תולדות עבודת ה' במזבחות | 123 | איסור הבמות | 99

בשיעורים הקודמים על מלכות חזקיהו התבוננו בפרק הזמן הראשון של מלכות חזקיהו. התייחסנו לחינוך מחדש של בית ה' תוך כדי הוצאת כל העבודה הזרה ממנו. נחגג פסח עם ממלכת ישראל. חזקיהו כיתת את נחש הנחושת, ביטל ספר רפואות והסיר את הבמות לעבודת ה', בנוסף לביעור העבודה הזרה תוך שמירת המצוות וכריתת האשרה. הכתוב מציין "בַּה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּטָח וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָּמֹהוּ בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו" (מלכים ב י"ח, ה'). הבאנו את המדרש המשווה את בטחונם של ארבעה מלכים – דוד, אסא, יהושפט וחזקיהו והתייחסנו לשתי גישות בהבנת המדרש מהו הבטחון הנעלה בה'.

 

נפילת ממלכת ישראל בידי אשור

הנביא מתאר בשנה הרביעית לחזקיהו את כיבוש שומרון והגליית תושבי ממלכת ישראל לאשור:

"וַיְהִי בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ הִיא הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל שֹׁמְרוֹן וַיָּצַר עָלֶיהָ: וַיִּלְכְּדֻהָ מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים בִּשְׁנַת שֵׁשׁ לְחִזְקִיָּה הִיא שְׁנַת תֵּשַׁע לְהוֹשֵׁעַ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִלְכְּדָה שֹׁמְרוֹן: וַיֶּגֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיַּנְחֵם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי: עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ אֶת בְּרִיתוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא עָשׂוּ"   (מלכים ב י"ח, ט'-י"ב).

שלמנאסר עולה על שומרון בשנה השנייה למלכותו וצר עליה שלוש שנים. לאחר שהושע בן אלה מלך ישראל שלח לסוא מלך מצרים ופתח במרד נגד שלמנאסר (מלכים ב י"ז, ד'-ה'). בתוך שנות המצור מת שלמנאסר וסרגון הגלה את שומרון. מות תגלת פלאסר התסיס את כל הזירה ועורר תקווה לפריקת העול האשורי. עם חורבן שומרון וממלכת ישראל והגליית עיקר אוכלוסייתה לאשור, נותרה אוכלוסייה ישראלית מסוימת בממלכת ישראל והובאו לארץ אוכלוסיות מארצות שכבשו ממסופוטמיה ומסוריה. הגולים שהובאו אל ערי שומרון מכונים שומרונים. הם ראו את הפולחן שהיה נוהג בממלכת ישראל כ"משפט א-לוהי הארץ" כפי שמעיד הכתוב:

"וַיֹּאמְרוּ לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלִיתָ וַתּוֹשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱ-לֹהֵי הָאָרֶץ וַיְשַׁלַּח בָּם אֶת הָאֲרָיוֹת וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים אֶת מִשְׁפַּט אֱ-לֹהֵי הָאָרֶץ: וַיְצַו מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הֹלִיכוּ שָׁמָּה אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלִיתֶם מִשָּׁם וְיֵלְכוּ וְיֵשְׁבוּ שָׁם וְיֹרֵם אֶת מִשְׁפַּט אֱ-לֹהֵי הָאָרֶץ: וַיָּבֹא אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלוּ מִשֹּׁמְרוֹן וַיֵּשֶׁב בְּבֵית אֵל וַיְהִי מוֹרֶה אֹתָם אֵיךְ יִירְאוּ אֶת ה': וַיִּהְיוּ עֹשִׂים גּוֹי גּוֹי אֱלֹהָיו וַיַּנִּיחוּ בְּבֵית הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ הַשֹּׁמְרֹנִים גּוֹי גּוֹי בְּעָרֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם יֹשְׁבִים שָׁם"   (מלכים ב י"ז, כ"ו-כ"ט).

בפועל היה כאן שילוב של דת ישראל עם פולחנים אליליים:

"אֶת ה' הָיוּ יְרֵאִים וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים כְּמִשְׁפַּט הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתָם מִשָּׁם: עַד הַיּוֹם הַזֶּה הֵם עֹשִׂים כַּמִּשְׁפָּטִים הָרִאשֹׁנִים אֵינָם יְרֵאִים אֶת ה' וְאֵינָם עֹשִׂים כְּחֻקֹּתָם וּכְמִשְׁפָּטָם וְכַּתּוֹרָה וְכַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר שָׂם שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל"   (מלכים ב י"ז, ל"ג-ל"ד).

במצב זה, ישנו איום של התבוללות על תושבי ממלכת ישראל שנותרו בממלכה.

אמנם אנחנו בשיעורים הללו עוסקים בממלכת יהודה, אך הצגנו בתמצית את המציאות היישובית והרוחנית בשטחה של ממלכת ישראל השכנה הגובלת בממלכת יהודה מצפון.

 

ניסיון חידוש הממלכה המאוחדת?

בספר דברי הימים ב, כחלק מתיאור פועלו של חזקיהו לטיהור הממלכה בראשית מלכותו אומר הכתוב:

"וּכְכַלּוֹת כָּל זֹאת יָצְאוּ כָל יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים לְעָרֵי יְהוּדָה וַיְשַׁבְּרוּ הַמַּצֵּבוֹת וַיְגַדְּעוּ הָאֲשֵׁרִים וַיְנַתְּצוּ אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הַמִּזְבְּחֹת מִכָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּבְאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה עַד לְכַלֵּה וַיָּשׁוּבוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לַאֲחֻזָּתוֹ לְעָרֵיהֶם"   (דברי הימים ב ל"א, א').

ביעור עבודה זרה בכל תחום ממלכתו של אחז, ביהודה ובבנימין הוא מובן והוא תנאי ליצירת זיקה חדשה לקב"ה לאחר מותו. אך מה משמעות העובדה שחזקיהו מבער עבודה זרה גם מאפרים מנשה? הרי אפרים ומנשה נמצאים מאז כיבוש שומרון תחת שליטת הפחה האשורית. איך ניתן לפעול בצורה כוחנית בשטח תחת שליטה אשורית ישירה ללא תגובה של המעצמה העולמית? אחד ההסברים למציאות הזאת היא ההבנה כי הושע בן אלה מלך ישראל האחרון. בנוסף לעובדה שהוא התיר את העליה לרגל לירושלים הוא ביטל את עבודת העגלים וכך לשון המלבי"ם על אתר:

"ובאפרים: ומזה מבואר כמש' בפי' הושע ח', ד'-ו', הושע י', א'-ה', עמוס ט', א', שהושע בן אלה ביטל את עבודת העגלים ועכ' יכלו בני עמו לעשות כזאת בערי ישראל. ועל כן ערב לב חזקיה לשלוח אגרות שיבואו לירושלים שכל זה לא יצויר בעוד שהמלך החזיק בעבודת העגלים"   (מלבי"ם דברי הימים ב ל"א, א).

וכך דברי הנביא הושע עליהם מסתמך המלבי"ם:

"זָנַח עֶגְלֵךְ שֹׁמְרוֹן חָרָה אַפִּי בָּם עַד מָתַי לֹא יוּכְלוּ נִקָּיֹן: כִּי מִיִּשְׂרָאֵל וְהוּא חָרָשׁ עָשָׂהוּ וְלֹא אֱלֹהִים הוּא כִּי שְׁבָבִים יִהְיֶה עֵגֶל שֹׁמְרוֹן"   (הושע ח', ה'-ו').

וכן בהמשך:

 "גֶּפֶן בּוֹקֵק יִשְׂרָאֵל פְּרִי יְשַׁוֶּה לּוֹ כְּרֹב לְפִרְיוֹ הִרְבָּה לַמִּזְבְּחוֹת כְּטוֹב לְאַרְצוֹ הֵיטִיבוּ מַצֵּבוֹת: חָלַק לִבָּם עַתָּה יֶאְשָׁמוּ הוּא יַעֲרֹף מִזְבְּחוֹתָם יְשֹׁדֵד מַצֵּבוֹתָם: כִּי עַתָּה יֹאמְרוּ אֵין מֶלֶךְ לָנוּ כִּי לֹא יָרֵאנוּ אֶת ה' וְהַמֶּלֶךְ מַה יַּעֲשֶׂה לָּנוּ: דִּבְּרוּ דְבָרִים אָלוֹת שָׁוְא כָּרֹת בְּרִית וּפָרַח כָּרֹאשׁ מִשְׁפָּט עַל תַּלְמֵי שָׂדָי: לְעֶגְלוֹת בֵּית אָוֶן יָגוּרוּ שְׁכַן שֹׁמְרוֹן כִּי אָבַל עָלָיו עַמּוֹ וּכְמָרָיו עָלָיו יָגִילוּ עַל כְּבוֹדוֹ כִּי גָלָה מִמֶּנּוּ: גַּם אוֹתוֹ לְאַשּׁוּר יוּבָל מִנְחָה לְמֶלֶךְ יָרֵב בָּשְׁנָה אֶפְרַיִם יִקָּח וְיֵבוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מֵעֲצָתוֹ: נִדְמֶה שֹׁמְרוֹן מַלְכָּהּ כְּקֶצֶף עַל פְּנֵי מָיִם: וְנִשְׁמְדוּ בָּמוֹת אָוֶן חַטַּאת יִשְׂרָאֵל קוֹץ וְדַרְדַּר יַעֲלֶה עַל מִזְבְּחוֹתָם וְאָמְרוּ לֶהָרִים כַּסּוּנוּ וְלַגְּבָעוֹת נִפְלוּ עָלֵינוּ"   (הושע י', א'-ח').

עולם המחקר הטיל ספק עד כמה לחזקיהו הייתה שליטה בפועל במנשה ואפרים. בחפירות הצלה שנעשו בנחל תות בדרום הכרמל נמצא אתר שהוגדר על ידי החופרים כמרכז מנהלי מימי הבית הראשון ובו חותם עברי קדום עליו חקוק שם נדיר "למרח (בן) עמיחי". כמו כן נמצאו שברי קנקנים שעל ידיותיהם טבועה המילה "למלך" האופיינית לימי חזקיהו. על פי הממצא הזה נראה כי חזקיהו ניצל תקופה של אי סדר בראשות שלטון סנחריב עליו אנו יודעים ממקומות אשוריים, הרחיב את תחום שלטונו עד לכרמל ובנה יישובים גם מצפון ליהודה. ייתכן שפועלו זה זירז את מסעו של סנחריב כנגד ממלכת יהודה.[1]

הרבנים יואל בן נון ובני לאו[2] טוענים כי עם חורבן ממלכת שומרון וחידוש הזיקה של שרידי ממלכת ישראל לירושלים התעורר המלך חזקיהו לחזון חדש – חידוש ימי דוד ושלמה בירושלים המאחדת את כל שבטי ישראל. בהיעדר מלך באפרים ביקש חזקיהו למלוך על כל מי שנותר בצפון משבטי ישראל. הדרך הטובה ביותר לבטא חידוש זה בלי משבר מדיני וצבאי עם האימפריה האשורית הייתה חגיגת פסח משותפת לכל שבטי ישראל בירושלים.

רבקה רביב[3] טוענת כי בזיקה לחזון האחדות, ישנו קשר בין שנות מלכותו על כלל ישראל להמלכה השנייה של המלך המתרחשת כ-11 שנה אחרי עלייתו לשלטון. על פי הבנה זו, כל עשיית הפסח על ידי חזקיהו, שליחת האגרות על אפרים ומנשה כשהרצים עוברים מעיר לעיר בארץ אפרים ומנשה ועד זבולון הינו ביטוי מובהק של החזון האחדותי הזה.

מעשה זה של חזקיהו אינו רק עוד צעד במהפכה דתית אלא מהפכה לאומית ומדינית הקשורה לפסח ועל זה גם באה תפילתו:

"כִּי רַבַּת בַּקָּהָל אֲשֶׁר לֹא הִתְקַדָּשׁוּ וְהַלְוִיִּם עַל שְׁחִיטַת הַפְּסָחִים לְכֹל לֹא טָהוֹר לְהַקְדִּישׁ לַה': כִּי מַרְבִּית הָעָם רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן לֹא הִטֶּהָרוּ כִּי אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח בְּלֹא כַכָּתוּב כִּי הִתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ עֲלֵיהֶם לֵאמֹר ה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד: כָּל לְבָבוֹ הֵכִין לִדְרוֹשׁ הָאֱ-לֹהִים ה' אֱ-לֹהֵי אֲבוֹתָיו וְלֹא כְּטָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ"   (דברי הימים ב ל', י"ז-י"ט).

ומכאן להלל והשמחה. ייתכן כי על רקע זה חזקיהו פועל לחידוש הממלכה המאוחדת. והנביא ישעיהו, הרואה מחד את התמוטטות ממלכת שומרון והגליית תושביה, כשהוא מצפה לחידוש מלכות בית דוד האידאלית ניבא את נבואת מלך המשיח בה הוא מתאר דמות אידאלית ממלכי בית. במציאות בה תשרור הרמוניה ושלום בין כל הנבראים כולם "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" כשלצד זה יהיה קיבוץ גלויות:

"וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה': וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ: וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע: וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו: וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם: וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן: וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה: לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים:

"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם: וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ: וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם: וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים יָמָּה יַחְדָּו יָבֹזּוּ אֶת בְּנֵי קֶדֶם אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם: וְהֶחֱרִים ה' אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְרַיִם וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר בַּעְיָם רוּחוֹ וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים: וְהָיְתָה מְסִלָּה לִשְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

"וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי: הִנֵּה אֵ-ל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ ה' וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה: וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה: וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו הַזְכִּירוּ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ: זַמְּרוּ ה' כִּי גֵאוּת עָשָׂה מוּדַעַת זֹאת בְּכָל הָאָרֶץ: צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל"   (ישעיהו י"א-י"ב).

ראינו בשיעור זה את עשייתו של חזקיהו לקשר מחודש עם ממלכת ישראל עם התפוררותה, ורצון לאחד מחדש את שתי הממלכות. הדימוי של חזקיהו כמלך המשיח בכח בפיו של הנביא התבסס ככל הנראה על המעשים שעשה המלך מתחילת מלכותו בביעור העבודה הזרה מכלל הממלכה – כולל אפרים ומנשה – חידוש עבודת בית ה' וחנוכתו מחדש וחגיגת פסח יחד עם נציגי ממלכת ישראל, תוך כדי דחייתו על מנת לצרף ולאחד את כולם. כל אלו ביטויים של מלכות המבקשת לפעול ככסא ה' בעולם תוך כדי רצון לאחד את שתי הממלכות תחת הנהגה אחת בירושלים.

בשיעור הבא נמשיך בעיון מלכות חזקיהו.