תולדות עבודת ה' במזבחות (קיט) – איסור הבמות (צה)

  • הרב יצחק לוי

בשיעור זה בכוונתנו להשלים את עיוננו במלכות אחז.

 

חיתום התורה

חז"ל הרחיבו את בגידת אחז בה' גם לתחומי לימוד התורה ולא רק בכל מה שהוא עשה בבית ה'. וכך לשון הירושלמי בסנהדרין:

"ר' חוניה בשם ר' לעזר: למה נקרא שמו אחז? שאחז [=שלח ידיו] בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. למה היה אחז דומה למלך שהיה לו בן ומסרו לפידגוגו והיה מבקש להורגו. אמר: אם אני הורגו הרי אני מתחייב מיתה. אלא הרי אני מושך את מיניקתו ממנו ומעצמו הוא מת. כך אמר אחז. אם אין גדיים – אין תיישים. אם אין תיישים – אין צאן. אם אין צאן – אין רועה. אם אין רועה – אין עולם. אם אין עולם – כביכול [...] כך היה אחז סבור בדעתו לומר. אם אין קטנים – אין גדולים. אם אין גדולים –אין חכמים. אם אין חכמים – אין נביאים. אם אין נביאים – אין רוח הקודש. אם אין רוח הקודש – אין בתי כנסיות ובתי מדרשות. ר' יעקב בר אביי בשם ר' אחא מייתי לה מן הדא [=מביא את התיאור הזה מפסוק בישעיהו בנבואות מימי אחז] – "וְחִכִּיתִי לַה' הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְקִוֵּיתִי לוֹ" (ישעיהו ח', י"ז)"   (ירושלמי סנהדרין פרק י', הלכה ב').

העיקרון שבא לידי ביטוי בדרשת הירושלמי הוא שאם אין רוח הקודש אין בתי כנסיות ובתי מדרשות וכביכול אין הקב"ה משרה שכינתו על ישראל. מגמה זאת בפי חז"ל זהה למגמה עליה דיברנו בשיעור הקודם הנובעת מפשטי הפסוקים לגבי מעשי המלך בבית ה', שנועדו באופן ברור לצמצם את גילוי הופעת גילוי שכינתו במקדש על ידי קיצוץ הכלים.

הנביא ישעיהו מתאר בפרק ח', ט"ז-י"ח את הבנתו כי בעקבות הכרעת אחז להיכנע לאשור גם שעבוד צבאי מדיני וגם שעבוד רוחני מוחלט ובמקביל לריבוי עבודה זרה בכל עיר בממלכת יהודה, לא נותרה לו ברירה אלא להסתגר עם תלמידיו וילדיו לכתוב את דברי נבואתו ולקשור את הספר כדי לשמרו ימים רבים.

"צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי: וְחִכִּיתִי לַה' הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְקִוֵּיתִי לוֹ: הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי ה' לְאֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים בְּיִשְׂרָאֵל מֵעִם ה' צְבָאוֹת הַשֹּׁכֵן בְּהַר צִיּוֹן"   (ישעיהו ח', ט"ז-י"ח).

בפני הנביא עומדת תקופה של הסתר פנים וגם בתקופה של חושך גדול. הדרישה היא לראות את התקווה והציפייה לעולם מתוקן שיופיע. הנביא ממשיך בהתייחסותו לעובדה שבהיעדר דבר ה' ובמציאות של הסתר פנים העם מחפש תקווה אצל בעלי אובות וידעונים:

"וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים הֲלוֹא עַם אֶל אֱ-לֹהָיו יִדְרֹשׁ בְּעַד הַחַיִּים אֶל הַמֵּתִים: לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אֵין לוֹ שָׁחַר: וְעָבַר בָּהּ נִקְשֶׁה וְרָעֵב וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵ-אלֹהָיו וּפָנָה לְמָעְלָה: וְאֶל אֶרֶץ יַבִּיט וְהִנֵּה צָרָה וַחֲשֵׁכָה מְעוּף צוּקָה וַאֲפֵלָה מְנֻדָּח"   (ישעיהו ח', י"ט-כ"ב).

התורה אוסרת פניה לבעלי אוב וידעונים כמפורש בדברים

"לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים: כִּי תוֹעֲבַת ה' כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה' אֱ-לֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ: תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱ-לֹהֶיךָ: כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ: נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן"   (דברים י"ח, י'-ט"ו).

הפניה אל אובות וידעונים אינה הפתרון אלא ראוי לכל עם שידרוש לא-לוהיו. הדרישה אינה אלא לתורה ולתעודה לשמוע את דבר ה' ואת דברי עבדיו הנביאים. הנחת היסוד ברורה כי אין שום אמת לא באוב ולא בידעוני. הנביא מתאר את התוצאות הקשות של המסע של תגלת פלאסר מלך אשור. הכובש האשורי יעבור דרך הגלעד הגליל התחתון ויגיע עד לממלכת ישראל ולא יוכלו לעצור בעדו. כך שיוצא שבעצם מימי כניעת אחז למלך אשור ועד סוף ימיו בירושלים מולך מלך המשועבד מדינית צבאית ורוחנית למלך אשור ובפועל אכן מלכות אשור מצליחה בסופו של דבר להשתלט על כלל המרחב: ארם דמשק, הגליל והגלעד, עזה וממלכת ישראל כולה בסופו של דבר נכבשות על ידי מלכות אשור. התרבות האשורית נספגה אצל העם שהלך אחרי מלכו.

הנביא וחבורת תלמידיו ילדיו מסתגרים בתוך עצמם, כותבים את הנבואות ומייחלים ומצפים לישועה עתידית תוך ידיעה כי כעת ה' מסתיר אכן את פניו.

 

נבואה על פלשת בשנת מות המלך אחז

בפרק י"ד הנביא ישעיהו ניבא נבואה אחרונה בשנות המלך אחז:

"בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ אָחָז הָיָה הַמַּשָּׂא הַזֶּה: אַל תִּשְׂמְחִי פְלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ כִּי נִשְׁבַּר שֵׁבֶט מַכֵּךְ כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע וּפִרְיוֹ שָׂרָף מְעוֹפֵף: וְרָעוּ בְּכוֹרֵי דַלִּים וְאֶבְיוֹנִים לָבֶטַח יִרְבָּצוּ וְהֵמַתִּי בָרָעָב שָׁרְשֵׁךְ וּשְׁאֵרִיתֵךְ יַהֲרֹג: הֵילִילִי שַׁעַר זַעֲקִי עִיר נָמוֹג פְּלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ כִּי מִצָּפוֹן עָשָׁן בָּא וְאֵין בּוֹדֵד בְּמוֹעָדָיו: וּמַה יַּעֲנֶה מַלְאֲכֵי גוֹי כִּי ה' יִסַּד צִיּוֹן וּבָהּ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמּוֹ"   (ישעיהו י"ד, כ"ח-ל"ב).

מתברר כי הייתה שמחה גדולה בפלשת לקראת מותו של אחז. הנביא אומר להם שלא לשמוח כי אמנם הם סבורים שאחז אויביהם היה כנחש שנשבר, אך מתוך הנחש יצא צפע. זהו רמז לחזקיהו בן אחז שעתיד להכות את הפלשתים מכה חזקה וקשה מן המכה שהכה אחז ואבותיו את הפלשתים, וכשיוכו הפלשתים תהא רווחה לישראל. ישראל ימצאו מחסה בציון, וגם שליחי הגויים הבאים אל ירושלים יכירו כי ה' הוא אשר ייסד את ציון.

בישיעהו ט' הנביא נמצא בתוך חוג תלמידיו, כשמסביב עבודה זרה בכל ממלכת יהודה, עבודה למלך אשור במזבח בבית ה' ושריפת ילדים למולך בגיא בן הינום. הנביא מסוגל בחושך הזה לראות את אור גדול.

 

תיקון מלכות בית דוד

"הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם: הִרְבִּיתָ הַגּוֹי לא לוֹ הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה שָׂמְחוּ לְפָנֶיךָ כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר כַּאֲשֶׁר יָגִילוּ בְּחַלְּקָם שָׁלָל: כִּי אֶת עֹל סֻבֳּלוֹ וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ שֵׁבֶט הַנֹּגֵשׂ בּוֹ הַחִתֹּתָ כְּיוֹם מִדְיָן: כִּי כָל סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ וְשִׂמְלָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה מַאֲכֹלֶת אֵשׁ"   (ישעיהו ט', א'-ד').

הנביא מסוגל לראות כי ישנה המשכיות מתוקנת למלכות בית דוד. חלק מן האור הגדול בקצה החושך הוא הופעת המלך חזקיהו בנו של אחז:

"כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִיעַד שַׂר שָׁלוֹם: לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם קִנְאַת ה' צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת"   (ישעיהו ט', ה'-ו').

חזון מלכות בית דוד המתוקנת שמחליף את מלכותו של אחז עומד לנגד עיניו מלכות בה משפט וצדקה יהיו יסודה של המלכות.

 

סופו של אחז

בספר מלכים נאמר: "וַיִּשְׁכַּב אָחָז עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד" (מלכים ב ט"ז, כ'). ברם, בספר דברי הימים מדגיש הכתוב כי אחז לא זכה להיקבר בקבורת מלכי בית דוד אלא נקבר בחלקה נפרדת:

"וַיִּשְׁכַּב אָחָז עִם אֲבֹתָיו וַיִקְבְּרֻהוּ בָעִיר בִּירוּשָׁלִַם כִּי לֹא הֱבִיאֻהוּ לְקִבְרֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל"   (דברי הימים ב כ"ח, כ"ז).

בכך מבטא הכתוב את הסתייגותו ממלכות אחז וממעשיו.

חז"ל אומרים כי חזקיהו "גירר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו" (פסחים ד', ט'), ופירש רש"י:

"גירר עצמות אביו – משום כפרה, ולא קברו בכבוד בדרגש ומטה נאה ומפני קידוש ה' שיתגנה על רשעו ויוסרו הרשעים"   (רש"י פסחים נו.).

 

אחז בניגוד לחזקיהו

מלבד העובדה שהתקופה שקדמה לימי חזקיהו היא רקע חיוני להבנתם, מראה הניתוח של ימי אחז כי הנהגתו היא היפוך גמור להנהגת חזקיהו בכל המובנים: ביחס לאשור ובהתנהגות המדינית, ביחס לקב"ה ולנביא וביחס למקדש.

אמנם הנביא מבקר באופן קשה ביותר גם חלק ממהלכיו של חזקיהו (הברית עם מצרים, אירוח המשלחת הבבלית, המציאות הרוחנית בירושלים ועוד) אך חזקיהו – בניגוד מוחלט לאביו – מתייחס לדבר ה' ושומע לו. ואכן, בבשורה על ימי חזקיהו מתאר הנביא ישעיהו את הימים הללו כימים של אור גדול שיבואו לאחר החשכה של ימי אחז, ובהם יתוקנו מעשיו הרעים של אחז, ובראש ובראשונה תיקון רוחני פנימי של הממלכה וסעידתה במשפט ובצדקה.

 

בשיעור הבא נתחיל לדון במלכות חזקיהו.