דילוג לתוכן העיקרי

תמורה | דף טו | אדם לדוגמה

סוגייתנו מספרת על אדם שהיה חולה והתרופה למחלתו הייתה שתיית חלב עז:
"מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו, ושאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שיינק חלב רותח שחרית, והביאו עז וקשרו לו בכרעי מיטתו, והיה יונק ממנה חלב, למחר נכנסו חביריו לבקרו, כיון שראו העז אמרו ליסטים מזויין בתוך ביתו, ואנו נכנסים לבקרו?"
חכמים אסרו לגדל בארץ בהמה דקה בארץ ישראל, משום שקשה לשמור עליה שלא תרעה בשדות אחרים, ועל כן חבריו של אותו חסיד ביקרו את הכנסת העז לביתו של החסיד. לכאורה מהמובא בגמרא נראה שהצורך בחלב העז הוא בשביל פיקוח נפש (כפי שנאמר על ידי הרופאים, ש"אין לו תקנה"), וכידוע – במצב כזה מותר לעבור אף על איסורי תורה, וכל שכן שמותר לעבור על איסורי דרבנן. המהרש"א (בבא קמא פ ע"א) הבין שאותו חסיד היה חולה שאין בו סכנה, ולכן לא היה לו להתיר לעצמו איסור דרבנן. ברם, דברי המהרש"א קשים, מכיון שחכמים לא גזרו במקום חולי. בניגוד למהרש"א, המאירי (בבא קמא פ ע"א) הבין שאכן מדובר על מקרה של חולה שיש בו סכנה:
"אף על פי שבמקום פקוח נפש הותרו האיסורין להתרפא בהם, דבר שנאסר מכח תקנה ומחשש פסידת אחרים ראוי להחמיר בה ביותר".
רבי אלחנן וסרמן (קובץ שיעורים בבא קמא אות פח) הקשה על דברי המאירי בעקבות ההלכה המובאת בטור (חושן משפט סימן שנט):
"ואפילו אם הוא בסכנת מות ובא לגזול את חבירו ולהציל את נפשו אסור לו לגזול אם לא על דעת לשלם, דודאי אין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש, לכך הוא רשאי ליטלו ולהציל נפשו אבל לא יקחנו אלא על דעת לשלם".
בדברי הטור, שנפסקו בשולחן ערוך, עולה בבירור שאיסור גזל הותר לשם הצלת חיים.
בין אם מדובר באיסור שמותר לעבור עליו ובין אם לא, נראה שההבנה של חכמים הייתה שיש לחנך את הציבור להתרחק מגזל ביותר. לכן, במקרה שמעשיו של אדם מפורסמים עליו לנהוג בזהירות יתרה, ופעמים שעליו להימנע גם ממעשים שהם מותרים, כדי שאחרים לא ילמדו ממעשיו למקרים בהם אין היתר. באופן זה ניתן להסביר את דברי המשנה באבות (א, יא):
"אבטליון אומר: חכמים, הזהרו בדבריכם, שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל".
מעשיהם של תלמידי חכמים עשויים להיתפס כהוראה לציבור. פעמים שאדם עושה מעשה שהוא מותר, אולם שיקולי ההיתר אינם גלויים לצופה מן הצד, וכך יבוא הצופה לידי איסור. בדומה לזה אמר לי אמו"ר שלא לקנות בחנות שאין בה תעודת כשרות אפילו בקבוק מים, משום שאדם אחר עשוי לראות שנכנס לחנות אדם חובש כיפה, לחשוב שהמקום כשר ולקנות שם אוכל שאינו כשר.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)