תענית דף יח

  • הרב ירון בן צבי

</p> <p>בית המדרש הוירטואלי</p> <p>


 


דף יומיומי

תענית דף ח – הברכה מצויה

בסוגייתנו מובאת ברייתא המתארת את התקווה וההתרגשות הקיימים בלבו של עובד האדמה כשזה בא למדוד את התבואה שבגורן שלו:

תנו רבנן: הנכנס חמוד את גרנו אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשלח ברכה במעשה ידנו. התחיל למוד אומר: ברוך השולח ברכה בכרי הזה... לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול, ולא בדבר המדוד, ולא בדבר המנוי, אלא בדבר הסמוי מן העין.

בזמן זה, כאשר עובד האדמה למעשה יגלה כמה ברכה יראה בעמל כפיו, אשר מבחינתו לעתים קרובות פרי עמל זה היה מרכיב משמעותי מאוד בפרנסתו למשך השנה הקרובה, כולו תפילה לרבונו של עולם, תקווה והתרגשות. השאלה המתבקשת העולה מקריאת הברייתא היא שאם הברכה נמצאת במה שנסתר – במה שאינו מדוד, מדוע עובד האדמה מודד את תבואתו?!

רבי יוסף קארו (כסף משנה הלכות ברכות פרק י הלכה כב) כותב שדעת הרמב"ן היא שלא חייבו ברכה זו אלא בהולך להפריש תרומה ומעשרות שהבטיח הקדוש ברוך הוא בברכתו עליהם שנאמר "והביאו את המעשר וגו' והריקותי לכם ברכה עד בלי די" (מלאכי ג,י) ועל כן תקנו בו ברכה זו לומר שהבטחתו של הקדוש ברוך הוא קיימת ואין זו ברכה לבטלה. למעשה, אם כן, על פי ר' יוסף קארו הברייתא מתייחסת אל ההבטחה שניתנה למי שאומד את תבואתו לצורך הפרשת תרומות ומעשרות – ומבהירה שבתבואתו תשרה הברכה ולא זאת בלבד אלא שמי שמעשר הוא שמתעשר כפי הנלמד בגמרא להלן (דף ט ע"א), ובעלי התוספות (ד"ה עשר תעשר) כותבים עוד בשם המדרש שמי שאינו מעשר אף נפסד.

בספרי אנו למדים שיש להפריש מעשר גם מהממון, ולא רק מתבואה – דבר זה נקרא מעשר כספים -תרומה של עשרה אחוז מההכנסות. בעניין החיוב שבמעשר כספים נחלקו הפוסקים; אולם מקובל כי הוא חלק ממצוות הצדקה ובעניין זה כותב רבי יוסף קארו כי "לעולם אין אדם מֵעני מן הצדקה, ולא דבר רע ולא היזק מתגלגל על ידה, שנאמר: והיה מעשה הצדקה שלום." (שו"ע יו"ד רמז, ב).

הרב ירון בן צבי