תולדות עבודת ה' במזבחות (נו) – איסור הבמות (לג)

  • הרב יצחק לוי

בשיעור זה נמשיך לעיין במציאות הפולחנית מחוץ לבמה הגדולה בנב ובגבעון.

 

הבמה בגבעת הא-להים

במסגרת האותות הניתנים על ידי שמואל לשאול, מוזכרת "גבעת הא-להים":

"אַחַר כֵּן תָּבוֹא גִּבְעַת הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר שָׁם נְצִבֵי פְלִשְׁתִּים וִיהִי כְבֹאֲךָ שָׁם הָעִיר וּפָגַעְתָּ חֶבֶל נְבִיאִים יֹרְדִים מֵהַבָּמָה וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים: וְצָלְחָה עָלֶיךָ רוּחַ ה' וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר: וְהָיָה כִּי תָבֹאנָה הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה לָךְ עֲשֵׂה לְךָ אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ כִּי הָאֱ-לֹהִים עִמָּךְ"

                                                   (שמ"א י', ה-ז).

היכן ממוקמות אתה גבעה ומדוע היא נקראת כך?

  1. יונתן בן עוזיאל תירגם "לגבעתא דבה ארונא דה'" – לגבעה שבה ארון ה'. ככל הנראה כוונתו לגבעת קריית יערים, שבה עמד ארון ה' במשך עשרים שנה (שמ"א ז', ב), שם המקום נגזר מהיות הארון בו.
  2. נוסיף, שמקובל במחקר לזהותה עם 'גבעת' (יהושע י"ח, כח) 'גבעת בנימין' (שמ"א י"ג, טו) ו'גבעת שאול' (שמ"א יא, ד), לאחר ששאול הפך אותה לעיר בירה. המקום מזוהה עם 'תל אל פול', בסמוך לברכת המים במערב פסגת זאב.

היא נקראת 'גבעת הא-להים' מפני שיש בה ככל הנראה במה מרכזית ומשמעותית (מצד מיקום העיר, השולטת על הדרך המרכזית המחברת בין ירושלים לבית אל, שילה ושכם), על שם חבל הנביאים שישבו בה באותה שעה או על שם סופה – בה זכה שאול שרוח א-להים תצלח עליו (שמ"א י', י).

שתי הדעות נחלקות בשאלה אם מצד מהות האותות יש עניין ששאול יגיע למקום שבו נמצא ארון ה'. גם מבחינת המסלול אין תשובה חד משמעית – האם יחרוג שאול מדרך במת ההר המרכזית (מצפון לדרום דרך שילה).

התפילה והקרבנות כנראה לא נועדו רק לתחנונים ותפילה לה', אלא ביטוי להכרה כי לה' המלחמה והוא הנלחם את מלחמות ישראל, מה שמעצים את משמעות הפנייה לקב"ה לפני המלחמה.

 

העלאת הקרבן בגלגל

בדברי שמואל

בתהליך משיחת שאול למלך, מבקש ממנו שמואל: "וְהָיָה כִּי תָבֹאנָה הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה לָךְ עֲשֵׂה לְךָ אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ כִּי הָאֱ-לֹהִים עִמָּךְ: וְיָרַדְתָּ לְפָנַי הַגִּלְגָּל וְהִנֵּה אָנֹכִי יֹרֵד אֵלֶיךָ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לִזְבֹּחַ זִבְחֵי שְׁלָמִים שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ וְהוֹדַעְתִּי לְךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה" (שמ"א י', ז-ח).

שמואל שואף לאסוף את העם בגלגל כדי להילחם בפלישתים. למרות שהמשכן בנוב, שמואל אוסף את העם בגלגל, מקום המשכן במשך 14 שנה (על פי חז"ל), עם כניסת עם ישראל לארץ.

שמואל גם רוצה להקריב קרבנות לפני המלחמה, בדומה למה שעשה במלחמת אבן העזר השנייה (שמ"א ז', ט), "וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל טְלֵה חָלָב אֶחָד וַיַּעֲלֵהוּ עוֹלָה כָּלִיל לַה' וַיִּזְעַק שְׁמוּאֵל אֶל ה' בְּעַד יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲנֵהוּ ה'"[1].

הנקודה השלישית היא דרישת שמואל משאול להמתין שבעה ימים. הרד"ק על אתר מסביר שזהו ניסיון לשאול:

"מפני שעתה כשדבר לו בדבר המלוכה, רמז לו בזה הדבר אם תתקיים המלוכה אם לא כי זו מצווה ראשונה שציווהו, ואם יעמוד בה תתקיים בידו המלוכה ואם לאו לא, לפיכך אמר והודעתי לך את אשר תעשה כלומר אז אודיע אותך מה יהיה מלכותך".

הקרבן בפועל המוקרב על ידי שאול ולא שמואל

לאחר שבעה ימים, מתוארת ההקרבה על ידי שאול:

"וַיּוֹחֶל שִׁבְעַת יָמִים לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר שְׁמוּאֵל וְלֹא בָא שְׁמוּאֵל הַגִּלְגָּל וַיָּפֶץ הָעָם מֵעָלָיו: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל הַגִּשׁוּ אֵלַי הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיַּעַל הָעֹלָה:

"וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְהַעֲלוֹת הָעֹלָה וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל בָּא וַיֵּצֵא שָׁאוּל לִקְרָאתוֹ לְבָרֲכוֹ: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל מֶה עָשִׂיתָ וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כִּי רָאִיתִי כִי נָפַץ הָעָם מֵעָלַי וְאַתָּה לֹא בָאתָ לְמוֹעֵד הַיָּמִים וּפְלִשְׁתִּים נֶאֱסָפִים מִכְמָשׂ: וָאֹמַר עַתָּה יֵרְדוּ פְלִשְׁתִּים אֵלַי הַגִּלְגָּל וּפְנֵי ה' לֹא חִלִּיתִי וָאֶתְאַפַּק וָאַעֲלֶה הָעֹלָה"  (שמ"א י"ג, ח-יב).

כיוון ששאול לא המתין לשמואל ולא עמד בניסיון, שמואל מבשר לו: "וְעַתָּה מַמְלַכְתְּךָ לֹא תָקוּם בִּקֵּשׁ ה' לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ וַיְצַוֵּהוּ ה' לְנָגִיד עַל עַמּוֹ כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ אֵת אֲשֶׁר צִוְּךָ ה'" (שם יד).

נדגיש – שאול ממתין שבעה ימים, כפי שנצטווה, וביום השביעי הוא חושש מהתקפלות העם ולכן הקריב את הקרבן בעצמו. אך גם מעבר לכך – לא רק ששאול חושש כי העם מתפזר; הוא גם מעוניין בהקרבת קרבן, ואינו מעלה בדעתו לצאת למערכה מבלי לחלות את פני ה' בקרבן ובתפילה, "וָאֹמַר עַתָּה יֵרְדוּ פְלִשְׁתִּים אֵלַי הַגִּלְגָּל וּפְנֵי ה' לֹא חִלִּיתִי וָאֶתְאַפַּק וָאַעֲלֶה הָעֹלָה".

הרד"ק על אתר מבאר כי החטא היה בכך ששאול לא המתין עד הערב, ולא מעשה הקרבה בעייתי: "...אבל בהקריבו קרבן והוא זר לא חטא בזה כי היתר הבמות היה אז, וזר מקריב בבמת יחיד". זו תקופת היתר הבמות, וזר מקריב בבמת יחיד.

הרב יואל בן נון[2] מסביר אחרת:

"חטאו של שאול איננו בכך שיצא לקרב מבלי להמתין מתוך הערכת מצב שלפיה אי אפשר עוד להמתין, אלא בכך שהקריב את הקרבן במקום שמואל. מתוך המצוקה שאול היה צריך לקום ולהילחם, אבל מזה כנראה חשש ולא ידע כיצד.

"מכל מקום, ההקרבה הייתה תפקידו של שמואל ומלך אינו יכול להיות כהן גם במצוקתו, כשם שאינו יכול להיות שופט או דיין בימינו. החטא הוא חוקתי. הראייה לכך היא כמובן חטאו הגדול האחרון של שאול – הריגת כהני נב, דהיינו השתלטות גמורה של המלכות על הכהונה כחלק מהסכסוך עם דוד על השלטון".

לפי הרב יואל, שאול מקבל משמואל מנדט גמור לעשות כהבנתו, כי ה' עמו: "עֲשֵׂה לְךָ אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ כִּי הָאֱ-לֹהִים עִמָּךְ" (שמ"א י', ז). כאשר לא ידע שאול מה לעשות, אזי "וְיָרַדְתָּ לְפָנַי הַגִּלְגָּל", כפי שאכן נהג בפועל שאול לאחר שיונתן חיסל את הנציב הפלישתי בגבע על ידי יונתן והכרזת הפלישתים על מלחמה. אכן, הובטח לו זמן של שבעה ימים עד שהנביא יגיע. פניית שאול אל שמואל מצביעה על מצב של מצוקה, ולכן שמואל הוא שאמור להקריב את העולה לה'.

הנקודה השנייה שמזכיר הרב יואל היא תפיסת המלכות של שאול – המלכות מעל הכהונה, כפי שמשתמע ממעשיו בהחרבת נוב עיר הכהנים. אמנם, כדברי רד"ק, זו במת יחיד בשעת היתר הבמות[3], אך טיבו של הקרבן שלפני המבחן הוא ודאי קרבן ציבור, ולכן מבקש שמואל שדווקא הוא כנביא יקריב זאת ולא המלך. שאול חורג מסמכותו ומשתלט על תפקידי הנביא[4].

 

קיום האותות והמלכת שאול במצפה

שאילה באורים ותומים ובגורל

לאחר נתינת האותות על ידי שמואל לשאול, הוא מכנס את בני ישראל במצפה, כדי להמליך את שאול, אך שמואל מעוניין לעשות זאת באמצעות בחירת ה'. הוא מקדים ואומר:

"וְאַתֶּם הַיּוֹם מְאַסְתֶּם אֶת אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוּא מוֹשִׁיעַ לָכֶם מִכָּל רָעוֹתֵיכֶם וְצָרֹתֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לוֹ כִּי מֶלֶךְ תָּשִׂים עָלֵינוּ וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי ה' לְשִׁבְטֵיכֶם וּלְאַלְפֵיכֶם"                         (שמ"א י', יט).

ומבאר הרד"ק:

"לפי שאם היה אומר להם שמואל: שאול ימלוך עליכם היו מקנאים שאר השבטים אם לא היה נלכד על ידי אורים ותומים וזהו לפני ה' שהיה שם כהן ואורים ותומים והיו שואלים בהם על דרך שפירשנו בפילגש בגבעה (שופטים כ', כח) ואפשר שהביאו שם הארון".

הכוונה בביטוי "לפני ה'" היא לשאילה בכהן באמצעות אורים ותומים או השימוש בארון ה', שהיה אז בקריית יערים (וכך ביאר גם הרלב"ג).

לגבי השאילה בה' הדבר מפורש בהמשך הפרק (שם, כ): "וַיַּקְרֵב שְׁמוּאֵל אֵת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלָּכֵד שֵׁבֶט בִּנְיָמִן". ומבאר יהודה קיל בפירושו דעת מקרא:

"ויקרב שמואל לפני ה' כלומר להפיל גורל ולפני ה' על דרך משל החכם (במשלי ט"ז, לג) 'בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו' וכן ביהושע 'ונקרבתם לשבטיכם' (יהושע ז', יד-יח)".

לפירוש זו משמע שמדובר הן על אורים ותומים והן על הפלת גורל, כדי להוציא מלב העם כל ספק. שימוש בכל דרך אפשרית כדי להראות לעם את תהליך הבחירה במו עיניו.

ואכן ממשיך הכתוב (שם, כא-כג) ומתאר:

"וַיַּקְרֵב אֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן למשפחתו לְמִשְׁפְּחֹתָיו וַתִּלָּכֵד מִשְׁפַּחַת הַמַּטְרִי וַיִּלָּכֵד שָׁאוּל בֶּן קִישׁ וַיְבַקְשֻׁהוּ וְלֹא נִמְצָא: וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד בַּה' הֲבָא עוֹד הֲלֹם אִישׁ, וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים: וַיָּרֻצוּ וַיִּקָּחֻהוּ מִשָּׁם וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם וַיִּגְבַּהּ מִכָּל הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה".

וכך חז"ל דורשים את עניין בריחת שאול אל הכלים:

"ויקרא אל משה. זש"ה 'גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד' (משלי כ"ט, כג), כל מי שבורח מן השררה, השררה רודפת אחריו.

"שאול ברח מן השררה בשעה שבא למלוך, שנאמר 'וישאלו עוד בה' הבא עוד [הלום] איש ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים' (ש"א י', כב), מהו?

"כשבאו ואמרו לו דבר המלוכה, אמר להם אין אני ראוי למלכות, אלא שאלו באורים ותומים, אם ראוי אני, ואם לאו הניחו אותי, מיד 'וישאלו עוד בה''. מיד החביא עצמו עד ששאלו אורים ותומים, 'ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים', כך שנו רבותינו, הכלים אלו אורים ותומים.

"זה ברח מן השררה ורדפה אחריו, שנאמר 'הראיתם אשר בחר בו ה' כי אין כמוהו בכל העם'"

                                                     (מדרש תנחומא ויקרא ד).

ולאחר שהעם קיבל זאת לגמרי:

"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ ה' כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם וַיָּרִעוּ כָל הָעָם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ: וַיְדַבֵּר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם אֵת מִשְׁפַּט הַמְּלֻכָה וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר וַיַּנַּח לִפְנֵי ה' וַיְשַׁלַּח שְׁמוּאֵל אֶת כָּל  הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ"       (שם, כד-כה).

נבאר כעת את פשר הפסוק האחרון, ובמיוחד את הביטוי "וינח לפני ה'".

משפט המלוכה

הרד"ק מסביר ש"משפט המלוכה" הוא חוק המלך על העם, שאותו הזכיר שמואל כאשר העם ביקש ממנו מלך.

הרלב"ג מפרש את הביטוי "משפט המלוכה": "רוצה לומר הכח שיש למלך על עמו והעונש הראוי למי שימרה את פיו".

המלבי"ם מבין ש"משפט המלך" הוא המשפט שיקבע ברצונו בכוח הזרוע והוא כנראה מניח כי "משפט המלך – מלך מותר בו".

הנחת המשפט לפני ה'

בפסוק נאמר שמשפט המלוכה הונח לפני ה', וכנראה הכוונה לארון ה', בדומה לחפצים נוספים שהונחו שם, כצנצנת המן (שמות ט"ז, לג) ומטה אהרן לאחר שפרח (במדבר י"ז, כה).

גם יהושע עשה כך לאחר חתימת הברית בשכם:

"וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם: וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱ-לֹהִים וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ ה'" (יהושע כ"ד, כה-כו).

המעשה של שמואל דומה לזה של יהושע – ישנה ברית, חוק ומשפט, ומנהיג הדור רואה בו מרכיב הכרחי וחיוני. לכן נצרך לשים את הכתוב לפני ה' בארון הברית. הדבר מבטא את התוקף של הכתוב וכן את נצחיותו.

בשלב זה הארון היה בקריית יערים. האם הארון הובא מקריית יערים למצפה לכבוד המעמד או ששמואל הלך לקריית יערים? אם נבין שהארון הובא למעמד, הדבר מעצים את המשמעות הא-להית של המעמד, והרי משפט מלוכה זה עתיד להנחות את העם במאות השנים הבאות.

אפשרות אחרת שמביא יהודה קיל ב"דעת מקרא" היא ששמואל הניח את ספר "משפט המלוכה" רק לצד מזבח ה' במצפה, ולא הביאו לקריית יערים.

 

חידוש המלוכה בגלגל

בני בליעל לא קיבלו את מלכות שאול:

"וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה וַיִּבְזֻהוּ וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ"     (שמ"א י', כז).

רק לאחר ניצחונו של שאול על נחש העמוני ישנה המלכה גמורה (שמ"א י"א, יד-טו):

"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה: וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם הַגִּלְגָּל וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת שָׁאוּל לִפְנֵי ה' בַּגִּלְגָּל וַיִּזְבְּחוּ שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים לִפְנֵי ה' וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל עַד מְאֹד".

גם כאן מוזכר הביטוי לפני ה'. הרד"ק מסביר:

"לחדש המלוכה בגלגל לכבוד הארון ואוהל מועד שהיה שם מתחילה כשבאו לארץ, לפיכך היו מכבדים אותו המקום אף על פי שעתה לא היה שם כי בנוב היה".

גם כאן יש מקום להתלבט אם הארון הובא מקריית יערים, או שמא כדעת הרלב"ג רק "שם בנו מזבח וזבחו בו". לפי הרלב"ג, הביטוי "לפני ה'" קשור לבניין המזבח והקרבת השלמים בגלגל.

 

*

**********************************************************

*

* * * * * * *

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב יצחק לוי, תשע"ה

עורך: בנימין פרנקל

*******************************************************

בית המדרש הוירטואלי

מיסודו של

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:                 http://vbm.etzion.org.il

האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דוא"ל: [email protected]

 

* * * * * * *

 

 

 

[1]   זכר לתודעת הקרבת הקרבן לה' לקראת היציאה למלחמה מצוי אולי במזמור כ' בתהלים. במזמור זה, מברך העם את המלך בשעת צרה, "יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב". ייתכן ומדובר גם על שעת היציאה לקרב.

     בהמשך נאמר, "יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ: יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה". כאן הכוונה היא לעזרה שמקבל המלך ממקום המקדש – דרכו עולות התפילות למרום ושם מוקרבים הקרבנות לזכות העם.

[2]   במאמרו "משא אגג חטא שאול בעמלק" במגדים ז' (עמ' 51, הע' 5).

[3]   בשיעור קודם, הבאנו את דעתו של ר' יצחק אייזיק הלוי כי ישנו פרק זמן בו המשכן לאחר חורבן שילה חוזר תחילה לגלגל ורק אחר כך לנב.

[4]   לא ניכנס במסגרת זו לעיון בעמדתו הכוללת של שאול ביחס לכהונה.