תולדות עבודת ה' במזבחות | 174 | איסור הבמות | 150
בשני השיעורים האחרונים עסקנו בתיאור המרכבה ובסילוק השכינה מן המקדש לעבר הר הזיתים והמדבר כפי שנתגלה לנביא יחזקאל במסעו הנבואי לירושלים.
בשיעור זה בכוונתנו לעסוק בעניין ראשית הופעתה של המרכבה בבית המקדש הראשון ובמשמעותה.
מעשה המרכבה בכלי הנחושת בבית המקדש הראשון
בתיאור כלי הנחושת במקדש שלמה, הכתוב מתאר את האופנים הנבואיים הנושאים מעליהם את המסגרות, והוא מציין: "וּמַעֲשֵׂה הָאוֹפַנִּים כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה יְדוֹתָם וְגַבֵּיהֶם וְחִשֻּׁקֵיהֶם וְחִשֻּׁרֵיהֶם הַכֹּל מוּצָק" (מלכים א ז', ל"ג). רש"י על אתר מפרש בזה כמעשה אופן המרכבה: "תרגם יונתן כעובד גלגלי מרכבה אופן בתוך האופן שתי וערב כמו שאמר ביחזקאל במרכבה גבוה" (ראה יחזקאל א', ט"ז). ואילו הרד"ק על אתר ד"ה אופן המרכבה מבאר "מרכבת הקדש הנראית במראה הנבואה ליחזקאל (יחזקאל א') וכן תרגם יונתן מרכבת יקרא וראה שלמה בחכמתו מה שראה יחזקאל בן בוזי בנבואתו".
הרלב"ג בפירושו מבאר את עניין המכונות. הכתוב מציין כי על המסגרות בין השלבים אריות בקר וכרובים ועל כך אומר הרלב"ג: "אריות וצורות בקר וצורות כרובים והם כמו צורות אדם אלא שיש להם כנפים ואלו הם הצורות שראה יחזקאל במרכבה אלא שלא זכר בזה המקום צורת נשר (מלכים א ז', כ"ג; ראה יחזקאל א', י').
כלומר הן רש"י והן הרד"ק והרלב"ג רואים קשר ישיר בין תיאור המרכבה המפורט ביחזקאל א' לבין תיאור מקדש שלמה. העובדה כי על המסגרות מופיעות צורות של בקר, אריות וכרובים כשם שצורות אלו מופיעות בתיאור מעשה המרכבה ביחזקאל אינה רק דמיון חיצוני של הצורות. הוא גם בא לרמוז על המשמעות שלהן ועל הקשר בין כלים אלו במקדש שלמה למרכבתו של הקב"ה.
מאוד מעניין לראות שבמשכן בפתח אוהל מועד נמצאים הכיור וכנו. ישנם כאן שני חלקים הכן, הבסיס עליו מונח הכיור עצמו, ואילו במקדש בבית ראשון ישנן עשר מכונות נחושת עליהם מונחים עשרה כיורות.
תיאור המכונות הוא במלכים א ז', כ"ז-ל"ג; תיאור מפורט ביותר. הכתוב מתאר את המידות: אורך, רוחב וקומה. הוא מתאר את המסגרות בין השלבים, כאשר על המסגרות בין השלבים יש אריות, בקר וכרובים. מתוארים ארבעה אופני נחושת לכל מכונה וסרני נחושת ופעמות וכתפות יצוקות, הכותרות המקלעות.
הכתוב מדגיש אחר כך: "וַיְפַתַּח עַל הַלֻּחֹת יְדֹתֶיהָ וְעַל מִסְגְּרֹתֶיהָ כְּרוּבִים אֲרָיוֹת וְתִמֹרֹת כְּמַעַר אִישׁ וְלֹיוֹת סָבִיב" (מלכים א ז', ל"ו). כבר בתיאור מעשה המכונה מציין הכתוב מתחת לאריות ולבקר לויות מעשה מורד; וכן בהמשך, על הכתפות בצדן החיצוני צוירו ציורי לויות. כל זה תיאור של המכונות עליהן היו הכיורות. משמעות הביטוי לויות על פי רש"י: "כמין זכר ונקבה מחוברין זה בזה" (מלכים א ז', כ"ט), ואילו הביטוי 'כמער איש ולוית סביב' מתפרש בגמרא ביומא: "כאיש המעורה בלוויה שלו", ובפירוש של רש"י שם "הנדבק וחבוק באשתו בין זרועותיו" (יומא נד.).
נראה מן הפירוט הרב של המידות והרכיבים השונים של המכונות, הצורה ופרטי הפרטים כי לא מדובר בתיאור פונקציונלי בלבד. הרי בפשטות, מכונות אלו הן סוג של עגלות המאפשרות לנייד את הכיורים המונחים עליהם. האריכות נועדה להמחיש כי מדובר בכלים משמעותיים וחשובים ביותר ודימויים בכתוב עצמו למרכבה באים לרמוז על מהותם וייעודם. הצורות של הכרובים – אריות תמורות כמער איש ולויות – רומז על הברית והחיבה בין ישראל לקב"ה המשולה במקראות לחיבה בין איש לאשתו.[1]
בנוסף למכונות ולכיורות הכתוב מתאר בפרוטרוט גם את הים על מידותיו וצורתו, העומד על שנים עשר בקר, שלושה פונים צפונה, ושלושה ימה, ושלושה נגבה ושלושה מזרחה והים עליהם מלמעלה.
הים הוא בעצם מקווה ענק ביותר המונח על שנים עשר הבקר. הכתוב בדברי הימים ב', ד', ו' מסביר כי תפקיד הכיורים לרחצה בהם את מעשה עולה ידחו בם ואילו תפקיד הים לרחצה לכוהנים בו.
מעניין לראות כי בשני הכלים הללו, המכונות והכיורות מחד ושנים עשר הבקר והים מאידך גיסא, שני החלקים החלק הנייד והנושא את הכלי מעליו כאן המכונות וכאן שנים עשר הבקר ואילו מה שעליהם הינו הכלי נועד לקידוש ידיים ורגליים הכיור ולטבילת הכהנים הים. ושני הכלים הללו רומזים אל מעשה המרכבה המתואר ביחזקאל א', וי'.
משמעות הזיקה של המרכבה למים – בבריאת העולם
לכאורה ראשיתה של הבריאה הוא במים. אומרת התורה: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱ-לֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" (בראשית א', ב'). התורה לא התייחסה כלל לבריאת המים. כאילו המים כבר קדמו.
המשך הבריאה ביום ב' הוא עשיית רקיע המבדיל בין מים שמעל לרקיע למים שמתחת לרקיע. ואילו ביום ג' המים מצטווים להיקוות אל מקום אחד כדי שתראה היבשה. המים הם בריאה קמאית והקב"ה מתגלה ומופיע בפעילויות שונות בתוך המים. על כך אומר המדרש: "מתחילת ברייתו של עולם לא היה קילוסו של הקב"ה עולה אלא מן המים. הדא הוא דכתיב "מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם" (תהילים צ"ג, ד') ומה היום אומרים אדיר במרום ה'" (בראשית רבה ה').
המים בעלי עצמה גדולה מאוד שיכולים להופיע בעולם בצורה הרסנית, ועל כן הקב"ה שם להם גבול. כך אצל הנביא ירמיהו: "הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם ה' אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ" (ירמיהו ה, כ"ב). כך אצל הנביא ישעיהו: "מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת וְאִם אֵין בִּי כֹחַ לְהַצִּיל הֵן בְּגַעֲרָתִי אַחֲרִיב יָם אָשִׂים נְהָרוֹת מִדְבָּר תִּבְאַשׁ דְּגָתָם מֵאֵין מַיִם וְתָמֹת בַּצָּמָא" (ישעיהו נ', ב').[2]
בכל המובאות שהבאנו, הקב"ה כביכול מגביל את הכוח ההרסני של המים. על כן שלטונו המוחלט ומלכותו של הקב"ה באה לידי גילוי מובהק דווקא על המים.
בקריעת ים סוף
שירת הים מתארת איך "מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף... וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם... כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב ה' עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם" (שמות ט"ו, ד'-י"ט). ההתגלות המופלאה של הקב"ה בים סוף, מרכבותיו של פרעה הרואה את עצמו כמלך העולם טובעות בים, כשבפועל המצרים טובעים בים ואילו בני ישראל מצליחים לעבור ביבשה בתוך הים.
לראשונה כאן מופיעים הביטויים מקדש ומלכות. באותה עת התברר לכל מי הוא מלך העולם, למצרים ולבני ישראל כאחד. על כן "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ"(שמות י"ד, ל'). אומר המדרש: "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי" (מכילתא דשירה ג', ד"ה "זה אלי"). נראה כי המדרש מבקש לומר ששפחה שהבנתה ותבונתה פשוטה וראשונית הצליחה לראות על הים יותר מן הנביא יחזקאל.
מזמור צ"ג מתייחס לקריעת ים סוף בלשונות המקבילים לשירת הים:
"ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט: נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז מֵעוֹלָם אָתָּה: נָשְׂאוּ נְהָרוֹת ה' נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם: מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה': עֵדֹתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד לְבֵיתְךָ נַאֲוָה קֹדֶשׁ ה' לְאֹרֶךְ יָמִים" (תהילים צ"ג).
גם כאן מתגלה מלכותו של הקב"ה על המים. וכך לשון המדרש בשמות רבה: "נכון כסאך מאז באמת עד שלא בראת עולמך היית אתה, משבראת אותו אתה הוא, אלא כביכול עומד... אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך באז נתיישבה מלכותך וכסאך נכון הוי נכון כסאך מאז באז ישיר" (שמות רבה כג). כלומר, מלכותו של הקב"ה נחשפה לכל העולם כולו בקריעת ים סוף.
מלכותו של הקב"ה התגלתה לעם ישראל שקיבל את המלכות ברצון (וכפי שאנו אומרים בתפילה "ומלכותו ברצון קיבלו עליהם"). המלכות נגלתה עם ניצחון ה' על אויביו והושעת עם ישראל מן המצרים.
אך בנוסף להופעה המפורשת בכתוב של מלכות ה', לראשונה מופיע גם הביטוי מקדש. על פי דרכנו וכפי שהראנו בשיעור הקודם, המקדש הוא המקום בו מתגלה מלכותו של הקב"ה. המקדש בעצמו הוא ארמון המלכות של הקב"ה. על כן אין זה מקרה כי בתוך המבנה של המקדש ישנו כסא מלכות קבוע המבטא את המלכות הקבועה של הקב"ה בעולם, ואילו בחצר נמצאת מרכבתו של המלך. אם אכן גם בקריעת ים סוף נגלתה מרכבתו של הקב"ה שהטביעה את פרעה וצבאו בים, ניתן היטב להבין מדוע אותה השפחה על הים ראתה על הים יותר ממה שראה יחזקאל בן בוזי החוזה.
למה נתחדש עניין מעשה המרכבה אצל שלמה?
הנחת היסוד הפשוטה של דברינו היא כל מה שעשה שלמה במקדש הוא עשה על פי ה', כולל התוספות והשינויים ששלמה הוסיף במקדש.
הכתוב בדברי הימים א כ"ח, י"א-י"ט מתאר בפרוטרוט את כל מה שמסר דוד לשלמה – את פרטי המבנה, ואת פרטי הכלים ומשקלם "הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית" (דברי הימים א כ"ח, י"ט). כלומר כל פרטי הבניין כולם הם בכתב מיד ה'. המכונות, הכלים וכל התוספות במקדש שלא היו במשכן. על פניו לא מצאנו במשכן רמז למרכבה. אמנם, בחצר ישנו את הכיור ואת כנו והכתוב מדגיש בכל פעם שהוא מזכיר את הכיור גם את הכן, אך אין כל זכר מפורש למרכבה.
למה שעניין מעשה המרכבה יירמז דווקא במבנה של המקדש הקבוע ולא במשכן?
– ניתן לומר כי כל קיומו של המשכן ובנייתו הם ביטוי של ציווי א-לוהי המבקש להשרות שכינתו בתוך בני ישראל, ואילו המקדש מבטא באופן יותר חד את הרצון של ישראל לעשות בית לה'. השראת השכינה של המשכן ובנייתו הם מלמעלה למטה ואילו בניית הבית הראשון הוא מלמטה למעלה.[3] עם ישראל הבונה בית לה' רוצה לבטא באופן שלם את מלכותו של הקב"ה בעולם המתגלה במבנה המקדש, גם במרכבה המונחת בחצר ויכולה בכל עת ורגע לצאת ולנוע בכל העולם כולו. עובדה זאת רומזת לשלטונו של הקב"ה בכל העולם כולו ועל כן ישראל בונים בית לה' במטרה זאת, כאשר המרכבה מבטאת בחינה זאת.
– אפשרות אחרת היא כפי שהראנו בשיעור הקודם כי תיתכן פרשנות של תוספת הכרובים החדשים בקודש הקודשים המהווים חלק ממבנה הבית כסוג של קיבוע של השכינה. מעתה, עם הגעת עם ישראל למקום קבוע, הכרובים הקבועים יכולים לבטא את קביעות נוכחות השכינה בעולם וכך יכולה אולי להתפרש גם הארכת הבדים.
ייתכן להציע כי אם בכלי הנחושת בחצר נרמז קיומו של מעשה המרכבה, ישנה כאן אמירה כי מעבר לביטוי לנוכחות השכינה בקודש הקודשים כחלק מן המבנה הקבוע של הבית, בחוץ, בחצר ארמונו של המלך חונה המרכבה המלכותית והיא יכולה בכל עת ורגע לבטא את שלטונה והשגחתה על כל העולם גם מעבר לחצר הבית, אך בנוסף ניתן לומר כי דווקא בארץ ישראל הגילוי של מלכות ה' הקבועה על צבאותיו, מלאכיו ואופניו מובנת יותר וגלויה יותר; ועל כן דווקא במקדש הקבוע בירושלים מופיעה לראשונה המרכבה בחצר מקדש ה'.
ניתן להציע גם כי מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא, וכשם שלמלכי בשר ודם בחצר ארמונם חונה המרכבה המלכותית כך כביכול גם בחצר ארמונו של מלך מלכי המלכים.
יש לזכור כי מחד גיסא המרכבה בחצר הארמון מעידה על נוכחותו של המלך בארמון, אך מאידך גיסא יש ביכולת המרכבה במידת הצורך להסתלק ולעזוב את הארמון מן החצר.
המלך אחז מקצץ את המסגרות והמכונות ומסיר מעליהם את הכיור ואת הים ומוריד מעל בקר הנחושת אשר תחתיו ונותן אותו על מרצפת אבנים (על פי מלכים ב', ט"ז, י"ז), כביטוי לסילוק שכינה וכחלק ממכלול פעולותיו במקדש לסגירתו ולביטולו.
רצינו בעיון זה להראות את הזיקה הקרובה הקיימת בין מרכבת יחזקאל למרכבה בחצר בית ה', במקדש שלמה. להבין את משמעות מיקומה ותפקידה דווקא בימי הבית הראשון הקבוע בירושלים.
בשיעור הבא בע"ה נשלים את עיוננו במסעו הנבואי של הנביא יחזקאל לירושלים.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)