תולדות עבודת ה' במזבחות | 45 | איסור הבמות | 22

לאחר שעסקנו באופן נרחב בסיבות לחורבן המשכן בשילה ובשאלת חזרת המשכן לגלגל, נעסוק בשיעור זה במעמד המשכן על פי הפסוקים שמחורבן שילה ועד בניין בית המקדש על ידי שלמה.

 

תחנות המשכן בנחלת בנימין

לפני שנעסוק בכל אחת מתחנות המשכן בנפרד נזכיר תחילה את דברי הגמרא בזבחים:

"כי אתא רב דימי אמר רבי: בשלושה מקומות שרתה שכנה על ישראל: בשילה ונוב וגבעון ובית עולמים, ובכולן לא שרתה אלא בחלק בנימין שנאמר "חופף עליו כל היום" – כל חפיפות לא יהו אלא בחלקו של בנימין"   (קיח:).

לאחר מכן הגמרא דנה במעמדה של שילה, שעל פי פשט הפסוקים נמצאת בנחלת אפרים, והפתרון המוצע הוא כי רצועה יוצאת מבנימין ונכנסת לשטח אפרים וכוללת בתוכה את משכן שילה. מכאן אנו למדים כי חשוב היה לחז"ל, גם אם דבריהם אינם תואמים בדיוק את פשטי הפסוקים, שכל תחנות המשכן כולן תהיינה בנחלתו של שבט בנימין, נחלת השכינה, כברכת משה לבנימין – "לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן" (דברים ל"ג, יב). ממילא, ברור כי נוב, גבעון ובית עולמים נמצאות בנחלת בנימין.

גבעון (וכן היבוסי, היא ירושלים, שבה נמצא בית ה' בהר המוריה) מוזכרת ברשימת הערים שבנחלת בנימין (יהושע י"ח, כה-כח). נוב אמנם אינה נזכרת בפירוש בין ערי בנימין, אולם מאזכורה במסע סנחריב בישעיהו (י', כח-לב) בסמיכות למגרון, מכמש, גבע, רמה וגבעת שאול, וכן מאזכורה בימי שיבת ציון בנחמיה (י"א, לא-לב) בסמיכות לענתות, ניתן לומר בפשטות שהיא בנחלת בנימין. לגבי זיהוין המדויק; חנן אשל ז"ל הציע לזהות את נוב בתל שועפט מצפון להר הצופים[1], אולם יש המזהים אותה באזור רכס הר הצופים. לגבי גבעון, מקובל הזיהוי עם הכפר אל ג'יב מצפון לנבי סמואל בלב נחלת בנימין.

 

תחנה א – נוב

מי קבע את מיקום המשכן בנוב ומהם שיקולי הבחירה?

לאחר אירועי חורבן שילה ושבי הארון, שמואל הוא מנהיגה הכולל של האומה, כנביא וכשופט, וסביר להניח שהוא זה שמחליט על העברת המשכן, הבמה הגדולה, לנוב. אולם, מובן ששאלה זו תלויה באופן ישיר בשאלה מתי התרחש המעבר – האם באופן מידי לאחר חורבן שילה או בשלב מאוחר יותר. הכתוב אינו מציין בשום מקום מעבר זה ולכן מתקבל על הדעת שככל שהמעבר לנוב היה מאוחר יותר ייתכן שבבחירת המקום היה מעורב גם שאול המלך[2]. שיקולים נוספים שעשויים לחזק השערה זו:

א.       ייתכן מאוד כי משפחת שאול מנסה ליישב את נחלת בנימין בעקבות המלחמה בין השבטים לבין שבט בנימין בעקבות פרשת פילגש בגבעה.

ב.       בנוסף, כפי שהזכרנו בעבר, ישנה חשיבות רוחנית ושלטונית לזיקה בין השליט למקום השראת השכינה, ועל כן ניתן להבין כי בתקופת מלכות שאול המשכן נמצא בנוב בלב נחלת בנימין.

ג.        אפשרות נוספת היא כי צאצאי בני עלי בחרו את המקום. נכבדי בית עלי ובראשם אחימלך בן אחיטוב (שיוזכר בהמשך) היו מתושבי נוב. כמו כן, ייתכן כי הבחירה בנוב הייתה בגלל קרבתה לקרית יערים שם היה הארון.

היכן ובאיזה הקשר מוזכרת העיר נוב?

נוב מוזכרת לראשונה בבריחתו של דוד מפני שאול: "וַיָּבֹא דָוִד נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן" (שמ"א כ"א, ב). דוד מבקש לחם, ואחימלך משיב שישנו רק לחם קודש ואילו לחם חול אינו בנמצא. לאחר מכן, מקבל דוד מאחימלך הכהן את חרב גולית הפלשתי ומשם הוא בורח משאול אל אכיש מלך גת. אמנם אין הכתוב מתייחס לתפקיד המקום ואין כל ציון כי שם היה המשכן או הבמה הגדולה, אולם רמזים בדמות לחם קודש (=לחם הפנים), וחרב גולית ש"לוטה בשמלה אחרי האפוד" מופיעים.

האזכור השני של נוב קשור בהחרבתה על ידי שאול בפרק כ"ב. בעקבות הלשנת דואג האדומי, קורא שאול לאחימלך בן אחיטוב הכהן "וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בְּנֹב" (שם, יב), והוא בא אליו בטענה כי קשר קשר עם דוד בשל מעשה הלחם, החרב והשאילה בא-לוהים. כל ניסיון של אחימלך להוכיח כי הדברים נעשו בתום לב לא הועילו. שאול שולח את דואג לפגוע באחימלך ובכהנים וכך מתאר הכתוב:

"וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לדויג [לְדוֹאֵג] סֹב אַתָּה וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים וַיִּסֹּב דויג [דּוֹאֵג] הָאֲדֹמִי וַיִּפְגַּע הוּא בַּכֹּהֲנִים וַיָּמֶת בַּיּוֹם הַהוּא שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ נֹשֵׂא אֵפוֹד בָּד. וְאֵת נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים הִכָּה לְפִי חֶרֶב מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק וְשׁוֹר וַחֲמוֹר וָשֶׂה לְפִי חָרֶב"           (שם, יח-יט).

בהקשר זה אנו מתבשרים כי נוב היא "עיר הכהנים", ובהרג שערך דואג נרצחו שמונים וחמישה כהנים.

כפי שהזכרנו לפני כן, העיר מוזכרת גם בנבואת ישעיהו על מסע סנחריב (ישעיהו י', כח-לד) וגם בימי שיבת ציון (נחמיה י"א, לא-לב). בדברי הימים היא אינה מוזכרת כלל.

מה ידוע לנו מן הפסוקים על נוב כמקום הבמה הגדולה?

א.       מתיאור בריחת דוד אל אחימלך הכהן בנוב מפורש שבמקום עורכים את לחם הפנים מדי שבת בשבתו.

ב.       הצבתה של חרב גולית הפלשתי בנוב באה לבטא את המלחמה הרוחנית של ישראל נגד פלשתים ואת ההכרה במלכות ה' ומעורבותו בנצחון מולם.

ג.        מדברי דואג האדומי לשאול (שמ"א כ"ב, ט-יא) מפורש כי אחימלך שואל בה', וזו גם אחת הטענות של שאול כלפי אחימלך (שם, יג).

ד.        ניתן לדייק מהפסוק "שָׁם אִישׁ מֵעַבְדֵי שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא נֶעְצָר לִפְנֵי ה' וּשְׁמוֹ דֹּאֵג אַבִּיר הָרֹעִים אֲשֶׁר לְשָׁאוּל" (שמ"א כ"א, ח) כי זה מקום אליו עלו לרגל ו"נעצרו" לפני ה'.

ה.       העיר נוב מכונה בפסוקים "עִיר הַכֹּהֲנִים" (שמ"א כ"ב, יט). הכתוב מציין שהיו בה שמונים וחמישה איש "נֹשֵׂא אֵפוֹד בָּד".

ו.         בעקבות עזרת אחימלך לדוד שאול מחליט להרוג אותו ואת כל כהני נוב ולהחריב לחלוטין את המקום, כעונש על שיתוף הפעולה של הכהן הגדול אחימלך עם דוד הנתפס כמורד במלכות (ועל כן השאילה בה' היא עניין עקרוני ביותר בעיני שאול). היחיד שניצל הוא אביתר שברח לדוד ואפוד ירד בידיו.

ברור מדברי חז"ל כי המקום משמש להקרבת קרבנות ציבור, כמפורש במשנה בזבחים: "באו לנב ולגבעון והותרו הבמות. קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים. קדשים קלים בכל ערי ישראל" (פי"ד מ"ז). כלומר, בנוב ובגבעון ישנם קלעים ולפנים מהם אוכלים קדשי קדשים.

אם כן, הבמה הגדולה בגבעון משמשת כמשכן בכל מה שקשור לעבודת האדם וסביר להניח כי בנוסף ללחם הפנים על השולחן, ישנם גם מנורה ומזבח קטורת, וכמובן מזבח עולה להקרבת הקרבנות, והדבר היחידי שחסר הוא ארון ברית ה' הנמצא באותה עת בקרית יערים.

מובן על פי המשנה כי בפרק הזמן של נוב וגבעון הותרו הבמות. ועל כן בפרק הזמן שאנו מעיינים בו בשיעורים אלו, מחורבן שילה ועד חנוכת בית ה' על ידי שלמה, הבמות מותרות וניתן להקריב בכל מקום קרבנות יחיד, ורק קרבנות ציבור יש להקריב בנוב ובגבעון.

 

תחנה ב – גבעון

מתי עוברת הבמה הגדולה מנוב לגבעון?

לכאורה התשובה המתבקשת היא כי לאחר חורבנה של נוב בידי שאול (שמ"א כ"ב) סביר להניח כי הבמה עוברת ישירות מנוב לגבעון. הכתוב בספר שמואל אינו מזכיר זאת כלל ורק חז"ל בגמרא בזבחים מציינים: "כשמת שמואל הרמתי חרבה נוב ובאו לגבעון" (קיח:). בפסוקים, מות שמואל מתואר בתחילת פרק כ"ה – "וַיָּמָת שְׁמוּאֵל, וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְֹרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ לוֹ וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה, וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּרֶד אֶל מִדְבַּר פָּארָן". תיאור מותו של שמואל מופיע כשני פרקים אחרי תיאור חורבנה של נוב, ועל כן נראה כי דברי חז"ל תואמים את המתואר במקראות.

מי מעביר את הבמה מנוב לגבעון?

סביר מאוד להניח כי שאול המחריב את המשכן בנוב הוא הבונה את המשכן בגבעון. חיזוק להבנה זו מתקבל לאור העובדה כי גבעון הייתה מולדת משפחת שאול, כמבואר בדברי הימים א (ח', כט; וכן שם ט', לה). סביר מאוד להניח כי שאול גרש מן העיר את הגבעונים (נזכיר כי בשמואל ב (כ"א, ה) מספרים הגבעונים לדוד: "וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר כִּלָּנוּ וַאֲשֶׁר דִּמָּה לָנוּ נִשְׁמַדְנוּ מֵהִתְיַצֵּב בְּכָל גְּבֻל יִשְׂרָאֵל"). על פי הבנה זאת, הבמה הוקמה בידי שאול בעירו, כשם שהמקדש בירושלים הוקם בעירם של דוד ושלמה.

מיהם הכהנים המשרתים בגבעון[3]?

כדי להבין את היחס בין שושלות הכהונה השונות נזכיר את תמצית תולדות הכהונה מבני אהרון ואילך.

בתורה (במדבר כ"ו, כב) ובספר יהושע (י"ד, ד; כ"א, א) מצוין כי אלעזר הוא יורשו של אהרון. הוא משמש ככהן במשכן שילה, ופנחס בנו אחריו. בסיפור פילגש בגבעה (שופטים כ', כח) משמש פנחס ככהן לפני הארון הנמצא במחנה בבית אל.

בסוף תקופת השופטים, הכהן הראשי במשכן שילה מתייחס דווקא אל בני איתמר, ובלוח היוחסין בדברי הימים א אומר הכתוב לגבי בני אהרון: "וַיֶּחָלְקֵם דָּוִיד וְצָדוֹק מִן בְּנֵי אֶלְעָזָר וַאֲחִימֶלֶךְ מִן בְּנֵי אִיתָמָר לִפְקֻדָּתָם בַּעֲבֹדָתָם" (כ"ד, ג). ידוע על פי שמואל א: "וַאֲחִיָּה בֶן אֲחִטוּב אֲחִי אִיכָבוֹד בֶּן פִּינְחָס בֶּן עֵלִי כֹּהֵן ה' בְּשִׁלוֹ נֹשֵׂא אֵפוֹד" (י"ד, ג), ובהמשך הספר: "וַיִּמָּלֵט בֵּן אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב וּשְׁמוֹ אֶבְיָתָר" (כ"ב, כ). מקובל לזהות את אחיה בן אחיטוב עם אחימלך בן אחיטוב, ועל כן אפשר לומר כי מדובר באחימלך בן אחיטוב בן פנחס בן עלי השייך למשפחת איתמר, ואילו צדוק שייך למשפחת אלעזר בן אהרון הכהן.

גם כאן הכתוב אינו מציין באופן ישיר את המעבר בין שושלת אלעזר לשושלת איתמר, כלומר המעבר מפנחס לעלי, וכן נעדר התיאור של המעבר חזרה מבית איתמר לבית אלעזר. בימי דוד אנחנו מוצאים את צדוק הכהן מבית אלעזר לצד אביתר מבית איתמר מכהנים יחדיו, וייתכן גם כאן כי הכתוב אינו מתאר את הדברים מפני שמשרתי המשכן אינם תופסים מקום משמעותי במיוחד.

אם נניח שבני עלי היו מעורבים במעבר משילה לנוב, לאחר מעשה אחימלך ודוד בנוב והריגת שמונים וחמישה הכהנים, ברור כי עם הקמת המשכן בגבעון יש למלך עניין שהכהנים המשרתים בבמה החדשה לא יהיו צאצאים של בית עלי. מסיבה זו סביר להניח כי צדוק הכהן ממשפחת אלעזר הוא זה שהועמד ככהן בגבעון, וכמבואר בפסוקים בדברי הימים א: "וְאֵת צָדוֹק הַכֹּהֵן וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' בַּבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן" (ט"ז, לט). לפי הבנה זו עולה באופן ברור כי בסוף ימיו של המשכן בשילה מכהן עלי מבית איתמר, ובזמן שבו הבמה הגדולה נמצאת בנוב עדיין מכהנים בו בני איתמר. רק עם המעבר לבמה הגדולה בגבעון עובדים בו כהנים מבית אלעזר.

בשיעור הבא נמשיך בע"ה לעסוק בבמה הגדולה בגבעון.