תולדות עבודת ה' במזבחות | 80 | איסור הבמות | 57

לאחר שעסקנו בשיעור הקודם ביחסו של שלמה לבמות שלפני בניין הבית, בכוונתנו לעסוק בבמות לעבודה זרה שנבנות על ידי שלמה לעת זקנתו. על מנת להבין היטב את הרקע לבניין הבמות, נעסוק בשיעור זה בנישואי שלמה עם הנשים הנוכריות.

נזכיר כי הבית נבנה מהשנה הרביעית למלכות שלמה במשך שבע שנים. לאחר מכן נבנה בית המלך במשך שלוש עשרה שנה. על פי הבנתנו, חנוכת הבית מתרחשת בתום בניין שני הבתים בשנה העשרים וארבע למלכותו.

במלכים א הכתוב מתאר את הרקע לבניית הבמות לעבודה זרה-

"וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת: מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָכֶם אָכֵן יַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה: וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיַטּוּ נָשָׁיו אֶת לִבּוֹ: וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם ה' אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו: וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ עַמֹּנִים: וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי ה' וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי ה' כְּדָוִד אָבִיו...

"וַיֹּאמֶר ה' לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ"                 (מלכים א י"א, א'-י"א).

בשיעור הקודם ראינו במלכים א ג', י"ג את אהבת שלמה את ה' והליכתו בחוקות דוד אביו. אהבת ה' בפרק ג' מתחלפת בפרק י"א באהבת הנשים הנוכריות הרבות המהווה בפסוקים במפורש את הרקע לבניין הבמות.

 

ריבוי הנשים הנוכריות

נראה על פניו כי תוצאה ישירה של אהבתו של שלמה את הנשים הנוכריות הינה בניית הבמות לעבודה זרה. פנייה לאל אחר הינה ממש היפוך גמור של אהבת ה'; עבודה זרה הינה כפניה לאשה אחרת. התורה עצמה לא במקרה משתמשת בלשון זנות כשהיא מבקשת לתאר עבודה זרה-

"וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם"    (במדבר ט"ו, ל"ט).

העניין השני הינו מקום מוצאן של הנשים הללו. בת פרעה ממצרים, מואביות, עמוניות, צידוניות וחיתיות. הכתוב מדגיש כי הן "מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָכֶם אָכֵן יַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה" (מלכים א י"א, ב'). לכאורה הכוונה לעמים המקיפים את ארץ ישראל מכל צדדיה, כפי שאנו רואים בפועל: מצרים מדרום-מערב, מואב ועמון ממזרח, צידון וחת מצפון.^[1]

מה הביא את שלמה המלך החכם מכל אדם להימשך אחרי הנשים הנוכריות ובעקבות זאת לבנות במות לעבודה זרה?

בשאלה זו נחלקו התנאים בברייתא בירושלמי-

"רבי שמעון בן יוחאי אמר אהב ממש לזנות... רבי יוסי אומר למושכן לדברי תורה ולקרבן תחת כנפי השכינה"                                    (ירושלמי סנהדרין פ"ב, ו').

לפי רבי שמעון בר יוחאי, ישנה כאן נפילה – ריבוי הנשים בסופו של דבר מביא גם את החכם מכל אדם לזנות. אין אפוטרופוס לעריות, ומכאן התוצאה הישירה והסיבה המתבקשת של ריבוי הנשים היא הזנות. לפי רבי יוסי, מאחורי ריבוי הנשים ישנה מגמה רוחנית. הרצון הוא דווקא ריבוי של הנשים השונות במוצאן, על מנת לקרבן תחת כנפי השכינה ולמשכן לדברי תורה.

במובן הזה, ישנה כאן מגמה רוחנית כללית של שלמה. הוא רואה את עצמו ואת מלכותו כהזדמנות להוציא מן הכוח אל הפועל את רצון ה', להביא את העולם כולו להכיר במלכותו של הקב"ה ואת הנישואין הללו כאפשרות לעשות כן.

 

המקדש מכוון לכל העולם כולו

לקביעה זו מספר ראיות. ראשונה היא חנוכת הבית בחודש תשרי. מתוך הנחה כי היא התרחשה בתום עשרים שנות בניית בית ה' ובית המלך, שלמה כנראה בחר באופן מכוון את תאריך החנוכה בחודש תשרי.

היה מקום לצפות שהמקדש ייחנך, כהמשך לחנוכת המשכן, דווקא בניסן, חודש מיוחד לישראל, ראש חודשים, שבו מתחדש גם עולם הטבע. ברצוננו להציע כי שלמה בחר דווקא בתאריך זה כדי לבטא את תפיסתו שהמקדש מיועד לעולם כולו, שהרי אין כחג הסוכות לבטא את זיקת העולם כולו למקדש (שבעים פרים מוקרבים בו כנגד שבעים אומות העולם, ובו עתידים כל הגויים לעלות ולהשתחוות לפני בית ה').

את תפיסתו שהבית נועד לעולם כולו ביטא שלמה בתפילתו:

"וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ: כִּי יִשְׁמְעוּן אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה: אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי לְמַעַן יֵדְעוּן כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ לְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי"            (מלכים א ח', מ"א-מ"ג).

שלמה מנסה אפוא לממש הלכה למעשה את חזון הנביאים של עליית כל הגויים לירושלים (ישעיהו ב', מיכה ב', זכריה ד').^[2] נראה ששלמה סבור כי המעבר ממשכן למקדש משמעו מעבר משכינת ה' בקרב עם ישראל לשכינתו בקרב העולם כולו.

השקפה זו הולמת מאוד את מצבו המדיני והכלכלי הבינלאומי של שלמה: ממלכת ישראל יושבת בשלום בגבולות רחבים; שלמה מתחתן עם פרעה מלך מצרים ונושא את בתו; הוא כורת ברית עם חירם מלך צור וקושר קשרים מסחריים ופוליטיים ענפים עם עמי הסביבה; שליטי ארצות רחוקות, כמלכת שבא, מתוודעים לחכמתו, לעושרו ולגדולתו-

"וְכָל הָאָרֶץ מְבַקְשִׁים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה לִשְׁמֹעַ אֶת חָכְמָתוֹ אֲשֶׁר נָתַן אֱ-לֹהִים בְּלִבּוֹ: וְהֵמָּה מְבִאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂלָמוֹת וְנֵשֶׁק וּבְשָׂמִים סוּסִים וּפְרָדִים דְּבַר שָׁנָה בְּשָׁנָה...

"וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה וְכֵן לְכָל מַלְכֵי הַחִתִּים וּלְמַלְכֵי אֲרָם בְּיָדָם יֹצִאוּ"                                       (מלכים א י', כ"ד-כ"ט).

 

הנישואין לבת פרעה

על פי רבי יוסי יש לראות את הנישואין עם נשים נוכריות רבות כחלק מאותה מגמה של איחוד העולם כולו תחת מלכות ה'. בין הנשים הנוכריות יש מקום מיוחד לנישואין עם בת פרעה.

ספר מלכים מתייחס לנישואין לבת פרעה בכמה מקומות-

"וַיִתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיִּקַּח אֶת בַּת פַּרְעֹה וַיְבִיאֶהָ אֶל עִיר דָּוִד עַד כַּלֹּתוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת בֵּית ה' וְאֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב"         (מלכים א ג', א').

"וּבַיִת יַעֲשֶׂה לְבַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח שְׁלֹמֹה כָּאוּלָם הַזֶּה"         (מלכים א ז', ח').^[3]

נשים לב לכמה דברים. ראשית, הנישואין לבת פרעה מוצגים בתחילה כנישואין פוליטיים: "וַיִתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם" (מלכים א ג', א'). במובן זה, אין לנישואין אלו רֵע בהיסטוריה: זהו התיעוד הוודאי היחיד לנישואיה של בת מלך מצרים – אחת המעצמות הגדולות בעת העתיקה – לשליט זר!

לאחר נישואיהם לוקח שלמה את בת פרעה לעיר דוד, ועולה מהכתוב שבדעתו להעלותה בשלב מאוחר יותר לבית משלה, שיהיה אחד ממבני בית המלך. על חשיבותה של בת פרעה במלכות שלמה אנו למדים מכך שהיא האישה היחידה המכונה "אשת שלמה". ודוק: בשלב זה אין ניכרת בכתוב ביקורת כלשהי על נישואין אלו. ברם, סופם מעיד על תחילתם: בסופו של דבר נמנית גם בת פרעה בתחילת פרק י"א עם הנשים שבהן דבק שלמה לאהבה למרות היותן עובדות עבודה זרה.

 

העיתוי

בעל סדר עולם רבה (פרק ט"ו) קובע כי שלמה נשא את בת פרעה בתחילת השנה הרביעית למלכותו; דהיינו – בעת שהחל לבנות את המקדש.

יש דעה נוספת בחז"ל שנישואין אלו התקיימו עם חנוכת הבית (ויקרא רבה יב ה),^[4] שהייתה בזמן מאוחר הרבה יותר.

אין בידינו כלים להכריע במחלוקת זו,^[5] אך פשטי המקראות מורים, כאמור, כאפשרות הראשונה.

 

מעמדה ההלכתי של בת פרעה ושל שאר הנשים הנוכריות

הגמרא ביבמות (עו.-עו:) מניחה כדבר פשוט ששלמה גייר את בת פרעה.^[6] גם האברבנאל כותב כן-

"והנה נתבאר מכל זה וכפי פשט הכתובים ששלמה לא עבר על דת ולא חטא כלל בלוקחו את בת פרעה, לפי שגיירה וטבלה והכניסה תחת כנפי השכינה, כל שכן שלקחה כדי להשלים עם פרעה אביה. כשלקחה כוונתו רצויה ומעשיו לשם שמים, אמר אחרי זה "וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה אֶת ה' לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹת דָּוִד אָבִיו" (מלכים א ג', ג')"      (מלכים א ג', ג').

הרמב"ם נדרש אף הוא לסוגיה זו בחיבורו:

"אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל או שלמה מלך ישראל שנקרא ידיד ה' נשאו נשים נכריות בגיותן. אלא סוד הדבר כך הוא, שהמצוה הנכונה כשיבא הגר או הגיורת להתגייר בודקין אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא להכנס לדת. ואם איש הוא בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית, ואם אשה היא בודקין שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל...

"לפיכך לא קבלו בית דין גרים כל ימי דוד ושלמה, בימי דוד שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה שמא בשביל המלכות והטובה והגדולה שהיו בה ישראל חזרו, שכל החוזר מן העכו"ם בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגירי הצדק, ואעפ"כ היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות, והיו ב"ד הגדול חוששין להם לא דוחין אותן אחר שטבלו מכל מקום ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתם.

"ולפי שגייר שלמה נשים ונשאן, וכן שמשון גייר ונשא, והדבר ידוע שלא חזרו אלו אלא בשביל דבר, ולא על פי בית דין גיירום, חשבן הכתוב כאילו הן עכו"ם ובאיסורן עומדין. ועוד שהוכיח סופן על תחלתן שהן עובדות כוכבים ומזלות שלהן ובנו להן במות, והעלה עליו הכתוב כאילו הוא בנאן שנאמר "אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה" (מלכים א י"א, ז')"         (הלכות איסורי ביאה, פי"ג, הי"ד-הט"ז).

כלומר: מבחינה פורמלית, נשיו הנוכריות של שלמה התגיירו. עם זאת, כיוון שגרות זו לא הייתה לשם שמים, וכיוון שהן המשיכו לעבוד עבודה זרה, מתייחס אליהן הכתוב כאילו נותרו גויות, ואף זוקף את מעשיהן לחובת שלמה עצמו.

 

המשמעות הרוחנית

הנביא ירמיהו אומר-

"כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה לַהֲסִירָהּ מֵעַל פָּנָי"          (ירמיהו ל"ב, ל"א).

ומבאר רד"ק על אתר-

"למן היום אשר בנו אותה – כי בימי שלמה שבנה את העיר והבית החלו לזבוח בבמות, ונשי שלמה עבדו לאלהים אחרים, למן היום ההוא היתה על אפי ועל חמתי, כלומר, היתה קיימת על אפי ועל חמתי, כי באפי היה להסירה, והארכתי אפי עד היום הזה, ולא אאריך עוד. ובדרש: ביום שהוסד הבית נשא שלמה את בת פרעה"      (ירמיהו ל"ב, ל"א).

מקור פירושו של רד"ק בגמרא בנידה-

כתוב אחד אומר "כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן" (תהילים קל"ב, י"ג), וכתוב אחד אומר "כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה" (ירמיהו ל"ב, ל"א)! כאן קודם שנשא שלמה את בת פרעה, כאן לאחר שנשא שלמה את בת פרעה"                                  (נידה ע:).

לפי הגמרא, למן נישואיו של שלמה עם בת פרעה הקב"ה ביקש להחריב את ירושלים (דבר שיש בו מעין שלילה של הבחירה בה).

במדרש ויקרא רבה שגורס, כזכור, שנישואי שלמה עם בת פרעה נערכו יחד עם חנוכת המקדש, מובאים דברים קשים ביותר על ליל כלולותיהם-

"אמר רבי יודן: כל אותן שבע שנים שבנה שלמה בית המקדש לא שתה בהן יין, כיון שבנאו ונשא בתיה בת פרעה, אותו הלילה שתה יין. והיו שם שתי בלוזמאות [=מחולות, י"ל], אחת שמחה לבנין בית המקדש ואחת שמחה לבת פרעה. אמר הקב"ה: של מי אקבל, של אלו או של אלו? באותה שעה עלה על דעתו להחריב את ירושלים, הדא הוא דכתיב "כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת" וגו' (ירמיהו ל"ב, ל"א). אמר רבי הילל בר הילני: כזה שהוא עובר במקום המטונף ועקם חוטמו.

"אמר רבי חוניא: שמונים מיני ריקודין רקדה בת פרעה באותה הלילה, והיה שלמה ישן עד ארבע שעות ביום ובמפתחות של בית המקדש נתונות תחת ראשו, הדא הוא דתנן "ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות" (עדויות פ"ו מ"א). נכנסה אמו והוכיחתו, ויש אומרים: ירבעם בן נבט נכנס והוכיחו"   (ויקרא רבה י"ב, ה').^[7]

ובשבת-

"אמר רב יהודה אמר שמואל: בשעה שנשא שלמה את בת פרעה הכניסה לו אלף מיני זמר ואמרה לו: כך עושין לעבודה זרה פלונית, וכך עושים לעבודה זרה פלונית, ולא מיחה בה.

"אמר רב יהודה אמר שמואל: בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים, ועלה בו שירטון, ועליו נבנה כרך גדול של רומי"                   (שבת נו:).

לפי מאמר חריף זה של שמואל, נישואיו של שלמה לבת פרעה בישרו את ראשית בניינה של רומי, המייצגת בחז"ל את אויבתו הגדולה ביותר של עם ישראל.

הבה ננסה לסכם את העולה מן המדרשים שציינו. לפי מדרשים אלו, הכתוב מצביע במקומות שונים על ההשלכות מרחיקות הלכת של נישואי שלמה ובת פרעה על גורל האומה בכללותה ועל חורבן ירושלים.

אנו מניחים כדעת רבי יוסי, שכוונתו של שלמה בנשיאת הנשים הנוכריות הייתה לשם שמים, "למושכן לדברי תורה ולקרבן תחת כנפי השכינה" (ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ו). ממגמה זו נובעת ככל הנראה גם הבחירה (על פי המדרש) לערוך את הנישואין במקביל לחנוכת בית ה'. בהתקשרותו עם בת פרעה ובהכנסתה לביתו דווקא ברגעי השיא של קרבת כנסת ישראל לקב"ה, ביום חנוכת בית המקדש הקבוע, מבקש שלמה להביא גם אותה תחת כנפי השכינה (וכבר עמדנו על כך ששלמה הבין כי המקדש מיועד לעולם כולו). לפיכך קבע שלמה את יום חתונתו ויום שמחת לבו הפרטי דווקא ביום חתונתו וביום שמחת לבו של הקב"ה בכנסת ישראל בעת חנוכת המקדש (ראה תענית פ"ד מ"ח). לפי תפיסתו, לא רק שאין ניגוד בין שני הדברים, אלא הם מקבילים ומשלימים.

אולם, במציאות שונים פני הדברים לחלוטין. שמחת החתונה טשטשה את שמחת חנוכת הבית, ובמובנים מסוימים היא מלמדת על הבנה מוטעית של היחס בין השכנת מלכות ה' במקומה הקבוע במקדש ובין בניין ביתו הפרטי של המלך עם בת פרעה. פרשנותו של שלמה לשבתו על כיסא ה' למלך (דברי הימים א כ"ט, ט') הרחיקה לכת יתר על המידה – כאילו מלכות בשר ודם ומלכות ה' חד הן – והביאה לעירוב תחומים לא-ראוי, שבגינו נתפסים הנישואין באותו לילה כהיפוכו של בניין בית ה'.

בשיעור זה כאמור הבאנו את הרקע לבניית הבמות לעבודה זרה והוא הנישואין של שלמה עם הנשים הנוכריות ועם בת פרעה וריבוי הנשים בכלל. בשיעור הבא נעסוק בעזרת ה' בבניין הבמות לעבודה זרה ובמשמעותה.