תענית דף יח

  • הרב אביהוד שורץ
תענית דף יח - תעניות על שאר צרות
אנו פותחים היום בלימוד הפרק השלישי במסכת תענית. לאחר שני פרקים העוסקים בהרחבה בענייני הגשמים, עובר הפרק השלישי לדון בתעניות על שאר צרות ופורענויות המתרגשות ובאות לעולם. כך, למשל, מבחינה משנתנו בין עיכוב בירידת הגשמים, ובין תחלואת צמחים או הפסקה פתאומית של עונת הגשמים, היוצרות סכנה חמורה הרבה יותר.
הפרק הראשון סקר את סידרת תעניות הגשמים: 3 תעניות קלות, 3 תעניות חמורות יותר ו7 תעניות חמורות עוד יותר. מדברי הרמב"ן (בחידושיו למסכת תענית, המודפסים על דף ט"ו) נראה, שהייתה מחלוקת בין הראשונים בשאלה האם סידרה זו, הכוללת גם תעניות חמורות (המתחילות כבר מהערב ואף יש בהן חמישה עינויים), נוהגות דווקא בעצירת גשמים, או שמא אף בשאר הצרות הנזכרות בפרק השלישי. כך כתב הרמב"ן:
"ואם תאמר שאין סדר זה אלא לגשמים אבל לשאר צרות אין גוזרין תענית ציבור בחומרות אלו - זו שיבוש ...".
הרמב"ן קובע אם כן, שאף שהיה מי שטען לחלק בין תעניות הגשמים ותעניות שאר צרות, בפועל חלוקה שכזו אינה אלא שיבוש. הרמב"ן מתכוון בכך לחלוק על דבריו של רש"י בפירושו למסכת פסחים, שקבע כי היות ובבל אינה זקוקה לגשמים, לא נוהגת בה תענית ציבור החמורה. אמנם, שאר צרות ופורענויות עלולות להתרחש גם בבבל, אך אין בה עצירת גשמים, וממילא גם אין בה תעניות חמורות.
ממורנו הר"מ ליכטנשטיין שמעתי ביאור במחלוקת הראשונים שלפנינו. הרמ"ל קבע, שאת עצירת הגשמים, שהיא ללא ספק "אב-הטיפוס" של הפורענויות, ניתן לראות בשתי דרכים:
            דרך א' - עצירת גשמים עשויה להוביל לרעב ולסכנת נפשות.
דרך ב' - עצירת גשמים היא ביטוי להסתר פנים או לעונש מאת ה', כמפורש בפסוקי קריאת שמע שאותם אנו אומרים מדי יום.
הגמרא בתחילת המסכת (דף ב') הזכירה שלושה מפתחות שלא ניתנו בידי אדם. נחלקו חכמי ארץ ישראל וחכמי בבל האם ישנו גם מפתח רביעי - מפתח של פרנסה. בהשקפתם של בני בבל, מפתח גשמים ומפתח פרנסה הם היינו הך. כלומר, הגשמים אינם אלא עניין טכני של פרנסה. ברם, בהשקפתם של בני ארץ ישראל מדובר על שני עניינים שונים לחלוטין: הפרנסה עומדת בפני עצמה, אך ישנו גם מפתח של גשמים - מפתח של ביטוי להתקשרות בני ישראל עם אביהם שבשמיים - העומד אף הוא בפני עצמו.
אם נצעד בדרך הראשונה, דעתו של הרמב"ן ברורה. עצירת גשמים מהווה סכנת נפשות, וכך גם כל צרה אחרת המתרגשת ובאה לעולם. לפיכך, אם מתענים תעניות חמורות על עצירת גשמים, כך יש להתענות גם על שאר צרות.
הדרך השנייה עשויה להבהיר את שיטת רש"י. לדעת רש"י, במצב של סכנת נפשות יש להתענות, אך לא במלוא חומרת "נזופים למקום". תעניות הגשמים החמורות, מבטאות לא רק את המחסור, אלא בעיקר את הרצון לחדש את הקשר עם ריבונו של עולם. לפיכך, תעניות אלה חמורות במיוחד, אך הדבר נוגע אך ורק לעצירת גשמים. ואמנם, הרמב"ם (הלכות תעניות, ג' י') פסק בפירוש:
"במה דברים אמורים בארץ ישראל וכל הדומה לה".  
לדעת הרמב"ם, נתייחדה ארץ ישראל בתעניות הגשמים (וראה בכסף משנה שם שראשונים אחרים חולקים). ניתן לבאר, אם כי הדבר אינו הכרחי, שאכן כלל תעניות הגשמים בחומרתן, המבוססות על הרצון לשוב ולהתקרב לריבונו של עולם, נחוצות דווקא בארץ ישראל, שם עצירת הגשמים היא לא רק מחסור כלכלי, אלא ביטוי כאוב להסתרת פנים.