דילוג לתוכן העיקרי

תולדות עבודת ה' במזבחות | 109 | איסור הבמות | 85

בשיעור זה נתבונן במלכות עוזיהו. תיאור מלכותו בספר מלכים קצר ביותר, אף שהוא מלך חמישים ושתים שנה. הכתוב אומר: "וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו" (מלכים ב ט"ו, ג'), דבר המעלה כבר שאלה – והרי לגבי אמציה עצמו כתוב: "רַק לֹא כְּדָוִד אָבִיו כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יוֹאָשׁ אָבִיו עָשָׂה" (מלכים ב י"ד, ג').

בדברי הימים קיימת הבחנה ברורה בין ימיו הראשונים של עוזיהו לימיו האחרונים, כך שקשה לשפוט האם הכתוב מתכוון לימי עוזיהו הראשונים או לתקופה הכוללת. הכתוב מוסיף "וַיְנַגַּע ה' אֶת הַמֶּלֶךְ וַיְהִי מְצֹרָע עַד יוֹם מֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בְּבֵית הַחָפְשִׁית" (מלכים ב ט"ו, ה'). אין התייחסות כאן לא לסיבת הצרעת ולא מתי היא התרחשה במשך שנות מלכותו.

בעל סדר עולם רבה בפרק יט קורא לשנות צרעתו "מלכות מנוגעת" והוא טוען שהיה מצורע במשך עשרים וחמש שנה. בפרק זמן זה עוזיהו יושב בבית החפשית, בית הנמצא מחוץ לעיר.

תיאור מלכות עוזיהו מפורט הרבה יותר בדברי הימים. תחילה הכתוב מציין "וַיְהִי לִדְרֹשׁ אֱ-לֹהִים בִּימֵי זְכַרְיָהוּ הַמֵּבִין בִּרְאֹת הָאֱ-לֹהִים וּבִימֵי דָּרְשׁוֹ אֶת ה' הִצְלִיחוֹ הָאֱ-לֹהִים" (דברי הימים ב כ"ו, ה'). עוזיהו דורש בא-לוהים, וסביר להניח שמשמעות הדרישה בה' היא הן בפנייה לנביא והן בשאילה באורים ותומים. פשטות הפסוק היא שדרישה זאת מתקיימת כל ימי זכריהו, אבל לא אחריו.

 

מיהו זכריהו?

שאלה מעניינת הינה – על איזה זכריהו מדובר? האם הוא עזריהו כהן הראש המוזכר בהמשך הפרק (דברי הימים ב כ"ו, כ') שהיה ממונה על סדרי בית ה'? או – וכך דעת ר' זאב יעבץ – מדובר בזכריהו בן ברכיהו הנזכר בישעיה ח', ב'.

לפי רש"י מדובר על זכריהו בן יהוידע שנהרג בימי המלך יהואש. יהודה קיל בפירושו בדעת מקרא לדברי הימים מפנה אותנו לדברי בעל המשך חכמה בפירושו לפסוק: "וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה' עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה" (במדבר כ"ז, כ"א). המשך חכמה מקבל את פירושו של רש"י המבאר בעצם את הפסוקים על ימי אמציהו.

 

צרעת עוזיהו

הכתוב בהמשך מתאר את כיבושי עוזיהו ומעיד כי ה' העניק לו כח וגבורה לגבור על הפלשתים ועל הערבים היושבים בגור בעל והמעונים. עוזיהו עוסק בבניה בירושלים, וכן במדבר, בשפלה, במישור בהרים ובכרמל.

הכתוב מרחיב ומתאר בפרוטרוט את חילותיו של המלך ותחמושתם. הוא מבצר את הארץ, בונה אותה ומביא אותה להתיישבות רחבת היקף. הוא מגדיל את צבאו עד למעלה משלוש מאות אלף והופך את ממלכת יהודה לאחת המעצמות הגדולות באיזור. הוא מרחיב את תחומי הממלכה לכיוון דרום מזרח ודרום מערב והעמים היושבים מסביב נושאים לו מנחה. בנוסף להעצמת הצבא וביצורו:

"וַיַּעַשׂ בִּירוּשָׁלִַם חִשְּׁבֹנוֹת מַחֲשֶׁבֶת חוֹשֵׁב לִהְיוֹת עַל הַמִּגְדָּלִים וְעַל הַפִּנּוֹת לִירוֹא בַּחִצִּים וּבָאֲבָנִים גְּדֹלוֹת וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד לְמֵרָחוֹק כִּי הִפְלִיא לְהֵעָזֵר עַד כִּי חָזָק: וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית"   (דברי הימים ב כ"ו, ט"ו-ט"ז).

משם הכתוב עובר לפרט באיזה אופן באה לידי ביטוי גבהות ליבו:

"וַיִּמְעַל בַּה' אֱ-לֹהָיו וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל ה' לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת: וַיָּבֹא אַחֲרָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן וְעִמּוֹ כֹּהֲנִים לַה' שְׁמוֹנִים בְּנֵי חָיִל: וַיַּעַמְדוּ עַל עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַה' כִּי לַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן הַמְקֻדָּשִׁים לְהַקְטִיר צֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ כִּי מָעַלְתָּ וְלֹא לְךָ לְכָבוֹד מֵה' אֱ-לֹהִים: וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת לְהַקְטִיר וּבְזַעְפּוֹ עִם הַכֹּהֲנִים וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּבֵית ה' מֵעַל לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת: וַיִּפֶן אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ וְכָל הַכֹּהֲנִים וְהִנֵּה הוּא מְצֹרָע בְּמִצְחוֹ וַיַּבְהִלוּהוּ מִשָּׁם וְגַם הוּא נִדְחַף לָצֵאת כִּי נִגְּעוֹ ה': וַיְהִי עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ מְצֹרָע עַד יוֹם מוֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בֵּית הַחָפְשִׁית מְצֹרָע כִּי נִגְזַר מִבֵּית ה'"   (דברי הימים ב כ"ו, ט"ז-כ"א).

לשון מעילה מופיעה בתורה בעניין הקדשים בויקרא:

"נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי ה' וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַה' אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם"   (ויקרא ה', ט"ו).

וכן בעניין אשה סוטה:

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל"   (במדבר ה', י"ב).

ובפרשת התוכחה בסוף ויקרא:

"וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי וְאַף אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי"   (ויקרא כ"ו, מ').

מאד מעניין לראות את הקשר בין ההופעות השונות של הביטוי. בעולם הקדשים משמעותו הפשוטה היא חילול הקודש. כך לכאורה גם בחיי הנישואין כשישנו חשד לקשר של האשה עם גבר אחר מתחלל הקשר; וכן כשבני ישראל עובדים עבודה זרה או מחללים את שם ה' במעשיהם, נפרמת כביכול ברית הקודש בין ה' לכנסת ישראל כאילו מופרת ברית הנישואין.

בהקשר שלנו, כשעוזיהו המלך מבקש להקטיר קטורת ככהן קיימת כאן סוג של הפרת ברית. ההפרדה העקרונית של התורה בין הכהונה למלכות הופרה כאן ברגל גסה. מעבר לטשטוש בין שני התחומים, כניסת המלך להקטיר קטורת, עבודה המייחדת דווקא את הכהונה משמעותה השתלטות המלכות על הכהונה והמשמעות העמוקה של צעד זה הינו מעילה בה', בתורתו ובמידותיו.

חז"ל בתנחומא את החטא הזה בזיקה לאדמה:

""כִּי אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה" (דברי הימים ב כ"ו, י'), שהיה מלך והפקיר עצמו לאדמה ולא נזקק לתורה. יום אחד נזקק לבית הועד, אמר להם במה אתם עוסקין אמרו לו ב"וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת" (במדבר א', נ"א) אמר להם עוזיה הקב"ה מלך ואני מלך נאה למלך לשמש פני מלך ולהקטיר לפניו, מיד "וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל ה' לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת: וַיָּבֹא אַחֲרָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן וְעִמּוֹ כֹּהֲנִים לַה' שְׁמוֹנִים בְּנֵי חָיִל" (דברי הימים ב כ"ו, ט"ז-י"ז) וכלם מפרחי כהונה, "וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַה' כִּי לַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן הַמְקֻדָּשִׁים לְהַקְטִיר צֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ כִּי מָעַלְתָּ" (דברי הימים ב' כ"ו, י"ח) ולזה יצא עליו קצף מלפני ה', מיד "וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת לְהַקְטִיר וּבְזַעְפּוֹ עִם הַכֹּהֲנִים וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ" (דברי הימים ב' כ"ו, י"ט) באותה שעה נבקע ההיכל הילך והילך י"ב על י"ב מיל "וַיַּבְהִלוּהוּ מִשָּׁם וְגַם הוּא נִדְחַף לָצֵאת כִּי נִגְּעוֹ ה'" (דברי הימים ב' כ"ו, כ') מי גרם לו זו שבטל מן התורה והפקיר עצמו לאדמה"   (תנחומא (ורשא) נח, י"ג).

הנקודה המרכזית המובלטת במדרש מבארת היטב את סדר הפסוקים בדברי הימים. ליבו של עוזיהו גובה רק לאחר שהכתוב מתאר את עצמתו ושלטונו, את העצמת צבאו, ופועלו החזק בעניין ההתיישבות, הבניה והביצורים.

גבהות לב זו, משמעותה העמוקה היא סוג של השוואה בין מלכות עוזיהו – מלכות בשר ודם – למלכות ה'. מתוך גבהות זו מבין עוזיהו כי היותו מלך בעצם מאפשרת לו לא להתייחס לצו התורה "והזר הקרב יומת". כלומר, צו זה אינו חל עליו ואינו מחייב אותו בגלל מלכותו. אותה קירבה כביכול בין מלך בשר ודם למלך מלכי המלכים מאפשרת לו לשמש פני המלך ולהקטיר לפניו על מזבח הקטורת.

הצרעת זורחת בדווקא במצח. דבר זה מבטא מחד את הגדלות וההוד – כך אצל כהן גדול ביחס לציץ:

"וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת וְהָיָה עַל הַמִּצְנָפֶת אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּצְנֶפֶת יִהְיֶה: וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה'"   (שמות כ"ח, ל"ז-ל"ח).

כך גם המלך נושא את כתרו על מצחו. מאידך גסות הרוח קרויה אצל הנביא ישעיהו (ישעיהו מ"ח, ד') "מצח נחושה".

הכהן הוא זה שמסגיר את המצורע, כי רק על פי כהן יהיה כל נגע (דברים כ"א, ה'), וכך גם כאן. בעקבות מעשהו, אומר הכתוב "וַיְהִי עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ מְצֹרָע עַד יוֹם מוֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בֵּית הַחָפְשִׁית מְצֹרָע כִּי נִגְזַר מִבֵּית ה'" (דברי הימים ב כ"ו, כ"א).

מעניין הביטוי "נגזר מבית ה'". עוזיהו כטמא בגלל צרעתו מסולק מכל המחנות. מחנה שכינה, מחנה לוויה ומחנה ישראל והוא נמצא מחוץ לחומת ירושלים. טומאתו מנתקת אותו מבית ה'.

מגמה שנמשכת מהמלכים האחרונים (יהואש ואמציה) היא ההבחנה בין ימיהם הראשונים לשניים. גם ביחס אליו הכתוב מבחין בין שני פרקי זמן השונים במהותם ובצביונם. לגבי מיקום קבורתו עוזיהו נקבר בשדה הקבורה אשר למלכים. בגלל צרעתו ומעשיו הוא לא נקבר בחלקה המלכותית אלא בשדה קבורה הסמוך לקברי מלכי בית דוד.

בשיעור הבא נמשיך לעיין במשמעות מלכותו של עוזיהו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)