תולדות עבודת ה' במזבחות | 139 | איסור הבמות (קטו)

בשיעור הקודם התייחסנו לתגובת חזקיהו לגידופי רבשקה, לעלייתו לבית ה' להתפלל ולפנייתו לנביא ישעיהו שיורה את דרכיו. בשיעור זה נעבור לתגובת ישעיהו, לישועת ה', ולתגובת חזקיהו.

תגובת ישעיהו לפניית חזקיהו

ישעיהו עונה למשלחת השרים הבכירים ששלח אליו חזקיהו כך: "כֹּה אָמַר ה' אַל תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֹתִי: הִנְנִי נֹתֵן בּוֹ רוּחַ וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב לְאַרְצוֹ" (ישעיהו ל"ז, ו'-ז').

סנחריב שולח שני שליחים לחזקיהו ובידיהם ספרים, כלומר אגרות כתובות ולא רק דברים על פה, כפי שהיה במשלחת הראשונה. שוב הם לועגים לבטחונו של חזקיהו וטענותיהם זהות לטענות שנטענו על ידי המשלחת הראשונה שסקרנו בשיעור הקודם.

חזקיהו מתפלל ומדגיש כי ה' א-להים הוא האדון הבלעדי על כל ממלכות הארץ. הנביא ישעיהו שולח לחזקיהו שליח המבשר לו כי תפילתו התקבלה. וכך תשובתו:

"לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֹא יָבֹא אֶל הָעִיר הַזֹּאת וְלֹא יוֹרֶה שָׁם חֵץ וְלֹא יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן וְלֹא יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָה: בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יָבֹא בָּהּ יָשׁוּב וְאֶל הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבֹא נְאֻם ה': וְגַנּוֹתִי אֶל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי"   (ישעיהו ל"ז, ל"ב-ל"ד).

הדגשת הנביא היא שה' יגן על ירושלים למען הקב"ה ולמען דוד, אך לא למען חזקיהו. הגנת ה' על ירושלים נובעת מבחירתו של הקב"ה בירושלים, כמודגש כבר בפילוג הממלכה בנבואת אחיה השילוני:

"לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל... לְמַעַן הֱיוֹת נִיר לְדָוִיד עַבְדִּי כָּל הַיָּמִים לְפָנַי בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם"   (מלכים א י"א, ל"ב-ל"ו).

תיאור הישועה וההצלה הניסית

בעקבות בשורת הנביא, הכתוב מתאר את הצלתה הניסית של ירושלים:

"וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים"   (מלכים ב י"ט, ל"ה).

בדברי הימים הישועה מתוארת בצורה מאוד מרשימה:

"וַיּוֹשַׁע ה' אֶת יְחִזְקִיָּהוּ וְאֵת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם מִיַּד סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִיַּד כֹּל וַיְנַהֲלֵם מִסָּבִיב"   (דברי הימים ב ל"ב, כ"ב).

הפסוק שלנו שולח אותנו לכאורה לתיאור קריעת ים סוף:

"וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם"   (שמות י"ד, ו').

בכל אופן, ברור כי הכתוב מעצים מאוד את הישועה הא-לוהית המצילה את חזקיהו, ממלכת יהודה כולה וירושלים מהעול הצפוי של אשור.

הכתוב בדברי הימים מוסיף:

"וְרַבִּים מְבִיאִים מִנְחָה לַה' לִירוּשָׁלִַם וּמִגְדָּנוֹת לִיחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּנַּשֵּׂא לְעֵינֵי כָל הַגּוֹיִם מֵאַחֲרֵי כֵן"   (דברי הימים ב ל"ב, כ"ג).

שכן מדובר על ישועה גדולה מול הצבא החזק בעולם, המדינה השולטת בעולם.

לפי הכתוב, התבוסה של אשור לפני חזקיהו מעצימה ביותר את מעמדו הבינלאומי של חזקיהו. והתוצאה הישירה של המעשה הינה שיביאו אומות העולם מנחה לירושלים, מגדנות שנועדו לבטא את מעמדו הרם של חזקיהו בעקבות נצחונו.

התנשאות חזקיהו וגובה לבו

מציאות זאת מביאה את חזקיהו להתנשא מעל כל הגויים. עניין זה מפורט יותר בהמשך הפסוקים:

"וְלֹא כִגְמֻל עָלָיו הֵשִׁיב יְחִזְקִיָּהוּ כִּי גָבַהּ לִבּוֹ וַיְהִי עָלָיו קֶצֶף וְעַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: וַיִּכָּנַע יְחִזְקִיָּהוּ בְּגֹבַהּ לִבּוֹ הוּא וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וְלֹא בָא עֲלֵיהֶם קֶצֶף ה' בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ"   (דברי הימים ב ל"ב, כ"ה-כ"ו).

לכאורה ישנו כאן תיאור של כפיות טובה של חזקיהו לה'. הפסוק מתאר כאן את גאוותו לפני שליחי מרודאך בלאדן בן בלאדן מלך בבל.

הפרקי דרבי אליעזר בפרק נ"ב מציין כי הוא הראה לשליחים את אוצרות בית קודשי הקודשים, פתח את הארון והראה להם את הלוחות ואמר לו בזה אנו עושים מלחמה ומנצחים. במידה רבה מאוד, על פי הבנה זו, הוא מייחס במידה מסוימת את הניצחון לו עצמו ולא באופן בלעדי או מובהק רק לקב"ה.

איסור הגבהת הלב הינו האיסור המובהק של פרשת המלך בתורה:

"לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל"   (דברים י"ז, כ').

על פי דרכנו, האיסורים להרבות נשים, סוסים וכסף וזהב, והחובה לכתוב ספר תורה נוסף לכל אחד מישראל וללכת עמו כל הזמן נועדו להזכיר למלך לא להגיע לגאווה, לא בתחום הצבאי (סוסים), ולא בתחום החברתי (נשים) ולא בתחום הכלכלי (כסף וזהב). ההליכה הצמודה עם ספר תורה לכל מקום שהמלך הולך נועדה להזכיר לו מי הוא אכן המלך הבלעדי.

ייתכן כי חזקיהו כאן, באופן שהוא תופס את הישועה מפני צבא אשור, אינו מייחס את הישועה באופן מובהק ומוחלט לקב"ה מתוך אותו גובה לב הנותן לו את תחושת השותפות בניצחון, ועל כן תוצאות העניין על פי חז"ל הינם להראות לשליחיו של מלך בבל את הארון ולומר לו כי בזה אנו מנצחים.

חזקיהו לא אמר שירה (על פי חז"ל)

אצל חז"ל עולה ביקורת רבה על תגובת חזקיהו לנס שאירע לו. המדרש בשיר השירים רבה דורש כך:

"ראוי היה חזקיהו לומר שירה על מפלת סנחריב... חזקיה מלך וצדיק ואת אמרת כי גבה לבו, אלא גבה לבו מלומר שירה... אמר חזקיהו תורה שאני עוסק בה מכפרת על השירה, א"ר לוי אמר חזקיהו מה אנו צריכין לומר נסיו וגבורותיו של הקדוש ברוך הוא כבר מודעת זאת מסוף העולם ועד סופו"   (שיר השירים רבה ד', י"ט).

אי אמירת השירה של ידי חזקיהו הינה כפיות טובה גדולה כלפי הקב"ה. ההשוואה בה נקטנו בניסוח בדברי הימים לישועה הא-לוהית בקריעת ים סוף מחדדת מאוד את ההבדל.

המשכה של תיאור הישועה בקריעת ים סוף הינה שירת הים:

"אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם"   (שמות ט"ו, א').

ההקבלה בין הישועות מחדדת מאוד את העדר אמירת השירה על ידי חזקיהו בעקבות מפלת סנחריב, ישועה אלוקית מובהקת.

וכך אומרת הגמרא בסנהדרין:

"ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך – לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך – תעשהו משיח?"   (סנהדרין צד.).

נימה אחרת נשמעת במדרש איכה:

"זבדי בן לוי פתח לא האמינו מלכי ארץ וגו', ארבעה מלכים היו מה שתבע זה לא תבע זה, ואלו הן דוד ואסא ויהושפט וחזקיהו, דוד אמר "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם" וגו' (תהלים י"ח, ל"ח) אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה כן הה"ד "וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם" (שמואל א ל', י"ז), מהו למחרתם, ר"י בן לוי אמר, לשני לילות ויום אחד, היה הקדוש ברוך הוא מאיר לו בלילות בזיקין וברקים כמה דתנינן תמן על הזיקין ועל הזועות ועל הברקים הה"ד "כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי" וגו' (תהלים י"ח, כ"ט)... עמד חזקיהו ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה, אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה שנא' "וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר" (מלכים ב י"ט, ל"ה)"   (איכה רבה, פתיחתא ל).

המדרש משווה את יחסם של ארבעה מלכים, דוד, אסא, יהושפט וחזקיהו ועשייתם במלחמות השונות כנגד אויבי ישראל.

בתחילה מוצגת דמותו של דוד המלך, שמחד מייחס את הישועה באופן מוחלט לקב"ה אך הוא הפועל ועושה הכל במלחמה, בידיעתו כי הקב"ה דרכו עושה הכל. ואילו המלך האחרון המוצג במדרש הינו חזקיהו, שאין לו כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה, אלא הוא ישן על מיטתו והקב"ה עושה.

ישנו הבדל גדול בין דברי חז"ל על פיהם חזקיהו לא אמר שירה בגלל גובה לבו וייחס את הישועה לא באופן מובהק לקב"ה אלא במידה מסוימת לעצמו; לבין דברי חז"ל לפיהן אין הוא עושה דבר והקב"ה עושה הכל, אך אין בכוחו לומר שירה.[1]

הבאנו שלושה מקורות בחז"ל וכולם מעידים על העובדה שלמרות הישועה הגדולה מאוד בה נפגע צבא אשור על ידי מלאך ה', חזקיהו אינו אומר שירה. הוא אינו מייחס בפועל את הישועה לקב"ה, גם אם במדרשים השונים הנימה והסיבה שונות.

הישועה הא-לוהית, מידה כנגד מידה?

כשמתבוננים בישועה הגדולה שהתרחשה, יש להדגיש כי בסופו של דבר כל מעשי חזקיהו בזיקתו לאשור לא הועילו; הן הביצורים, הן חציבת הניקבה המובילה מים מן המעיין אשר מחוץ לעיר אל תוך העיר. כמו כן, הברית העולמית עם מצרים, בבל ומדינות נוספות, כנגד אשור, שנעשתה בניגוד מובהק לדעתו של הנביא ישעיהו, לא הועילה כלל ועיקר. הישועה הייתה ניסית ומובהקת בלא כל שותפות אנושית, ועל כן ישנה כאן במובן מסוים מידה כנגד מידה.

בנוסף, הישועה הניסית הגמורה מעידה כי הקב"ה הגן על ירושלים למענו ולמען דוד עבדו, וזאת למרות מעשי חזקיהו ולא בגלל מעשיו.

ברור כי מחד תשובת חזקיהו ותפילתו ופנייתו אל הנביא מהווה אמנם תיקון מסוים למעשיו הקודמים, אך מאידך מעשיו האחרים, כמו להראות את הארון לשליחי מרודאך בלדאן בן בלדאן מלך בבל, מראים כי עדיין הוא לא מייחס את הישועה לקב"ה בלבד.

הישועה עצמה – יציאת מצרים מחודשת

לגבי עיתוי הישועה, חז"ל דורשים כי ליל פסח היה, וכך מתפרש הפסוק בישעיהו שם:

"הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל לָבוֹא בְהַר ה' אֶל צוּר יִשְׂרָאֵל"   (ישעיהו ל', כ"ט).

מהי משמעות הישועה דווקא בליל פסח? הנביא ישעיהו אומר בפרק הבא:

"כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן ה' צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט"   (ישעיהו ל"א, ה').

מתוארת הישועה העתידית והניצחון הניסי על צבא סנחריב. השימוש בלשון "פסוח והמליט" יכול להתפרש הן כדילוג וקפיצה והן כחמלה על ירושלים. אלא שככל הנראה הוא רומז לישועה במצרים, לפסיחה של הקב"ה על חיילי ממלכת יהודה, ועל הכאה ניסית של צבא אשור.

ניתן להציע כי הכתוב מתאר את הישועה שהקב"ה מושיע את עם ישראל בימי חזקיהו בהקבלה לישועה וליציאת מצרים. ישועה זו מתרחשת כשהמלך חזקיהו בטח בעצם על מצרים, משענת הקנה הרצוץ, שהיא זאת שתושיע את ממלכת יהודה מפני מלך אשור.

ישנה כאן יציאת מצרים מחודשת, הן במובן של הישועה מצבא אשור, והן בהפקעת הישועה באופן מובהק מכל קשר עם מצרים. אם בעצם הברית עם מצרים במובן המהותי של המילה משמעותה היא כביכול חזרה למציאות שקדמה לציווי הא-לוהי: "אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות כ, ב'), הישועה מבטאת כאן יציאת מצרים מחודשת הבאה לתקן את מעשי חזקיהו, ולהוציא מחדש את ממלכת יהודה כולה ממצרים, באופן מציאותי וסמלי כאחד.