תולדות עבודת ה' במזבחות | 82 | איסור הבמות | 59

לאחר שעסקנו בנישואי שלמה עם הנשים הנוכריות כרקע לבניית הבמות לעבודה זרה, ובהמשך לעיסוקינו בהקרבתו על הבמות לפני בנין הבית, נראה בשיעור זה עד כמה הקרבת הקרבנות בכלל תופסת מקום משמעותי בתיאורי מלכותו.

 

דוד והארון בירושלים – שלמה והבמה הגדולה בגבעון

הראנו בשיעורים הקודמים כי דוד המלך קשור באופן מהותי אל הארון המייצג את השראת השכינה ואילו שלמה קשור הרבה יותר אל הבמה הגדולה אשר בגבעון, שם הוא מעלה אלף עולות על המזבח. בהקשר הזה אופייני מאד להשוות בין מעשיו הראשונים של דוד ובין אלה של שלמה לאחר ביסוס מלכותם בירושלים.

כפי שראינו, לאחר שדוד כבש את ירושלים, מעשהו הראשון הינו להעלות לירושלים את הארון. במעשה זה דוד קובע ומסמן את הכיוון הרוחני המשמעותי לו בשני דברים: ירושלים (ולא גבעון), הארון (ולא המזבח).

מבחינתו זהו המעשה הראשון שראוי לעשותו. מרגע העלאת הארון לירושלים ואילך הארון הינו עובדה יסודית הקובעת את ירושלים כמקום מלכות בה נמצא הכלי המרכזי להשראת שכינה.

לעומת זאת, אם נבחן את דרכו של שלמה לאחר שהממלכה נכונה בידיו (מלכים א ב', מ"ו), הכתוב מתאר את הליכתו של שלמה אל גבעון ומעלה שם על המזבח אלף עולות.

שלמה שנולד בירושלים ויודע על מיקומו של הארון באוהל בעיר דוד בוחר דווקא ללכת אל הבמה הגדולה ולהקריב בה קרבנות. הליכה זו מלמדת אצל שלמה כמה עניין הקרבנות מרכזי ביותר.

בהמשך השיעור נבחן איך הדבר בא לידי ביטוי במעמדו של הבית כפי שהוא מתואר בפסוקים ובחנוכת הבית.

לגבי אלף העולות שהועלו על המזבח בגבעון יש מחלוקת סביב המעשה. רש"י אומר שהן הועלו ביום אחד, ואילו הרד"ק סובר שלא ביום אחד אלא טרם שובו משם לירושלים. כלומר, המעשה מתרחש בבמה הגדולה בגבעון וייתכן כי שלמה שהה שם זמן מסוים לפני חזרתו לירושלים.

 

תיאור חנוכת הבית

במלכים א, לאחר סיום תפילת שלמה ולאחר שהמלך בירך את כל קהל ישראל מתואר כך-

"וְהַמֶּלֶךְ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ זֹבְחִים זֶבַח לִפְנֵי ה': וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר זָבַח לַה' בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית ה' הַמֶּלֶךְ וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית ה' כִּי עָשָׂה שָׁם אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים"          (מלכים א ח', ס"ב-ס"ד).

בדברי הימים ב המעמד מתואר שוב בתוספות מסוימות-

"וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל וְהָאֵשׁ יָרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל הָעֹלָה וְהַזְּבָחִים וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַבָּיִת: וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לָבוֹא אֶל בֵּית ה' כִּי מָלֵא כְבוֹד ה' אֶת בֵּית ה': וְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רֹאִים בְּרֶדֶת הָאֵשׁ וּכְבוֹד ה' עַל הַבָּיִת וַיִּכְרְעוּ אַפַּיִם אַרְצָה עַל הָרִצְפָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ וְהוֹדוֹת לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ...

"וַיִּזְבַּח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אֶת זֶבַח הַבָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית הָאֱ-לֹהִים הַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם... וְכָל יִשְׂרָאֵל עֹמְדִים: וַיְקַדֵּשׁ שְׁלֹמֹה אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית ה' כִּי עָשָׂה שָׁם הָעֹלוֹת וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה לֹא יָכוֹל לְהָכִיל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֶת הַחֲלָבִים"            (דברי הימים ב ז', א'-ז').

ההרגשה הראשונה של הכתוב היא כי המעמד נעשה יחד עם כל ישראל והחנוכה מיוחסת למלך ולכל בני ישראל. שנית מדובר על כמות עצומה של קרבנות – 22,000 בקר ו-120,000 צאן. הכתוב מציין כי המלך קידש את החצר כולה מפני שמזבח הנחושת היה קטן מכדי להכיל את העולה, המנחה והשלמים.

בדברי הימים מתואר עניין ירידת האש מן השמים שאכלה את הקרבנות וכבוד ה' שמלא את הבית.^[1] בני ישראל רואים ברדת האש, כורעים אפיים ארצה משתחווים ומודים לה'.

במעמד העלאת הארון (דברי הימים ב ה', ה'-י') מכניסים לבית הן את הארון מעיר דוד והן את כלי הקודש ואוהל מועד מן הבמה הגדולה בגבעון. המפרשים על אתר מפנים אותנו לתוספתא בסוטה-

"משנבנה בית ראשון נגנז אהל מועד ונגנזו עמו קרסיו קרשיו ובריחיו ועמודיו ואדניו ואף על פי כן לא היו משתמשין אלא בשלחן שעשה משה ומנורה שעשה משה" (תוספתא סוטה י"ג, הלכה א').

סביר להניח שהעלאה זו הייתה מתי ששלמה המלך גנז את אוהל מועד על קרשיו, קרסיו, עמודיו ואדניו תחת מחילות ההיכל.^[2] מעניין כי הכתוב מציין את השולחן והמנורה ולא את המזבחות מזבח הזהב ומזבח הנחושת.

יוצא כי במעמד אחד הכולל העלאת הארון וכלי הקודש, תפילת שלמה וברכת העם. בתחילה ובסוף מקריבים קורבנות. כלומר, הקרבנות הרבים מהווים סוג של מסגרת לכל המעמד כולו בראשיתו ובסופו. יוצא כי הקרבת הקרבנות הייתה דבר משמעותי וחשוב לשלמה.

 

תיאור מזבח העולה כחלק מכלי המקדש בספר מלכים ובדברי הימים

על מנת להבין את היחס בין הקרבנות למזבח בבית ה' והצורך להקריב על רצפת העזרה עלינו להתבונן בסוגיית המזבח עצמו.

בתיאור במלכים של מבנה הבית וכליו המזבח אינו מוזכר כלל.

מעבר לפסוקים שהזכרנו בחנוכת הבית (ולא בתיאורי כלים או מבנה הבית), הכתוב במלכים א אומר-

"וְהֶעֱלָה שְׁלֹמֹה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה עֹלוֹת וּשְׁלָמִים עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בָּנָה לַה' וְהַקְטֵיר אִתּוֹ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' וְשִׁלַּם אֶת הַבָּיִת"                                           (מלכים א ט', כ"ה).

כאן הכתוב מציין כי שלמה בנה את המזבח לה'. בפסוק המקביל בדברי הימים ב נאמר-

"אָז הֶעֱלָה שְׁלֹמֹה עֹלוֹת לַה' עַל מִזְבַּח ה' אֲשֶׁר בָּנָה לִפְנֵי הָאוּלָם: וּבִדְבַר יוֹם בְּיוֹם לְהַעֲלוֹת כְּמִצְוַת מֹשֶׁה לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וְלַמּוֹעֲדוֹת שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת(דברי הימים ב ח', י"ב-י"ג).

מאידך בתיאור מבנה הבית וכליו כתוב-

"וַיַּעַשׂ מִזְבַּח נְחֹשֶׁת עֶשְׂרִים אַמָּה אָרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רָחְבּוֹ וְעֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ" (דברי הימים ב ד', א').

ייתכן כי הכתוב קורא לו מזבח הנחושת מפני שהוא עומד במקום מזבח הנחושת, אף על פי שסביר להניח שהיה בנוי אבנים. כך דעתו של רש"י במלכים א-

"משום דקאי במקום מזבח הנחושת וחילופו הוא קרי ליה מזבח הנחושת"       (מלכים א ח', ס"ד).

הרלב"ג על אתר חולק על רש"י-

"והנה קרא אותו מזבח הנחושת לפי שהיה מצופה נחושת אבל תחתיו היה של אבנים שלמות"   (מלכים א ח', ס"ד).

היינו מזבח אבנים היה מצופה נחושת.

בהמשך לתיאורי המזבח, הכתוב במלכים ב מתאר אותו בימי אחז-

"וְאֵת הַמִּזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' וַיַּקְרֵב מֵאֵת פְּנֵי הַבַּיִת"      (מלכים ב ט"ז, י"ד).

בספר שלטי גיבורים מובאת ראיה מיחזקאל ט'. כל עוד שלא היה המזבח של נחושת (שלא רצתה התורה להטריח על ישראל שיעשוהו בנחושת) מצוה מן המובחר היא לצפות את המזבח בנחושת. כן עשה שלמה בבית ראשון.

הרב מקובר^[3] מביא מקורות אלו ומציע לתלות את הדעות השונות בשאלה האם למזבח דין כלי או שהוא חלק ממבנה המקדש. אם זהו כלי, יש לצפותו בנחושת. אם המזבח הינו מבנה מתקופת המקדש דינו כמבנה ההיכל ואין סברה לצפותו בנחושת.

לאור כל זאת, מדוע הכתוב לא הזכיר את המזבח ככלי מכלי הבית בספר מלכים?

באופן כללי ניתן לומר כי ספר דברי הימים מתאר את הבית כמקום בו האדם בו עובד את ה'. לעומת זאת, ספר מלכים מדגיש באופן יותר משמעותי את היותו של הבית מקום להשראת שכינה.

 

כידוע נחלקו הראשונים מהי עיקר תכליתו של הבית – האם השראת שכינה, כדעת של הרמב"ן בפירושו לתחילת פרשת תרומה,^[4] או מקום עבודה לאדם, כדעת הרמב"ם בתחילת הלכות בית הבחירה.^[5]

אם נשווה לדברינו קודם, ספר מלכים המסכם את ימי הבית הראשון מדגיש את ענין השראת השכינה, ואילו ספר דברי הימים שנכתב בימי הבית השני מדגיש את עניין עבודת האדם.^[6]

בעל דורות ראשונים^[7] נותן הסבר אחר להיעדר המשכן בתיאור המבנה במלכים-

"לפי דעתי, הפלישתים הסירו ממשכן שילה את כל כלי הזהב והם השאירו במשכן את מזבח הנחושת וכן יריעות מאוהל מועד שנעשה במדבר"

המזבח ושרידי היריעות הועברו לאחר חורבן המשכן לנוב ולגבעון.

שלמה המלך מעלה לבית ה' את מזבח הנחושת הקדום ולפיכך לא היה צורך לחנכו. הכתוב לא הזכיר אותו בספר מלכים מפני שהוא כבר היה קיים, ושלמה לא בנה מזבח חדש.

ניתן להבין מכך נקודה נוספת. הכתוב בדברי הימים מתאר את הבנייה בלשון 'ויעש'. ייתכן כי משמעות הביטוי היא ששלמה הרחיב והגביה אותו על פי המידות החדשות.^[8]

 

בין מזבח שלמה בבית למזבח משה במשכן

מידות המזבח של המשכן מבוארות בפרשת תרומה-

"וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ" (שמות כ"ז, א').

הגמרא בזבחים נט: מביאה מחלוקת תנאים בין רבי יוסי ורבי יהודה ביחס למידות המזבח במשכן.

לפי רבי יוסי אורך המזבח ורוחבו היו חמש אמות, כפשט הכתוב, ואילו גובהו עשר אמות כפול מרוחבו. מכאן ש'שלוש אמות קומתו' הכוונה היא רק משפת המזבח ולמעלה. הוא לומד מהמילה 'רבוע' מהמזבח הפנימי על החיצון – גובהו ורוחבו של החיצון כפול משל הפנימי.

לפי רבי יהודה הגובה הינו שלוש אמות ואילו האורך והרוחב הם עשר אמות על עשר אמות. לפי רבי יהודה יש ללמוד את מידות המזבח החיצון במשכן מן המזבח החיצון של יחזקאל שם המידות המזבח נמדדות במדידה מהאמצע-

"וְהָאֲרִיאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רֹחַב רָבוּעַ אֶל אַרְבַּעַת רְבָעָיו"         (יחזקאל מ"ג, ט"ז).

דעה שלישית מובאת בברייתא דמלאכת המשכן^[9] היא דעת רבי מאיר המפרש את הפסוקים כפשוטתם.

"תני מזבח העולה אורכו חמש אמות ורחבו חמש אמות וגובהו שלוש אמות"   (ברייתא דמלאכת המשכן, יא).

גם הרד"ק בפירושו למלכים מתייחס ליחס בין מידות מזבח הנחושת אצל שלמה למזבח הנחושת שבמשכן ולמשמעות ההבדל במידותיהם-

"קדש המלך את תוך החצר- הרי הוא אומר למה קדשו: לעשות שם העולה והמנחה והשלמים כי מזבח הנחושת: אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא ומזבח הנחושת שעשה שלמה היה עשרים על עשרים...

• (מלכים א ח', ס"ד).

הרד"ק עושה את חשבון גודל המזבחות בהשוואה בין מזבח משה למזבח שלמה, ומסיק על פי שטחו כי לא ניתן היה להקריב בבת אחת כמות גדולה כל כך. על כן נאלץ שלמה לקדש את תוך החצר ובכך לאפשר הקרבה של כל כך הרבה קרבנות בבת אחת.

בשיעור זה עסקנו בזיקת שלמה לעולם הקרבנות כפי שהוא בא לידי ביטוי בהליכתו לגבעון, במבנה הבית וחנוכתו.

בשיעור הבא בעזרת ה' נשלים את עניין חנוכת הבית ונבחן מה המשמעות של קידוש כל החצר מרוב קרבנות שהובאו לחנוכת הבית.