תענית | דף יז | שתיית יין לכוהן בזמן הזה
בעקבות המשנה, הדנה בדיני התענית של אנשי המשמר, עוסקת הגמרא בסוגייתנו באיסורם של הכוהנים לשתות יין בזמן עבודתם ובזמן הזה: חכמים סוברים שאסור לכוהן שאינו מכיר את משמרתו לשתות יין, שמא הוא במשמרת האמורה לעבוד בשבוע זה. רבי חולק על כך, ואומר ש"תקנתו קלקלתו", ומותר לו לשתות יין.
רש"י (ד"ה קבועין) מפרש שהמחלוקת קיימת רק בנוגע לכוהן היודע שבתי אבותיו קבועים, כלומר שהם קבועים וראויים לעבודה ואינם חללים, אך הרמב"ם (ביאת מקדש א, ז) לא הזכיר הגבלה זו. אפשר שיש להביא ראיה לשיטת הרמב"ם מן האמור בסוגייתנו – "אמר אביי: כמאן שתו האידנא כהני חמרא? כרבי", שהרי נראה מכאן שכל הכוהנים מסתמכים על רבי (ולדעת רש"י נראה שרק כוהנים מיוחסים זקוקים לכך).
רש"י (ד"ה רבי) הסביר שכוונת דבריו של רבי "מה אעשה שתקנתו קלקלתו" היא שהקלקלה שבית המקדש לא נבנה שנים רבות היא זו שמתקנת את הכוהן, שאין לחוש שמא ייבנה הבית במשמרתו ולכן מותר בשתיית יין. לעומת זאת, הרמב"ם (שם) מסביר כי הקלקול שתיאר רבי הוא שהכוהן אינו יודע לאיזה משמרת הוא שייך (וזוהי הסיבה לכך שחכמים אוסרים עליו לשתות יין כל השנה):
"שאינו יכול לעבוד עד שיקבע בבית אב שלו ובמשמרתו".
הראב"ד השיג על דברי הרמב"ם: מדוע חוסר הידיעה של המשמרת ובית האב מתיר לכוהן לשתות יין? הרי כשייבנה בית המקדש יהיה נביא שיודיע לכל אחד מהי משמרתו ומהו בית האב שלו!
מסתבר שהרמב"ם והראב"ד נחלקו בהבנת איסור שתיית יין לכוהן בזמן הזה. הראב"ד הבין כרש"י, שהאיסור הוא שמא ייבנה בית המקדש ושכרותו של הכוהן תמנע ממנו לעבוד. לעומת זאת, הרמב"ם הבין שחכמים אסרו על כל כוהני המשמרת לשתות יין, אף לכוהן שאינו אמור לעבוד, אך מי שאינו יודע את זמן עבודתו כלל אינו ראוי לעבודה, ולכן האיסור שקבעו חכמים לא חל עליו.
לסיום נציין את דברי רבנו חננאל, שהסביר שאביי תלה את מנהגם של הכוהנים לשתות יין בדעת רבי, אך למעשה עליהם להימנע משתיית יין, כשיטת חכמים. ניתן להוסיף על כך שאביי, שהוא עצמו היה כוהן, אמר על עצמו שאינו שותה יין (כתובות סה ע"א). אולם בעלי התוספות הסבירו שאביי לא היה שותה יין משום שהיה עני, ולא בגלל איסור שתיית יין לכוהן, ולכן אין להוכיח מכאן כדברי רבנו חננאל.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)