תלמודו (ה') – יום אשר עמדת

  • הרב ברוך גיגי

 

א. חשיבות מעמד הר סיני

זיקת לומד התורה עם נותן התורה, אודותיה הרחבנו בשיעורים הקודמים, באה לידי ביטוי בקשר שנוצר בין לומד התורה שבכתב ושבעל פה לבין הקדוש ברוך הוא. בצורה פשוטה, קשר זה מתבטא בתכנים הנלמדים, בהבנתם וההעמקה בהם, דבר שלעיתים מזומנות מלוות גם ביצירה וחידוש, בבחינת "ותן חלקנו בתורתך".

אולם, זיקה זו אינה מוגבלת רק לתכנים, אלא היא בוקעת ועולה גם מתודעת העמידה לפני ה' ומשמיעת דבר ה' בצד הטקסי שלהם, "יום אשר עמדת לפני ה' א-להיך בחורב".

התורה ייחסה חשיבות מרובה לעצם המעמד בהר סיני, כפי שנאמר בדברים:

'רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' א-להיך בחרב באמר ה' אלי הקהל לי את העם ואשמעם את דברי אשר ילמדון ליראה אתי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת  בניהם ילמדון"   (דברים ד', ט'-י')

בפסוקים אלה ראה הרמב"ן שתי מצוות יסוד, שעיקרן בהנצחת זכרון מעמד הר סיני לדורי דורות. בצד האיסור לשכוח מעמד זה, נוסף הציווי להודיע את המעמד לדורות הבאים:

"אבל הכתוב הזה לפי דעתי מצות לא תעשה, הזהיר בה מאד, כי כאשר אמר שנזהר בכל המצות ונשמור החוקים והמשפטים לעשותם, חזר ואמר רק אני מזהירך מאד להשמר ולשמור עצמך מאד מאד לזכור מאין באו אליך המצות, שלא תשכח מעמד הר סיני מכל הדברים אשר ראו שם עיניך הקולות והלפידים את כבודו ואת גדלו ודבריו אשר שמעת שם מתוך האש, ותודיע כל הדברים אשר ראו עיניך במעמד הנכבד ההוא לבניך ולבני בניך עד עולם. ופירש הטעם כי השם עשה המעמד ההוא כדי שתלמדו ליראה אותו כל הימים ואת בניכם תלמדון לדורות עולם, אם כן עשו אתם ככה ואל תשכחו אותו. והנה קודם שיזכיר הדברות שנאמרו שם, הזהיר במצות לא תעשה שלא נשכח דבר מן המעמד ההוא ולא נסירהו מלבנו לעולם, וצוה במצות עשה שנודיע בו לכל זרענו מדור לדור כל מה שהיה שם בראיה ובשמיעה"  (רמב"ן שם)

בהתאם לכך, בהשגותיו לספר המצוות הוסיף הרמב"ן:

"המצוה השני' שנמנענו שלא נשכח מעמד הר סיני ולא נסיר אותו מדעתנו אבל יהיו עינינו ולבנו שם כל הימים והוא אמרו יתעלה (דברים ד', ט'-י') השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' א-להיך בחורב וגו'... והוא יסוד גדול בתורה והיא המניעה הבאה לנו בפסוק פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. והזהיר פן יסורו מן הלב מהודיעם לבנים ולבני בנים לדורות עולם"[1] (הרמב"ן, שכחת הלאוין מצווה ב')

 

ב הנצחת החוויה של יראת ה'

קיים קושי מסוים בדרישה לדורות של "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך". הדור הרואה והחווה את עוצמת המעמד הוא דור יוצאי מצרים בלבד. ממילא, לכאורה, רק הוא יכול שלא לשכוח ורק עליו מוטלת החובה להודיע את דבר המעמד ועוצמתו לבנים ולבני בנים.

בדבריו בספר המצוות, כבר רמז הרמב"ן לאפשרות שהתורה מדברת רק אל הדור ההוא, אך שלל אותה:

"ואל תטעה בזה מפני דרשם בראשון שלקידושין (ל.) לבניך ולבני בניך בלימוד התורה לבני בנים. כי לימוד אמונת התורה הוא הלימוד בתורה. אבל נתבונן ונקח ראיה מדבריהם כי היא מצוה עולמית ועם כל הדורות ידבר שלא ישכחו ענין המעמד ההוא שהיה לכל אדם במראית עיניהם ושמיעת אזניהם ושיעתיקו זה מדור לדור לעולם"    (רמב"ן ספר המצוות שם)

תימוכין לשיטת הרמב"ן ניתן להביא מקהל היעד של משה באותה תקופה. כאשר משה מצווה את העם, ניצבים לפניו דור באי הארץ ולא דור יוצאי מצרים. יוצאי מצרים, כידוע, נפטרו לבית עולמם בשנות השהייה במדבר. לכל היותר, נמצאים בקהל יוצאי מצרים בני ארבעים ועד שישים, שהיו פחות מבני עשרים בזמן מתן תורה.

כיוון שמשה מדבר את הדברים האלה אל "כל ישראל", הרי הוא מצווה גם את מי שלא ראה בעיניו את המראות הללו. גם מי שלא היה נוכח במעמד הר סיני, מחויב לא לשכוח את אשר ראו עיניו ולא להמנע מלהודיע את הדברים לבניו ולבני בניו.

אולם, כיצד יוכלו הדורות הבאים, אשר לא ראו את קול ה' מדבר מתוך האש או את הקולות, הברקים, הלפידים וההר העשן, שלא לשכוח את המראות ואת הקולות ולהודיעם לבניהם?

 

נראה, שניתן למצוא פתח להבנת הענין אם נשוב אל הפסוקים שהבאנו בראש דברינו. בצד האיסור לשכוח והמצווה להודיע את "יום אשר עמדת", מספר משה:

"באמר ה' אלי הקהל לי את העם ואשמעם את דברי אשר ילמדון ליראה אתי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת  בניהם ילמדון"   (דברים ד', י')

יום הקָּהָל נועד, לאור הפסוקים הללו, להנציח את יראת ה' לאורך החיים ולדורי דורות. 

בעקבות פירוש הרמב"ן על מצווה זו, נבאר את זיקת הדורות הבאים למצוה ומימושה. כך כתב הרמב"ן:

"והתועלת במצוה הזאת גדולה מאד, שאם היו דברי התורה באים אלינו מפי משה בלבד, אף על פי שנבואתו נתאמתה באותות ובמופתים אם יקום בקרבנו נביא או חולם חלום ויצונו בהפך מן התורה ונתן אלינו אות או מופת יכנס ספק בלב האנשים, אבל כשתגיע אלינו התורה מפי הגבורה לאזנינו ועינינו הרואות אין שם אמצעי, נכחיש כל חולק וכל מספק, ונשקר אותו, לא יועילהו אות ולא יצילהו מופת מן המיתה בידינו, כי אנחנו היודעים בשקרותו"  (רמב"ן דברים שם)

הרמב"ן רואה חשיבות גדולה בזכירת מעמד הר סיני. מעמד זה כלל את חוויית הראייה הייחודית של הקולות, הברקים, הענן והערפל, וכן את עוצמת הוודאות של דבר ה' למשה ולעם. עד כדי כך, שכולם השיגו את מעלת הנבואה. בנוסף, מעמד זה הנכיח את עליונות נבואת משה על שאר הנביאים.

דברים אלו הובהרו על ידי הרמב"ן בפירושו לתורה במקום אחר:

"אני בא אליך בעב הענן, שתגש אתה אל הערפל בעבור ישמע העם דברי, ויהיו הם עצמם נביאים בדברי, לא שיאמינו מפי אחרים, כמו שנאמר באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי למען ילמדון ליראה אותי כל הימים, וגם בך יאמינו לנצח בכל הדורות, ואם יקום בקרבם נביא או חולם חלום כנגד דברך יכחישוהו מיד, שכבר ראו בעיניהם ושמעו באזניהם שהגעת למעלה העליונה בנבואה, יתברר להם ממך מה שכתוב (במדבר י"ב, ו'-ח') אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא פה אל פה אדבר בו, ולכך אמר בעבור ישמע העם בדברי עמך, כי ישמע דברי מתוך האש וידעו שאני ה' מדבר עמך ויאמינו בדברי וגם בך לעולם"      (רמב"ן שמות י"ט, ט')

הרמב"ן מדגיש בדבריו שהעתקת השמועה מדור לדור כוללת לא רק את התכנים של התורה ומצוותיה אלא גם את העברת החוויה. לא רק את הציווי "ושננתם לבניך... ולמדתם אותם את בניכם", אלא גם את העברת חוויית המעמד לדורות עולם.

מטרת העתקת השמועה מדור לדור נועדה לוודא שהאמונה בתורה ובמשה נביאו תשאר נצחית, ולא תועמד בסכנה על ידי חולמי חלומות או רוחות נבואה העלולים להופיע בחללו של עולם.

 

בין כך ובין כך, נראה שיש בזכירת מעמד הר סיני והודעתו לדורות הבאים משמעויות יסודיות יותר. האדם השומע את דבר ה' ישירות מפי הגבורה, חווה את חוויית המפגש הנבואית וחש את הקשר הבלתי אמצעי כביכול עם הקדוש ברוך הוא, עם נותן התורה.

חווייה זו, היא שדוחה את הרוחות המנשבות בעולם, המנסות לערער על האמונה הלוהטת באמיתות התורה ובנבואת משה רבנו אדון הנביאים.

לדברי הרמב"ן, העתקת השמועה של תכני התורה והמצוות, הבאה יחדיו עם יסודות האמונה, היא שעומדת בבסיס דרשת חז"ל בקידושין:

"אמר רבי יהושע בן לוי כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב" (קידושין ל.)

כך ביאר הרמב"ן את הדברים:

"ואל תטעה[2] בזה מפני דרשם בראשון שלקידושין (ל.) לבניך ולבני בניך בלימוד התורה לבני בנים. כי לימוד אמונת התורה הוא הלימוד בתורה"  (רמב"ן ספר המצוות שם)

לימוד התורה, המחובר לסיפור חוויית המעמד שהתלוותה לנתינת התוררה, באה לידי ביטוי בגמרא שהובאה לעיל, "מעלה עליו כאילו קיבלה מהר סיני".

 

ג. הקהל

הנצחת מעמד הר סיני לדורות באה לידי ביטוי, כך נראה, בשני מוקדים מרכזיים בחיי העם לדורותיו. שני מוקדים אלו נועדו להפגיש את עם ישראל עם דבר ה'. הם נעשים במעין שיחזור, בעיקר בניסיון להשיב אותנו לתחושות ולקולות שנשמעו ונראו בהר כאשר ה' ירד עליו, והתגלה לעיני כל על משה ועל הקהל.

בשיעור היום נעסוק במוקד הראשון, מצוות הַקְהֵל. מצווה זו מזכירה, ולא במקרה, את יום הַקָּהָל, ואת הפסוק נשוא דיוננו:

"באמר ה' אלי הקהל לי את העם ואשמעם את דברי אשר ילמדון ליראה אתי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם ילמדון"    (דברים ד', י')

עיון בפסוקי מצוות הקהל, יחשוף בפנינו את הזיקה הברורה שבין מצוות הקהל לבין החובה לזכור את מעמד הר סיני.

כך נאמר בספר דברים:

"ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות: בבוא כל ישראל לראות את פני ה' א-להיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם: הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' א-להיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת: ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' א-להיכם כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה"   (דברים ל"א, י'-י"ג)

בהמשך לכך כתב הרמב"ם בהלכות חגיגה:

"מצות עשה להקהיל כל ישראל אנשים ונשים וטף בכל מוצאי שמיטה בעלותם לרגל ולקרות באזניהם מן התורה פרשיות שהן מזרזות אותן במצות ומחזקות ידיהם בדת האמת, שנאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות בבוא כל ישראל לראות וגו' הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך וגו'..." (חגיגה ג', א')

"חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני, אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה, ומי שאינו יכול לשמוע מכוין לבו לקריאה זו שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה, שהמלך שליח הוא להשמיע דברי האל"  (שם ו')  

מעמד הקהל מהווה שחזור לדורות של מעמד הר סיני. שחזור זה נועד לחזק את התחושה של "אשר ראו עיניך". למרות שאי אפשר, כמובן, לשחזר את האירוע באופן מלא, האווירה המלווה את המעמד צריכה להיות כפי שהייתה בסיני. כדברי הרמב"ם, "באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני".

מצוות הקהל, כפי שעולה מן הפסוקים דלעיל, מדגישה שני יסודות מרכזיים. יסודות אלו הם הבסיס של הזיקה לתורה, זיקה המתבקשת מן המהלך שאנו מבקשים לייצג:

  1. לימוד למעשה:

"הקהל את העם... למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלהיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת" (דברים ל"א, י"ב)

בפסוקים אלו מדובר בשמיעה שמלווה בהבנה ובלימוד של דברי התורה השונים. בעקבות ההבנה והלימוד, והיראה הנובעת מהם, יבואו הקיום, העשיה והשמירה של כל דברי התורה.

  1. לימוד יראת ה':

"ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלהיכם כל הימים אשר אתם חיים על האדמה"  (שם י"ג)

בפסוקים אלו מדובר על מי שאינו מסוגל להבין ולדעת. הסיבה שאדם כזה בא למעמד ההקהל היא, בעיקר, על מנת לשמוע וללמוד יראת ה'. לחוש את היראה הבוקעת ועולה מעצם העמידה לפני ה' באימה וברעדה. במילים אחרות, גם מי שאינו מבין מה קורה מרוויח את עצם המעמד על הודו, קדושתו והיראה המלווה אותו.

את אופי הלימוד השני, תיאר האור החיים הקדוש שם:

"חלוקה זו כנגד הטף שהזכיר בפסוק הקהל, אמר הטעם הגם שלא הגיעו עדיין ללמוד אף על פי כן ישמעו ולמדו ליראה את השם פירוש לחנכם ליראה את ה', ולזה לא אמר כדרך שאמר בפסוק הקהל ילמדו ויראו שהם שני דברים אלא ולמדו ליראה פירוש שבזה ילמדו יראת שמים, ואומרו כל הימים כי כשהקטנים מתחנכים מתחלתם ליראה יתיסד בהם יראת ה' כל ימיהם"  (אור החיים שם)

 

אף שהתורה יוצרת הבחנה בין האנשים והנשים שישמעו וילמדו לבין הבנים "אשר לא ידעו", הרמב"ם מדגיש שהחלוקה היא בין המבינים לבין אלה שאינם מבינים. לדבריו, אין חלוקה בין קטנים לגדולים:

"אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה, ומי שאינו יכול לשמוע מכוין לבו לקריאה זו שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה"  (רמב"ם חגיגה ג', ו')

החכמים הגדולים "שומעים" ומבינים את תוכן הדברים, ואילו מי שאינו יכול לשמוע, שאינו מבין, מכוון ליבו לפן החוויתי שבשמיעת דבר ה' מפי הגבורה.

הרמב"ם סבור, כך נראה, שמעמד הקהל, המקבץ קבוצות שונות של העם (האנשים, הנשים והטף), נועד לאפשר לכל הקבוצות להפנים שלכל אחד יש חלק בתורה לפי מעלתו. הזיקה לתורה יכולה להיות זיקה של לימוד והבנה ויכולה להיות זיקה של כוונת הלב ליראה את ה'. כל אחד זוכה לחלק בתורה לפי כוחו, בין אם הוא קטן ובין אם הוא גדול (כמובן, שגדול יכול להחשב כקטן לענין זה).

 

ד. ליתן שכר למביאיהן

כך, מסתבר, יש לפרש את דברי רבי אלעזר בן עזריה בדרשתו בפרשת הקהל:

"הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהן"  (חגיגה ג.)

רבי אלעזר בן עזריה מבחין בין לימוד האנשים לבין שמיעת הנשים[3], ומחדש שהטף באים כדי ליתן שכר למביאיהם.

בפשטות, משמעות הדברים היא שהם אינם מקבלים שום דבר מעצם נוכחותם במעמד, אלא רק גורמים טורח למי שצריך להביאם. הקדוש ברוך הוא, לדבריו, אינו מקפח את שכרם של הטורחים, שהרי "לפום צערא אגרא".

לעניות דעתי, הדברים מתמיהים עד מאד. מלבד התמיהה על כך שמטריחים להביא את הטף רק כדי לתת שכר למי שמצטער בהבאתם, זה מנוגד גם לטעם המפורש בכתוב. בתורה נאמר:

"ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' "  (דברים ל"א, י"ג)

בכתוב מפורש שהטף באים ללמוד יראת שמים מעצם המעמד[4].

הקושי על דברי רבי אלעזר בן עזריה מתעצם עוד יותר, כאשר הגמרא מביאה את הגדרתו של רבי יהושע לחידוש זה, "מרגלית טובה".

על כן נראה לפרש, שעיקר מעמד הקהל נועד לקבץ את הקבוצות השונות, כך שכל אחת מהן תקבל את מה שמתאים לה. יתירה מזאת, כל קבוצה צריכה ללמוד מן האחרות שיש ערך וחשיבות לכל אחת מהזיקות לתורה. בין אם זיקת למידה, זיקת שמיעה או לימוד יראת שמים.

זוהי כוונת רבי אלעזר בן עזריה כשהגדיר את הבאת הטף כ"ליתן שכר למביאיהם". המטרה היא שמי שמביא אותם יבין שלימוד יראת שמיים מהמעמד הגדול והנשגב, מהטקס רב הרושם, הוא ערך חשוב מאוד.

לדברינו, כאמור, לימוד יראת השמים הוא שעומד בבסיס המצווה שלא לשכוח את אשר ראו עיניך, והוא שמוביל לחובת ההודעה לבנים ולבני בנים.

 

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

*

*

*

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב ברוך גיגי תשע"ה

עורך: אורי יעקב בירן

*******************************************************

בית המדרש הווירטואלי

מיסודו של

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:  www.vbm.etzion.org.il

האתר באנגלית: http://www.vbm-torah.org

משרדי בית המדרש הווירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דוא"ל: [email protected]

 

* * * * * * * * * *

*

*

*

 

*

**********************************************************

*

 

 

 

                                 

 

 

 

 

 

[1] ראוי לשים לב לפער שבין פירוש הרמב"ן על התורה לבין דברים אלו. בפירושו לתורה הדגיש הרמב"ן שיש מצוות לא תעשה, איסור שכחת מעמד הר סיני, ומצוות עשה, להודיע דבר המעמד לדורות הבאים. אולם, בספר המצוות הרמב"ן כולל את הכול בתוך מצוות לא תעשה, שלא נשכח את המעמד ושלא נימנע מהודעת המעמד לבנים ולבני בנים.

[2] כוונתו שלא נחשוב לפרש את הפסוק רק ללימוד התורה עצמה, אלא גם ליסודות אמונת התורה הגלומים בהשתתפות במעמד הר סיני של כלל ישראל.

[3] אבחנה זו אינה מפורשת בתורה, והיא דרשה מסוימת המבוססת על לשון הכתוב למען ישמעו ולמען ילמדו, שראב"ע רואה כל ביטוי כמיועד לקבוצה אחרת.

[4] עיין אור החיים על הפסוק שם, שחילק בין קטנים שלומדים יראת שמיים לבין קטני קטנים, שהוא כדי ליתן שכר למביאיהן. וצריך עיון, כי גם זה קשה לומר שמביאים רק בשביל לטרוח בהבאה ללא שום תכלית עניינית.