תולדות עבודת ה' במזבחות 122 | איסור הבמות| 98

לאחר שבחנו בשני השיעורים הראשונים את תחילת מלכותו של חזקיהו בגרירת עצמות אביו אחז ובעיקר בתחום עבודת ה' – ביעור העבודה הזרה של אחז, פתיחת בית ה' וחנוכתו מחדש, הפסח עם ממלכת ישראל – וכן כיתות נחש הנחושת וגניזת ספר הרפואות, הדגשנו כי המגמה הכללית לאחר ימות אחז בה במידה רבה נשתכח שם ה' בממלכת יהודה הינה לחדש את מלוא הקשר של העם אל הקב"ה תוך כדי העצמת הניסיות וגילוי הנוכחות הא-לוהית בכל פועלו. המעשה הנוסף המודגש בכתוב הוא: "הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת" (מלכים ב י"ח, ד').

 

הסרת הבמות

ראינו לאורך השיעורים במשך השנה בהתייחסות לכלל מלכי ממלכת יהודה וגם אצל הצדיקים שבהם כי עשו את הישר בעיני ה' "רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת" (לדוגמה ביחס לאמציה, מלכים ב י"ד, ג'). על כן ניתן לומר באופן כללי כי מראשית קיומו של בית ה' קיימת עבודה בבמות. הבמות הן במות לה'. כפי שהראנו בשיעורנו, ניתן להסביר כי עצם העבודה בבמות מעידה על רצון העם להמשיך לעבוד את ה'. העם לא היה מוכן לוותר על הקרבנות מצד קרבתם לקב"ה וסגולתם לפרנסה, אך בגלל המרחק הגדול שהיה כרוך בהקרבתם בבית ה' בירושלים ורצונם התדיר להקריב לה' לא עלו לשם כך לירושלים אלא הקריבו קרבנות לה' במזבחות כל אחד במקום מגוריו, למרות האיסור המפורש להקריב מחוץ לבית ה' בירושלים.

עובדה היא שכל המלכים עד חזקיהו, גם הצדיקים שבהם לא הפסיקו את עבודת הבמות. הם ראו כמה התופעה נפוצה בכל חלקי העם ובכל המקומות וככל הנראה לא מצאו את הכח לעמוד מנגד ולהסיר את הבמות.

חזקיהו הוא המלך הראשון המעז בעצם להסיר את הבמות, דבר שהצריך מבצע רחב היקף ביותר של מעבר בכל מקומות הישוב כולם ובהרים הסמוכים. ברור כי המשמעות המעשית של הצעד הזה הינו כי כל המעוניין מעתה בהקרבת קרבן כלשהו חייב להביאו רק אל בית ה' בירושלים ולא לשום מקום אחר. המשמעות של הסרת כל הבמות הינה ריכוז כל הפולחן לה' בבית ה' בירושלים. ישנו רק מקום אחד שחזקיהו לא הסיר ואלו הבמות שבנה שלמה לעבודה זרה בהר אשר מימין להר המשחית. מקום זה המזוהה על ידנו מעל לכפר השילוח במקום הקרוי היום בית אברהם הנמצא מדרום לפסגת הר הזיתים.

הסרה זאת התבצעה על ידי המלך יאשיהו (כמבואר במלכים ב כ"ג, י"ג), וצריך עיון מדוע חזקיהו לא הסיר את הבמות הללו ואילו יאשיהו כן. האם ייתכן כי המקום לא היה פעיל כל כך ועל כן חזקיהו לא הסיר אותו ואילו יאשיהו בכל אופן רצה גם מקום כזה להסיר?

בכל מקרה, קיימת הבחנה ברורה בין עבודה לה' בבמות ובין עבודה זרה לגווניה בה פונים לאל אחר ולא לקב"ה. מעניין לראות כי בין שאר הטענות והביקורת של רבשקה שנשלח על ידי סנחריב מלך אשור מלכיש לירושלים, הוא פונה אל העם ואומר: "וְכִי תֹאמְרוּן אֵלַי אֶל ה' אֱ-לֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ הֲלוֹא הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלִָם" (מלכים ב י"ח, כ"ב). מעבר לעדותו של רבשקה על הסרת הבמות על ידי חזקיהו, הוא לועג לעם ורומז על כך כי על פי התפיסה האלילית, ריבוי המקומות של הפולחן משמעותו הגדלת כבוד האל והבטחון בו. עתה כשחזקיהו הסיר את הבמות והמזבחות והשאיר רק את המזבח בבית ה' בירושלים, על מי הם יכולים לבטוח?

וכך לשון הרד"ק על אתר:

"כשהסיר חזקיהו ונתץ המזבחות לא עשה כי אם לכבודו ולהנאתו, כדי שיבואו כולם לירושלים. כי המזבחות בכל מקום לשם ה' היו וחזקיהו הסירם וניתצם. איך תחשבו כי ה' יעזור אותו ואיך תבטחו עליו"   (רד"ק מלכים ב י"ח, כ"ב).

בדברי רבשקה ישנו ניסיון להסית את העם נגד חזקיהו, ולזרוע איבה בין העם לחזקיהו. סביר להניח שרבשקה היה מודע היטב לביקורת של חלק מן העם על חזקיהו על הסרת הבמות ובכך הוא מנסה ליצור ולהעמיק טריז בין העם לחזקיהו בסוגיה זאת.

יהודה קיל בפירושו דעת מקרא למלכים רוצה להביא מכאן סיוע לדעת חז"ל (סנהדרין ס.) כי רבשקה ישראל מומר היה "שהיה מודה לקב"ה א-לוה אלא שרצונו לעבודה זרה" (רש"י מלכים ב י"ח, כ"ב) ולגינוני פולחניה.

 

הסרת הבמות והממצא הארכיאולוגי

ישנו ממצא ארכיאולוגי שניתן לייחס אותו לתקופת חזקיהו לפועלו בהסרת הבמות.[1] בתל שבע ובתל ערד לא נמצאו פסלים. מאידך ישנם מזבחות לה' האסורים על פי התורה והם נמצאו גנוזים ובשני שלבים, בשלב הראשון בימי חזקיהו ובשלב שני מימי יאשיהו.

מעניינת העובדה שישנה גניזה ולא הרס של המזבחות. מאוד ייתכן שבעניין זה ישנו הבדל ברור בין עבודה זרה לבין מקום לעבודת ה'. לגבי עבודה זרה די ברור שביערו אותה והרסו את מקומות פולחנם. לגבי עבודה בבמות היות ועבדו בהן את ה' ולא רצו להרוס אותן, מאידך גיסא לא יכלו להשאיר אותן, על כן בחרו לגנוז אותם. במזבח בהר עיבל, המקום נעזב ככל הנראה כשעברו לשילה, והאתר ניטש בצורה מכוונת, כוסה ונגנז.

 

תל שבע

בתל שבע נמצא מזבח עשוי מאבנים מסותתות חלקות. הקרניים חלקות מזכירות קרניים של פר. הלה עשוי בניגוד גמור לנאמר בשמות: "וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ" (שמות כ, כ"ב). לגבי הקרניים, על פי ההלכה הן צריכות להיות מרובעות ולא מחודדות כקרני פר. המזבח נמצא מפורק ומשולב בתוך מבנה – מי שגנז את אבני המזבח נהג בהן בקדושה ובזהירות כך שהאבן לא תישבר. האבנים הוכנסו לקירות של בית מחסנים וטויחו כך שלא ימצאו אותן.

ביחס ליאשיהו נאמר במלכים:

"וַיָּבֵא אֶת כָּל הַכֹּהֲנִים מֵעָרֵי יְהוּדָה וַיְטַמֵּא אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר קִטְּרוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים מִגֶּבַע עַד בְּאֵר שָׁבַע וְנָתַץ אֶת בָּמוֹת הַשְּׁעָרִים אֲשֶׁר פֶּתַח שַׁעַר יְהוֹשֻׁעַ שַׂר הָעִיר אֲשֶׁר עַל שְׂמֹאול אִישׁ בְּשַׁעַר הָעִיר"   (מלכים ב כ"ג, ח').

נאמר כאן מפורשות כי יאשיהו מנתץ את במת השער ובמה שהייתה בכניסה לעיר מצד שמאל. אמנם הכתוב מתייחס לעיר באר שבע אך ככל הנראה אין לזהות את תל שבע עם באר שבע.

 

תל ערד

במצודה בתל ערד שנבנתה בימי עוזיהו קיימת חומה מימי יאשיהו. בתוך המצודה מקדש במה הבנוי מכיוון מזרח למערב. בקצה המערבי קיר עם שתי מצבות ושני מזבחות קטורת, אחד גדול ואחד קטן לפני כל מצבה. ישנה חצר ושם מזבח בצפון בגודל חמש על חמש על שלוש בדומה למידות המזבח המוזכרות בתורה. הוא נמצא שלם וגנוז בתוך הרצפה. הדביר נשמר בזכות הגניזה. חומת סוגרים מימי יאשיהו עברה מעליו. הם הניחו על הדביר לוחות אבן ענקיים ועל זה העבירו את החומה. העובדה שזה נגנז מלמדת שזה היה מבנה לה'.

בתחילה חשבו שכל הממצאים מימי יאשיהו. בשנים האחרונות מתגבשת הסכמה שהיו שני שלבים של גניזה. המזבח נגנז בתחילה בימי חזקיהו ושבו וגנזו אותו שוב בימי יאשיה. מדוע לבנות מקדש? התל נמצא על הגבול עם האדומים. ייתכן שזהו מעין מקדש גבול הבא להגן עליהם ועל הלוחמים בגבולה הדרומי של הארץ מול אדום.

עד כאן תמצית דבריו של הרב יואל בן נון.

בקשר למזבח שנמצא בבאר שבע הגובה המשוער שלו הוא 1.57 מטר אורכו ורוחבו 1.60 מטר. אמנם גם בתל דן נמצאה קרן של מזבח גדול (שהחופר של תל דן, אברהם בירן העריך את גובהו ל-3 מטר). המזבח בדן היה פולחן אלילי (פסל מיכה שופטים י"ח ועגל הזהב של ירבעם מלכים א י"ב, ל'). יצחק מייטליס[2] סובר שהמזבח בבאר שבע שימש לעבודה זרה בדומה למזבח בתל דן. לעומתם המזבח בערד שונה מהם באופן מהותי, הוא בנוי מלבנים לא צרופות ומאבני גויל שאינן מסותתות המצופות בטיח. אורכו ורוחבו 2.20×2.40 נטר וגובהו 1.5 מטר. המידות שלו קרובות למידות מזבח העולה במשכן. בערד זה היה מזבח המיועד לעבודת ה' ואילו בתל שבע המזבח היה מיועד לעבודה זרה. כמו כן, בתל שבע נמצאו צלמיות של אלות מצריות ושל שור אפיס המוקדש למצרים מה שאין כן בדן. על אחת מאבני המזבח בבאר שבע חקוקה דמות נחש, המתקשר לחזקיהו שכיתת את נחש הנחושת במסגרת ביעור העבודה הזרה "כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ" (מלכים ב י"ח, ד'). מייטליס טוען כי בבאר שבע אבני המזבח התגלו במקומות שונים ועל כן תהליך ביטול המזבח בתל שבע שונה במהות ממה שקרה בתל ערד שם נקבר המקדש בשלמותו במקומו.

על כן, נראה כי בבאר שבע המזבח בוטל וייתכן כי חלק מאבנים נותצו כיאה למזבח לעבודה זרה, וכמקובל בתקופה זאת חלק מן האבנים שלא שובצו בשימוש משני ברחבי האתר. את עקבות פולחן זה מזכיר הנביא עמוס: "הַנִּשְׁבָּעִים בְּאַשְׁמַת שֹׁמְרוֹן וְאָמְרוּ חֵי אֱ-לֹהֶיךָ דָּן וְחֵי דֶּרֶךְ בְּאֵר שָׁבַע וְנָפְלוּ וְלֹא יָקוּמוּ עוֹד" (עמוס ח', י"ד) וכן: "וְאַל תִּדְרְשׁוּ בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל לֹא תָבֹאוּ וּבְאֵר שֶׁבַע לֹא תַעֲבֹרוּ כִּי הַגִּלְגָּל גָּלֹה יִגְלֶה וּבֵית אֵל יִהְיֶה לְאָוֶן" (עמוס ה', ה'). משמע כי בתקופת עמוס אזור באר שבע היה מקום פולחן לעבודה זרה במקביל לדן. נקודה זו בעלת משמעות, מעבר לשאלת זיהוי באר שבע המקראית שעל פי חלק מן הדעות אינה בתל שבע אלא באזור באר שבע החדשה. ייתכן כי יש לזהות את הממצא בתל שבע עם שבע, אחת מערי שמעון (יהושע י"ט, ב').

בכל אופן בסיכום דברינו כאן הועלו שתי אפשרויות:

האפשרות האחת שהועלתה ע"י הרב יואל בן נון הינה כי גם בערד וגם בתל שבע מדובר על ביטול והסרת הבמות ע"י חזקיהו (וייתכן ביטול נוסף על ידי יאשיהו).

האפשרות השנייה שהועלתה ע"י יצחק מייטליס הינה כי על פי הממצא הארכיאולוגי עצמו, בגלל ההבדלים בין תל ערד ותל שבע הן במבנה המזבח (בבאר שבע מזבח גזית ובערד מזבח לבנים) והן באופן הגניזה (בערד גניזה מובהקת מה שאין כן בתל שבע) הטענה היא כי בתל ערד מדובר על הסרת וביטולו כחלק מהסרת הבמות של חזקיהו ואילו בבאר שבע מדובר על ביעור עבודה זרה.

ברצוננו להזכיר כי הכתוב במלכים ב, י"ח מייחס לחזקיהו גם את הסרת הבמות וגם ביעור עבודה זרה, ובהרחבה: "הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן" (מלכים ב י"ח, ד'). הכתוב מונה בפסוק אחד הן הסרת הבמות והן את שבירת המצבות הן את כריתת האשרה והן את כיתות נחש הנחושת. ועל כן חזקיהו בפועל מכרית כל עבודה זרה וכן מסיר את הבמות לעבודת ה'. לכן תיאור זה יכול להתאים על פי שתי האפשרויות שהצגנו.[3]

 

תל לכיש

בשנת תשע"ז נערכו חפירות חדשות בתל לכיש ונחשף מקדש שער מן המאה ה-8 לפסה"נ. גודל השער מעיד כי לכיש הייתה עיר מרכזית, השנייה בחשיבותה בממלכת יהודה. השער נשתמר לגובה 4 מטרים, שער בן שישה תאים, שלושה מכל צד בגודל 24.50 מטר.

בתווך עבר הרחוב הראשי של העיר. בשער נעשה שימוש במאה ה-8 לפסה"נ. נמצאו קנקנים ועליהם חותמות למלך חברון שהם קשורות ככל הנראה להכנות הצבאיות והמנהליות של ממלכת יהודה למלחמה בסנחריב מלך אשור. בהמשך המבנה נמצא מקדש שער שקירותיו טויחו בטיח לבן. אל המקדש עלו באמצעות מדרגות אל חדר גדול בו היה ספסל ששימש להנחת מנחות. בפינת החדר נחשף פתח המוביל אל קודש הקודשים בו נמצאו שני מזבחות ארבע קרניים ועשרות ממצאי כלי חרס – נרות, קערות, קנים.

קרנות המזבח נקטמו באופן מכוון. החופר סער גנור מייחס את קטימת המזבחות לרפורמה הדתית המיוחסת למלך חזקיהו במסגרתה רוכז הפולחן בירושלים ובוטלו במות הפולחן שהוקמו מחוצה לה.

על מנת להעצים את ביטול הפולחן במקדש השער, בנוסף לקטימת קרנות המזבח, הוצב בקודש הקודשים בית כסא, כדי לטמא את המקום סופית. בפינת החדר נמצאה אבן שעוצבה ככיסא ובמרכזו חור. אבנים מטיפוס זה מזוהות במחקר הארכיאולוגי כשירותים. עדות לביטול מקומות פולחן על ידי הצבת שירותים מוכרת במקרא, בהשמדת פולחן הבעל בשומרון על ידי יהוא: "וַיִּתְּצוּ אֵת מַצְּבַת הַבָּעַל וַיִּתְּצוּ אֶת בֵּית הַבַּעַל וַיְשִׂמֻהוּ למחראות [לְמוֹצָאוֹת] עַד הַיּוֹם" (מלכים ב י', כ"ז).

זו הפעם הראשונה שנמצא ממצא ארכיאולוגי המאשש תופעה זו. מבדיקות מעבדה שנערכו במקום בו הוצב בית הכסא, עולה כי לא נעשה בו שימוש. מכאן, ניתן להסיק שבית הכסא הוצב במקום באופן סימלי. לאחר הצבתו, נאטם קודש הקודשים עד לחורבן המקום.

יוצא כי על פי החפירה החדשה ישנה כאן עדות מרתקת מן הממצא הן בקטימות המזבחות והן בהנחת אבן בית הכסא כסתימה של החדר והפולחן. גם כאן ישנה מעין גניזה של הפולחן. ידוע על פי הממצא הארכיאולוגי כי ישנם שרידים מרשימים ביותר בתל לכיש של המצור האשורי על העיר כפי שהדבר מתואר בספר מלכים.

מכאן שהסרת הבמות על ידי חזקיהו באה לידי ביטוי בשלושה אתרים שונים בממלכת יהודה בתל שבע, בערד ובלכיש.

זה בהחלט מרגש לחבר את הממצאים באתרים השונים למקראות המעידים על הסרת הבמות בימי חזקיהו.