דילוג לתוכן העיקרי

תולדות עבודת ה' במזבחות | 134 |איסור הבמות | 110

לאחר שבחנו את המציאות בירושלים ערב הפלישה האשורית לממלכת יהודה ואת יחס הנביא לשבנא אשר על הבית (ככל הנראה מי שאחראי על המציאות העגומה בירושלים), נתייחס עתה למסע של סנחריב.

המקורות העומדים לרשותנו לבחינת המסע של סנחריב הם מקורות ותעודות אשוריות, ממצאים ארכיאולוגים באתרים מרכזיים שונים ביהודה (ירושלים, לכיש, עזקה) וכן תיאור המקראות בישעיהו, מיכה, מלכים ודברי הימים.[1]

תחילת המסע הייתה בערי פניקיה ומשם דרומה לאורך חוף הים – עכו, יפו, בית דגון, בני ברק, אגור – ערים הנתונות לחסותו של צדקא מלך אשקלון שהשתתף באופן פעיל במרד נגד אשור ומשם לאשדוד וליבנה. באזור תבנה (שדות אלתקה) התרחש הקרב הראשון מול המצרים. לאחר נצחונו על המצרים באלתקה, סנחריב ממשיך לכיוון ערי פלישתים בשלטון יהודה, כובש את עקרון ואת גת ומשם המשיך אל עזקה בשפלת יהודה.

מיקומה של עזקה הוא ממש על עמק האלה המחבר את השפלה להר, ומאפשר משם לטפס לעיר בית לחם וירושלים על ההר המרכזי.

חורבן ערי שפלת יהודה מתואר בנבואת מיכה המורשתי:

"דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל מִיכָה הַמֹּרַשְׁתִּי בִּימֵי יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר חָזָה עַל שֹׁמְרוֹן וִירוּשָׁלִָם: שִׁמְעוּ עַמִּים כֻּלָּם הַקְשִׁיבִי אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וִיהִי אֲ-דֹנָי ה' בָּכֶם לְעֵד אֲ-דֹנָי מֵהֵיכַל קָדְשׁוֹ: כִּי הִנֵּה ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ וְיָרַד וְדָרַךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ: וְנָמַסּוּ הֶהָרִים תַּחְתָּיו וְהָעֲמָקִים יִתְבַּקָּעוּ כַּדּוֹנַג מִפְּנֵי הָאֵשׁ כְּמַיִם מֻגָּרִים בְּמוֹרָד: בְּפֶשַׁע יַעֲקֹב כָּל זֹאת וּבְחַטֹּאות בֵּית יִשְׂרָאֵל מִי פֶשַׁע יַעֲקֹב הֲלוֹא שֹׁמְרוֹן וּמִי בָּמוֹת יְהוּדָה הֲלוֹא יְרוּשָׁלִָם: וְשַׂמְתִּי שֹׂמְרוֹן לְעִי הַשָּׂדֶה לְמַטָּעֵי כָרֶם וְהִגַּרְתִּי לַגַּי אֲבָנֶיהָ וִיסֹדֶיהָ אֲגַלֶּה: וְכָל פְּסִילֶיהָ יֻכַּתּוּ וְכָל אֶתְנַנֶּיהָ יִשָּׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל עֲצַבֶּיהָ אָשִׂים שְׁמָמָה כִּי מֵאֶתְנַן זוֹנָה קִבָּצָה וְעַד אֶתְנַן זוֹנָה יָשׁוּבוּ: עַל זֹאת אֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה אֵילְכָה שׁוֹלָל וְעָרוֹם אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה: כִּי אֲנוּשָׁה מַכּוֹתֶיהָ כִּי בָאָה עַד יְהוּדָה נָגַע עַד שַׁעַר עַמִּי עַד יְרוּשָׁלִָם: בְּגַת אַל תַּגִּידוּ בָּכוֹ אַל תִּבְכּוּ בְּבֵית לְעַפְרָה עָפָר הִתְפַּלָּשִׁי: עִבְרִי לָכֶם יוֹשֶׁבֶת שָׁפִיר עֶרְיָה בֹשֶׁת לֹא יָצְאָה יוֹשֶׁבֶת צַאֲנָן מִסְפַּד בֵּית הָאֵצֶל יִקַּח מִכֶּם עֶמְדָּתוֹ: כִּי חָלָה לְטוֹב יוֹשֶׁבֶת מָרוֹת כִּי יָרַד רָע מֵאֵת ה' לְשַׁעַר יְרוּשָׁלִָם: רְתֹם הַמֶּרְכָּבָה לָרֶכֶשׁ יוֹשֶׁבֶת לָכִישׁ רֵאשִׁית חַטָּאת הִיא לְבַת צִיּוֹן כִּי בָךְ נִמְצְאוּ פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל: לָכֵן תִּתְּנִי שִׁלּוּחִים עַל מוֹרֶשֶׁת גַּת בָּתֵּי אַכְזִיב לְאַכְזָב לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: עֹד הַיֹּרֵשׁ אָבִי לָךְ יוֹשֶׁבֶת מָרֵשָׁה עַד עֲדֻלָּם יָבוֹא כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל: קָרְחִי וָגֹזִּי עַל בְּנֵי תַּעֲנוּגָיִךְ הַרְחִבִי קָרְחָתֵךְ כַּנֶּשֶׁר כִּי גָלוּ מִמֵּךְ"   (מיכה א').

הכתוב מתייחס לפשעי שומרון וירושלים. בתיאור הפורענות על יהודה נמנים שנים-עשר שמות מקומות מחוץ לירושלים כשלכל מקום הפורענות הראויה לו.

ישנו כאן תיאור של מסע, על פי הכתובות של סנחריב לפיו הוא בא מן הים ומדרך החוף ונכנס ליהודה מדרום מערב דרך עזקה ולכיש כשהשלב הבא יהיה לעלות מן השפלה לירושלים. סביר להניח כי כיוון זה של המסע הוא לעבר פלשת כדי להתמודד מול האויב האמיתי – מצרים, שצבאה החל לקדם את כוחותיו לעבר עזה.

מעזקה ממשיך סנחריב לעבר לכיש העיר השנייה בחשיבותה בממלכת יהודה. לאחר הטלת מצור על העיר, לכיש נכבשת והופכת להיות מפקדתו של סנחריב בדרך לעלייתו אל אזור הרי יהודה והר חברון.

החפירות הארכיאולוגיות המקיפות שנעשו במשך השנים בתל לכיש חשפו באופן מרשים ביותר את שרידי המצור האשורי. נחשפו גם הסוללות ההתקפיות של האשורים וגם הביצורים הפנימיים של אנשי ממלכת יהודה בלכיש.

השרידים הללו תואמים להפליא את המתואר בתבליטים האשוריים שנתגלו בנינוה בירת סנחריב, כך שישנה כאן התאמה מופלאה בין כל המקורות כולם – התיאור בתנ"ך, המקורות האשוריים הכתובים, התבליטים האשוריים והממצא הארכיאולוגי.

בתבליטים ניתן לראות תמונות שבויים מעונים בתהלוכות הניצחון של צבא אשור. תהלוכות אלו מזכירות את דברי הנביא ישעיהו: "כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת גָּלוּת כּוּשׁ נְעָרִים וּזְקֵנִים עָרוֹם וְיָחֵף וַחֲשׂוּפַי שֵׁת עֶרְוַת מִצְרָיִם" (ישעיהו כ', ד').

סיכום מסע סנחריב בכתובות האשוריות הוא כך:

"ואשר לחזקיהו היהודי, אשר לא הביא את צווארו בעולי, על 46 עריו הבצורות, ערי החומה, ועל ערי השדה אשר בסביבתן, שמתי מצור וכבשתי אותן על ידי סוללות עפר כבוש ששפכתי עליהן, בהגשת כרים, בהסתערות חיל רגלים, במחתרות בפרצים ובמנהרות.

"200, 150 נפש, קטן וגדול, איש ואישה, סוסים, פרדים, חמורים, גמלים, צאן ובקר עד אין מספר הוצאתי מתוכן ויהיו לי לשלל. ואותו סגרתי כמו ציפור בכלוב בתוך ירושלים, עיר ממלכתו."

סנחריב מעיד כי שם מצור על 46 עריו הבצורות וכבש אותן על ידי סוללות עפר כבוש ששפך עליהן. אמנם שמות הערים שסנחריב כבש לא מוזכרים כאן, כנראה מדובר בעיקר בשפלת יהודה, כולל בלכיש ובעזקה וייתכן כמובן בערים נוספות המוזכרות אצל הנביא מיכה.

כמו כן, בכתובות אשוריות מקבילות סנחריב תמיד מתפאר בכיבושה של עיר הבירה, ואילו כאן אין כיבוש של ירושלים. מוזכר כי הוא סגר את חזקיהו היהודי בירושלים כמו "ציפור בכלוב". מבחינתו של סנחריב אין ספק שאי-כיבוש ירושלים אינה לכבודו, אך הוא בכל אופן מציין את סגירתה ואת המצור עליה. העובדה שעל קירות ארמונו בנינוה מוצג המצור על לכיש בתבליט ענק המתאר את נצחונו כהישג החשוב ביותר של מלחמה, ייתכן שהיא נובעת מרצונו של סנחריב להצניע את כישלונו בכיבושה של ירושלים.

התיאור בפתיחת ספר ישעיהו מזכיר מאד את מסעו של סנחריב ותוצאותיו:

"אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים: וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה: לוּלֵי ה' צְבָאוֹ-ת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ"   (ישעיהו א', ז'-ט').

מציאות זו משתקפת באופן ברור בחפירות שנעשו בתל לכיש ותל עזקה. בשני התלים נמצאה שכבת שריפה גדולה שניתן לתארך אותה לסוף המאה ה-8 לפסה"נ, לימיו של סנחריב. מתוך הממצא הארכיאולוגי נראה גם כי ערי ממלכת יהודה לא התאוששו ממסע סנחריב עד חורבן הבית הראשון והגלות לבבל בשנת 586 לפסה"נ.

בנוסף, הנביא מתאר את השחתתה המוסרית של ירושלים ומדמה אותה לסדום ועמורה, כפי שהוא מתאר גם בהמשך הפרק:

"אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים: כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם: שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם"   (ישעיהו א', כ"א-כ"ג).

נבואה זאת מקבילה לנבואת מיכה ג', ט'-י"ב, על השחתת השלטון כולו. סביר להניח כי המציאות הרוחנית והחברתית הקשה הינה תוצאה של שלטונו של שבנא שסקרנו בשיעור הקודם, בזמן שחזקיהו היה עסוק בברית העולמית עם מצרים ושאר השותפות נגד המעצמה העולמית אשור.

יש מקום להתבונן בכינוי אותו מכנה ישעיהו את הצלתה של ירושלים: "כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן ה' צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט" (ישעיהו ל"א, ה'). הנביא מבשר כי ה' עתיד להגן על ירושלים, וכשם שציפורים עפות כך ירושלים תשתחרר מן המצור. והכתוב רומז על פסיחה ו'הימלטות', ישועה עתידית כישועת פסח, בה ה' מכה את המצרים ומושיע ומוציא את ישראל ממצרים. כך גם כאן ה' יכה את מחנה אשור וימלט את ירושלים מן המצור.

 

דלתות ההיכל

הנביא במלכים ב מתאר את כניסתו של סנחריב לממלכת יהודה ותפישת ערי יהודה כולל העיר לכיש:

"וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם: וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר לָכִישָׁה לֵאמֹר חָטָאתִי שׁוּב מֵעָלַי אֵת אֲשֶׁר תִּתֵּן עָלַי אֶשָּׂא וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁלֹשִׁים כִּכַּר זָהָב: וַיִּתֵּן חִזְקִיָּה אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ: בָּעֵת הַהִיא קִצַּץ חִזְקִיָּה אֶת דַּלְתוֹת הֵיכַל ה' וְאֶת הָאֹמְנוֹת אֲשֶׁר צִפָּה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּתְּנֵם לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר"   (מלכים ב י"ח, י"ג-ט"ז).

חזקיהו, בין מארגני הברית הבינלאומית נגד אשור, נאלץ עם כניסת סנחריב לממלכת יהודה להיכנע אליו ולשלם על כך. בפסוקים מוזכרים שלוש מאות כיכר כסף ושלושים כיכר זהב. בתעודות האשוריות מוזכרים, מעבר לשלושים כיכרות זהב, 800 כיכר כסף, אבנים יקרות, פוך, רהיטים מצופים פיתוחי שן ועץ וכן מבנותיו ומפילגשיו, שרים ושרות – מדובר על מס כבד ביותר.

הכתוב אכן מעיד שחזקיהו עשה שימוש גם בכסף הנמצא בבית ה' על מנת לשלם את המס. בנוסף, הוא קיצץ את דלתות היכל ה' האומנות אשר הוא בעצמו ציפה בתחילת מלכותו. אביו של חזקיהו, אחז, בנוסף לכך שהוא בנה מזבח לאלוהי דמשק והקריב בו, עשה כמה וכמה מעשים בבית ה' שקיצצו באופן משמעותי ביותר את תפקודו:

"וַיְקַצֵּץ הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶת הַמִּסְגְּרוֹת הַמְּכֹנוֹת וַיָּסַר מֵעֲלֵיהֶם אֶת הַכִּיֹּר וְאֶת הַיָּם הוֹרִד מֵעַל הַבָּקָר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר תַּחְתֶּיהָ וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל מַרְצֶפֶת אֲבָנִים: וְאֶת מוּסַךְ הַשַּׁבָּת אֲשֶׁר בָּנוּ בַבַּיִת וְאֶת מְבוֹא הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה הֵסֵב בֵּית ה' מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר"   (מלכים ב ט"ז, י"-י"ח).

ובדברי הימים נאמר:

"וַיֶּאֱסֹף אָחָז אֶת כְּלֵי בֵית הָאֱ-לֹהִים וַיְקַצֵּץ אֶת כְּלֵי בֵית הָאֱ-לֹהִים וַיִּסְגֹּר אֶת דַּלְתוֹת בֵּית ה' וַיַּעַשׂ לוֹ מִזְבְּחוֹת בְּכָל פִּנָּה בִּירוּשָׁלִָם"   (דברי הימים ב כ"ח, כ"ד).

מעבר לסגירה הכוללת של בית ה', אחז מקצץ המסגרות המכונות, מסיר את הכיור ומוריד את הים והוא מקצץ את כלי בית הא-לוהים.

ככל הנראה, חלק מן הקיצוץ כלל בתוכו את קיצוץ דלתות היכל ה' והאומנות, אף על פי שהכתוב לא פירט אותם. חזקיהו בתחילת מלכותו פותח מחדש את בית ה', תוך שהוא מצפה את דלתות היכל ה'. בעקבות פלישתו של סנחריב לממלכת יהודה, חזקיהו חוזר ומקצץ את דלתות היכל ה' והאומנות שהוא ציפה בעצמו כחלק מתיקון כולל של מעשי אביו אחז.

בתיאור קיצוץ הדלתות והאומנות הכתוב קורא למלך 'חזקיהו', לעומת בעת ציפויים שבתחילת מלכותו, אז הוא נקרא 'חזקיהו מלך יהודה'. הכתוב מלמד[2] על רמיזה נבואית למעמדו של המלך בעקבות מעשיו. בתחילת מלכותו, כשהוא משקם את בית ה', הוא פועל כמלך במלוא התוקף והסמכות. ברגע שהוא מקצץ מחדש את הדלתות על מנת לשלם את המס הכבד למלך אשור, ניטל ממנו תוארו המלכותי על ידי הנביא.

בשיעור הבא נמשיך לעיין במלכות חזקיהו.

 
[1]   בסוגיה זאת עסקו רבים בינהם- ב.מזר "מסע סנחריב לארץ יהודה" י' ליוור (עורך); "היסטוריה צבאית של ארץ ישראל" תל אביב תשכ"ד ע' 286-295; נ.נאמן "מסעות מלכי אשור ליהודה לאור תעודה אשורית חדשה"; שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום ב (תשל"ז) ע' 165-166 וכן הרבנים יואל בן נון ובני לאו בספרם "ישעיהו כציפורים עפות" ידיעות אחרונות, ספרי חמד, תל אביב 2013, ע' 252 ואילך ונלך בדברינו בעקבותיהם.
[2]   דיוק זה שמעתי ממו"ר הרב יואל בן נון.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)