תולדות עבודת ה' במזבחות (קמז) – איסור הבמות (קכג)

  • הרב יצחק לוי

לאחר שנשללו טענות ביקורת המקרא ביחס לפועלו של יאשיהו ע"פ פרופ' גרינץ, גם בשיעור זה נביא את דברי פרופ' גרינץ בהתייחסותו לזיקה בין מציאת ספר התורה לבין טיהור הארץ.[1]

 

סדר המאורעות – מציאת ספר התורה וביעור העבודה הזרה

לכאורה בפשטי המקראות, טיהור הארץ וביעור העבודה הזרה הינם תוצאה ישירה של מציאת ספר התורה בבית ה'. עם זאת, נשאלת שאלה, האם ייתכן כי יאשיהו כורת ברית כאשר הצלמים והעבודה הזרה עדיין בתוך בית ה'? בנוסף, ישנן שאלות נוספות:

– מציאת הכסף קשורה בהרקת הכסף שנצטבר בקופת המקדש (מלכים ב י"ח, ה'). יש להניח כי הרקת הכסף נעשתה אחת בשנה, בא' בניסן בפרוס הפסח. לפי פשטי הפסוקים, יאשיהו משתתף אישית בכל הטיהור על פני הארץ (והשבית, ויוצא, ויבא, וישב ירושלים) וקשה לדחוק את כל זה לזמן קצר כל כך. החישוב מראה כי לכל היותר היו שבועיים ימים בין הרקת הכסף לבין הפסח.

– בדברי חולדה הנביאה לא נזכרו כלל הבמות.

– בכל התיאור המפורט במלכים ב כ"ג, ד'-כ' אין כל רמז לזיקה בין המעשים המתוארים לבין מציאת הספר. בשום מקום לא מצוין שכך כתוב בספר.

– לפי ספר דברי הימים, רק עשיית הפסח קשורה לספר. ניתוץ העבודה הזרה מיוחס לשנים קודמות – בשנה השמינית (כלומר בהיות יאשיהו בן 16) יאשיהו החל לדרוש את ה', ובשנה השתים-עשרה הוא הרס את כל המבנים לעבודה זרה בכל מדינתו. השנה השמינית של יאשיהו היא גם השנה הראשונה לאחר מות אשורבנפל. השנה השתים-עשרה היא השנה לאחר מות יורשו של הלה, של אשור אלט אלני.

בכל אופן, כפי שהזכרנו בשיעור הקודם, הריסת הבמות לא נסמכה למציאת הספר, ואמנם ספר מלכים לכל אורכו מתייחס בסיכומה את תקופת מלכות תמיד לשאלה האם סרו הבמות בימיו של מלך (כשהכוונה לבמות לעבודת ה') או שלא סרו. אין כל זיקה בין איסור זה לבין מציאת ספר התורה.

אם אכן הספר שנמצא הינו ספר דברים, הספר היה מגולל בפסוק "יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ" (דברים כ"ח, ל"ו) שבתוכחה. דעה זו של חז"ל תואמת את המסופר בספר מלכים ב, ועוד יותר את תשובת חולדה בדברי הימים – "הִנְנִי מֵבִיא...עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יוֹשְׁבָיו אֵת כָּל הָאָלוֹת הַכְּתוּבוֹת עַל הַסֵּפֶר" (דברי הימים ב ל"ד, כ"ד).

גם בדברי יאשיהו לחולדה "כִּי גְדוֹלָה חֲמַת ה' אֲשֶׁר הִיא נִצְּתָה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה" (מלכים ב כ"ב, י"ג), הרי התורה בדברים מצווה: "לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית ה'" (דברים ל"א, כ"ו).

ואמנם בשמואל נאמר:

"וַיְדַבֵּר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם אֵת מִשְׁפַּט הַמְּלֻכָה וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר וַיַּנַּח לִפְנֵי ה' וַיְשַׁלַּח שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ"   (שמואל א י', כ"ה).

סביר להניח שעם בניית בית ה' בימי שלמה הונח גם ספר תורה במקדש, ובימי מנשה הספר נתגלגל מחוץ למקומו ונמצא על ידי חלקיה.

 

מציאת הספר

בשנת שמונה עשרה למלכות יאשיהו, שולח את שפן בן אצליהו בן משולם הסופר אל בית ה', לעלות אל חלקיהו הכהן הגדול להתיך את הכסף, לנקות אותו מסיגיו כך הוא יהיה עובר לסוחר, וכך בעצם מתבצע בשנה זו חיזוק מקיף של בדק הבית.

תוך כדי חיזוק זה חלקיהו הכהן הגדול מצא ספר תורה בבית ה' והוא נתן את הספר לשפן. הספר נקרא: "סֵפֶר הַבְּרִית" (מלכים ב כ"ג, ב'). הוא כינוי לספר תורה על שם דברי הברית הכתובים בו. ייתכן שמדובר על דברי הברית המוזכרים בתוכחה בפרשת כי תבוא:

"אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב"   (דברים כ"ח, ס"ט).

כלומר, ספר זה כלל פרשיות שונות; ייתכן שפרשיות עיקריות בספר דברים ובתוכן עשרת הדיברות ופרשיות התוכחה.

על פי התיאור הנבואי נראה כי עצם מציאת הספר היא דבר מפתיע ביותר. האם יאשיהו לא ידע כי בקודש הקודשים (ובכל אופן במקדש) אמור להיות ספר תורה כזה? האם ייתכן כי בימי מנשה ואמון (ביחד 57 שנים) הוצאו מן המקדש כל ספרי התורה וישנו ספר אחד שהיה באיזו פינה צדדית ולא שמו לב לכך ועתה נתגלה?

בנוסף להפתעה בעצם מציאת ספר התורה, ההבנה (המופיעה בחז"ל) לפיה המקום בו היה פתוח ספר התורה הינו פרשת התוכחה בפרשת כי תבוא, ובפרט הפסוק: "יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים עֵץ וָאָבֶן" (דברים כ"ו, ל"ו), כאמירה המכוונת אל המלכות ביהודה, גורמת ליאשיהו זעזוע גדול. זה מוביל לקריעת הבגדים והתביעה המידית לדרוש את ה', ומיד נשלחת המשלחת אל חולדה הנביאה לשמוע את דבר ה' ולהבין את משמעות מציאת ספר התורה.

 

האם ספר דברים אוסר על בניין במות לה'?

ממשיך פרופ' גרינץ לדון בשאלה, האם ספר דברים אוסר על עבודת הבמות ומצווה על ריכוז העבודה בירושלים? התשובה היא לא. המילה 'במה' איננה מוזכרת כלל בספר דברים. היא מופיעה בכל התורה בויקרא כ"ו, ל' ובמדבר ל"ג, נ"ב, ובשני המקומות כפרט של עבודה זרה. בויקרא כעבודה זרה של ישראל, ובבמדבר כעבודה זרה של הכנענים. ראשית הופעת המילה במשמעות המדוברת הינה מימי שמואל הנביא, ומאז התופעה קיימת עד סוף ספר מלכים וחורבן הבית הראשון. לעומת זאת, בספר דברים מצוּוה להרוס את המזבחות הכנעניים בישראל (דברים י"ב, ב'-ג').

אחרי הדור הראשון בני ישראל בנו ערים חדשות ובמות חדשות משלהם, אבל התורה אינה מכירה במות אלו ועל כן אין התייחסות ישירה אליהן, לא להיתר ולא לאיסור.

 

האם ספר דברים מתייחס לבחירת מקום ובמיוחד לקרבן פסח?

אין בספר דברים חידוש מהותי בעניין מקום הבחירה – המושג של ייחוד המקדש קיים גם בספר שמות ובספר ויקרא.

כמו כן, אין חידוש מהותי בספר דברים לגבי הספרים האחרים של התורה בעניין הפסח. הביטוי המייחד בהחלט את ספר דברים (חוזר כעשרים פעם) הוא הביטוי "המקום אשר יבחר ה'" המכוון למקומות השונים בהם בחר ה' לשום שמו שם או לשכון בארץ.

בויקרא י"ז נאסרה כל שחיטה, וישנו ציווי להקריב את הכל כשלמים (רק במדבר ועל פי דעתו של ר' ישמעאל בחולין טז:). ועל כן ברור שנאסרה גם שחיטת קרבן פסח בבתים והיו חייבים לעשות אותו בחצר אוהל מועד ולהזות את דמו על המזבח. גם בספרי הנבואה כך מופיע, כגון אצל הנביא ירמיהו:

"כִּי לְכוּ נָא אֶל מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ מִפְּנֵי רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל"   (ירמיה ז', י"ב).

כאשר הלשון "אשר שיכנתי שמי" מקורה בספר דברים. כך גם במזמור ע"ח:

"וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם... וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף...וַיִּבְחַר אֶת...אֶת הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב"   (תהילים ע"ח, ס'-ס"ח).[2]

לאחר הבאת עיקרי דבריו של פרופ' גרינץ, ברצוננו לסכם את הדעות העיקריות אודות ספר התורה שנמצא בבית ה' על ידי חלקיהו הכהן הגדול תוך כדי חיזוק בדק הבית.

 

ספר התורה

בספר מלכים הוא נקרא ספר התורה, ומאוחר יותר (מלכים ב כ"ג, ב') הוא נקרא ספר הברית. שם זה מופיע בתיאור מעמד הר סיני:

"וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע... וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"   (שמות כ"ד, ז'-ח').

סביר שעל פי שם זה נקראו פרשיות נבחרות בתורה, ובכללן פרשת התוכחה בספר דברים, הקרויה "דברי הברית":

"אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב"   (דברים כ"ח, ס"ט).

בדברי הימים ב ל"ד, י"ד נקרא הספר "סֵפֶר תּוֹרַת ה' בְּיַד מֹשֶׁה". האברבנאל מפרש כי מדובר על ספר תורה עתיק שנכתב על ידי משה רבנו עצמו.

האם ייתכן כי זהו ספר התורה שמשה מצווה את הלווים לקחת את ספר התורה ולשים אותו מצד ארון ברית ה'?

"וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם: וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' לֵאמֹר: לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד"   (דברים ל"א, כ"ד-כ"ו).

ומעניין לראות את פירוש הספורנו על הפסוק:

"יעיד שידעתי שתעזבו את תורת האל יתברך ושבשביל זה הוצרכתי לשים ספר תורה אחד במקום שלא יכנס שם אדם זולתי כוהן גדול אחת בשנה ויעיד זה הספר שכל מה שימצא כתוב בספר התורה שימצאו ביד צדיקי הדור הן הן הדברים שנאמרו לו למשה מסיני בלי תוספת וחסרון ובזה לא יולד ספק לכם עליהם. אמנם הספר שמצא הלקיהו נראה שהיה הספר שנתן משה אל הכהנים נושאי ארון ברית ה' שהוזכר למעלה שהיה פרשת המלך בלבד ובו כתב יהושע הברית שחדש עם ישראל בשכר שקבלו עליהם בו לעבוד את הא-ל יתעלה באמת ובתמים שהוא בעיון ובמעשה וכשקרא בו יאשיהו וראה שרחקו מכל זה חרד ודרש את ה' על זאת"   (דברים ל"א, כ"ו ד"ה "והיה שם בך לעד").

על פי הכתוב, סביר כי הספר היה בקודש הקודשים בסמוך לארון הברית. ברור שהספר הועבר ממקומו המקורי והקבוע. האם מצב זה הינו פועל יוצא של מעשי המלך מנשה ואחריו המלך אמון בבית ה'? האם הדבר מעיד על הצנעת הספר והחבאתו במקום אחר? האם ייתכן כי בימי מנשה או אמון כהנים יראי ה' חששו לחילולו והסתירו אותו באחד המקומות שבם נאצרו כספי בדק הבית, ומאז גניזתו לא נודע המקום?

בעל המצודות מפרש:

"ייתכן שעל כי אחז שרף את התורה כמ"ש רז"ל לזה פחדו הכהנים פן ישלח ידו גם בספר התורה המונח מצד הארון אשר כתב משה מפי ה' ולקחו הס"ת ההיא והטמינו מפניו ולאחר מותו חפשו אחריה ולא מצאוה וכאשר היה הכהן הגדול מחפש אחר הכסף המובא ואחרי בדקי הבית מצאה"   (מצודת דוד מלכים ב כ"ב, ח').

יונתן בן עוזיאל בתרגומו לתחילת ספר יחזקאל כותב:

"והיה בשלושים שנה לזמן שמצא חלקיהו הכהן הגדול ספר התורה בבית המקדש בעזרה תחת האולם".

לאחר מציאת הספר ומסירתו על ידי חלקיהו הכהן הגדול לידי שפן הסופר, המשמש כראש ועדת השרים שפיקחה על חיזוק בדק הבית, שפן קורא את הספר ובא אל המלך ונותן לו דין וחשבון על העבודה שנעשתה בחיזוק בדק הבית.

שפן הקריא את דברי הספר לפני המלך, ככל הנראה גם את פרשת התוכחה בספר דברים בפרשת כי תבוא, המזכירה את הברית אשר כרת איתם בחורב, כלומר את פרשת התוכחה בפרשת בחוקתי בויקרא כ"ו.

קריאת דברי הברית בספר התורה שנמצא היו באוזני יאשיהו עד ואות שהרעה ממשמשת ובאה. חז"ל בספרי דברים מ"ח מפליגים בשבחו של שפן והם אומרים "אילו לא עמד שפן בשעתו, עזרא בשעתו, ר' עקיבא בשעתו, לא היתה תורה משתכחת מישראל".

 

פנייה אל חולדה הנביאה

לאחר שמיעת הדברים, יאשיהו קורע את בגדיו ושולח משלחת אל חולדה הנביאה. במשלחת חלקיה הכהן, אחיקם בן שפן, עכבר בן מיכיה, שפן הסופר ועשיה עבד המלך. בפנייתו אליהם הוא אומר:

"לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת ה' בַּעֲדִי וּבְעַד הָעָם וּבְעַד כָּל יְהוּדָה עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה כִּי גְדוֹלָה חֲמַת ה' אֲשֶׁר הִיא נִצְּתָה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב עָלֵינוּ"   (מלכים ב כ"ב, י"ג).

"דרשו את ה'" מתפרש כפנייה אל נביא שיתפלל לביטול הגזירה. מעניין כי המלך אינו נוקב בשם הנביא. המלך מבין כי הברית הופרה, וכי העונש המוטל על מפרי הברית הוא:

"וַיִּחַר אַף ה' בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה: וַיִּתְּשֵׁם ה' מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה"   (דברים כ"ט, כ"ו-כ"ז).

בכתוב המקביל בדברי הימים ב ל"ד, כ"ב חלקיהו הכהן הגדול הוא העומד בראש משלחת השרים. מה הביא את חלקיהו לפנות דווקא אל חולדה הנביאה? בתקופה זו לכאורה ישנם נביאים נוספים. ירמיהו החל להינבא בשלוש עשרה למלכו של יאשיהו (ירמיהו א', ב'), הנביא צפניה ניבא בימי יאשיהו (צפניה א', א'). בירמיהו כ"ו, כ' מוזכר נביא נוסף בשם אוריהו בן שמעיהו מקרית היערים.

ייתכן כי ירמיהו באותה עת עדיין צעיר לימים ודבריו עדיין אינם מקובלים על רוב העם. מאידך, דעתו של ר' יוחנן במגילה היא כי ירמיהו לא היה באותה שעה בירושלים, "שהלך להחזיר עשרת השבטים" (מגילה יד:). בגמרא שם במגילה רב דרש שחולדה הייתה קרובת ירמיהו ולא היה מקפיד עליה, ואילו לפי ר' שילא, העדפת חולדה הייתה מפני שהנשים רחמניות הן. נראה כי חולדה הייתה מקובלת על העם והיה לה בית מדרש משלה.

חולדה יושבת במשנה, בעיר המשנית של ירושלים, ככל הנראה איזור הגבעה המערבית אליה התרחבה העיר בימי ירמיהו (איזור הרובע היהודי והארמני והר ציון של היום).

בניגוד לציפיתו של יאשיהו, תשובתה של חולדה היא שגזירת הרעה מוחלטת ולא ניתן לבטלה. היא רק נדחית לאחר ימי יאשיהו.

בשיעור הבא נמשיך לעיין במלכות יאשיהו.

 
[1]   פרופ' גרינץ, עיונים בספר מלכים, כרך ב 351-373.
[2]   עד כאן עיקר דבר פרופ' גרינץ בתוספת מספר הערות שלנו על דבריו.