תולדות עבודת ה' במזבחות | 105 | איסור הבמות | 81

בשיעור זה ברצוננו לבחון את שני פרקי מלכות יהואש לפרטיהם. בדומה לשיעור הקודם נחלק את התקופות שלנו לשתיים – בחיי יהוידע הכהן, ולאחר מותו.

 

איסוף הכסף לחידוש בית ה' ותיקונו מפרצותיו

פועלו העיקרי של יהואש בפרק זמן זה הינו חידוש בית ה'. תחילה הכתוב מציין את העובדה שעם כל עשייתו את הישר בעיני ה' והיצמדותו למה שהורה אותו יהוידע הכהן; רק הבמות לא סרו והעם מזבחים ומקטרים בהן. יואש פונה לכהנים:

"וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל הַכֹּהֲנִים כֹּל כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יוּבָא בֵית ה' כֶּסֶף עוֹבֵר אִישׁ כֶּסֶף נַפְשׁוֹת עֶרְכּוֹ כָּל כֶּסֶף אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֶב אִישׁ לְהָבִיא בֵּית ה': יִקְחוּ לָהֶם הַכֹּהֲנִים אִישׁ מֵאֵת מַכָּרוֹ וְהֵם יְחַזְּקוּ אֶת בֶּדֶק הַבַּיִת לְכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא שָׁם בָּדֶק"   (מלכים ב י"ב, ה'-ו').

'כל כסף הקדשים' הכוונה לכל סוגי תרומות הקדשים אשר יובאו אל בית ה':

א. כסף – כולל את הבאת מחצית השקל. בלשון התורה כל איש ואיש "הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים" (שמות ל', י"ג). מידי שנה בשנה עם ישראל כולו, בכל מקום שהוא מבן עשרים שנה ומעלה תורם מחצית השקל. כסף זה משמש למימון שוטף של כל הוצאות המקדש. המלך יהואש מבקש לחדש את התרומה הזאת שככל הנראה הופסקה בזמן שלטונה של עתליהו.

ב. איש כסף נפשות ערכו – אדם הנודר לפי ערך נפשו, כמפורט בתורה: "וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא כ"ז, ב'-ד' ואילך); תרומתו היא לבדק הבית.

ג. כל כסף אשר יעלה על לב איש להביא בית ה' – כלומר, כל כסף שאדם מעוניין לתרום נדר נדבה מובא לבדק הבית.

הכתוב ממשיך ואומר "וַיְהִי בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לֹא חִזְּקוּ הַכֹּהֲנִים אֶת בֶּדֶק הַבָּיִת" (מלכים ב י"ב, ז').

הרד"ק מסביר את העניין ואומר:

"נראה שיהיו הכהנים שומרים עד שיהיה הכסף רב בידם ואחר יחזקו את בדק הבית, והמלך חשד אותם שהיו לוקחים הכסף לעצמם, לפיכך אמר להם שלא יקחו הכסף לעצמם, אלא מיד שיבא לידם יתנוהו לבדק הבית"   (מלכים ב י"ב, ח').

ככל הנראה מחד התיקונים שנדרשו בבית היו גדולים מאד בעקבות הפרצות שנפרצו בו בימי עתליהו ונדרשה עבודה רבה כדי לתקנם; מאידך הכהנים רצו לאסוף תחילה את כל הכסף על מנת לבצע את העבודה כולה והעם ככל הנראה לא הביא מספיק כסף. יהואש המלך חשד שהם לוקחים את הכסף לעצמם ועל כן הוא קורא ליהוידע הכהן ולכהנים ואומר להם אל תקחו כסף מאת מכריהם אלא לתת אותו לבדק הבית.

הכהנים מסכימים להפסיק לגבות בעצמם את הכסף על מנת שלא יחשדו בהם. יהוידע הכהן מתקן ארון ובו חור בדלתו ושם אותו אצל המזבח מדרום, ושמה הכהנים שומרי הסף מכניסים את כל הכסף המובא בית ה'. עם הכסף הזה מביאים בעלי מלאכה לתקן את הפרצות בחומות.

לגבי כל אלו שהביאו קרבן חטאת או אשם, הכסף לא הושם בארון אלא ניתן לכהנים המכפרים.

הכתוב מתייחס כאן ליתר הכספים שנותרו לאחר קניית הקרבנות. ממותר זה היו לוקחים עולות נדבה. את העורות נוטלים הכהנים לעצמם.

מעניין כי חז"ל במשנה בשקלים מביאים דרשה המתייחסת ישירות לענייננו:

"ששה לנדבה ששה שופרות היו מיועדים לנדבה. נדבה מה היו עושין בה? לוקחין בה עולות הבשר לשם. הבשר נשרף כולו על גבי המזבח והעורות לכהנים. זה מדרש דרש יהוידע הכהן הגדול "אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַה'" (ויקרא ה', י"ט)"   (שקלים ו', ו').

ישנה כאן סתירה ב'אשם הוא'. ככל אשם הוא לכאורה נאכל לכהנים. ואילו הביטוי אשם לה' משמעותו לכאורה כי הקרבן כולו לה' כמו קרבן עולה.

כיצד ליישב את הסתירה? עונה המשנה זה הכלל – כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה 'לקח בו עולות', כלומר הכסף שנותר ממעות שהופרשו לקרבן חטאת או לקרבן אשם צריכים לקנות בו בהמות להקריב אותן עולות נדבה, ואז הבשר לה' – הבשר נשרף כולו על המזבח. העורות לכהנים, כמו בקרבנות עולה רגילים. נמצאו שני כתובים מתקיימים: אשם לה' – הבשר, אשם לכהנים – העורות.

וזהו ביאור הפסוק המובא ביהוידע הכהן: "כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית ה' לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ" (מלכים ב י"ב, י"ז), כלומר הכסף שנותר מן הכסף שהפרישו אלו שחייבים להביא אשם או חטאת לקניית קרבנותיהם. לא היו משתמשים במותר הזה לבדק הבית אלא הוא ניתן לכהנים והם קונים בו עולות נדבה שעורותיהן שייכות לכהנים. בתיאור המקביל בדברי הימים ב כ"ד, יואש פונה לכהנים הלווים מתוך מגמתו לחדש את בית ה' ואומר להם לצאת לערי יהודה ולקבץ מכל ישראל כסף לחזק את בית ה'.

יהודה קיל בפירושו לדעת מקרא על דברי הימים מביא את פירושו של ר"י ריכר[1] לפיו בגלל הפרצות הרבות בבית ה' שנעשו על ידי עתליהו התיקון היה נחוץ ותכוף ולא סבל כל דיחוי עד שיתקבצו האמצעים לכך. לפיכך פנה יהואש אל מכרי כהונה (כהנים נשואי פנים) מבני סיעתו של יהוידע הכהן ועשה עמהם חוזה שהם יתחילו מיד בתיקון מכספם הם ומה שיתווסף יהיה על חשבון הכספים שהוציאו, והקנה להם מתחילה כל מותר הכספים מאלו הנדבות.

כך היה הדבר במקדש עשרים ושתיים שנה, אבל בשנה העשרים ושלוש לא יכלו הכהנים לעמוד בתנאי התיקון. ההכנסה נתמעטה וצרכי עצמם היו מרובים והם לא תיקנו כמה שצריך. אותם כספים שפורטו בספר מלכים (מחצית השקל, הכסף הנדר לפי ערך הנפשות והנדרים והנדבות שכל אחד תורם למקדש) שהובאו לבדק הבית מכונים בשם כולל בדברי הימים 'משאת משה', כשהכוונה היא הן לכספי מחצית השקל והן לתרומת המשכן שתרמו לאוהל מועד בימי משה.

מיקומו של הארון שהוצב בבית ה' שונה בדברי הימים מאשר במלכים. במלכים המקום אצל המזבח מימין ואילו כאן בדברי הימים המיקום הוא בשער בית ה' חוצה.

המיקום מחוץ לשער בית ה' חוצה מתפרש בירושלמי שקלים בסוף פרק ו' "מפני הטמאים", כלומר על מנת שגם אנשים טמאים שאינם רשאים להיכנס פנימה יוכלו להביא את תרומותיהם. ומבאר בעל קרבן העדה על הירושלמי שם משמע ששני ארונות עשו, אחד בפנים ואחד בחוץ.

מן הסתם לשתי מיני סיבות עשה אותן. הרד"ק בביאורו מתייחס לעובדה שהובאו תרומות רבות מאוד: "הטובים שבהם שבו אל ה' בכל ליבם הביאו מה שחייבין מהשנים שעברו והספיק לזה ולזה" (מלכים ב י"ב, ה'), כלומר הן לבדק הבית והן להקרבת קרבנות התמידים.

בפסוקי הסיכום של איסוף הכסף נאמר:

"וַיַּעֲשׂוּ עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה וַתַּעַל אֲרוּכָה לַמְּלָאכָה בְּיָדָם וַיַּעֲמִידוּ אֶת בֵּית הָאֱ-לֹהִים עַל מַתְכֻּנְתּוֹ וַיְאַמְּצֻהוּ: וּכְכַלּוֹתָם הֵבִיאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וִיהוֹיָדָע אֶת שְׁאָר הַכֶּסֶף וַיַּעֲשֵׂהוּ כֵלִים לְבֵית ה' כְּלֵי שָׁרֵת וְהַעֲלוֹת וְכַפּוֹת וּכְלֵי זָהָב וָכָסֶף וַיִּהְיוּ מַעֲלִים עֹלוֹת בְּבֵית ה' תָּמִיד כֹּל יְמֵי יְהוֹיָדָע"   (דברי הימים ב כ"ד, י"ג-י"ד).

תחילה הכתוב מדגיש לאורך הדרך כי עניין איסוף הכסף מנוהל בשותפות מלאה של המלך יהואש ויהוידע הכהן. משמעות הביטוי מתבררת היטב מתיאור שיקום חומת ירושלים מימי הבית הראשון בימי שיבת ציון: "כִּי עָלְתָה אֲרוּכָה לְחֹמוֹת יְרוּשָׁלִַם כִּי הֵחֵלּוּ הַפְּרֻצִים לְהִסָּתֵם" (נחמיה ד', א'); או אצל המזבח הנבנה על ידי אליהו בהר הכרמל "וַיְרַפֵּא אֶת מִזְבַּח ה' הֶהָרוּס" (מלכים א י"ח, ל').

העמדת הבית על מתכונתו משמעותה חידוש בית ה' כפי שהיה בימי שלמה והחזרתו לתפקוד השלם והמלא.

עתה נעבור לפרק הזמן השני, לאחר מות יהוידע הכהן.

 

עליית חזאל מלך ארם על יהודה וירושלים

בספר מלכים לא מפורש, לא מועד הגעת חזאל מלך ארם לירושלים וגם לא הנסיבות שהביאו לכך. בכתוב המקביל בדברי הימים מפורש כי הדבר מתרחש לאחר מות יהוידע הכהן והוא מובא כעונש על הפיכת יהואש את עצמו למלך שמשתחווים אליו, על עבודה זרה בירושלים ועל הריגת זכריה בן יהוידע הכהן.

חזאל נלחם תחילה על גת. הוא לוכד אותה ושם פניו לעלות לירושלים. על מנת לקדם את הרעה, יהואש לוקח את כל הקדשים שהקדישו אבותיו יהושפט, יהורם ואחזיהו[2] ואת קדשיו-הוא ואת כל הזהב הנמצא באוצרות בת ה' ובית המלך ושולח אותם לחזאל מלך ארם.

בספר מלכים אין שיפוט ישיר של המעשה אבל ניתן בהחלט לראות בו ביקורת על השימוש באוצרות בית ה' המיועדים לחיזוק המקדש ופארו לשוחד של מלך זר המאיים על גורל ירושלים והממלכה כולה.

בספר דברי הימים, עצם בואו של חזאל מלך ארם הינו עונש על מעשי יהואש. הכתוב שם מתאר: "וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת כָּל שָׂרֵי הָעָם מֵעָם וְכָל שְׁלָלָם שִׁלְּחוּ לְמֶלֶךְ דַּרְמָשֶׂק" (דברי הימים ב כ"ד, כ"ג), כלומר אותם שרים (ביניהם ככל הנראה שרים שהשפיעו על עבודת עבודה זרה וייתכן על אף הריגת זכריהו בן יהוידע) שולחים אף הם את שללם אל חזאל. חיל ארם היה במספר מעט "כִּי בְמִצְעַר אֲנָשִׁים בָּאוּ חֵיל אֲרָם וַה' נָתַן בְּיָדָם חַיִל לָרֹב מְאֹד כִּי עָזְבוּ אֶת ה' אֱ-לֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וְאֶת יוֹאָשׁ עָשׂוּ שְׁפָטִים" (דברי הימים ב כ"ד, כ"ד).

חיל ארם פגע ביואש פגעים קשים והיו בו תחלואים רבים. עבדיו הורגים אותו על מיטתו. הכתוב מדגיש כי ישנה כאן מידה כנגד מידה ומותו של יהואש קשור להריגתו של זכריה בן יהוידע.

 

בשיעור זה התייחסנו לחיזוק בית ה' ופעילותו ולבואו של חזאל מלך ארם. בשיעור הבא נשלים את עיוננו בחלק השני של ימיו של יהואש מלך יהודה.