תולדות עבודת ה' במזבחות | 43 | איסור הבמות | 20

שלב ביניים בין שילה לנוב – חלק א'

בשיעור הקודם ציינּו שהכתוב מפזר רמזים לכך שמיום שנחרבה שילה ישנו פיצול בין מקום עבודת הקרבנות – 'הבמה הגדולה', ובין הארון. טענה זו נתמכת בדברי חז"ל במספר מקומות על אודות התחנות שעבר המשכן לאחר החורבן. כך למשל במשנה בזבחים (יד, ז), לאחר תיאור משכן שילה והלכותיו: "באו לנוב ולגבעון הותרו הבמות. קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים, קדשים קלים בכל ערי ישראל".

כפי שהראינו בעבר, אחד ההסברים המשמעותיים בגדר 'היתר במות' הובא בפירושו של המשך חכמה לפרשת איסור במות בדברים י"ב. ביחס לפסוק ח – "לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם" – מצטט המשך חכמה את התוספתא בסוף זבחים (יג, ח): "איזהו במה גדולה בשעת היתר במות? אוהל מועד נטוי כדרכו והארון לא היה נתון שם, לכן הבמות מותרין".

התנאי לכך שתהיה עבודה בבמה הגדולה במקביל לבמות היחיד הוא "אוהל מועד נטוי כדרכו", כפי שעמד במדבר ובשילה, ו"הארון לא היה נתון שם", כפי שהיה בימי נדודי הארון.

בהמשך, מצטט המשך חכמה גם את הירושלמי במגילה (א, יב) שאומר במפורש: "ר' ייסא בשם רבי יוחנן: זה סימן – כל זמן שהארון בפנים הבמות אסורין, יצא – הבמות מותרות". בשילה, הארון לא נפרד מאוהל מועד ולכן הבמות נאסרו.

נראה כי העקרונות ההלכתיים שקבעו חז"ל במקומות שונים משרטטים עבורנו את המציאות ההיסטורית שמאז חורבן משכן שילה ועד בנין בית המקדש – במקביל לנדודי הארון בערי פלשתים, בית שמש, קריית יערים ועיר דוד, שימשה הבמה הגדולה בנוב ובגבעון כמקום הקרבת קרבנות ציבור. בפרק זמן זה, הותרו גם הבמות וכל אחד יכול היה להקריב בבמה פרטית.

בכל אופן, מכלל מקורות אלו עולה כי עבודת הקרבנות נמשכה ברציפות משילה לנוב (ואחר כך לגבעון).

בשונה מכך, טען הרב יצחק אייזיק הלוי[1] כי לאחר חורבן שילה ולפני העברת המשכן לנוב, קיים שלב ביניים ובו עמדה במת ציבור בגלגל. הוא נסמך על שלוש ראיות מרכזיות –

א.       בשמואל נאמר: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה: וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם הַגִּלְגָּל וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת שָׁאוּל לִפְנֵי ה' בַּגִּלְגָּל וַיִּזְבְּחוּ שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים לִפְנֵי ה' וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל עַד מְאֹד" (שמ"א י"א, יד-טו). הביטוי "לפני ה'" מופיע פעמיים; דומה כי בפעם הראשונה הוא מתאר מקום ובפעם השנייה הוא מתייחס לאופי הקרבת הקרבנות.

בדרך זו באר רלב"ג: "ויאמר 'לפני ה' בגלגל' כי שם בנו מזבח וזבחו בו, ובראשונה היה שם המשכן כמו שנזכר בראש ספר יהושע (ד, כ)". לדעתו, הביטוי "לפני ה' בגלגל" מעיד כי זהו מקום בניין המזבח (תוך ציון העובדה ששם היה המשכן בתחילה). עצם ההליכה לגלגל על מנת לקיים בו מאורע בעל משמעות רוחנית ולאומית ממדרגה ראשונה מעיד על מעלתו בנקודת זמן זו, ולא רק ביחס למעמדו ההיסטורי[2].

ב.       לאחר מלחמת עמלק בשמואל א' (פרק ט"ו), נאמר: "וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל בַּבֹּקֶר וַיֻּגַּד לִשְׁמוּאֵל לֵאמֹר בָּא שָׁאוּל הַכַּרְמֶלָה וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָד וַיִּסֹּב וַיַּעֲבֹר וַיֵּרֶד הַגִּלְגָּל: וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל בָּרוּךְ אַתָּה לַה' הֲקִימֹתִי אֶת דְּבַר ה'..." (יב-טו).

בהמשך, מכיר שאול בכך שחטא, ומבקש משמואל: "וְעַתָּה שָׂא נָא אֶת חַטָּאתִי וְשׁוּב עִמִּי וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַה'" (שם, כה), וכן לאחר מכן: " וַיֹּאמֶר חָטָאתִי עַתָּה כַּבְּדֵנִי נָא נֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי וְנֶגֶד יִשְׂרָאֵל וְשׁוּב עִמִּי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי לַיהוָה אֱ-לֹהֶיךָ" (שם, ל) ובסיום: "וַיָּשָׁב שְׁמוּאֵל אַחֲרֵי שָׁאוּל וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁאוּל לַה'" (שם, לא).

מה פשר הדגש על ההשתחוויה לה'? כפי שהרחבנו, בזמנם הותרו הבמות, ובכל זאת אומר שאול בהצטדקותו: " וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר רֵאשִׁית הַחֵרֶם לִזְבֹּחַ לַה' אֱ-לֹהֶיךָ בַּגִּלְגָּל" (שם, כא), והרי שלמרות שניתנה רשות להקריב בכל מקום, יוחד מקום לקרבנות הציבור בגלגל.

לפי זה מתבאר היטב גם סיום הפרק – "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ כֵּן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג לִפְנֵי ה' בַּגִּלְגָּל" (שם, לג) – הביטוי "לפני ה'" חוזר גם כאן – למקום הייתה קדושה מיוחדת ולכן הוא זה המשמש כמקום מרכזי להקרבת קרבנות הציבור. דווקא שם מבקש שאול להשתחוות לה'.

ג.        בפרק י', לאחר ששמואל משח את שאול למלך, הוא מוסר לו סדרת אותות שיעצבו את דרכו לקראת הכרתו כמלך על ידי כל העם: "אַחַר כֵּן תָּבוֹא גִּבְעַת הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר שָׁם נְצִבֵי פְלִשְׁתִּים וִיהִי כְבֹאֲךָ שָׁם הָעִיר וּפָגַעְתָּ חֶבֶל נְבִאִים יֹרְדִים מֵהַבָּמָה וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר וְהֵמָּה מִתְנבאִים" (שם, ה), ולאחר מכן: "וְיָרַדְתָּ לְפָנַי הַגִּלְגָּל וְהִנֵּה אָנֹכִי יֹרֵד אֵלֶיךָ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לִזְבֹּחַ זִבְחֵי שְׁלָמִים שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ וְהוֹדַעְתִּי לְךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה" (שם, ח). גם כאן שמואל מבקש משאול לרדת דווקא לגלגל ומעדיף להקריב שם את קרבן הציבור, על אף שבמה 'פרטית' הייתה בגבעת הא-לוהים.

לטענתו של ר' יצחק אייזיק הלוי, מסירת האותות לשאול כהשלמת תהליך משיחתו למלך, בקשת חידוש המלוכה ותמורות מלחמת עמלק הם אירועים בעלי משמעות רוחנית, לאומית וציבורית והמוטיבציה לערוך אותם דווקא בגלגל מעידה כי במת הציבור המרכזית הוצבה שם, ורק בשלב מאוחר יותר הועבר המשכן לנוב[3].

לפנינו שתי שיטות ביחס לשאלת קיומה של גלגל כתחנה נוספת למשכן. נתייחס עתה לשיטתו של ר' יצחק אייזיק הלוי.

בפשטי המקראות, אין כל התייחסות מפורשת לזמן שבין מעבר המשכן משילה לנוב, והברייתא בזבחים (קיח:) אף מציינת: "כשמת עלי הכהן חרבה שילה ובאו לנוב". על אף שאין התייחסות ברורה לזמנם של האירועים מסתבר מפשט הכתוב שהמעבר לנוב היה מידי. ההיגיון נותן שעל אף שהותרו במות יחיד, הנחיצות שבהקמה מידית של 'במה גדולה' שתשמש לכלל עבודות המשכן (הקרבת תמידים ומוספים, הטבת המנורה ועבודת לחם הפנים) ברורה.

ביחס לגופן של הראיות של ר' יצחק אייזיק הלוי – שלושת המקורות אכן מעידים על הליכה לגלגל בהקשר של הקרבת קרבנות בבמה מרכזית במסגרת אירועים ציבוריים בעלי משמעות רוחנית ולאומית, ובמקביל, נוב עדיין אינה מוזכרת. בנוסף, העובדה כי עם הכניסה לארץ כבר שימש גלגל כמקום המשכן במשך 14 שנה, מאפשרת לראותו כמקום חזרה ריאלי. אמנם המשכן עמד בשילה במשך פרק זמן ארוך מאוד של 369 שנה, אולם בכל אופן אפשרות זו סבירה והגיונית. הקושי הוא כמובן בעובדה שחז"ל אינם מזכירים כלל אפשרות כזאת, ומבחינתם ישנו מעבר ישיר משילה לנוב ללא כל תחנות ביניים באמצע, לא מצד הזמן ולא מצד המקום.

ייתכן וניתן להתמודד עם הצעתו באופן שונה, דרך הסבר ייחודיותו של הגלגל ומהותו.

מעבר לדעתם הנחרצת של חז"ל, ולמרות התחושה כי בגלגל מוצבת במת ציבור שבה מקריבים קרבנות "לפני ה'", אין כל אזכור המחייב לקשור את המקום למשכן, בעוד שביחס לנוב מפורש כי היה שם לחם הפנים וחרב גוליית הוטמנה שם וכו'. ברצוננו להציע כי למרות שהבמה הגדולה הייתה בנוב, הייתה סיבה מיוחדת לכך שמעמדים ציבוריים אלו יתרחשו דווקא בגלגל.

בשלב זה, נעסוק במהותו של השם, ובהמשך נרחיב על ייחודיותו של המקום.

הגלגל מוזכר לראשונה ביהושע, לאחר השלמת חציית הירדן של כל העם ושיבת מי הירדן למקומם – "וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ" (ד, יט). כלומר, תחנתם הראשונה של בני ישראל בארץ ישראל הייתה בגלגל, בקצה מזרח יריחו[4]. על פי רש"י, גלגל מזוהה גם עם המלון אשר לנו בו בלילה, המקום בו נצטוו שנים עשר איש לשאת את האבנים מן הירדן.

לגבי מהות השם 'גלגל', ייתכן שהוא נקרא על שם גלי האבנים שבקרבתו. יגאל ידין סובר שגלגל הוא מונח טכני למעגל, כלומר למבנה של מחנה צבא (עיין גם בשמ"א י"ז, כ) וה"א הידיעה מסייעת לפירושו[5]. אולם כידוע, הסבר מפורש מופיע בפסוקים עצמם: לאחר תיאור ברית המילה שנעשה שם על ידי יהושע לכל העם, נאמר: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא גִּלְגָּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (יהושע ה', ט).

מו"ר הרב יואל בן נון[6] מסביר כי כוונת המונח 'חרפת מצרים' היא לערלה. הערלה הוסרה מבני ישראל לראשונה כשנימולו לפני היציאה ממצרים לקראת הפסח, ושנית כשנימולו לפני כיבוש הארץ ובכך היה ביטוי ליציאתם המוחלטת מעבדותם ומערלתם כאחד. חרפת מצרים, הכוללת את חרפת הערלה וחרפת הגלות והעבדות, סר מהם לחלוטין וזכו שוב לארץ נחלתם.

כאמור, השיעור הבא יעסוק בייחודיותו של הגלגל, באופן המאפשר להסביר את האירועים המרכזיים שנערכו בו, למרות שהבמה הגדולה נמצאת בנוב.