תולדות עבודת ה' במזבחות | 103 | איסור הבמות | 79

בשיעור זה נדון בעתליה ובהמלכת יואש.

 

חדר המיטות

עם מות אחזיהו, עתליה הורגת את כל זרע המלוכה ומולכת על הארץ שש שנים. יהושבע אחות אחזיהו מסתירה את יואש בנו. מקום המסתור של יואש ומנקתו בשנים הללו הוא חדר המיטות. מהו חדר המיטות? המדרש שוחר טוב לתהילים מביא מחלוקת אמוראים בסוגיה זאת:

"ד"א כי אתה תאיר נרי ביואש ה' א-להי יגבה חשכי ביהוידע... ר' אליעזר אומר בעלית בית המקדש היה טמון א"ר שמואל בר נחמני בתאים היה טמון

"א"ר סימון נראין דברי ר' אליעזר בעליית בית המקדש בימות החמה ודברי ר' שמואל בימות הגשמים ומי שמרו יהוידע הכהן ויהושבעת אשתו הוי אומר כי אתה תאיר נרי"   (מדרש שוחר טוב לתהילים, י"ח, כ"ג).

הרב זאב יעבץ פירש את כל מזמור תהילים כ"ז על יהואש.[1] רש"י מבאר על אתר:

"בעליית בית קדשי הקדשים, כענין שנאמר "וַיְהִי אִתָּהּ בֵּית ה' מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים" (מלכים ב י"א, ג')"   (רש"י תהילים כ"ז, ה').

"עליו אמר דוד "כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה... יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ" (תהילים כ"ז, ה') וקורא אותה חדר המיטות על שם "בֵּין שָׁדַי יָלִין" (שיר השירים א', י"ג) שזהו שיסד רבי אלעזר נפץ חדר המטות חורבן ביתך יכפר עליהם"   (רש"י מלכים ב י"א, ב').

הרד"ק מסביר שם:

"החדר שהיה בעזרת הלוים או הכהנים ובדברי רז"ל בחדר המטות בתאים ר' ישמעאל אומר בעליות בימות החמה שהיו שוכבים שם הכהנים והלוים ויש בו דרש בית המקדש קורא חדר המטות על שם "בֵּין שָׁדַי יָלִין" (שיר השירים א', י"ג) ועוד כתיב אף ערשינו רעננה" (שיר השירים א', ט"ז)"   (רד"ק מלכים ב י"א, ב').

בפשטי הפסוקים מפורש "וַיְהִי אִתָּהּ בֵּית ה' מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים" (מלכים ב י"א, ג'), ועל כן חדר המטות הוא בתחום המקדש. מובן שעל פי הדעה לפיה הוא התחבא בקדש הקדשים, בחירת המקום קשורה ברצון להסתיר אותו במקום שלא יחפשו אותו ולא ימצאו אותו.

יהודה קיל בפירושו למלכים ב[2] מביא אפשרות כי מדובר בחדר בארמון ששימש לאכסנת מיטות וכלי מיטה, או לחדר ששימש כחדר ילדים או חדר המיטות של יהושבע.

אפשרות אחרת היא כי מדובר באחת מלשכות העזרה ששימשו כחדר שינה לכהנים וללווים, בדומה למה שהוזכר אצל שמואל "וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל ה' אֲשֶׁר שָׁם אֲרוֹן אֱ-לֹהִים" (שמואל א ג', ג'). בכל אופן, מכלל הפירושים מצאנו שתי גישות מרכזיות:

האחת שמדובר על אחד מחדרי החולין של הארמון והשנייה שמדובר על מקום כל שהוא בשטח המקדש.

 

המלכת יואש

כל המשך התרחשות האירועים הינו בבית ה'. לקיחת שרי המאות לכרי ולרצים, כריתת הברית איתם והשבעתם; כל סידורי השמירה מתרחשים בשערים המובילים לבית ה' וכל זאת על מנת לשמור ולהקיף את יהואש המלך בצאתו ובבואו מכל הצדדים – מן הקצה הדרומי ועד הקצה הצפוני – וכך הוקף הבית העזרה המזבח והמלך סביב.

לאחר מכן הוצא בן המלך ממקום מחבואו ומשחו אותו למלך. ספר דברי הימים מתאר את האירוע ביתר פירוט. ברור כי הכל מתרחש בבית הא-להים במקדש:

"וַיִּכְרֹת כָּל הַקָּהָל בְּרִית בְּבֵית הָאֱ-לֹהִים עִם הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לָהֶם הִנֵּה בֶן הַמֶּלֶךְ יִמְלֹךְ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עַל בְּנֵי דָוִיד...

"וְכָל הָעָם בְּחַצְרוֹת בֵּית ה': וְאַל יָבוֹא בֵית ה' כִּי אִם הַכֹּהֲנִים וְהַמְשָׁרְתִים לַלְוִיִּם הֵמָּה יָבֹאוּ כִּי קֹדֶשׁ הֵמָּה וְכָל הָעָם יִשְׁמְרוּ מִשְׁמֶרֶת ה': וְהִקִּיפוּ הַלְוִיִּם אֶת הַמֶּלֶךְ סָבִיב אִישׁ וְכֵלָיו בְּיָדוֹ וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת יוּמָת וִהְיוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּבֹאוֹ וּבְצֵאתוֹ"   (דברי הימים ב כ"ג, ג'-ז').

כך הומלך יואש בבית ה', וכלשונו של ר' ז' יעבץ:

"הבית הקדוש, המרכז לתורת האלהים היה גם בית מפלט לפליט האחרון מבית דוד והיה עוד בתוך עמו לתפארת ולגאון עולם".

הכתוב מתאר מיד אחרי ההמלכה את תגובתה של עתליה הבאה אל העם בית ה'.

 

מלכות עתליה והורדתה

עתליהו הינה האישה היחידה שמלכה בישראל בימי הבית הראשון. היא גזלה את המלכות מבני בית דוד. איבוד כל זרע הממלכה על ידה (פרט ליואש) מהווה המשך לרצחנות יהורם בעלה שהרג את אחיו על מנת לבסס את שלטונו. מעבר לביסוס שלטונה, ייתכן מאד שהיא רצחה את זרע המלוכה כיוון שחששה לחייה ולסיפוח ממלכת יהודה בידי יהוא. אחרי שיהוא הרג את כל משפחתה בשומרון, עתליה מייצגת את שארית בית אחאב ועל כן ייתכן שעתליה חששה מאוד מיהוא ומממלכת ישראל.

עם בואה לבית ה' היא רואה את המלך עומד על העמוד לאחר המלכתו כשהשרים וכל עם הארץ שמח ותוקעים בחצוצרות. היא קורעת את בגדה, דבר המסמל את קריעתה של המלכות שלה בהבינה כי ישנו כאן מרד נגדה. מוציאים אותה אל חצרות המקדש אל בית המלך ומומתת.[3]

אז נכרתת ברית בין ה' המלך והעם "לִהְיוֹת לְעָם לַה' וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם" (מלכים ב י"א, י"ז). הצורך בכריתת ברית עם המלכת יואש מובן על רקע מצבה של מלכות בית דוד בעת הזאת. עם חידושה של המלכות, מעבר להמלכת המלך נדרש חידוש הברית המשולשת בין העם, המלך והקב"ה.

מעבר להריגת כל זרע הממלכה, בזמן מלכותם של יהורם בעלה ואחזיהו בנה, עתליה פוגעת באופן משמעותי ביותר בבית ה' עצמו:

"כִּי עֲתַלְיָהוּ הַמִּרְשַׁעַת[4] בָּנֶיהָ פָרְצוּ אֶת בֵּית הָאֱ-לֹהִים וְגַם כָּל קָדְשֵׁי בֵית ה' עָשׂוּ לַבְּעָלִים"   (דברי הימים ב כ"ד, ז').

עניין זה מלמד ככל הנראה כי לעתליה היה כח שלטוני רב ביותר גם בזמן מלכות בעלה יהורם ומלכות בנה אחזיהו. הגבירה היא ככל הנראה הכח החזק ביותר בשלטון בשנות מלכותם. לכח המדיני הרב הזה הייתה השפעה מכרעת על צביונו של בית ה'.

הכתוב מתאר כאן את פריצת בית הא-לוהים על ידי בניה של עתליהו ושאת כל קדשי בית ה' עשו לבעלים. היינו שבניה פרצו לבית הא-להים לקחו משם את כל קדשי בית ה'. ברגע שעשו את קדשי בית ה' לבעלים נאסרו המתכות היקרות בהנאה ולא יכלו לעשות שימוש מתוקן בהם בבית ה'. על כן כל אלו מהווים רקע מובן לחידוש בית ה', לצורך של יואש לחדש את כל הכסף הנמצא בבית ה'.

 

בית הבעל

במקביל למה שנעשה בבית ה', לראשונה הקימה עתליה בית בעל בירושלים:

"וַיָּבֹאוּ כָל עָם הָאָרֶץ בֵּית הַבַּעַל וַיִּתְּצֻהוּ אֶת מזבחתו מִזְבְּחֹתָיו וְאֶת צְלָמָיו שִׁבְּרוּ הֵיטֵב וְאֵת מַתָּן כֹּהֵן הַבַּעַל הָרְגוּ לִפְנֵי הַמִּזְבְּחוֹת"   (מלכים ב י"א, י"ח).

דינו של מבנה ששימש לעבודה זרה הוא ניתוץ:

"כִּי אֶת מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן וְאֶת מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן וְאֶת אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתוּן"   (שמות ל"ד, י"ג).[5]

ישנו גם איסור ליהנות מעבודה זרה ואביזריה:

"פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱ-לֹהֶיךָ הוּא"   (דברים ז', כ"ה).

אלא שבהכרתת עתליה אנשי ירושלים לא מסתפקים באלה. הם הורגים את מתן כהן הבעל, שככל הנראה היה הכהן הראשי ששימש בבית הבעל. הריגתו לפני המזבחות נועדה לטמא אותם כמפורש בפרשת בחקתי: "וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם" (ויקרא כ"ו, ל').

היכן היה בית הבעל? בזמנו הציע פרופסור יגאל ידין לזהות את בית הבעל באתר ברמת רחל. זאת על סמך העובדה שיש באתר שכבה קדומה המתאימה לתקופת עתליהו. בנוסף, זהו מבנה ציבורי ממלכתי הנמצא במרחק מעיר דוד. כל זאת נעשה מתוך רצון שבית הבעל יהיה רחוק מן העיר. מאידך, יוחנן אהרוני, חופר האתר, טוען שזהו ארמון החורף של המלך יהויקים.

בכל אופן, לראשונה בירושלים של ימי הבית הראשון ישנו בית עבודה זרה בית בעל בתוככי ירושלים במקביל לקיומו של בית ה'.

ברור שפרק הזמן הזה של מלכות עתליהו השפיע השפעה מכרעת על צביון המקדש מחד וזיקתו לעבודה זרה וכן על בניית בית הבעל בתוככי ירושלים. זה לא רק עניין של בניית במות לעבודת ה' שאף הן נאסרו, אלא עבודה זרה, עבודה לאל אחר וכל זאת במקביל לקיום המקדש בתוככי ירושלים.

 

סיכום

הכתוב בדברי הימים מתאר את חידוש העבודה בבית ה' בעקבות מעשי עתליהו:

"וַיָּשֶׂם יְהוֹיָדָע פְּקֻדֹּת בֵּית ה' בְּיַד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֲשֶׁר חָלַק דָּוִיד עַל בֵּית ה' לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת ה' כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁיר עַל יְדֵי דָוִיד: וַיַּעֲמֵד הַשּׁוֹעֲרִים עַל שַׁעֲרֵי בֵּית ה' וְלֹא יָבֹא טָמֵא לְכָל דָּבָר"   (דברי הימים ב כ"ג, י"ח-י"ט).

לאחר שיבוש מוחלט של סדרי המקדש בימי יהורם ואחזיהו ובימי שלטונה של עתליהו, מוחזרת העבודה כסדרה למקדש תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם.

הרד"ק בפירושו למלכים מבאר את חידוש הכסף במקדש על ידי יהואש תוך הסבר המסכם את המציאות בימי עתליה ואיתו נסיים:

כל כסף הקדשים – אומר בדברי הימים "וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן הָיָה עִם לֵב יוֹאָשׁ לְחַדֵּשׁ אֶת בֵּית ה'" וגו' (דברי הימים ב כ"ד, ד'), כי היה צריך חזוק; כי שם אומר הטעם "כִּי עֲתַלְיָהוּ הַמִּרְשַׁעַת בָּנֶיהָ פָרְצוּ אֶת בֵּית הָאֱ-לֹהִים" (דברי הימים ב כ"ד, ז'), לפיכך היה צריך חזוק, כי לולי זה היה עדיין קיים הבנין; כי מיום שנבנה הבית עד שבדקו יואש לא היה אלא מאה וחמשים וחמש שנה, ובנין חזק כאותו בנין היה עומד יותר ויותר, לולא שפרצוהו עתליהו ובניה. הם שהיו לה מאיש אחר; ולפי שעשו בו פירצות, שם יואש על לבו לתקנם; והיה צריך לקבץ קדשי ישראל, שיקדישו שקלים או קדשי נדבות. וההקדשות שהיו בבית ה', אומר בדברי הימים, כי עתליהו ובניה עשו אותם לבעלים, הרוב, ומה שנשאר לא רצה יהואש להוציאו בבנין, כדי שלא ישאר אוצר ה' ריק. וחשב שיעשהו מקדשי החוץ, ואמר לכהנים שיקבצו כל כסף המובא בית ה'"   (רד"ק מלכים ב י"ב, ה').

בעזרת ה' בשיעור הבא נעסוק במלכות יהואש.