תולדות עבודת ה' במזבחות (פט) – איסור הבמות (סה)

  • הרב יצחק לוי

לאחר שעסקנו בשיעור הקודם בזיקה בין עגל המדבר לעגלי ירבעם, בשיעור זה בכוונתנו לבחון את טיבה של עבודת העגל במדבר. האם זוהי עבודה זרה או שניתן להגדיר אותה אחרת?

 

העגל הינו עבודה זרה

בתחילה ביחס לעגל במדבר ישנם פסוקים מפורשים לפיהם מדובר בעבודה זרה. כך כשה' מבשר למשה על העגל-

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"  (שמות ל"ב, ז'-ח').

ובהמשך תפילת משה-

"וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב"      (שמות ל"ב, ל"א).

ואילו במזמור ק"ו מתואר מעשה העגל כך-

"יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה: וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב"            (תהילים ק"ו, י"ט-כ').

דבר זה עולה גם אצל חלק מהמפרשים. רש"י בפירושו לשמות אומר-

"אשר ילכו לפנינו- אלוהות הרבה איוו להם" (שמות ל"ב, א').

לכאורה מהדברים עולה כי העגל במדבר היה סוג של עבודה זרה. הביטויים של עגל מסכה שמשתחווים וזובחים לו, של אלהי זהב, הם לכאורה ביטויים מובהקים של עבודה זרה.

ישנם מדרשים בחז"ל הקושרים את העגל במדבר לעבודה הזרה המצרית. במצרים היו כולם עובדי טלאים ולכן בני ישראל למדו מהם ועשו עגל-

"כשקיבלו ישראל את הדברות לאחר מ' יום שכחו את א-להיהן ואמרו לאהרון המצרים היו נושאים את אלוהיהן והיו משוררים ומזמרים לפניו ורואין אותו לפניהם עשה לנו אלהים כאלהי מצרים ונראה אותו לפנינו שנאמר ויאמרו אליו "קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים" (שמות ל"א, א')"[1] (פרקי דרבי אליעזר (היגר), פרק מ"ד).

וכן דעת ר' אברהם בן הרמב"ם בפירושו לשמות-

"עשו להם עגל מסכה- מן הסתם כך ביקשו ממנו ומסורת מאת אבא מרי ז"ל שזה מפני שהיו אדוקים בסברה של אצטגנינים שהיציאה ממצרים היתה בזמן מזל שור או כיוצא בזה מן הדימיונות בגזרות בכוכבים המסתעפים מן עבודה זרה"                                        (שמות ל"ב, ח').

אך לעומת המקורות הללו, רבים מן הראשונים מבינים שלא מדובר על עבודה זרה ממש.

 

העגל אינו עבודה זרה

יש לבחון איך התייחסו הראשונים לפסוקים שהבאנו לפיהם מדובר על עבודה זרה. תחילה אצל החזקוני שמצטט את הבכור שור-

"שנתתיך להם למנהיג ודבר והם העמידו אחר במקומך, וגם עברו על "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל" (שמות כ', ג') אפילו לזכרוני לעבדו ולהשתחוות לו לשמי שאף על פי שלא כיוונו לעבודת הכוכבים עברו על מצוותי"         (שמות ל"ב, ח').

לפיהם אין כאן עבודה זרה כלל, הכל לזכרון ה' ולשמו. אמנם יש כאן עבירה על איסור עשיית פסל, אך אין זו עבודת כוכבים.

הרמב"ן בפירושו על אתר מבאר כי-

"והנה הנהרגים והנגפים מועטים כי ברובם היה החטאת במחשבה רעה..."     (שמות ל"ב, ז').

יוצא כי לפי דבריו אלו שהשתחוו וזבחו בפועל היו מועטים, בעוד שרוב ישראל לא חטאו במעשה אלא במחשבה בלבד.

האבן עזרא בפירושו הארוך מפנה את המבט לאהרן-[2]

"חלילה חלילה שעשה אהרון עבודה זרה. גם ישראל לא ביקשו עבודה זרה רק חשבו שמת משה שהסיעם מים סוף כאשר פירשתי...

"הנה כל עובדי העגל לשם עבודה זרה שאמרו "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (שמות ל"ב, ח') או היתה כן במחשבתם, לא היו רק שלושת אלפים והנה הם חצי עשירית המחנה. והכלל כי לא נעשה כהוגן עד' שנחשב לפתאים שהיה עבודה זרה"                                              (שמות ל"ב, א').

אם נסכם בינתיים את הנימוקים המובאים על ידי הראשונים לכך שאין בעגל עבודה זרה-

  • לא ייתכן כי אהרון קדוש ה' ונביא ישראל יעבוד עבודה זרה ממש, וגם אין טענה מפורשת שעשה כך.
  • בני ישראל לא עבדו עבודה זרה אלא עברו על עשיית פסל.
  • סה"כ מדובר בשלושת אלפים איש מתוך 600,000 איש.

בנוסף, מדוע נימקו את רצונם בנימוק שלא ידעו מה עלה בגורל משה? האם אי פעם משה טען שהוא א-להים? לכל היותר יש צורך בתחליף למשה, אך לא א-להים.

אם כך הדבר, מדוע ביקשו מאהרון שיעשה להם תחליף שכזה? היה להם לבקש ממנו או שהוא בעצמו יהווה תחליף או שיבחר מישהו אחר שיחליף את משה.[3]

 

אחד המפרשים הבולטים שהתייחס הן לעגל המדבר והן לעגל ירבעם כעבודה שאינה עבודה זרה הינו רבי יהודה הלוי בספרו ספר הכוזרי-

"העמים כולם בזמן ההוא היו עובדי תמונות. ואילו באו פילוסופים אל חכמי אומה אחת והביאו בפניהם ראיה על אחדות האלוה ועל ריבונותו אי אפשר היה לחכמים אלו בלא שייחדו תמונה אליה אפשר לכוון בעבודת האלוה ובלא שיאמרו לעמם ולהמונם כי תמונה זו ידבק בה ענין אלוהי וכי מיוחדת היא בתכונות נפלאות ומפלאות, תכונות אלו יש שהיו מיחסים אותן למקור אלוהי כמו שאנו נוהגים כיום במקומות המקדשים בעינינו שאנו רואים גם בעפרם ובאבניהם מקור ברכה... כך לא הסכים אז ההמון על שום תורה אם לא נקשרה בדמיונו עם תמונה מוחשת שאפשר לכוון אליה...

"חטאת העם היתה... בזה שעשו להם תמונה דבר שנאסר עליהם ובזה שיחסו כח אלוהי לדבר אשר עשו בידיהם ומרצונם בלי אשר באה על כך מצות הא-לוה...

"עד הנה היה רק מחשבה צפונה בלב כל חטאת העגל לא היה אפוא יציאה מעבודת א-ל מוציאם ממצרים כי אם עברה על אחת ממצותיו כי הוא יתברך אסר את עבודת התמונות והם עשו להם תמונה היה עליהם להוסיף להמתין למשה ולא לעשות להם סמל מדעתם ולקבוע מקום אליו יכוונו ולא לבנות להם מזבח ולהעלות עליו קרבנות כל זה בא להם בעצת האצטגנינים ובעלי הטליסמאות שביניהם אשר חשבו את עבודתם הם שהיו עובדים לפי הקושי הדמיון קרובה לעבודת האמת...

"אכן העם לא חשב כלל כי על ידי מעשה זה הוא יוצא מעבודת הא-לוה, ולהפך, לדעתם היה מעשה זה משום השתדלות יתר בעבודת הא-לוה ולכן באו אל אהרון ואהרון ברצותו לגלות את מחשבותיהם הנסתרות סייע במעשה ולא נחשב לו הדבר לעוון כי אם בגלל הוציאו את חטא העם מן הכח אל הפועל"           (סימן צ"ז).

רבי יהודה הלוי רואה בעבודת העגל צורה מעוותת של עבודת ה'. הפסל של העגל מסמל את ה', בניגוד מפורש למה שצוו בעשרת הדברות. עובדי העגל לא הכחישו בא-ל שהוציא ממצרים, כמוכח בקריאתם "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות ל"ב, ח'). חטא העם היה בזה שעשו להם תמונה, ובכך ייחסו כח אלהי לדבר אשר עשו בידיהם ומרצונם בלא ציווי א-להי. במילים אחרות, החטא לא היה עבודה זרה אלא עבירה על אחת ממצוות התורה.

דעה נוספת מובאת על ידי הרמב"ן המבין גם הוא כי אין מדובר על עבודה זרה אלא בני ישראל רצו תחליף למשה רבנו-

"הכתוב הזה הוא מפתח לדעת נכון עניין העגל ומחשבת עושיו, כי בידוע שלא היו ישראל סבורים שמשה הוא האלוהים, ושהוא בכוחו עשה להם האותות והמופתים, ומה טעם שיאמרו כיון שהלך משה ממנו נעשה אלוהים.

"ועוד, כי בפירוש אמרו "אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ" (שמות ל"א, א'), לא שיהיו נותנין להם חיים בעולם הזה או בעולם הבא, אבל היו מבקשים משה אחר...

"והנה אהרן מתנצל למשה ואמר לו "אַל יִחַר אַף אֲדֹנִי" (שמות ל"א, כ"ב), והוא כמוסיף על חטאתו פשע, שאומר כי הם בקשו ממנו עבודה זרה ועשאה להם בידיו, ולמה לא יחר אפו, ומה חטאה גדולה מזו?

"אבל העניין כמו שאמרתי, שלא בקשו העגל להיות להם לאל ממית ומחיה, וקבלו עבודת אלוהותו עליהם, אבל ירצו שיהיה להם במקום משה מורה דרכם. וזהו התנצלותו של אהרן, טען כי לא אמרו לי רק שאעשה להם אלוהים אשר ילכו לפניהם במקומך אדני, שלא ידעו מה היה לך, ואם תשוב אם לא, ולכן הם היו צריכין למי שיורה להם דרכם כל זמן שלא תהיה אתה עימהם, ואם אולי תשוב יעזבוהו וילכו אחריך כבראשונה.

"וכן היה הדבר, כי כיון שראו העם את משה מיד הניחו את העגל ובעטו בו שהניחו לו לשרפו ולזרות עפרו על פני המים, ולא היה מהם חולק עליו כלל. וכן תראה שלא הוכיחם, ולא אמר להם כלום, אבל בבואו במחנה וירא את העגל ומחולות מיד ברחו ממנו, והוא לקח העגל וישרוף אותו וישק אותו להם ולא מיאנו כלל"        (שמות ל"א, א').

הרמב"ן מוכיח את שיטתו מן העובדה שכאשר משה חזר אל העם, שבר את הלוחות ושרף את העגל, אף אחד מן הנוכחים לא מחה במשה רבנו. אילו העגל היה עבודה זרה של ממש היו קמים עליו עם ישראל ומתנגדים למעשה שריפת העגל. כשמשה חזר אל המחנה, לא היה כבר צורך בעגל.

בשיעור הבא נבחן את מעמדם של עגלי ירבעם ונשאל האם הם היו עבודה זרה או לא.

 

[1]   מדרשים רבים ושונים, כל אחד בסגנוניו, מתארים מציאות זאת.

[2]   וכן החזקוני בפירושו לתחילת הפרק (שמות ל"ב, א').

[3]   המלה א-להים אינה ראיה שרצו אליל, שהרי היא כינוי לכל בעל כח, כולל בעלי כח אנושיים.