תענית | דף יד | מטר בימות החמה

במשנה הראשונה במסכת (ב ע"א) למדנו ששואלים את הגשמים רק עד חג הפסח. גבול זה מתאים ללוח השנה החקלאי של ארץ ישראל, אך יש ארצות (בין השאר באירופה) שבהן יש צורך בגשמים עד שלב מאוחר יותר של השנה. הגמרא בסוגייתנו דנה בשאלה כיצד ינהגו במקומות כאלו:

שלחו ליה בני נינוה לרבי: כגון אנן, דאפילו בתקופת תמוז בעינן מטרא, היכי נעביד? כיחידים דמינן או כרבים דמינן – כיחידים דמינן ובשומע תפלה, או כרבים דמינן ובברכת השנים? שלח להו: כיחידים דמיתו, ובשומע תפלה.          
מיתיבי, אמר רבי יהודה: אימתי – בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרוין על אדמתן, אבל בזמן הזה – הכל לפי השנים, הכל לפי המקומות, הכל לפי הזמן! אמר ליה: מתניתא רמית עליה דרבי? רבי תנא הוא ופליג.
מאי הוי עלה? רב נחמן אמר בברכת השנים, רב ששת אמר בשומע תפלה. והלכתא בשומע תפלה.

בני נינוה שאלו אם עליהם לשאול גשמים בברכת השנים, או שמא שאלת הגשמים שלהם היא ככל בקשה של יחיד, היכולה להיאמר רק בשומע תפילה. בגמרא מבואר ששאלה זו נתונה במחלוקת תנאים ואמוראים, ולהלכה דינם כיחיד, ששואל בשומע תפילה, וכן פסק השולחן ערוך (אורח חיים קיז, ב).

נראה שהשאלה היסודית בסוגייתנו היא מדוע אין הם שואלים בברכת השנים, שהרי ברכתה של שנה זו תלויה מבחינתם בירידת טל ומטר! ניתן לענות על שאלה זו בשתי דרכים עקרוניות: אפשרות אחת היא שהבעיה היא בשינוי מטבע התפילה. כך עולה מדברי הירושלמי (א, א):

בנינוה צרכון למיעבד תענית בתר פסחא. אתון ושאלון לרבי, אמר לון רבי: לכו ועשו, ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפילה.

מדברי הירושלמי עולה שלשונה של ברכת השנים נקבעה לפי זמני השנה שבארץ ישראל, ומשום כך אסור לשנות אותה אף אם קובעים תענית ציבור. כלומר, הבעיה איננה בעצם בקשת הגשמים הציבורית, אלא בשינוי המטבע של ברכת השנים. זאת בניגוד לדברי הבבלי הנ"ל, שיצר תלות בין דברי רבי יהודה, שנאמרו ביחס לתעניות (רש"י ד"ה אימתי), לדין ברכת השנים (ועיין שפת אמת כאן).

האפשרות השנייה, אשר עולה מדברי הבבלי, היא שיש איסור על שאלת גשמים ציבורית. טעם לדבר אפשר ללמוד מדברי המאירי כאן:

"ענין זה הוא חלוק משאר ענינים, שיש בו קלקלה לרוב העולם, שהגשמים בימות החמה סימן קללה הם, ולפיכך לא הותר בהם לשנות מטבע ברכה אלא שיאמרה בברכת שומע תפלה שהיא נעשית כאפרכסת לכל דבר שאדם רוצה לשאול עליו".

המאירי מבאר שיש בעיה דווקא בשאלת גשמים, משום שיש בה נזק לרוב העולם. משום כך, אין להפוך אותה לבקשה ציבורית אלא רק להכניס אותה בברכת שומע תפילה שנועדה לבקשות פרטיות.

למחלוקת זו יכולות להיות כמה תוצאות. תוצאה אחת אפשר למצוא בתשובתו של הרא"ש (ד, י), שחידש שפסיקת הגמרא לשאול בשומע תפילה נאמרה דווקא לגבי מקומות קטנים, שאינם ארץ בפני עצמה, אך בארצות גדולות הזקוקות לגשמים יש לשאול בברכת השנים. דברי הרא"ש הובאו להלכה ברמ"א (אורח חיים קיז, ב), שכתב שבדיעבד אם שאל בברכת הגשמים אינו צריך להתפלל שנית, אך הבית יוסף (שם) דחה את דבריו. ייתכן ששורש המחלוקת נעוץ בחקירתנו: לדעת הרא"ש אין בעיה עקרונית לשנות את מטבע ברכת השנים, אלא שאסור לבקש גשמים באופן ציבורי כאשר הגשמים מזיקים לרוב העולם, וממילא כאשר הארץ כולה זקוקה לגשם מותר לבקש באופן ציבורי ולהתאים את נוסח התפילה. לעומת זאת, לדעת הבית יוסף יש איסור על עצם שינוי נוסח הברכה, ואין לשנות גם כשהארץ כולה זקוקה לגשם.

שאלה נוספת הקשורה לענייננו נמצאת בדברי הט"ז (שם סק"ב), שכתב שההיתר לשאול גשמים בשומע תפילה נאמר רק בתפילת לחש, ואילו בחזרת הש"ץ אין לשאול גשמים אפילו בשומע תפילה. החכמת שלמה (שם) פקפק בדין זה, ונראה שגם שאלה זו תלויה בחקירתנו: אם הבעיה היא בשינוי מטבע הברכה, אין כל סברה לאסור הזכרת גשמים בשומע תפילה, אפילו בחזרת הש"ץ, אך אם האיסור הוא על שאלת גשמים ציבורית, יש מקום לדמות את ברכת שומע תפילה בחזרת הש"ץ לברכת השנים, ולאסור שאלה כזו.