשר אנשי הארץ, שלמים הם אתו, יביט לנחול ארצם. לכן לא פרסם המראה הזה ולא בנה מזבח. לא כן במראה השניה אשר לא הזכיר לו הארץ, רק שאמר 'אל תירא... וברכתיך', בנה מזבח ופרסם המראה. לכן אמרו: הנה 'ראינו כי היה ה' עמך' (פסוק כח) - זה על התגלות כבוד ה' אליו, והבן".

בניין המזבחות על ידי יעקב בשכם ובבית אל

המזבח בשכם

"ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם ויחן את פני העיר. ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה. ויצב שם מזבח ויקרא לו א-ל א-להי ישראל"              (בראשית ל"ג, יח-כ).

הביטוי "ויצב מזבח" (לעומת "ויבן מזבח") מיוחד ליעקב, ומזכיר את עניין המצבה. ומבאר הרד"ק על אתר:

"באמרו 'ויצב' ולא אמר ויבן נראה כי לא היתה אלא אבן אחת, הציבה והעלה עליה קרבן".

גם כאן באה אחרי הצבת המזבח קריאת שם – "א-ל א-לקי ישראל" – ונחלקו המפרשים אם הכוונה לשם המזבח או לשמו של הקב"ה. לגבי תוכן הקריאה כתב רד"ק:

"קרא למזבח כן להיות לזכרון לאשר הצילהו הא-ל בדרך ושלח לו מלאך ושנה שמו ישראל, רוצה לומר ששרה עם א-ל, לפיכך שם המזבח כן. וכן קרא משה רבנו למזבח אשר בנה "ה' נסי" (שמות י"ז, טו), לזכרון הנס שעשה להם ה'...".

גם במזבח זה - בדומה לרוב המזבחות שבנו האבות אין מוזכרת הקרבת קרבנות כלל ועיקר.

המזבח בבית א-ל

"וַיֹּאמֶר א-ֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵ-ל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם. וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵ-ל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי. וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם. וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱ-לֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב. וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא בֵּית אֵל הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ.וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱ-לֹהִים בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו".

זוהי הפעם הראשונה בה מצטווה אדם לבנות מזבח. בפשטות, המזבח נבנה כהכרת תודה על היראות ה' אל יעקב בברחו מפני עשו והשלמת נדרו אז, וכפירוש ספורנו:

"ועשה שם מזבח לא-ל הנראה אליו בברחו – לתת הודאה על שקיים לך ההבטחה שעשה שם, כענין אמרם (ברכות נד.) – "מברך ברוך שעשה לי נס במקום הזה".

מדרש לקח טוב (מובא כאן מתורה שלמה לבראשית ל"ה, ז אות לב) אומר כי המזבח נבנה בדיוק במקום בו הייתה האבן:

"'ויבן שם מזבח', חידש האבן אשר שם מראשותיו, דכתיב 'והאבן הזאת אשר שמתי מצבה' - ואימתי 'יהיה בית אלוקים'? בבואו מפדן ארם, שנאמר 'ויבן שם מזבח'".

ומסביר הרב הירש (על פי דרכו) כי בניין מזבח במקום בו הייתה מצבה משמעו בניין בית ה' במקום ההתגלות והקמת מזבח בצדו. כך מחבר יעקב בחזרתו מחרן ובהשלמת נדרו את שתי הבחינות: מצבה ומזבח.

גם כאן באה בעקבות בניין המזבח קריאת שם המקום. ואף כאן אין זכר לקרבנות.

יוצא כי ישנו כאן ציווי אלוקי לבנות מזבח בבית אל, ויעודו מפורש: לא הקרבת קרבנות אלא הודאה על קיום ההבטחה.

ייתכן כי הציווי לבנות כאן מזבח מחזק את ההבנה כי בית אל משמשת בפועל כמקדש האבות, וכמקום המרכזי לגילוי שכינה ולעבודת האדם את ה'.

בשני המזבחות שבנה יעקב אבינו הוא זובח זבחים, הראשון בהר הגלעד (בראשית ל"א, נד) והשני בבאר שבע קודם ירידתו לגלות מצרים: "ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע, ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק" (בראשית מ"ו, א). "זבחים" הם שלמים (ראה שמות כ"ד, ה), ויעקב הוא הראשון הזובח זבחי שלמים לה'.

אף שאין זה מפורש בכתוב, ייתכן שהדבר היה במקום בו בנה יצחק את המזבח בבאר שבע, וכך אכן מבאר רשב"ם (וכן בחזקוני):

"לאלקי אביו יצחק - שעשה שם יצחק מזבח בבאר שבע כשנגלה לו הקב"ה כמה שכתוב בפרשת אלה תולדות יצחק, ועשה גם הוא שם זבחים כמו שעשה אביו".

רד"ק מוצא במילים "לאלקי אביו יצחק" רמז למטרת הזבח – הבאת רוח נבואה, כדי לדעת אם הקב"ה מתיר לו לרדת למצרים, או שמא יאסור זאת עליו כשם שאסר זאת על יצחק אביו:

"וזבח הוא זבחים בבאר שבע שהיא בקצה ארץ כנען, וקודם שיצא מן הארץ רצה לדעת רצון הקל אם ימנענו כאשר מנע מאביו יצחק או לא, וזבח זבחים כדי שתבא אליו רוח נבואה".

הרמב"ן (בעקבות בראשית רבה צד ה) מסביר את תכלית הזבח בדרך אחרת:

"כי כאשר בא יעקב לרדת מצרים ראה כי הגלות יתחיל בו ובזרעו, ופחד ממנו וזבח זבחים רבים לפחד אביו יצחק שלא תהא מדת הדין מתוחה כנגדו. ועשה זה בבאר שבע שהוא בית תפלה לאבותיו, ומשם נטל רשות בלכתו לחרן. ואמר הכתוב 'זבחים', להודיע שלא היו עולות כאבותיו, כי אברהם עולות הקריב. ורבותינו אמרו (זבחים קטז.) לא הקריבו בני נח שלמים, עולות הקריבו, ובנח כתוב מפורש 'ויעל עולות במזבח' (בראשית ח', כ), אבל יעקב מפני פחד ה' הקריב שלמים להשלים אליו כל המדות, כמו שדרשו (תורת כוהנים דבורא דנדבה פרשה יג פרק טז): שלמים שמטילין שלום בעולם".

כלומר, מטרת הקרבן שלא תהא מידת הדין מתוחה, ועל כן הקריב זבחים ולא עולות

מעניין כי מיד אחרי זביחת הזבחים מתגלה הקב"ה ליעקב במראות הלילה בשם אלוקים (בראשית מו, ב) דהיינו, במידת הדין דווקא.

אגב, כאן אנו מוצאים ייחוד נוסף של יעקב: התגלות הבאה בעקבות עבודה (זביחת זבח) – ולא כסדר הרגיל אצל האבות, שההתגלות קודמת, והעבודה (בניין מזבח, קריאה בשם ה' או הקרבה) היא שבאה בעקבותיה. הדבר נוגע לשאלת היחס בין עשיית האדם להתגלות האלוקית, וייתכן כי גם נקודה זו – העשייה האנושית – מאפיינת את יעקב, ואכמ"ל.

לרב הירש הסבר אחר לכך שיעקב זובח שלמים. הרב הירש מסביר כי שלמים מבטאים שלמות, ועתה יורד יעקב למצרים בידיעה שמשפחתו שלמה. שיתוף הבעלים באכילת בשר השלמים, אכילת האדם משולחן גבוה, מגלה מציאות שלמה, המאפשרת חיבור חיי החולין אל הקודש. יעקב הוא מי שמיטתו שלמה, מי שכל עם ישראל נוצר ממנו וקרוי על שמו, מי שקרא למקום המקדש בית - בקצרה, יעקב מייצג מציאות קבועה ושלמה - ועל כן הוא מקריב שלמים.

מעניין לאור זאת להתבונן במשמעות מקום המזבחות של האבות, שכם עם כניסת אברהם לארץ, ובאר שבע מקום יציאת יעקב מן הארץ, בית אל והר המוריה, המקומות המקודשים לאבות ולבנים וחברון, נזר מלכות יהודה.

עבודת ה' בימי האבות - סיכום

בשיעורים האחרונים בחנו את אופי עבודת ה' של האבות כפי שהתבטאה בבניין מזבחות, בהקמת מצבות ובהקרבת קרבנות.

ראינו כי על פי פשטי המקראות לא נועדו המזבחות לזבח דווקא, כי אם לבטא הודאה על הקשר עם הקב"ה ולהעיד על הצלתו, השגחתו, היראותו ועזרתו. דומים הם למזבח שבנו שבטי ראובן, גד וחצי שבט מנשה בשובם אל עבר הירדן המזרחי (יהושע כ"ב).

המטרה המרכזית של עדות זו היא (כמפורש בכמה מקראות אצל אברהם ויצחק) קריאה בשם ה', דהיינו: הפצת שם ה' בעולם, גיור. מלבד זאת נועדו גם לתפילה ולבקשות שונות של האבות למען עצמם ולמען העתיד. גם למקומות שבהם נבנו המזבחות יש משמעות סמלית, הן באשר למהות המקומות עצמם הן בדבר עתידם בתולדות עם ישראל, בבחינת מעשה אבות סימן לבנים.

מלבד העלאת האיל לעולה בעקדה במקום יצחק, מצינו קרבנות רק אצל יעקב, הזובח זבחים שלמים.

מאפיין ייחודי נוסף של יעקב אבינו הוא הקמת המצבות, שהיו אהובות בימי האבות והשלימו את צד המזבח - גילוי נוסף לשלמות המתבטאת בדמותו של אב זה. הופעתה האחרונה של המצבה בהיתר הייתה למרגלות הר סיני, ואז נאסרה והפכה שנואה בגלל זיקתה העמוקה לעבודה זרה.