תולדות עבודת ה' במזבחות | 132 | איסור הבמות | 108

חלקו השני של ישעיהו כ"ב, בו עסקנו בהוללות של תושבי ירושלים עם השלמת הביצורים של העיר ובתגובתו הקשה של הנביא, עוסק בשבנא אשר על הבית החוצב לעצמו קבר עוד בחייו והנביא מבשר לו כי הוא יעזוב את תפקידו הרם, והתפקיד יעבור לאליקים בן חליקיהו. נדיר בנבואה לראות כי דבר ה' מכוון לגורלו של אדם אחד ולא לציבור. בשיעור זה נעסוק בדמותו של שבנא ובמשמעות של יחסו של הנביא ישעיהו אליו ובהחלפתו.

מהו התפקיד אשר על הבית

מהגדרת הפסוק עצמו: "וְנָתַתִּי מַפְתֵּחַ בֵּית דָּוִד עַל שִׁכְמוֹ וּפָתַח וְאֵין סֹגֵר וְסָגַר וְאֵין פֹּתֵחַ" (ישעיהו כ"ב, כ"ב). משמעות מפתח בית דוד נראית לנו כמשל לניהול ממלכת בית דוד כולה.

על פי הבנה זאת "אשר על הבית" הינו ככל הנראה השר העומד בראש השרים והוא מופקד על בית דוד. זהו ככל הנראה התפקיד הבכיר ביותר בממלכה לאחר המלך עצמו. בנוסף, המלה 'סוכן' בה נקרא שבנא הינה תואר כבוד למקורב אל המלך. חיזוק להבנה הזאת ניתן להביא מתיאור משלחת השרים הנשלחת לרבשקה המגיע לפאתי ירושלים.

רבשקה מנסה לשכנע את תושבי ירושלים להיכנע. בראש המשלחת עומד אליקים בן חלקיהו אשר על הבית, וזה ללא ספק מעיד על התפקיד הרם והמרכזי ביותר שהוא ממלא בממלכה אחרי המלך.

דוגמאות אחרות מצאנו בימיו של המלך אחאב את עובדיהו אשר על הבית (מלכים א י"ח, ג' ואילך), וגם שם איננו רואים בבירור את תפקידו הממלכתי הרם לצבאו של המלך. על כן, לפי דעתי מדובר על התפקיד הממלכתי המרכזי בממלכה אחרי המלך בעצמו. אפשרות שנייה שרצו להציע[1] כי בפועל השר אשר על הבית היה נושא על שכמו את מפתח הבית, אף שמפתח זה יכול היה גם להיות בפועל תכשיט בדמות מפתח שהשר היה נושא על שכמו לאות מעמדו.

אפשרות שלישית מובאת בחז"ל. המילה בית מתפרשת בדבריהם כבית ה' ועל כן אשר על הבית הוא כהן גדול. וכך לשון המדרש בויקרא רבה ה', ה':

"גופא אם הכהן המשיח וגו' זה שבנא דכתיב ביה "לֶךְ בֹּא אֶל הַסֹּכֵן" (ישעיה כ"ב, ט"ו) וגו' אמר ר' אלעזר כהן גדול היה ר' יהודה אומר אמרכל היה על דעתיה דר' אלעזר דאמר כהן גדול היה "וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתָּנְתֶּךָ" (ישעיהו כ"ב, כ"א) על דעתיה דר' יהודה ברבי דהוה אמר אמרכל היה "וּמֶמְשַׁלְתְּךָ אֶתֵּן בְּיָדוֹ" (שם)... על דעתיה דר' אלעזר דהוה אמר כהן גדול היה שהיה נהנה מן הקרבנות, על דעתיה דר' יהודה ברבי דהוא אמר אמרכל היה שהיה נהנה מן ההקדשות, "קְלוֹן בֵּית אֲדֹנֶיךָ" (ישעיהו כ"ב, י"ח) על דעתיה דר' אלעזר שהיה כהן גדול שהיה מבזה את הקרבנות על דעתיה דר' יהודה ברבי שאמר אמרכל היה שהיה מבזה את ב' אדוניו ואיזה זה ישעיהו וחזקיהו"    (ויקרא רבה ה', ה').

מה היה חטאו של שבנא

כאמור הבאנו כאן שלוש פרשנויות, אך נראית בעיננו בבירור האפשרות הראשונה. זאת לאור הביקורת הקשה ביותר של הנביא על שבנא, שבעקבותיה הוא הודח מתפקידו הרם.

א. חציבת הקבר

בפסוקים עצמם ההתייחסות היא לחציבת קבר. בפשטות מדובר על מצב בו תוך כדי חייו האדם מתכנן בקפידה את מקום קבורתו. מעניינת מאוד החזרה בפסוק על המילה 'פה' שלוש פעמים: "מַה לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה כִּי חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ" (ישעיהו כ"ב, ט"ז). כלומר הנביא כביכול שואל את שבנא "באיזו זכות אתה חוצב לעצמך קבר במקום הזה? מי לך פה? האם אתה מעוניין להיקבר אצל אחד מקרובי משפחתך הקבורה כאן?"

ישנה סבירות גדולה לומר כי שבנא בחר לעצמו מקום מפואר וחשוב, אולי מקום קבורה בו נקברו שרים וחשובים ואנשי מעלה בקרבת העיר.

מבחינת המיקום, המקום המתואר והקרוב ביותר לחפש קבר הוא באיזור כפר השילוח, בצמוד למדרון המזרחי של נחל קדרון, שהוא בעצם הגבול המזרחי של עיר דוד. המקום מכובד ומפואר מול עיר דוד ובקרבתה ונמצאו בו מעל 50 מערות קבורה מפוארות מימי הבית הראשון. בתוך המכלול הזה, כ-60 מטר מדרום למונולית המכונה "קבר בת פרעה" בצפונו של הכפר, חצוב קבר מן הסלע, צורתו מבנה מרובע, החזית פונה לצפון מערב ואורכה כ-8 מטר. מעל לדלת של הקבר ספין משוקע ובו שלוש שורות של אותיות חקוקות בכתב עברי עתיק.[2]

הארכיאולוג הצרפתי קלרמון גאנו, בשנת 1870, הוציא מן הסלע את שתי הכתובות שנמצאו שם והן נשלחו למוזיאון הבריטי בלונדון.

פרופ' אביגד פענח את הכתובת העברית וזו לשונה:

"זאת (כתובת...) יהו אשר על הבית. אין פה כסף וזהב (כי) אם (עצמותיו) ועצמות אמתה אתה. ארור האדם אשר יפתח את זאת".

ממצא מרגש מאוד זה מאפשר לנו ללמוד כמה נושאים הקשורים לקבורה מימי הבית הראשון. אמנם הכתובת שבורה במקום בו אמור להופיע שמו של הנקבר, אך אנחנו מבינים כי הסיומת של שמו היא האותיות 'יהו', סיומת המצויה בשמות רבים מאוד בימי בית ראשון. מוזכר מפורשות בכתובת תיאור משרתו של הנקבר – "אשר על הבית". עצם מציאת הכתובת במקום הזה ללא ספק מאשרת את ההבנה כי במקום הזה נקברו שרים ואנשי מעלה בממלכה בדיוק ממזרח לעיר דוד.

פרופ' יגאל ידין הציע כי שם האדם שזהו קברו המתואר בכתובת הוא שבניהו וקיצורו שבנא.[3] השערתו מסתייעת מן הנתונים הבאים:

– הכתב דומה בצורתו לכתב המופיע בכתובת השילוח ועל כן הוא מתאים לפרק הזמן של המלך חזקיהו ולימי שבנא אשר על הבית המוזכר בישעיהו כ"ב.

– המקום בו הקבר חצוב, נאה לו המליצה: "חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ", שכן אין כאן תא תת קרקעי חצוב בתוך הסלע כמקובל בקברים אחרים אלא מבנה גלוי לעין.

– שיערו כי שבנא היה ממוצא זר, ועל פי זה מסתדרים דברי הנביא אליו "מה לך פה". מכאן מובן מדוע לא נזכר שם אביו. אף התואר סוכן אינו נמצא במקרא במין זכר למעט אצלנו, אבל מצוי בפניקית, שם יש לו שייכות אל מוצאו הזר. אף בכתובת זו לא צוין שם אביו של הנקבר. ובנוסף, לשון הקללה "ארור האדם" מזכיר את לשון הכתובות הפניקיות.

יש כמובן מקום לשאול לגבי סיומת השם שבנא, כפי שהיא בישעיהו כ"ב, בעוד שבכתובת סיומת השם היא "יהו". בכמה חותמות עבריות מימי בית ראשון נחקק השם שבניהו או שבניו, מה שאומר כי היה זה שם נפוץ ומקובל למדי ביהודה ובישראל. מכאן שהשם שבנא הינו צורה מקוצרת של השם שבניהו (המופיע למשל בדברי הימים א ט"ו, כ"ד כשם אחד הכוהנים בימי דוד). קיצור זה דומה לקיצור השם עבדא מעובדיהו ושמעא משמעיהו ועוד שמות כיוצא באלה.

אין כל מחויבות לזהות קבר זה עם קברו של שבנא, למרות שאפשרות זו סבירה. האם ייתכן כי חלקיהו, אביו של אליקים שהחליף את שבנא, היה גם הוא בתפקיד אשר על הבית למרות שהכתוב אינו מציין זאת? כמו כן, ייתכן באופן עקרוני כי בעל הקבר היה "אשר על הבית" שלא נזכר מפורשות בפסוקים.[4]

האם ייתכן כי הנביא רומז בדבריו על שבנא כי הוא ניצל מחד את מעמדו הרם ומאידך גיסא את העיתוי בו נעשו הרבה עבודות ביצורים בעיר תוך כדי ההכנות לבנית החומות ולמפעלי המים על מנת לחצוב לעצמו קבר באופן פרטי בעת חירום לאומית. כאחד השרים החשובים ביותר בממלכה עסוק שבנא אשר על הבית לעשות לביתו, בחציבת קברו בחלקה המכובדת – אולי חלקת גדולי האומה אז.

ייתכן מאד בתודעתו של שבנא, כי חציבת קבר במקום הרם ומכובד מאד מול העיר מבטאת בצורה חזקה את העובדה שהוא קבוע במעמדו הרם ונישא. לכן בא הנביא ומבשר לו כי כבודו יאבד עם הדחתו מתפקידו.

ב. המציאות העגומה בירושלים

על פניו יש מקום לקשור יחדיו את שני חלקי פרק כ"ב ליחידה אחת ולטעון כי שבנא אשר על הבית אחראי במידה רבה למתרחש בירושלים, לשמחה ולהוללות הגדולה, לאכילה ולשתיה "כי מחר נמות", ולביטחון המזויף בכוח הנשק והביצורים. מעניין כי החלק הראשון של הפרק מסתיים בביטוי "אָמַר ה'  צְבָאוֹ-ת" והנבואה אל שבנא מתחילה בביטוי "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹ-ת" (ישעיהו כ"ב, י"ד-ט"ו).

בהנחה כי המלך חזקיהו עסוק מאוד בכל הבריתות ברמה הבינלאומית ובתכנון להתמודד עם צבא אשור, יוצא כי הזירה הפנימית נותרה כולה בהנהגת השר הבכיר בעמדתו – שבנא אשר על הבית.

אומנם ייעודו המקורי של חזקיהו המחליף את אחז היה להכין את הממלכה ולסעדה במשפט וצדקה (ישעיהו ט', ו'), אך המלך שקוע בניסיון לארגן ברית של המעצמות האיזור כנגד המעצמה העולמית באותה שעה, אשור. על כן, ישנו היגיון גדול לראות את שבנא אחראי למצב המוסרי העגום בעיר המתואר בתחילת ספר ישעיהו, כאשר תקופת חירום זאת של היערכות לאומית לפלישה האשורית ולמצור על ירושלים מנוצלת לצרכים פרטיים ולא לצדק ולמשפט, כפי שמשתקף מדברי הנביא:

"אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים: כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם: שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם"   (ישעיהו א', כ"א-כ"ג).

הנביא מתאר כי ירושלים, עיר שאמורה לייצג בעולם את הצדק, הופכת להיות מקום שבאופן מובהק וגלוי היא היעדרו. נבואה מקבילה לנבואת ישעיהו בהקשר זה היא נבואת הנביא מיכה:

"שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמֲתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ: בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וִירוּשָׁלִַם בְּעַוְלָה: רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל ה' יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר הֲלוֹא ה' בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה: לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר"   (מיכה ג', ט'-י"ב).

גם כאן הנושא המרכזי הנדון הינו השחתת השלטון על כל זרועותיו, הראשים, הקצינים, הכהנים והנביאים.

בשורה חדשה וקשה ביותר, חורבן ירושלים ובית ה'. גם אם ישנו הפרש מסוים בזמנן של הנבואות, והרי שני נביאים אמנם בפרק אחד אבל כל אחד בסגנון שלו. ברור שהתוספת בדברי מיכה על חורבן העיר ירושלים ובית ה' היא דרמטית, אך סביר להניח כי הם מתייחסים למציאות אחת זהה – השחתת השלטון על זרועותיו השונות בירושלים.

לגבי נבואת מיכה, דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, והתנ"ך מפרש את עצמו. יש לנו תאריך מדויק של נבואה זאת בירמיהו כ"ו, הנבואה שם היא בראשית מלכות יהויקים ורוצים להמית את ירמיהו ואז:

"וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים וְכָל הָעָם אֶל הַכֹּהֲנִים וְאֶל הַנְּבִיאִים אֵין לָאִישׁ הַזֶּה מִשְׁפַּט מָוֶת כִּי בְּשֵׁם ה' אֱ-לֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ: וַיָּקֻמוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָאָרֶץ וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל קְהַל הָעָם לֵאמֹר: מִיכָה הַמּוֹרַשְׁתִּי הָיָה נִבָּא בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֶל כָּל עַם יְהוּדָה לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹ-ת צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר: הֶהָמֵת הֱמִתֻהוּ חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְכָל יְהוּדָה הֲלֹא יָרֵא אֶת ה' וַיְחַל אֶת פְּנֵי ה' וַיִּנָּחֶם ה' אֶל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר עֲלֵיהֶם וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים רָעָה גְדוֹלָה עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ"   (ירמיהו כ"ו, ט"ז-י"ט).

כלומר ישנה עדות נבואית ברורה כי נבואת מיכה הינה מימי חזקיהו.

כפי שאמרנו, הזיקה בין שני חלקי פרק כ"ב מלמדת ככל הנראה כי הגורם העיקרי למציאות הרוחנית והחברתית בירושלים הינו שבנא.

ג. על פי חז"ל – שבנא כמתנגד למרד וכתומך בכניעה לאשור.

כמה מקורות בחז"ל מתארים את שבנא כחותר תחת הנהגת חזקיהו ונוקט במדיניות פרו-אשורית כהמשך למדיניות אחז, וכנגד תפיסה זאת, על פי חז"ל, יוצא הנביא ישעיהו. וכך הגמרא בסנהדרין:

"שבנא הוה דריש בתליסר רבוותא חזקיה הוה דריש בחד סר רבוותא כי אתא סנחריב וצר עלה דירושלים כתב שבנא פתקא שדא בגירא שבנא וסיעתו השלימו חזקיה וסיעתו לא השלימו שנאמר "כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר" (תהילים י"א, ב') הוה קא מסתפי חזקיה אמר דילמא חס ושלום נטיה דעתיה דקוב"ה בתר רובא כיון דרובא מימסרי אינהו נמי מימסרי בא נביא ואמר לו "לֹא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר" (ישעיהו ח', י"ב) כלומר קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין"   (סנהדרין כו.).

[תרגום: שבנא היה דורש בשלש עשרה רבבות, חזקיהו היה דורש באחת עשרה רבבות. כשבא סנחריב וצר על ירושלים כתב שבנא פתק ושלח בחץ אל מלך אשור: שבנא וסייעתו השלימו (=נכנעו), חזקיה וסיעתו לא השלימו.

היה חזקיהו דואג שמא הקב"ה יכריע על פי הרוב המתנגד למרד, וכיון שרוב העם נכנע לאשור גם אני אתמסר(...) בידם. בא הנביא ואמר לו שאין הקב"ה מתחשב ברוב של רשעים, כי "קשר רשעים אינו המניין"]

מול תמיכת שבנא באזור מחד וכריתת ברית על ידי חזיקיהו נגד אשור מאידך גיסא, עומד הנביא ישעיהו שאינו תומך באף אחת מן האפשרויות הללו. בפועל, לאחר הפלישה האשורית ודברי הנאצה של רבשקה נגד הקב"ה ונגד חזקיהו המלך, בא לבית ה' ושולח שליחים לישעיהו והוא מתפלל ומתחנן לקב"ה: "וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי" (ישעיהו לד', לה'). כלומר, למרות עמדתו העקרונית נגד בריתות בינלאומיות ונגד המדיניות של המלך חזקיהו, הנביא מחזק בפועל את המלך והוא משפיע עליו לא להיכנע מפני אשור כי ה' בפועל יציל את ירושלים.

יוצא כך שפרק כ"ב בחלקו הראשון ישנה ביקורת קשה על כל ההכנות הצבאיות למרד, ואילו בחלקו האחרון ביקורת קשה ביותר על המוכנות להיכנע לאשור.

בסופו של דבר נראה מהמשך ההתרחשות כי חזקיהו החליף את שבנא באליקים בן חלקיהו (ישעיהו ל"ו, כ"ב), ואכן במשלחת היוצאת לרבשקה נמצאים אליקים בן חלקיהו "אשר על הבית" ושבנא "הסופר", כך שבפועל שבנא הפסיק למלא את התפקיד הרם. נחלקו הדעות האם הכוונה היא לשבנא אשר על הבית שנדחה וממלא עתה תפקיד משני יותר בממלכה, או שמדובר על שבנא אחר (בתוספות שבת יב: ד"ה שבנא ובתוספות יומא לח: ד"ה דלא מובאות דעות שונות בסוגיה זאת), אך בסופו של דבר נבואת ישעיהו ביחס לשבנא התבצעה ושבנא הוחלף והודח מן התפקיד אשר על הבית.

בשיעור הבא נמשיך לדון במלכות חזקיהו.