תולדות עבודת ה' במזבחות | 180 |איסור הבמות | 156

בשיעור הקודם עסקנו באזהרת הנביא לבית דוד שיעשו צדקה ומשפט. בשיעור זה ברצוננו לעיין במצבו של הנביא לאורך התקופה מתחילת המצור על ירושלים בעשירי בטבת בשנה התשיעית לצדקיהו ועד חורבנה של העיר.

לא נעסוק בעיקרי הנבואות שהתנבא בפרק זה זמן אלא בתנאים הפיזיים בהם הוא נמצא, בתנאי המעצר שלו במקומות השונים וביחסם של המלך צדקיהו מחד ושרי המלך מאידך אל הנביא.

ירמיהו בחצר המטרה

הכתוב מסביר כי צדקיהו כלא את ירמיהו בחצר המטרה בגלל נבואתו שה' נותן את העיר ביד בבל. משמעות הביטוי חצר המטרה מן השורש 'נטור' הוא חצר המשמר. ככל הנראה היה זה מקום ממלכתי בו השלטון שומר על האסירים שלא יימלטו.

מיקום חצר המטרה

לגבי מיקומה של החצר מציין הכתוב כי היא סמוכה לבית מלך יהודה. מקום בית המלך מימי שלמה ועד ימי חזקיהו היה למרגלות בית ה' מצפון לעיר דוד ומדרום לבית ה'. באיזור בו מצויות כיום חפירות העופל ומרכז דווידסון וכן בחלק הדרומי ביותר של הר הבית (איזור מסגד אל אקצה ואורוות שלמה שנכלל בשטחו של הר הבית בימי הורדוס שהרחיב מאוד את שטחו של הר הבית דרומה). אך בימי המלך מנשה הכתוב מציין: "וישכב מנשה עם אבותיו ויקבר בגן ביתו בגן עוזא וימלוך אמון תחתיו" (מלכים ב כ"א, י"ח). לכאורה מצוין כאן לראשונה כי ביתו של המלך נמצא במקום חדש הנקרא גן עוזא.

ישנן דעות שונות לגבי מיקומו של גן עוזא. גדי ברקאי[1] מציע למקם אותו באיזור המכונה כיום בפינו קבר דוד בהר ציון, מתוך הנחה כי השם קבר דוד ייתכן שכוונתו בפועל לאחרוני מלכי בית דוד. על פי הצעה זאת, מנשה הוא המלך הראשון הנקבר שם בגן ביתו. אם גן עוזא הוא באיזור הר ציון של היום בסמוך לקבר דוד, במקום הגבוה וככל הנראה המפואר יותר של העיר לאחר שהיא הורחבה על ידי חזקיהו על כל הגבעה המערבית של ירושלים (הכוללת בתוכה את מה שנקרא בפינו הרובע היהודי, הרובע הארמני והר ציון), אז זהו אכן מיקומו של גן עוזא, ויש למקם את חצר המטרה בקרבת מקום לבית מלך יהודה בימי צדקיהו. אין כל סיבה להניח כי מיקום בית המלך שונה מימי מנשה ועד חורבן הבית הראשון.

יותר מרתקת העובדה כי הכתוב מדגיש כי החורבן בא בגלל חטאות מנשה:

"וַיְדַבֵּר ה' בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים לֵאמֹר: יַעַן אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה מֶלֶךְ יְהוּדָה הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה הֵרַע מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר לְפָנָיו וַיַּחֲטִא גַם אֶת יְהוּדָה בְּגִלּוּלָיו:

"לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעָהּ תִּצַּלְנָה שְׁתֵּי אָזְנָיו: וְנָטִיתִי עַל יְרוּשָׁלִַם אֵת קָו שֹׁמְרוֹן וְאֶת מִשְׁקֹלֶת בֵּית אַחְאָב וּמָחִיתִי אֶת יְרוּשָׁלִַם כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה אֶת הַצַּלַּחַת מָחָה וְהָפַךְ עַל פָּנֶיהָ: וְנָטַשְׁתִּי אֵת שְׁאֵרִית נַחֲלָתִי וּנְתַתִּים בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וְהָיוּ לְבַז וְלִמְשִׁסָּה לְכָל אֹיְבֵיהֶם: יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינַי וַיִּהְיוּ מַכְעִסִים אֹתִי מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה: וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם פֶּה לָפֶה לְבַד מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה'"   (מלכים ב כ"א, י'-ט"ז).

הוא בחר לשנות את מיקום בית המלך ממקומו למרגלות בית ה', ואת מיקום קברו בגן עוזא, לא בקברי מלכי בית דוד בדרומה של עיר דוד אלא באיזור החדש של העיר.

כביכול המלך שהכריע במעשיו הרעים וגרם לחורבן ירושלים ובית ה' לא התגורר היכן שהתגוררו כל מלכי בית דוד מדוד ועד חזקיהו, וכן לא זכה להיקבר בקברי מלכי בית דוד עם קודמיו. על כן אנו מניחים כי חצר המטרה הייתה בקרבת מקום לגן עוזא ועל פי השערת גדי ברקאי באיזור הר ציון באיזור הגבוה וככל הנראה המפואר יותר של העיר לאחר הרחבתה על ידי חזקיהו.

כך בפשטות, אם אנחנו אכן מזהים את בית המלך של צדקיהו עם המקום בו היה ביתו של המלך מנשה, ומקבלים את הצעת גבי ברקאי לגבי מיקומו המשוער של גן עוזא בהר ציון של היום. אך הבנה זו צריכה עיון מתיאור חומת נחמיה. נחמיה עם הגיעו לירושלים משקם את החומה של העיר מימי הבית הראשון ומתאר בפרוטרוט את בניינה מחדש.

במחקר הארכיאולוגי הועלו הצעות שונות לגבי היקפה של העיר בתקופת נחמיה. הצעה אחת היא שהעיר השתרעה על שתי הגבעות של ירושלים – הגבעה המזרחית (עיר דוד) והר הבית, והגבעה המערבית (הרובע היהודי והארמני והר ציון של היום), כגודלה בסוף ימי הבית הראשון; הצעה אחרת היא שהעיר הצטמצמה אל הגבעה המזרחית בלבד, כלומר רק אל עיר דוד והר הבית.

על פניו, העובדה שהכתוב מעיד כי "וְהָעִיר רַחֲבַת יָדַיִם וּגְדוֹלָה וְהָעָם מְעַט בְּתוֹכָהּ" (נחמיה ז', ד') וכן העובדה כי בניית החומה הסתיימה בחמישים ושניים יום (נחמיה ו', ט"ו) יכולים על פניו להתאים לאפשרות כי מדובר על שיקום הפרצות בחומה הקיימת שהקיפה את שתי הגבעות, אך כאמור ישנן דעות במחקר המקטינות את גודלה המשוער של העיר בימי נחמיה רק לגבעה המזרחית.

בתיאור חומת נחמיה הכתוב מתייחס הן לבית המלך העליון והן לחצר המטרה:

"פָּלָל בֶּן אוּזַי מִנֶּגֶד הַמִּקְצוֹעַ וְהַמִּגְדָּל הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר לַחֲצַר הַמַּטָּרָה אַחֲרָיו פְּדָיָה בֶן פַּרְעֹשׁ: וְהַנְּתִינִים הָיוּ יֹשְׁבִים בָּעֹפֶל עַד נֶגֶד שַׁעַר הַמַּיִם לַמִּזְרָח וְהַמִּגְדָּל הַיּוֹצֵא"   (נחמיה ג', כ"ה-כ"ו).

מן ההקשר נראה כי הכתוב מתאר את צידה הצפון-מזרחי של החומה המשוקמת. בין היתר מוזכר כאן בית המלך העליון. הביטוי 'העליון' מניח כי ישנו גם בית מלך תחתון. האם ייתכן כי בית המלך העליון מכוון לבית המלך המקורי שנבנה על ידי שלמה המלך ואילו בית המלך התחתון מכוון למקום אחר? אם לכך הכוונה, מיקום זה מתאים ביותר לתיאור החומה אצל נחמיה: הזכרת העופל, מקום נישא וגבוה אליו מעפילים, יכולה כי המקום המבוצר והגבוה יהיה המקום של המצודה המלכותית, מושב המלך ומרכז המנהל של הממלכה. יוצא אם כך כי על פי נחמיה סביר להניח כי בית המלך העליון מצוי בין עיר דוד לבין מקום המקדש, ועל פי הפסוק שם נמצאת חצר המטרה.

שהותו של ירמיהו הנביא בחצר המטרה

כאמור ירמיהו נכלא בחצר המטרה בשנה העשירית למלכותו, כשהבבליים צרים על ירושלים.

בפרק ל"ג, א' הכתוב מתאר נבואה נוספת של ה' אל ירמיהו כאשר הוא עודנו עצור בחצר המטרה.

בפרק ל"ז, כשצדקיהו שולח משלחת שנייה אל ירמיהו על מנת שיתפלל בעד העם, בה נמצאים יהוכל בן שלמיה וצפניהו בן מעשיה הכהן, הכתוב מציין את העובדה כי "וְיִרְמְיָהוּ בָּא וְיֹצֵא בְּתוֹךְ הָעָם וְלֹא נָתְנוּ אֹתוֹ בֵּית הַכְּלוּא" (ירמיהו ל"ז, ד'). סביר להניח כי עם יציאת חיל פרעה ממצרים הבאים לעזור במלחמה נגד הכשדים, הכשדים הצרים על ירושלים שמעו על בואם והסירו את המצור על ירושלים לזמן מה, ובאותו הזמן המלך צדקיהו גם משחרר את ירמיהו מחצר המטרה.

אבל אז ירמיהו ניבא כי הכשדים ישובו לירושלים וישימו עליה מצור, ילכדו אותו וישרפו אותה עם חזרת המצרים לארצם. ירמיהו יוצא מירושלים אל ארץ בנימין, ובשער בנימין הוא נתפס בחשד כי הוא בדרכו לעבור אל הכשדים להיכנע לפניהם. בעקבות חשד זה ירמיהו מובא אל השרים שמכים אותו ונותנים אותו בית האסור, בית יהונתן הסופר שהפכו לבית כלא.

הכתוב מציין: "כִּי בָא יִרְמְיָהוּ אֶל בֵּית הַבּוֹר וְאֶל הַחֲנֻיוֹת וַיֵּשֶׁב שָׁם יִרְמְיָהוּ יָמִים רַבִּים" (ירמיהו ל"ז, ט"ז). ככל הנראה היה בור בביתו של יהונתן הסופר. לא היו בו כרגע מים וככל הנראה הכניסו בבור את האסירים.

ייתכן כי החנויות המוזכרות כאן הן בעצם תאים. ככל הנראה חילקו את הבור הגדול לתאים-תאים כשבכל תא היה אסיר.

צדקיהו בראותו כי דברי ירמיהו התקיימו שלח משלחת שלישית על מנת לקחת אותו מן התא בבור של בית יהונתן הסופר אל בית המלך. את זאת הוא עושה בסתר על מנת שהדבר לא יוודע לשרים ולכל פקידי הממלכה.

כאן ניתן להצביע על אופן התנהלותו של המלך צדקיהו. מחד הוא זה שהכניס את ירמיהו לחצר המטרה על מנת שיהיה ברור לכל הממלכה כי הוא לא מוכן לקבל את נבואותיו לפיהן הדרך היחידה על מנת שהממלכה תתקיים הינה להיכנע למלך בבל. מאידך גיסא, הוא רואה כי בפועל נבואותיו של ירמיהו אכן מתקיימות. למשל ביחס להסרת המצור על ידי הכשדים עם עלייתם של המצרים הנביא מבשר כי הכשדים יחזרו ויחדשו את המצור וכך אכן קרה.

וכך מבואר בכתוב:

"וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ וַיִּקָּחֵהוּ וַיִּשְׁאָלֵהוּ הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ בַּסֵּתֶר וַיֹּאמֶר הֲיֵשׁ דָּבָר מֵאֵת ה' וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ יֵשׁ וַיֹּאמֶר בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל תִּנָּתֵן:

"וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ מֶה חָטָאתִי לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וְלָעָם הַזֶּה כִּי נְתַתֶּם אוֹתִי אֶל בֵּית הַכֶּלֶא: וְאַיֵּה נְבִיאֵיכֶם אֲשֶׁר נִבְּאוּ לָכֶם לֵאמֹר לֹא יָבֹא מֶלֶךְ בָּבֶל עֲלֵיכֶם וְעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת: וְעַתָּה שְׁמַע נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ תִּפָּל נָא תְחִנָּתִי לְפָנֶיךָ וְאַל תְּשִׁבֵנִי בֵּית יְהוֹנָתָן הַסֹּפֵר וְלֹא אָמוּת שָׁם: וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ וַיַּפְקִדוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה וְנָתֹן לוֹ כִכַּר לֶחֶם לַיּוֹם מִחוּץ הָאֹפִים עַד תֹּם כָּל הַלֶּחֶם מִן הָעִיר וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה"   (ירמיהו ל"ז, י"ז-כ"א).

בדבריו ירמיהו קובל על עצם נתינתו אל בית הכלא ואחר כך הוא לועג ושואל את המלך היכן ואיך מתקיימים דברי נביאי השקר, הרי בניגוד לכל הבטחותיהם, הבבליים צרים על ירושלים ועומדים להחריבה. ואז הוא מתחנן למלך ומבקש ממנו את רחמיו שלא ישיב אותו לבית יהונתן הסופר שלא ימות שם.

מאוד ייתכן כי תנאי הכליאה שם בתאים הבנויים בתוך הבור בבית יהונתן הסופר היו כאלה שחלק מן האסירים מצאו שם את מותם.

המלך מצווה להפקיד את ירמיהו בחצר המטרה ולתת לו כיכר לחם ליום, עד שגבר הרעב ולא היה עוד לחם לעם הארץ, כמבואר בירמיהו נ"ב, ו'. דבר זה קרה בתשעה בתמוז בשנה האחת עשרה לצדקיהו, עם הבקעת חומת ירושלים.

בעקבות דברי הנביא, מבקשים השרים מצדקיהו להמית את ירמיהו מפני שהוא מחליש את העם וגורם רפיון אצל החיילים המגינים על העיר. צדקיהו עונה להם כי ירמיהו בידם והם יכולים לעשות בו כטוב בעיניהם.

בעקבות כך, הם משליכים את ירמיהו אל הבור אשר בחצר המטרה, כמבואר בירמיהו ל"ח, ו'-י"ג:

"וַיִּקְחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר מַלְכִּיָּהוּ בֶן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה וַיְשַׁלְּחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים וּבַבּוֹר אֵין מַיִם כִּי אִם טִיט וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט:

"וַיִּשְׁמַע עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אִישׁ סָרִיס וְהוּא בְּבֵית הַמֶּלֶךְ כִּי נָתְנוּ אֶת יִרְמְיָהוּ אֶל הַבּוֹר וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן: וַיֵּצֵא עֶבֶד מֶלֶךְ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הֵרֵעוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ לְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֵת אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ אֶל הַבּוֹר וַיָּמָת תַּחְתָּיו מִפְּנֵי הָרָעָב כִּי אֵין הַלֶּחֶם עוֹד בָּעִיר: וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ אֵת עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי לֵאמֹר קַח בְּיָדְךָ מִזֶּה שְׁלֹשִׁים אֲנָשִׁים וְהַעֲלִיתָ אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא מִן הַבּוֹר בְּטֶרֶם יָמוּת: וַיִּקַּח עֶבֶד מֶלֶךְ אֶת הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וַיָּבֹא בֵית הַמֶּלֶךְ אֶל תַּחַת הָאוֹצָר וַיִּקַּח מִשָּׁם בְּלוֹיֵ סְחָבוֹת וּבְלוֹיֵ מְלָחִים וַיְשַׁלְּחֵם אֶל יִרְמְיָהוּ אֶל הַבּוֹר בַּחֲבָלִים: וַיֹּאמֶר עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אֶל יִרְמְיָהוּ שִׂים נָא בְּלוֹאֵי הַסְּחָבוֹת וְהַמְּלָחִים תַּחַת אַצִּלוֹת יָדֶיךָ מִתַּחַת לַחֲבָלִים וַיַּעַשׂ יִרְמְיָהוּ כֵּן: וַיִּמְשְׁכוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ מִן הַבּוֹר וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה"   (ירמיהו ל"ח, ו'-י"ג).

ייתכן מאוד כי הביטוי חצר המטרה מציין את העובדה כי האסירים היו כלואים בתוך חצר, אך מרחב זה לא היה מקורה ולא הייתה בו חלוקה לתאים ועל כן סביר להניח כי המקום היה חשוף לפגעי מזג האוויר, לקור לחום ולגשם. וכפי שעולה מהתיאור בתוך המתחם הזה של חצר המטרה ישנו בור עם טיט שיכול להיות סכנה אמיתית (הפסוק בתהלים ס"ט, ט"ו אומר "הַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל אֶטְבָּעָה").

עבד מלך הכושי שמע מבית המלך הסמוך כי נתנו את ירמיהו אל הבור. המלך מצווה אותו לקחת שלושים אנשים ולהעלות את ירמיהו מן הבור על מנת שלא ימות. מושכים את הנביא ירמיהו מן הבור ואז הוא חוזר לשבת בחצר המטרה כפי שהיה לפני כן.

לאחר הצלתו, צדקיהו שולח שוב משלחת להביא את ירמיהו הנביא אליו, אל המבוא השלישי אשר בבית ה'. גם כאן ככל הנראה המלך מבקש לעשות זאת בסתר בלא ידיעת השרים והפקידות המלכותית. אולי הוא מבקש לפגוש את הנביא במבוא השלישי אשר בבית ה' מפני שהרואים יכולים להעלות על דעתם כי באו לשם להתפלל או להקריב קרבנות והימצאותם יחדיו במקום זה אינה מעוררת כל חשד.

לגבי תוכן הדברים גם כאן הם נאמרים בסתר בין המלך לנביא. הנביא חוזר בעקביות על דבריו לפיהם הדרך להציל את עצמו ואת העיר היא להיכנע למלך בבל, וללא כניעה לבבליים העיר תחרב ותשרף והמלך לא יוכל להימלט.

צדקיהו אומר לירמיהו כי הוא מפחד מן היהודים שברחו מן העיר המתנגדים למרד שנפלו בידי הכשדים יתעללו בו ויתנהגו בו בביזיון ובהשפלה. ירמיהו עונה לו כי לא יתעללו בו ועליו לשמוע בקול ה' וכך גם יחיה ולא ימות.

צדקיהו מבקש שוב מירמיהו שלא יידע איש משיחתם המשותפת ומדברי הנביא עצמו, כי אם הדבר יוודע יהרגו את הנביא ירמיהו וייתכן שגם חיי המלך צדקיהו יהיו בסכנה, ואם ישאלו אותו שיענה הנביא כי הוא מתחנן לפני המלך שלא ישוב לבית יהונתן. ואכן אומר הכתוב "וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה עַד יוֹם אֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלִָם" (ירמיהו ל"ח, כ"ח). ואחר כך בירמיהו ל"ט, י"א-י"ד נבוכדנאצר מצווה להוציא את ירמיהו מחצר המטרה, לתת אותו אל גדליהו בן אחיקם ולא לפגוע בו. אלא שאז הכתוב מוסיף נבואה שנאמרה לירמיהו קודם לכן:

"וְאֶל יִרְמְיָהוּ הָיָה דְבַר ה' בִּהְיֹתוֹ עָצוּר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה לֵאמֹר: הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ לְעֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹ-ת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מבי מֵבִיא אֶת דְּבָרַי אֶל הָעִיר הַזֹּאת לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה וְהָיוּ לְפָנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא: וְהִצַּלְתִּיךָ בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' וְלֹא תִנָּתֵן בְּיַד הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם: כִּי מַלֵּט אֲמַלֶּטְךָ וּבַחֶרֶב לֹא תִפֹּל וְהָיְתָה לְךָ נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל כִּי בָטַחְתָּ בִּי נְאֻם ה'"   (ירמיהו ל"ט, ט"-י"ח).

הנבואה מספרת כי עוד בהיותו נצור בחצר המטרה ניבא הנביא ונאמר לו כי עליו ללכת לעבד מלך הכושי ולבשר לו כי ה' יציל אותו מידי השרים שלא סלחו לו על כך שהציל את ירמיהו מן הבור והוא יימלט אותו גם מהשרים וגם מהכשדים. כל זאת על מנת שיקבל את שכרו ונפשו תינצל כשם שהציל את נפשו של ירמיהו.

בשיעור זה ניסינו להבין את גורלו של הנביא עצמו מתחילת המצור ועד חורבנה של העיר. בשיעור הבא בעזרת ה' נעיין בנבואת הנחמה בפרק ל"ב.