תולדות עבודת ה' במזבחות | 163 | איסור הבמות | 139

בשיעור זה בכוונתו לעסוק בתקופת מלכות יהויכין. נציג תחילה בתמצות את המקורות העומדים לרשותנו לעיין במלכותו.

הכתוב במלכים ב כ"ד מתאר את המתרחש בימי יהויכין. מעבר לעובדה שיהויכין עשה את הרע בעיני ה' ככל אשר עשה אביו, הכתוב מתייחס למצור נבוכדנאצר על העיר, להוצאת כל אוצרות בית ה' ובית המלך ולקיצוץ כלי הזהב. כמו כן, ישנו כאן פירוט של הגליית כל ירושלים, כל גיבורי החיל וכל החרש והמסגר לבבל.

"בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ נְחֻשְׁתָּא בַת אֶלְנָתָן מִירוּשָׁלִָם: וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו: בָּעֵת הַהִיא עָלוּ עַבְדֵי נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר: וַיָּבֹא נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַל הָעִיר וַעֲבָדָיו צָרִים עָלֶיהָ: וַיֵּצֵא יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְאִמּוֹ וַעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְסָרִיסָיו וַיִּקַּח אֹתוֹ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה לְמָלְכוֹ: וַיּוֹצֵא מִשָּׁם אֶת כָּל אוֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְקַצֵּץ אֶת כָּל כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּהֵיכַל ה' כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה': וְהִגְלָה אֶת כָּל יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל הַשָּׂרִים וְאֵת כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים גּוֹלֶה וְכָל הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר לֹא נִשְׁאַר זוּלַת דַּלַּת עַם הָאָרֶץ: וַיֶּגֶל אֶת יְהוֹיָכִין בָּבֶלָה וְאֶת אֵם הַמֶּלֶךְ וְאֶת נְשֵׁי הַמֶּלֶךְ וְאֶת סָרִיסָיו וְאֵת אֵילֵי הָאָרֶץ הוֹלִיךְ גּוֹלָה מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה: וְאֵת כָּל אַנְשֵׁי הַחַיִל שִׁבְעַת אֲלָפִים וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף הַכֹּל גִּבּוֹרִים עֹשֵׂי מִלְחָמָה וַיְבִיאֵם מֶלֶךְ בָּבֶל גּוֹלָה בָּבֶלָה"   (מלכים ב כ"ד, ח'-ט"ז).

בדברי הימים ב ל"ו התיאור קצר ביותר:

"בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַעֲשֶׂרֶת יָמִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה': וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה שָׁלַח הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר וַיְבִאֵהוּ בָבֶלָה עִם כְּלֵי חֶמְדַּת בֵּית ה' וַיַּמְלֵךְ אֶת צִדְקִיָּהוּ אָחִיו עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם"   (דברי הימים ב ל"ו, ט'-י').

אצל הנביא ירמיהו ישנה התייחסות קצרה לימי יהויכין עצמו שיוגלה לבבל ולא ישוב ממנה (ירמיהו כ"ב, כ'-ל'), ומיד לאחריה נבואה קצרה על יהויכין לאחר שהוגלה לבבל:

"עֲלִי הַלְּבָנוֹן וּצְעָקִי וּבַבָּשָׁן תְּנִי קוֹלֵךְ וְצַעֲקִי מֵעֲבָרִים כִּי נִשְׁבְּרוּ כָּל מְאַהֲבָיִךְ: דִּבַּרְתִּי אֵלַיִךְ בְּשַׁלְוֹתַיִךְ אָמַרְתְּ לֹא אֶשְׁמָע זֶה דַרְכֵּךְ מִנְּעוּרַיִךְ כִּי לֹא שָׁמַעַתְּ בְּקוֹלִי: כָּל רֹעַיִךְ תִּרְעֶה רוּחַ וּמְאַהֲבַיִךְ בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ כִּי אָז תֵּבֹשִׁי וְנִכְלַמְתְּ מִכֹּל רָעָתֵךְ: יֹשַׁבְתְּ בַּלְּבָנוֹן מְקֻנַּנְתְּ בָּאֲרָזִים מַה נֵּחַנְתְּ בְּבֹא לָךְ חֲבָלִים חִיל כַּיֹּלֵדָה: חַי אָנִי נְאֻם ה' כִּי אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ: וּנְתַתִּיךָ בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשֶׁךָ וּבְיַד אֲשֶׁר אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּבְיַד הַכַּשְׂדִּים: וְהֵטַלְתִּי אֹתְךָ וְאֶת אִמְּךָ אֲשֶׁר יְלָדַתְךָ עַל הָאָרֶץ אַחֶרֶת אֲשֶׁר לֹא יֻלַּדְתֶּם שָׁם וְשָׁם תָּמוּתוּ: וְעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר הֵם מְנַשְּׂאִים אֶת נַפְשָׁם לָשׁוּב שָׁם שָׁמָּה לֹא יָשׁוּבוּ:

"הַעֶצֶב נִבְזֶה נָפוּץ הָאִישׁ הַזֶּה כָּנְיָהוּ אִם כְּלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ מַדּוּעַ הוּטֲלוּ הוּא וְזַרְעוֹ וְהֻשְׁלְכוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָדָעוּ: אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ שִׁמְעִי דְּבַר ה':

"כֹּה אָמַר ה' כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה"   (ירמיהו כ"ב, כ'-ל').

אלו המקורות המקראיים העיקריים הדנים במלכותו של המלך יהויכין.

תחילה יש לציין כי מלכות יהויכין הינה מלכות קצרה ביותר (שלושה חודשים ועשרה ימים). המציאות הפוליטית באותו זמן היא שישנו שלטון מוחלט של בבל על האיזור כולו לאחר הכנעתה של מצרים. סביר להניח כי אנשי יהודה הם שממנים את יהויכין בנו של יהויקים למלוך אחרי אביו.

אמו של יהויכין היא נחושתא בת אלנתן מירושלים. כנראה מדובר באלנתן בן עכבור. אלנתן נשלח בזמנו על ידי המלך יהויקים למצרים לרדוף אחרי אוריהו בן שמעיהו הנביא להחזירו אל המלך על מנת שימית אותו (ירמיהו כ"ו, כ"א-כ"ז). בנוסף, אלנתן בן עכבור היה בין השרים ששמע את הדברים הקשים שאמר ברוך בן נריה בלשכת גמריהו בן שפן בשנה החמישית ליהויקים. באותו מעמד אלנתן התייחס לנבואה במלוא הרצינות ואמר יחד עם שאר השרים לברוך ולירמיהו להיסתר; אלנתן והשרים באותו מעמד באים אל המלך, קוראים את המגילה ומפגיעים במלך לא לשרוף את המגילה ללא הצלחה (ירמיהו ל"ו, ט-כ"ו).

ייתכן שכבנו של המלך יהויקים, המלך יהויכין תומך בחיזוק מעמדה של מצרים ובערעור מעמדה של בבל. בכל אופן, נבוכדנאצר מבין ככל הנראה כי יהויכין אינו מתאים למלוך על ממלכת יהודה בעת הזאת ועל כן לאחר שלושה חודשים בלבד נבוכדנאצר ממליך תחתיו את צדקיהו בנו של יאשיהו. את יהויכין, יחד עם אמו, נבוכדנאצר מגלה לבבל על מנת שלא תישאר בממלכת יהודה הנהגה הממשיכה את מדיניותו של קודמו יהויקים.

הנושא המרכזי בתיאור ספר מלכים (ובאופן מאוד מקוצר בדברי הימים) הוא מצור נבוכדנאצר על ירושלים, הוצאת האוצרות, והגליית השרים, כולל החרש והמסגר, המלך וכל משפחתו לבבל.

הנביא ירמיהו מתאר במידת מה את הרקע למתואר בספר מלכים, ועל כן נתחיל את עיוננו בו. הנבואה בירמיהו כ"ב מתחלקת לשני חלקים: בפסוקים כ'-כ"ח הנבואה מדברת על כך שיהויכין יוגלה לבבל ולא ישוב ממנה לממלכת יהודה; ואילו פסוקים כ"ח-ל' הינם נבואה על יהויכין לאחר שהוגלה לבבל.

הרד"ק שם מבאר:

"עלי הלבנון – אמר כנגד יש לך עזר מכל מאהביך שהם אשור ומצרים שהיית בוטחת בהם וסלקת בטחונך ממני עתה כבא שברך צעקי להם אם יושיעוך! כי גם להם בא שבר כי מלך אשור נשבר ומצרים גם כן נשברו ע"י נבוכדנאצר בימי יהויקים כמו שאמר "וְלֹא הֹסִיף עוֹד מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָצֵאת מֵאַרְצוֹ כִּי לָקַח מֶלֶךְ בָּבֶל מִנַּחַל מִצְרַיִם עַד נְהַר פְּרָת כֹּל אֲשֶׁר הָיְתָה לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם" (מלכים ב כ"ד, ז') ואף על פי שאחר זמן בימי צדקיהו אמר וחיל פרעה יבא ממצרים (ירמיהו ל"ז, ה') וגומר באחרונה נצח נבוכדנצר והחריב מצרים"   (רד"ק ירמיהו כ"ב, כ').

הנביא מצווה באופן אירוני לממלכת יהודה לשלוח שליחים אל בעלי בריתה בהרי הלבנון, בבשן ובהרי העברים על מנת שיעזרו לה, אך מתברר כי עם הגעת השליחים לשם אין כבר מי שיעזור להם כי כולם נשברו בידי הכשדים, ועל כן הנביא מעודד את השליחים לצעוק צעקות שבר מתוך צער וייאוש.

הנביא חוזר על כך שעוד לפני שהגיעו הכשדים הוא פנה אל העם שיחזור בתשובה ללא כל הצלחה. כבר בראשית ממלכת יהויקים הנביא פנה אליהם שלא ימרדו בבבל (ירמיהו כ"ד) ובסופו של דבר העם לא שומע בקולו. הנביא מבשר כי מנהיגי העם, המלך והשרים ילכו בשבי לבבל.

לאחר מכן הנביא מתייחס אל יהויכין בלשון שבועה. הוא מכנה אותו כניהו. ייתכן שזה היה שמו הראשון, אבל הנביא גם רומז כי גם היה כניהו, חותם על ימינו. המשמעות של חותם היא אחד מסמלי המלכות המובהקים, טבעת בה היה המלך חותם על חוקים והחלטות, וככל הנראה חותם כזה היה קשור ליד או לזרוע על מנת שתהיה אפשרות לעשות בו שימוש באופן תמיד ומיידי. ועל כך אומר ירמיהו כי גם אם היה כניהו חותם על ימינו הוא היה קורע אותו מידיו ולא משתמש בו. כלומר, ישנה כאן אמירה מאוד קשה כלפי מלכותו של יהויכין שלא היתה על דעתו של הנביא ירמיהו. והוא מוכן לוותר עליה לגמרי, לא לעשות בה כל שימוש מפני שחותם זה אינו ראוי כלל ועיקר.

הנביא מבשר לו כי ייתן אותו ביד הכשדים, ובעקבות הרד"ק נבאר את ארבעת הכינויים בהם הוא מכנה את הבבלים: ביד מבקשי נפשך – שלא יחמולו; אשר אתה יגור מפניהם – שלא יהיה לך כח לעמוד נגדם; וביד נבוכדנצר מלך בבל – שהוא מלך עז; וביד הכשדים – שהם עם עז וקשה. מכאן ניתן להסיק כי אימת הכשדים היתה על יהויכין עוד קודם לכן, וכנראה זאת הסיבה שהוא לא נלחם בכשדים כשהם באו לירושלים, דבר שאפשר להם להיכנס לתוך העיר.

בנוסף, הוא מבשר ליהויכין על כך כי הוא יחד עם אמו יגלו אל ארץ נכריה והם לא ישובו לממלכת יהודה.[1] מעבר לייאוש בעקבות העובדה ששליחי יהויכין אל העמים השכנים הושבו ריקם מפני שנכבשו על ידי הבבלים, הנביא גם מבטא בצורה חריפה כמה יהויכין נמאס בעיני ה'.

בנבואה השנייה של ירמיהו הוא פונה אל שארית הפליטה ביהודה לאחר גלות יהויכין החרש והמסגר והוא שואל אותם שאלה רטורית – מדוע הוטל יהויכין וזרעו הושלכו על הארץ אשר לא ידעו. והוא מבשר כי יהויכין יהיה ערירי מיורש עצר ו"לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה ". לפי נבואה זו אין כל ערך למלכות יהויכין וברור כי שלושה חודשי מלוכה באים לבטא זאת באופן ברור. אמירות אלו משקפות נאמנה את יחסה של הנבואה אל מלכותו ודמותו של המלך יהויכין.

לאחר עיון בנבואות ירמיהו נחזור לעיין בתיאור מלכות יהויכין בספר מלכים ב. עיקר התיאור הינו של הגלות, בנוסף למצור הזהב והוצאת אוצרות, מתוארות בפרוטרוט גלות המלך, משפחתו, השרים ובעלי התפקידים החשובים במלכותו. לראשונה ישנו כאן תיאור מפורט של גלות הגדולה מאוד בהיקפה והחשובה והמשמעותית באיכותה.

עם מצור נבוכדנאצר על ירושלים, יהויכין יוצא אל אויב ונכנע לו. יהויכין יוצא אליו עם אמו, היא אשתו של המלך יהויקים, נחושתא בת אלנתן מירושלים המכונה בירמיהו כ"ד, ב' 'הגבירה'; עם עבדיו, שריו וסריסיו, והוא נעצר על ידי מלך בבל.

נבוכדנאצר הוציא את אוצרות בית ה' ואוצרות בית המלך. סביר להניח כי אלו האוצרות שבשעתו הראה המלך חזקיהו לשליחי מרודאך בלדאן בן בלאדן מלך בבל (מלכים ב כ', ד'). הוא מקצץ את כלי הזהב אשר עשה שלמה מלך ישראל בהיכל ה'. בדברי הימים ב ל"ו, י' הם נקראים כלי חמדת בית ה'. ההדגשה כי מדובר על קיום דבר ה' היא כי כאן מתקיימת נבואת ישעיהו: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶלָה לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר ה'" (מלכים ב כ', י"ז).

הכתוב מנסח את ההגליה באופן מאוד כוללני: "וְהִגְלָה אֶת כָּל יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל הַשָּׂרִים וְאֵת כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים גּוֹלֶה וְכָל הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר לֹא נִשְׁאַר זוּלַת דַּלַּת עַם הָאָרֶץ" (מלכים ב כ"ד, י"ד). גם אם לא מדובר על כל יושבי ירושלים, בוודאי מדובר על רבים ביותר וייתכן בחלק גדול מתושבי ירושלים. אם המספר מתייחס לגברים ייתכן כי בתוספת הנשים והטף הוגלו כמה רבבות מירושלים לבבל בעת ההיא.

ביחס לחרש והמסגר מדובר ככל הנראה באומנים המומחים בייצור כלי נשק ותיקונם ובמומחים לביצורים. הגליית בעלי מקצועות אלו נועדה להחליש באופן משמעותי את הממלכה בכל מה שקשור לביצורים ולעשות כלי נשק.

ביחס לאילי הארץ הכוונה ככל הנראה לאדירי העם, בני המעמד העליון של הממלכה.

בתחילת פרק כ"ט אומר הנביא ירמיהו:

"וְאֵלֶּה דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר שָׁלַח יִרְמְיָה הַנָּבִיא מִירוּשָׁלִָם אֶל יֶתֶר זִקְנֵי הַגּוֹלָה וְאֶל הַכֹּהֲנִים וְאֶל הַנְּבִיאִים וְאֶל כָּל הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה: אַחֲרֵי צֵאת יְכָנְיָה הַמֶּלֶךְ וְהַגְּבִירָה וְהַסָּרִיסִים שָׂרֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר מִירוּשָׁלִָם"    (ירמיהו כ"ט, א'-ב').

מכאן שבגלות זאת הוגלו גם כהנים וגם נביאים.

מקובל לומר כי הנביא יחזקאל הוגלה לבבל בגלות יהויכין. על כן בתחילת ספרו הוא כותב:

"בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱ-לֹהִים: בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ הִיא הַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לְגָלוּת הַמֶּלֶךְ יוֹיָכִין: הָיֹה הָיָה דְבַר ה' אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים עַל נְהַר כְּבָר וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד ה'"   (יחזקאל א', ב'-ג').

ומספר פעמים בספרו מתייחס הנביא יחזקאל לגלות יהויכין ומכנה אותה גלותנו. כך בפרק ל"ג: "וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּעֲשִׂרִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ לְגָלוּתֵנוּ בָּא אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר הֻכְּתָה הָעִיר" (יחזקאל ל"ג, כ"א); וכן בתחילת תיאור המראה הרביעי ממראות א-לוהים בתחילת פרק מ': "בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הָיְתָה עָלַי יַד ה' וַיָּבֵא אֹתִי שָׁמָּה" (יחזקאל מ', א').

מי נשאר בארץ בממלכת יהודה? הנביא ירמיהו. כמוכן נשארת דלת עם הארץ, הן במובן הרכוש והן ביחס לבעלי המקצוע. בכך מסתיים התיאור התמציתי של מלכות יהויכין שגם משך הזמן המאוד קצר שלה וגם בכניעתו למלך בבל מתברר שהיא לא משמעותית. מאידך, הגלות הגדולה כל כך בכמותה ובאיכותה מבשרת כבר את קצה של ממלכת יהודה.

לאחר הגליית יהויכין וכל הגלות שתיארנו, ממליך נבוכדנצר מלך בבל את מתניה דודו של יהויכין תחתיו ומסב את שמו לצדקיהו.

בשבוע הבא נתחיל לעיין במלכותו של צדקיהו.