תענית דף יד

  • הרב אברהם סתיו
 
 

 
דף יומיומי
תענית דף יד – יחידים הצריכים למטר בימות החמה
במשנה הראשונה במסכת (ב ע"א) למדנו ששואלים את הגשמים רק עד חג הפסח. גבול זה מתאים ללוח השנה החקלאי של ארץ ישראל, אך ישנן ארצות (בין השאר באירופה) שבהן יש צורך בגשמים עד שלב מאוחר יותר של השנה. הגמרא בסוגייתנו דנה כיצד ינהגו במקומות כאלו:
שלחו ליה בני נינוה לרבי: כגון אנן, דאפילו בתקופת תמוז בעינן מטרא, היכי נעביד? כיחידים דמינן או כרבים דמינן? כיחידים דמינן - ובשומע תפלה, או כרבים דמינן ובברכת השנים? שלח להו: כיחידים דמיתו, ובשומע תפלה.
מיתיבי, אמר רבי יהודה: אימתי - בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרוין על אדמתן, אבל בזמן הזה - הכל לפי השנים, הכל לפי המקומות, הכל לפי הזמן! - אמר ליה: מתניתא רמית עליה דרבי? רבי תנא הוא ופליג.
מאי הוי עלה? רב נחמן אמר: בברכת השנים, רב ששת אמר: בשומע תפלה. והלכתא: בשומע תפלה.
בני נינוה שאלו האם עליהם לשאול גשמים בברכת השנים, או שמא שאלת הגשמים שלהם היא ככל בקשה של יחיד שיכולה להיאמר רק בשומע תפילה. בגמרא מבואר ששאלה זו נתונה במחלוקת תנאים ואמוראים, ולהלכה דינם כיחיד ששואל בשומע תפילה, וכן פסק השו"ע (או"ח קיז, ב).
נראה שהשאלה היסודית בסוגייתנו היא: מדוע אין הם שואלים בברכת השנים? הרי ברכתה של שנה זו תלויה מבחינתם בירידת טל ומטר!ניתן לענות על שאלה זו בשתי דרכים עקרוניות: אפשרות אחת היא שהבעיה היא בשינוי מטבע התפילה. כך עולה מדברי הירושלמי (א, א):
בנינוה צרכון למיעבד תענית בתר פסחא. אתון ושאלון לרבי, אמר לון רבי: לכו ועשו ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפילה.
מדברי הירושלמי עולה שלשונה של ברכת השנים טבועה לפי זמני השנה שבארץ ישראל, ומשום כך אסור לשנות אותה אף אם קובעים תענית ציבור. כלומר, הבעיה איננה בעצם בקשת הגשמים הציבורית, אלא בשינוי המטבע של ברכת השנים. זאת בניגוד לדברי הבבלי הנ"ל, שיצר תלות בין דברי רבי יהודה, שנאמרו ביחס לתעניות (רש"י ד"ה אימתי), לדין ברכת השנים (ועי' שפ"א כאן).
האפשרות השנייה, אשר עולה מדברי מדברי הבבלי, היא שיש איסור על שאלת גשמים ציבורית. טעם לדבר אפשר ללמוד מדברי המאירי כאן:
ענין זה הוא חלוק משאר ענינים, שיש בו קלקלה לרוב העולם, שהגשמים בימות החמה סימן קללה הם, ולפיכך לא הותר בהם לשנות מטבע ברכה אלא שיאמרה בברכת שומע תפלה שהיא נעשית כאפרכסת לכל דבר שאדם רוצה לשאול עליו.
המאירי מבאר שיש בעיה בשאלת גשמים דווקא, משום שיש בה נזק לרוב העולם. משום כך, אין להפוך אותה לבקשה ציבורית אלא רק להכניס אותה בברכת שומע תפילה שנועדה לבקשות פרטיות.
למחלוקת זו יכולות להיות כמה השלכות. השלכה אחת אפשר למצוא בדברי הרא"ש - הרא"ש בתשובה (ד, י) מחדש שפסיקת הגמרא לשאול בשומע תפילה נאמרה דווקא על מקומות קטנים שאינם ארץ בפני עצמה. אך בארצות גדולות, הזקוקות לגשמים יש לשאול בברכת השנים. דברי הרא"ש הובאו להלכה ברמ"א (או"ח קיז, ב) שכתב שבדיעבד אם שאל בברכת הגשמים אינו צריך להתפלל שנית, אך הב"י (שם) דחה את דבריו. ייתכן ששורש המחלוקת נעוץ בחקירתנו: לדעת הרא"ש אין בעיה עקרונית לשנות את טבע ברכת השנים, אלא שאסור לבקש גשמים באופן ציבורי כאשר הגשמים מזיקים לרוב העולם. ממילא, כאשר הארץ כולה זקוקה לגשם מותר לבקש באופן ציבורי ולהתאים את נוסח התפילה, ואילו לדעת הב"י יש איסור על עצם שינוי נוסח הברכה, ואין לשנות גם כשהארץ כולה זקוקה לגשם.
השלכה אחרת לשאלה זו נמצאת בדברי הט"ז. הט"ז (שם סק"ב) כתב שההיתר לשאול גשמים בשומע תפילה נאמר רק בתפילת לחש, ואילו בחזרת הש"ץ אין לשאול גשמים אפילו בשומע תפילה, והחכמת שלמה (שם) פקפק בדין זה. נראה ששאלה זו תלויה גם היא בחקירתנו: אם הבעיה היא בשינוי טבע הברכה, אין כל סברה לאסור הזכרת גשמים בשומע תפילה, אפילו בחזרת הש"ץ. אך אם האיסור הוא על שאלת גשמים ציבורית, יש מקום לדמות את ברכת שומע תפילה בחזרת הש"ץ לברכת השנים, ולאסור שאלה כזו.