תמורה | דף ט | בהמה בבהמה
המשנה קובעת שניתן להמיר על סוג שונה של בעלי חיים, שאינו ממין בהמת ההקדש:
"ממירין מן הבקר על הצאן ומן הצאן על הבקר מן הכבשים על העזים ומן העזים על הכבשים מן הזכרים על הנקבות ומן הנקבות על הזכרים מן התמימים על בעלי מומין ומבעלי מומין על התמימים".
הגמרא בסוגייתנו לומדת זאת מהפסוק (ויקרא כז, י) "וְאִם הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ". כתוב בתורה "בהמה" ללא ציון סוג הבהמה, והגמרא לומדת מכך שניתן להחיל תמורה על כל בהמה שהאדם בוחר להמיר בה. אולם מדוע נצרכה הגמרא ללמוד זאת מפסוק? מדוע היינו עשויים לחשוב שאי אפשר להמיר מין אחד במין אחר?
ניתן להסביר זאת על פי דברי הרמב"ם (הלכות פסולי המוקדשין ד, יח) בנוגע למצב בו בוצעה הפרשת מין מוטעה לשם קרבן:
"אבל הדיוט שהפריש זכר לחטאת ונשיא שהפריש שעירה לחטאת, וכהן משיח שהפריש פרה לחטאת הרי אלו אין מתקדשין לא קדושת הגוף ולא קדושת דמים".
הרמב"ם פסק שאם הפרישו בהמה ממין שאינו מתאים לסוג הקרבן, כגון זכר לחטאת של אדם רגיל או נקבה לחטאת נשיא או כהן משיח, ההקדש אינו חל, משום שהבהמה אינה ראויה לקרבן זה.
על פי דברי הרמב"ם, יתכן שחידושה של המשנה הוא שגם במקרה בו המירו בהמה שאינה ראויה להתקדש, התמורה חלה על אף שמלכתחילה הבהמה לא הייתה ראויה לקרבן זה.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)