דילוג לתוכן העיקרי

תולדות עבודת ה' במזבחות | 118 | איסור הבמות | 94

כפי שהזכרנו בשיעור שעבר, המלך אחז אינו מוכן לשמוע בקול הנביא והוא בוחר להשתעבד שעבוד מוחלט למלך אשור. בשיעור זה נבחן את ההשלכות הרוחניות של השעבוד המדיני הצבאי לאשור בתחום עבודת ה' ועבודת המקדש.

במלכים ב ט"ז נאמר:

"וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ אָחָז לִקְרַאת תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר דּוּמֶּשֶׂק וַיַּרְא אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּדַמָּשֶׂק וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶל אוּרִיָּה הַכֹּהֵן אֶת דְּמוּת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת תַּבְנִיתוֹ לְכָל מַעֲשֵׂהוּ: וַיִּבֶן אוּרִיָּה הַכֹּהֵן אֶת הַמִּזְבֵּחַ כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז מִדַּמֶּשֶׂק כֵּן עָשָׂה אוּרִיָּה הַכֹּהֵן עַד בּוֹא הַמֶּלֶךְ אָחָז מִדַּמָּשֶׂק: וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ מִדַּמֶּשֶׂק וַיַּרְא הַמֶּלֶךְ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיִּקְרַב הַמֶּלֶךְ עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעַל עָלָיו: וַיַּקְטֵר אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת מִנְחָתוֹ וַיַּסֵּךְ אֶת נִסְכּוֹ וַיִּזְרֹק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ: וְאֵת הַמִּזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' וַיַּקְרֵב מֵאֵת פְּנֵי הַבַּיִת מִבֵּין הַמִּזְבֵּחַ וּמִבֵּין בֵּית ה' וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפוֹנָה: וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן לֵאמֹר עַל הַמִּזְבֵּחַ הַגָּדוֹל הַקְטֵר אֶת עֹלַת הַבֹּקֶר וְאֶת מִנְחַת הָעֶרֶב וְאֶת עֹלַת הַמֶּלֶךְ וְאֶת מִנְחָתוֹ וְאֵת עֹלַת כָּל עַם הָאָרֶץ וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם וְכָל דַּם עֹלָה וְכָל דַּם זֶבַח עָלָיו תִּזְרֹק וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת יִהְיֶה לִּי לְבַקֵּר: וַיַּעַשׂ אוּרִיָּה הַכֹּהֵן כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ אָחָז: וַיְקַצֵּץ הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶת הַמִּסְגְּרוֹת הַמְּכֹנוֹת וַיָּסַר מֵעֲלֵיהֶם אֶת הַכִּיֹּר וְאֶת הַיָּם הוֹרִד מֵעַל הַבָּקָר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר תַּחְתֶּיהָ וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל מַרְצֶפֶת אֲבָנִים"   (מלכים ב ט"ז, י'-י"ז).

ואילו בדברי הימים ב מוסיף הכתוב את הדברים הבאים:

"כִּי הִכְנִיעַ ה' אֶת יְהוּדָה בַּעֲבוּר אָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כִּי הִפְרִיעַ בִּיהוּדָה וּמָעוֹל מַעַל בַּה': וַיָּבֹא עָלָיו תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיָּצַר לוֹ וְלֹא חֲזָקוֹ: כִּי חָלַק אָחָז אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים וַיִּתֵּן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא לְעֶזְרָה לוֹ: וּבְעֵת הָצֵר לוֹ וַיּוֹסֶף לִמְעוֹל בַּה' הוּא הַמֶּלֶךְ אָחָז: וַיִּזְבַּח לֵאלֹהֵי דַרְמֶשֶׂק הַמַּכִּים בּוֹ וַיֹּאמֶר כִּי אֱלֹהֵי מַלְכֵי אֲרָם הֵם מַעְזְרִים אוֹתָם לָהֶם אֲזַבֵּחַ וְיַעְזְרוּנִי וְהֵם הָיוּ לוֹ לְהַכְשִׁילוֹ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל: וַיֶּאֱסֹף אָחָז אֶת כְּלֵי בֵית הָאֱ-לֹהִים וַיְקַצֵּץ אֶת כְּלֵי בֵית הָאֱ-לֹהִים וַיִּסְגֹּר אֶת דַּלְתוֹת בֵּית ה' וַיַּעַשׂ לוֹ מִזְבְּחוֹת בְּכָל פִּנָּה בִּירוּשָׁלִָם: וּבְכָל עִיר וָעִיר לִיהוּדָה עָשָׂה בָמוֹת לְקַטֵּר לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּכְעֵס אֶת ה' אֱ-לֹהֵי אֲבֹתָיו"   (דברי הימים ב כ"ח, י"ט-כ"ה).

לאחר כניעתו המוחלטת של המלך אחז לפני מלך אשור הוסר המצור של ארם וישראל על ממלכת יהודה וירושלים. מחד יש כאן אובדן עצמאות וריבונות, מאידך ירושלים נשארה עומדת על תילה וכן ממלכת יהודה כולה לא נפגעה מדינית או כלכלית.

המלך אחז מיוזמתו מחליט ללכת לדמשק ושם הוא רואה את המזבח האשורי. למרות שהשלטון האשורי כיבדו את דתם של האומות שכבשו ונתנו להם חופש פולחן, אחז בוחר גם צבאית ומדינית וגם רוחנית להשתעבד שעבוד מוחלט לאשור.

באחת הכתובות של תגלת פלאסר הוא נקב בשמו של "אוחזי מלך יאוד" ברשימת המלכים שהעלו לו מס ,כך שמסתבר ששמו המקורי היה יהואחז. ייתכן שהמקרא קיצץ את שם ה' משמו של המלך שקיצץ את שם ה' מירושלים ומהמקדש.[1]

 

שינויים משמעותיים בבית ה'

א. מזבח חדש לאלוהי אשור במקום מזבח הנחושת. אחז שולח אל אוריה הכהן את דמות המזבח ותבניתו על מנת שיבנה מזבח הזהה למזבח האשורי בבית ה' בירושלים עד חזרתו של אחז לירושלים. נראה די פשוט מן הפסוקים כי במעשה זה ביקש אחז למצוא חן בעיני מלך אשור. עם הגעתו לירושלים, המלך בעצמו מקריב על המזבח האשורי שנבנה על ידי אוריה הכהן בחצר בית ה'. בדרך זאת הוא חונך את המזבח הוא מקטיר את עולתו ואת מנחתו, מושח את נסכו וזורק את דם השלמים על המזבח. באופן מעשי הכתוב מתאר את מיקום המזבח החדש, צמוד למזבח הנחושת המקורי וצפונית לו.

הוא מצוה את אוריה הכהן כי עבודת התמיד התדירה תהיה על המזבח האשורי החדש, כשבצד נמצא מזבח הנחושת שיכול לשמש את המעוניין לפרקים. במעשהו זה מתדמה אחז לירבעם בן נבט שגם הוא עלה על המזבח להקטיר. עליית המלך על המזבח בסוג של טקס ממלכתי רב רושם בו חונכים את המזבח החדש, יש גם בה סוג של חריגת המלך מסמכותו ותפיסת מקומו של הכהן, כפי שגם ציין הכתוב בדברי הימים.

מקובל היה אצל הגויים עובדי עבודה זרה לחלוק כבוד לאלוהי העמים שניצחו. כך לכאורה אצל הפלישתים לאחר ששבו את הארון במערכה באבן העזר כשהם מביאים את הארון לאשדוד לבית דגון ומציגים אותו אצל דגון (שמואל א ה', ב'). כך המלך אמציה, לאחר נצחונו על האדומים מביא לירושלים את אלהי בני שעיר ומעמידם לו לאלוהים (דברי הימים ב כ"ה, י"ד).

אחז כאן כביכול מעוניין לתת כבוד לאלוהי אשור שהצילו אותו ושהוא ביוזמתו בחר לעבוד אותם ולהשתעבד אליהם. בזה אחז הינו המלך הראשון הבונה תחליף למזבח הקיים ומחדש בבית ה' עצמו פולחן חדש למלך זר, עבודה זרה בחצר בית ה'.

ב. קיצוץ המסגרות, המכונות, הכיור והורדת הים מעל הבקר ונתינתו על הרצפה. ישנו כאן שינוי בכלי המקדש המצויים – כולם בחצר (בהמשך לשינוי בבניין המזבח לאלוהי אשור הנבנה גם הוא בחצר), תחילה קיצוץ המסגרות המחזיקות את המכונות, הסרת הכיורות מעל המכונות והורדת הים מעל הבקר.

מהי משמעות הקיצוצים הללו? רבקה רביב[2] מצביעה יפה על משמעות כלי הנחושת. כלי הנחושת הינם שינוי משמעותי בין מבנה המשכן למבנה בית ה' בימי שלמה. בשונה מן הכיור האחד במשכן ששימש לרחצה ולטהרה, שלמה הוסיף ים שהיה מונח על גבי שנים עשר בקר כמו כן, ונוספו עשרה כיורים שהונחו על גבי מכונות. הכתוב בדברי הימים מגדיר באופן מדויק את תפקידם השונה:

"וַיַּעַשׂ כִּיּוֹרִים עֲשָׂרָה וַיִּתֵּן חֲמִשָּׁה מִיָּמִין וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאול לְרָחְצָה בָהֶם אֶת מַעֲשֵׂה הָעוֹלָה יָדִיחוּ בָם וְהַיָּם לְרָחְצָה לַכֹּהֲנִים בּוֹ"   (דברי הימים ב ד', ו').

הכיורים היו להדחת הקרבנות והים לרחיצת הכהנים.

בסוף ספרי מלכים וירמיהו הכתוב מרחיב באופן יחסי, במסגרת תיאור חורבן הבית והגליית הכלים את חלקם של כלי הנחושת הנלקחים יחד עם העמודים, המכונות, הים, הסירות והיעים, המזמרות והכפות. חלק מכלי הנחושת נקשר לתיאורי המרכבה בספר יחזקאל. כך בשמות רבה:

"ויקחו לי תרומה רבי ברכיה פתח "לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה... כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ" (דברי הימים א כ"ט, י"א), אתה מוצא כל מה שברא הקדוש ברוך הוא למעלן ברא למטן, למעלן זבול וערפל שנאמר "וּרְאֵה מִזְּבֻל קָדְשְׁךָ" (ישעיה ס"ג, ט"ו), ערפל ומשה נגש אל הערפל, וכתיב "הַבְעַד עֲרָפֶל יִשְׁפּוֹט" (איוב כ"ב, י"ג), למטן "אָז אָמַר שְׁלֹמֹה ה' אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל", וכתיב "בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ" (מלכים א ח', י"ב-י"ג), למעלן "שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ" (ישעיה ו', ב'), למטן "עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים" (שמות כ"ו, ט"ו)..."   (שמות רבה לג, ד).

גם תרגום יונתן רומז על הקשר בין המכונות למעשה מרכבה. הכתוב: "כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה" (מלכים א ז', ל"ג) הוא מתרגם כ'עובד גלגלי מרכבת יקרא'. רש"י ובעקבותיו הרד"ק והרלב"ג ואברבנאל קושרים את תבנית המכונות למעשה המרכבה ביחזקאל. וכך לשון הרד"ק:

"מרכבת הקודש הנראה במראה הנבואה ליחזקאל וכתרגום יונתן מרכבת יקרא וראה שלמה בחכמתו מה שראה יחזקאל בנבואתו"   (רד"ק, מלכים א ז', ל"ג).

המכונות היו הבסיס עליו הניחו את כיורי הנחושת. על פי הרלב"ג גם בתיאור הים יש רמזים למעשה המרכבה. שנים עשר הבקר עליהם הונח הים חולקו לקבוצות שוות בין ארבע רוחות השמים, והם קשורים במידת מה למרכבה בספר יחזקאל בה נזכרו עגל ושור.

ייתכן מאוד כי יצירת כלי הנחושת במקדש בתבנית מעשה מרכבה הייתה במגמה להמשיך את השראת השכינה גם אל עבר החצר ומתוך כך לאפשר לבאי המקדש לזהות ולראות את פני ה'. בדרך זו ישנה מעין התפשטות של השראת השכינה והקדושה מן הבית אל מחוצה לו. מגמה זו באה לידי ביטוי באופן מובהק במקדש יחזקאל. על פי הבנה זאת, הפרדת הים מן הבקר והמכונות מן הכיורים משמעותם צמצום השראת השכינה במקדש בכל החלק החיצון של כלי הנחושת בחצר.

 

אחז מעוניין, מתוך רצונו לעבוד לאלוהי אשור בעזרת בניית המזבח לאלוהי דמשק בחצר בית ה' לצמצם כמה שאפשר את גילוי נוכחות השכינה. על כן הוא מקצץ את כל אותם הכלים.

הכתוב במלכים ממשיך ואומר "וְאֶת מוּסַךְ הַשַּׁבָּת אֲשֶׁר בָּנוּ בַבַּיִת וְאֶת מְבוֹא הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה הֵסֵב בֵּית ה' מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר" (מלכים ב ט"ז, י"ח). מוסך השבת זוהי מעין סככה "העשויה לצל לשבת תחתיו בעזרה ביום השבת", כך בפירוש רש"י. הסבת מבוא המלך החיצונה מוסברת על ידי רש"י "השב אותו במקום הצנע מפני מלך אשור שלא יחמוד אותם הכלים וגם את המבוא הסב שמא יצטרך להיחבא ויברח בהצנע".

עד כאן תיאור השינויים כפי שהם מופיעים בספר מלכים. ניסוח הדברים בדברי הימים מוסיף מספר פרטים משמעותיים: "כִּי חָלַק אָחָז אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים וַיִּתֵּן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא לְעֶזְרָה לוֹ". מבאר המצודת דוד על אתר: "כי חלק: אף כי חלק אחז את האוצרות הנמצאים בבית ה' ונתן חלק אחד למלך אשור אף על פי כן לא היה לו לעזרה".

 

סגירת בית ה'

ייתכן כי בהמשך הכתוב מבאר בעצמו את הדברים: "וַיֶּאֱסֹף אָחָז אֶת כְּלֵי בֵית הָאֱ-לֹהִים וַיְקַצֵּץ אֶת כְּלֵי בֵית הָאֱ-לֹהִים וַיִּסְגֹּר אֶת דַּלְתוֹת בֵּית ה' וַיַּעַשׂ לוֹ מִזְבְּחוֹת בְּכָל פִּנָּה בִּירוּשָׁלִָם" (דברי הימים ב כ"ח, כ"ד). סביר להניח שאסיפת כלי בית הא-לוהים הינה על מנת לתת אותם למלך אשור. רז' יעב"ץ הסביר את העניין כהטמנת הכלים וגניזתם מפני מלך אשור. הכתוב כאן מוסיף כי בפועל המלך אחז סגר את דלתות בית ה' ומנע מהעם לעלות לבית ה'.

פירוט משמעות סגירה זו מופיע בתיאור תחילת פועלו של חזקיהו בדברי הימים:

"כִּי מָעֲלוּ אֲבֹתֵינוּ וְעָשׂוּ הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֵינוּ וַיַּעַזְבֻהוּ וַיַּסֵּבּוּ פְנֵיהֶם מִמִּשְׁכַּן ה' וַיִּתְּנוּ עֹרֶף: גַּם סָגְרוּ דַּלְתוֹת הָאוּלָם וַיְכַבּוּ אֶת הַנֵּרוֹת וּקְטֹרֶת לֹא הִקְטִירוּ וְעֹלָה לֹא הֶעֱלוּ בַקֹּדֶשׁ לֵא-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל"   (דברי הימים ב כ"ט, ו'-ז').

ברור שעם סגירת דלתות האולם אין כל אפשרות להיכנס למבנה הבית עצמו. על כן הכתוב מדגיש שביטלו את הטבת הנרות והקטרת הקטורת היומיומית, וכן הפסיקו את קרבן תמיד.

 

ריבוי עבודה זרה בכל ממלכת יהודה

כשהמלך יאשיהו מבער עבודה זרה בכל הארץ מעיד הכתוב כך:

"וְאֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עַל הַגָּג עֲלִיַּת אָחָז אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית ה' נָתַץ הַמֶּלֶךְ וַיָּרָץ מִשָּׁם וְהִשְׁלִיךְ אֶת עֲפָרָם אֶל נַחַל קִדְרוֹן"   (מלכים ב כ"ג, י"ב).

בכל עיר ועיר יהודה יש במות לאלוהים אחרים, וריבוי עבודה זרה בכל עיר ועיר ליהודה.

כמילות סיכום לנושא שלנו נביא את דבריו של יוספוס פלביוס: "נראה היה שמעדיף הוא לכבד את כל האלים מאשר את אלהי אבותיו והגיע לזלזול ולהפקרות במידה כזאת שלבסוף סגר את בית המקדש ואסר להקריב את הקורבנות המקובלים ושדד את מתנות הקודש" (קדמוניות היהודים ט, 257).

בשיעור הבא בעזרת ה' בכוונתנו להשלים את עיוננו במלכות אחז.

 

[1]   הערה של הרב יואל בן נון והרב בנימין לאו מתוך ספרם ישעיהו כציפורים עפות ע' 141 הערה 81.

[2]   במאמרה היפה: "מעשה מרכבה בחצר מקדש שלמה", שמעתין 159-160 עמ' 73-83.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)