תמורה דף כג – קדושה או הידור

  • הרב ירון בן צבי
הגמרא בסוגייתנו עוסקת באדם שהקדיש קרבן חטאת ולאחר מכן הקרבן אבד:
"המפריש חטאת ואבדה, והפריש אחרת תחתיה, ואחר כך נמצאת הראשונה, והרי שתיהן עומדות – אחת מהן תקרב, ושניה תמות, דברי רבי. וחכמים אומרים: אין חטאת מתה אלא שנמצאת מאחר שכיפרו בעלים".
בעליו של הקרבן שאבד לקח בהמה אחרת והקדיש אותה עבור אותו קרבן חטאת, אך קודם שהספיק להקריב את הבהמה השניה – נמצאה הבהמה הראשונה, וכעת יש שתי בהמות שראויות להקרבה. במקרה זה האדם יכול לבחור איזו בהמה להקריב, ונשאלת השאלה באיזו בהמה עדיף לבחור. לדעת חכמים יש להקריב את הבהמה הראשונה, ולדעת רבי – את הבהמה השניה. רבי אבא (בשם רב) מסביר שאם יקריבו את הבהמה השניה – הבהמה הראשונה תחשב כ"חטאת שכיפרו בעליה באחרת" ועליה למות, ואילו אם יקריבו את הבהמה הראשונה – הבהמה השניה תרעה עד שתסתאב, ודמיה יפלו לנדבה. לדעת רבי "לא עשו תקנה בקדשים", ולכן אין צורך לבחור דוקא את הבהמה הראשונה, ואפשר לבחור את הבהמה השניה, אף שהקרבתה תוביל להמתת הבהמה הראשונ, ואילו לדעת חכמים "עשו תקנה בקדשים", ולכן עלינו לבחור באפשרות שלא תוביל להמתת הבהמה האחרת. התוספות מתקשים לקבל סברא זו, ולדעתם לא ניתן לומר שלא מוטלת על האדם שום חובה למנוע את המתת הבהמה. לכן הם מחדשים שמדובר במקרה מיוחד, שבו הבהמה השניה משובחת יותר, ויש הידור מצוה בהקרבתה.
לפי הסבר זה, חכמים – החולקים על רבי וסוברים שיש להקריב את הבהמה הראשונה – סוברים שיש לוותר על ההידור שבהקרבת הבהמה המשובחת כדי למנוע פגיעה בבהמה השניה והרודתה מקדושתה.
מסוגיא זו למדו חלק מהאחרונים לסוגיא העוסקת בנושא שונה לחלוטין –הלכות ספר תורה. בספר חסידים (תתעט) נאמר:
"אם כתב אדם ספר יפה וכתב דף שאינו כל כך יפה כמו שאר הדפין אף על פי שאין בו טעות אם חפץ יסיר הדף ויגנוז ויכתוב אחר יפה ואין לומר עובר משום בל תשחית לכך נאמר 'זה אלי ואנוהו'".
מפשט לשונו נראה שהכוונה היא שגם אם היריעה הפחות יפה כבר תפורה ומחוברת לספר התורה ניתן להורידה ולהוסיף אחרת במקומה. אולם המהרש"ם (שו"ת מהרש"ם ד, נח) רצה להוכיח מסוגייתנו להיפך: כמו שאין בוחרים בקרבן המהודר כאשר גורם לפגיעה בקדושת הקרבן השני, כך גם בנוגע ליריעה – אין להסירה ולגונזה משום שהמעשה מוריד את היריעה מקדושת ספר תורה.