תולדות עבודת ה' במזבחות | 162 | איסור הבמות | 138

בשיעור זה ברצוננו להשלים את עיוננו בנבואות הנביא ירמיהו על יהויקים. בשיעורים שהקדשנו לנבואות ירמיהו על יהויקים עסקנו בפרשיות מרכזיות המאפשרות לקבל תמונה כוללת על תקופת מלכותו. תיאור מלכותו במלכים ב כ"ג, ל"ו-כ"'ד, ז קצר ביותר וכן התיאור בדברי הימים ב ל"ו, ה'-ח'. בזכות תיאור נבואותיו של ירמיהו התאפשר להתבונן בצורה יותר מפורטת ומקיפה יותר בדמותו של המלך.

בשיעור זה נתייחס להריגתו של הנביא אוריהו בן שמעיהו מקרית יערים, מעשה המתרחש בראשית מלכות יהויקים. כמוכן נתייחס לשיפוט הנביא את יהויקים בכלל ולבסוף נדון בסופו של יהויקים.

 

הריגת הנביא אוריהו בן שמעיהו מקרית יערים

פרק כ"ו בירמיהו מתרחש בראשית ממלכות יהויקים.[1] בעקבות נבואת החורבן הקשה של ירמיהו שנאמרה בבית ה' הנביא נתפס ומתרחש משפט, בסופו ירמיהו ניצל. אך בעקבות כך הנביא מתאר את הדבר הבא:

"וְגַם אִישׁ הָיָה מִתְנַבֵּא בְּשֵׁם ה' אוּרִיָּהוּ בֶּן שְׁמַעְיָהוּ מִקִּרְיַת הַיְּעָרִים וַיִּנָּבֵא עַל הָעִיר הַזֹּאת וְעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת כְּכֹל דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ: וַיִּשְׁמַע הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים וְכָל גִּבּוֹרָיו וְכָל הַשָּׂרִים אֶת דְּבָרָיו וַיְבַקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ הֲמִיתוֹ וַיִּשְׁמַע אוּרִיָּהוּ וַיִּרָא וַיִּבְרַח וַיָּבֹא מִצְרָיִם: וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים אֲנָשִׁים מִצְרָיִם אֵת אֶלְנָתָן בֶּן עַכְבּוֹר וַאֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל מִצְרָיִם: וַיּוֹצִיאוּ אֶת אוּרִיָּהוּ מִמִּצְרַיִם וַיְבִאֻהוּ אֶל הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים וַיַּכֵּהוּ בֶּחָרֶב וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נִבְלָתוֹ אֶל קִבְרֵי בְּנֵי הָעָם"   (ירמיהו כ"ו, כ''-כ"ג).

הנביא אוריהו בן שמעיהו גם הוא ניבא נבואה זהה לנבואת ירמיהו. עם שמיעת דברי נבואתו, יהויקים מבקש להמיתו. הוא בורח למצרים. יהויקים שולח למצרים שליחים. הם מחזירים אותו ממצרים, יהויקים הורג אותו ושולח את נבלתו אל קברי בני העם. המלך יהויקים הורג נביא המביא את דבר ה' ומשליך בביזיון את נבלתו אל קבר בני העם.

על פי הפסוק במלכים ב כ"ג, ו', ייתכן כי קבר בני העם הינו בנחל קדרון. לא רק שהוא לא נקבר בקברי אבותיו, אלא שיהויקים ביזה אותו גם לאחר מותו. מבחינתו הוא נהרג כמורד במלכות. ייתכן כי המצרים אפשרו להוציא את אוריה בן שמעיה ממצרים ולהחזירו לממלכת יהודה, על מנת לסייע ליהויקים לחזק את מלכותו בארץ.

 

יהויקים – היפוכו של צדיק

בפרק כ"ב מתייחס ירמיהו ליהויקים:

"הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט בְּרֵעֵהוּ יַעֲבֹד חִנָּם וּפֹעֲלוֹ לֹא יִתֶּן לוֹ: הָאֹמֵר אֶבְנֶה לִּי בֵּית מִדּוֹת וַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי וְסָפוּן בָּאָרֶז וּמָשׁוֹחַ בַּשָּׁשַׁר: הֲתִמְלֹךְ כִּי אַתָּה מְתַחֲרֶה בָאָרֶז אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה אָז טוֹב לוֹ: דָּן דִּין עָנִי וְאֶבְיוֹן אָז טוֹב הֲלוֹא הִיא הַדַּעַת אֹתִי נְאֻם ה': כִּי אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ כִּי אִם עַל בִּצְעֶךָ וְעַל דַּם הַנָּקִי לִשְׁפּוֹךְ וְעַל הָעֹשֶׁק וְעַל הַמְּרוּצָה לַעֲשׂוֹת:

"לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֶל יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא יִסְפְּדוּ לוֹ הוֹי אָחִי וְהוֹי אָחוֹת לֹא יִסְפְּדוּ לוֹ הוֹי אָדוֹן וְהוֹי הֹדֹה: קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם"   (ירמיהו כ"ב, י"ג-י"ט).

על פי הנבואה נראה כי יהויקים בנה ארמון חדש ומפואר. פרופ' יוחנן אהרוני הציע לזהות את ארמונו של יהויקים במבנה הציבורי הממלכתי מימי הבית הראשון שנחשף ברמת רחל בדרום מערבה של ירושלים.

סביר להניח כי בניית הבית בלא צדק והעליות בלא משפט מתייחס לכך שיהויקים עבר על דברי התורה בדברים "לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר... בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ" (דברים כ"ד, י"ד-ט"ו).

ניתן להניח שאירוע זה התרחש לאחר שמלך מצרים הטיל על יהויקים מס כבד ביותר: "וַיַּאַסְרֵהוּ פַרְעֹה נְכֹה בְרִבְלָה בְּאֶרֶץ חֲמָת מִמְּלֹךְ בִּירוּשָׁלִָם וַיִּתֶּן עֹנֶשׁ עַל הָאָרֶץ מֵאָה כִכַּר כֶּסֶף וְכִכַּר זָהָב" (מלכים ב כ"ג, ל"ג). הכתוב מתאר את בניית הארמון המפואר בגודלו, במידותיו וגם בעיטורים המפוארים המעטרים אותו. ברור כי מחד אין הוא משלם את שכרם של הפועלים בזמן הראוי, ומאידך גיסא הוא מקפיד על איכות בנייה גבוהה ביותר, על מנת שיהיו חללים גדולים, קירות חזקים וחלונות מעוטרים. הקירות אף מצופים בעץ ארזים.

הנביא משווה אותו לאביו יאשיהו ומחדד את ההבדל המשמעותי ביניהם: יאשיהו אכל ושׁתה ועשה משפט וצדקה, דן דין עני ואביון ולכן ה' הטיב עימו. לעומת יאשיהו, לגבי יהויקים נאמר: "כִּי אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ כִּי אִם עַל בִּצְעֶךָ וְעַל דַּם הַנָּקִי לִשְׁפּוֹךְ וְעַל הָעֹשֶׁק וְעַל הַמְּרוּצָה לַעֲשׂוֹת". הרי עשיית משפט וצדקה היא דרכו של הקב"ה כפי שירמיהו אומר בעצמו: "כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי ה' עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה'" (ירמיהו ט', כ"ג). בצע הוא רווח במרמה, עושק הוא חוב שחייב אדם לחברו ומחזיק בו שלא כדין ואינו משלם לו. מרוצה היא משורש רצוץ שמשמעותו שבירה ורמיסה. ובכל אלו מאשים הנביא ירמיהו את יהויקים כניגוד לאביו.

לגבי דם נקי, מעבר להריגת אוריה בן שמעיהו הנביא ומעבר להרג הילדים בעבודת המולך, ייתכן שהיו עוד מקרים בהם המלך הביא למותם של אנשים חפים פשע מסיבות שונות.

אל הדברים הקשים הללו המופנים ישירות ליהויקים ייתכן ויש לצרף את דברי הנביא בתחילת פרק כ"ב שנאמרים למלך יהודה. הכתוב אינו מציין מיהו המלך אך אחת האפשרויות הסבירות היא כי הכוונה ליהויקים:

"כֹּה אָמַר ה' רֵד בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה וְדִבַּרְתָּ שָׁם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: וְאָמַרְתָּ שְׁמַע דְּבַר ה' מֶלֶךְ יְהוּדָה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד אַתָּה וַעֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה:

"כֹּה אָמַר ה' עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל תֹּנוּ אַל תַּחְמֹסוּ וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה: כִּי אִם עָשׂוֹ תַּעֲשׂוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הַבַּיִת הַזֶּה מְלָכִים יֹשְׁבִים לְדָוִד עַל כִּסְאוֹ רֹכְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים הוּא וַעֲבָדָיו וְעַמּוֹ: וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' כִּי לְחָרְבָּה יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה:

"כִּי כֹה אָמַר ה' עַל בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה גִּלְעָד אַתָּה לִי רֹאשׁ הַלְּבָנוֹן אִם לֹא אֲשִׁיתְךָ מִדְבָּר עָרִים לֹא נוֹשָׁבוּ: וְקִדַּשְׁתִּי עָלֶיךָ מַשְׁחִתִים אִישׁ וְכֵלָיו וְכָרְתוּ מִבְחַר אֲרָזֶיךָ וְהִפִּילוּ עַל הָאֵשׁ: וְעָבְרוּ גּוֹיִם רַבִּים עַל הָעִיר הַזֹּאת וְאָמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָעִיר הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת: וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה' אֱ-לֹהֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּעַבְדוּם"   (ירמיהו כ"ב, א'-ט').

הנביא מתייחס בנבואה זו לדרישה היסודית ממלך לעשות משפט וצדקה להציל גזול מיד עשוק, לא להונות ולחמוס גר יתום ואלמנה ולא לשפוך דם נקי. אם לא תעשו כדברים האלו, הבית ייחרב. הנביא קושר ישירות בין עשיית הצדק לקיום הבית ובין הפרת הצדק לחורבן הבית. אין כן רק עצה טובה לעשות דבר ראוי ונעלה, יש כאן תביעה בה הנבואה קושרת את המלכות המתוקנת עצמה לעשיית משפט וצדק. ועל כן הביקורת המאוד קשה בפרקנו על המלך יהויקים בניגוד מובהק ליאשיהו אביו.

 

סופו של יהויקים

הנביא מבשר כי סופו של יהויקים מבטא באופן ברור את השיפוט הנבואי הכולל של מלכותו. לא יספדו לו, לא את ההספד המקובל אצל הדיוטות ולא את ההספד הנהוג אצל מלכים. תהיה קבורת ביזיון בסחיבה ובהשלכה רחוק משערי ירושלים.

כבר בפרק ל"ו, ל' בישר ירמיהו על יהויקים כי לא יהיה לו יושב על כיסא דוד ונבלתו תהיה מושכלת לחורב ביום ולקרח בלילה. ואמנם, מעבר לכך שהוא שכב עם אבותיו ספר מלכים אינו מתייחס כלל למקום קבורתו.

במובן הזה, כשם שבחייו יהויקים נוהג במלכותו באופן מנוגד לאביו יאשיהו כפי שהראינו, כך סופו מבטא את הניגוד הברור לקבורת יאשיהו וההספדים עליו. לאחר מותו במגידו עבדיו מרכיבים אותו וקוברים אותו בקבורתו בירושלים (מלכים ב כ"ג, ל') ואילו בדברי הימים הכתוב מוסיף:

"וַיַּעֲבִירֻהוּ עֲבָדָיו מִן הַמֶּרְכָּבָה וַיַּרְכִּיבֻהוּ עַל רֶכֶב הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיּוֹלִיכֻהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקִבְרוֹת אֲבֹתָיו וְכָל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם מִתְאַבְּלִים עַל יֹאשִׁיָּהוּ: וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמְרוּ כָל הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל יֹאשִׁיָּהוּ עַד הַיּוֹם וַיִּתְּנוּם לְחֹק עַל יִשְׂרָאֵל וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל הַקִּינוֹת"   (דברי הימים ב ל"ה, כ"ד-כ"ה).

ייתכן גם כי ישנה כאן מידה כנגד מידה. כשם שאוריהו בן שמעיה הנביא מקרית יערים גופתו הושלכה בביזיון אל קבר בני העם, כך יהויקים ייקבר בביזיון וגופתו תושלך מהלאה לשערי ירושלים.

שני ספרים נוספים מתייחסים לסופו של יהויקים. בדברי הימים נאמר: "עָלָיו עָלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיַּאַסְרֵהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם לְהֹלִיכוֹ בָּבֶלָה: וּמִכְּלֵי בֵּית ה' הֵבִיא נְבוּכַדְנֶאצַּר לְבָבֶל וַיִּתְּנֵם בְּהֵיכָלוֹ בְּבָבֶל" (דברי הימים ב ל"ו, ו'-ז'). ואילו בתחילת ספר דניאל: "בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמַלְכוּת יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה בָּא נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִַם וַיָּצַר עָלֶיהָ: וַיִּתֵּן אֲ-דֹנָי בְּיָדוֹ אֶת יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וּמִקְצָת כְּלֵי בֵית הָאֱ-לֹהִים וַיְבִיאֵם אֶרֶץ שִׁנְעָר בֵּית אֱלֹהָיו וְאֶת הַכֵּלִים הֵבִיא בֵּית אוֹצַר אֱלֹהָיו" (דניאל א', א'-ב').

בדברי הימים, לאחר שנבוכדנצר לכד את העיר ואסר את יהויקים בנחושתיים להוליכו לבבל לא כתוב שהוא אכן הובא בפועל לבבל. במסע זה לקח נבוכדנצר בשללו מקצת מכלי ה'. בתחילת ספר דניאל בנוסף לעניין מקצת כלי בית הא-לוהים המובאים לארץ שנער, נבוכדנאצר מצווה על רב סריסיו להביא עמו לבבל גם ילדים מזרע המלוכה ומן הפרתמים וללמדם ספר ולשון כשדים (דניאל א', ג'-ד'), ולפי זה הייתה הגלות הראשונה של בני יהודה לבבל בימי יהויקים.

אך ניתן ליישב את המקורות השונים. מנחם בולה[2] מציע את הפיתרון הבא: לאחר שצרו הכשדים על ירושלים וכבשו אותה (דניאל א', א'-ב'), הם אסרו את יהויקים בנחושתיים כדי להוליכו אל בבל (דברי הימים ב ל"ו, ו'), אבל הוא לא הגיע לשם אלא מת בדרך "מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם" (ירמיהו כ"ב, י"ט), ולא קברו אותו אלא השליכו את גופתו על פני השדה. כעבור זמן מה באו חיילים בבליים אחרים או יהודים משונאי יהויקים וגררו את גווייתו לבור, כדרך שעושים בנבלת בעלי חיים.

לסיום, הערה עקרונית ביחס להבדל בין לשון "וַיִּשְׁכַּב יְהוֹיָקִים עִם אֲבֹתָיו" (מלכים ב כ"ד, ו') לבין ציון מקום קבורתו של יהויקים. בניגוד למנשה ואמון שנקברו בגן עוזא (מלכים ב כ"א, י"ח-כ"ו) וליאשיהו שנקבר בקבורתו (מלכים ב כ"ג, ל') הכתוב אינו מציין בשום מקום היכן פיזית נקבר יהויקים. המושג שכיבה עם אבותיו משמעותו היא בעצם המוות עצמו, במובן זה שאדם חוזר לאדמה ושם הוא נמצא עם אבותיו הקבורים אף הם באדמה, אך אין זה מציין את מיקומה של הקבורה עצמה.

מעניינת העובדה כי ספר מלכים בחר להדגיש לגבי יהויקים את עצם שכיבתו עם אבותיו, את עצם מותו, אך אינו מציין באף אחד מן הספרים את מקום קבורתו. ניתן להציע כי הכתוב רומז בשתיקה זו על כך שיהויקים לא זכה למקום קבורה כלל בגלל מעשיו הקשים, ומעבר לביזיון שבצורת הקבורה, אין כל התייחסות למיקומה.

בשיעור הבא בעזרת ה' נדון במלכות יהויכין.