תענית דף כב

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי


 

דף יומיומי

תענית דף יב - קבלת תענית

נאמר בגמרא בדף י"ב ע"א:

"אמר שמואל: כל תענית שלא קיבל עליו מבעוד יום - לאו שמיה תענית".

דבריו של שמואל הובאו להלכה על ידי כל הראשונים. עם זאת, ישנם פרטים אחדים השנויים במחלוקת. כך, למשל, נחלקו רב ושמואל האם יש צורך לקבל את התענית בתפילה, או שמא ניתן לעשות זאת בשעות אחר הצהריים, ולאו דווקא בתפילה. הריטב"א ייחס למחלוקת זו חשיבות עקרונית בהבנת יסוד הדין:

"אלא ודאי דלרב כיון דמיקל בקבלה דסגי ליה בדבור שלא בתפלה כשאר נדרי הקדש - הוא הדין שאפילו הקדים קבלה לתענית זמן מרובה או שנדר להתענות כמה ימים מפוזרים, בהכי סגי ליה כשאר כל נדרי מצוה ואין צריך לקבל עוד סמוך לתענית. אבל לשמואל לפי שאין זה נראה נדר מצוה גמור ונראה כנודר להרע לעצמו ... משום הכי בעי קבלה גמורה דקביעותא בתפלה וסמוך לתענית, וכשאר קבלות שבתות ויום טוב כשצריכין קבלה דבעו קבלה בתפלה או על הכוס כשבא לקבלם מבעוד יום כדי לעשות קבע לדבר".

הריטב"א חוקר האם קבלת תענית היא פשוט נדר להתענות; או שמא יש בה גם משמעות נוספת. הריטב"א משווה על פי הצד השני של חקירתו, את התענית לקבלת שבת או יום טוב. בקבלה שכזו אין מדובר על נדר גרידא, אלא על החלת חלות באופיו ובציביונו של היום. בתפילת המנחה קובע המתפלל שהיום שלמחרת יהפוך ליום בעל אופי ייחודי - יום תענית. כאמור, לא רק נדר יש כאן, אלא הגדרת אופי היום.

בתוך דבריו שם דן הריטב"א באריכות עצומה בשאלה האם תענית שעות זקוקה לקבלה. נראה, ששאלה זו תלויה בחקירה שלפנינו: אם קבלת התענית היא בעצם נדר והתחייבות להתענות, הרי שהדבר נחוץ גם בתענית שעות. ברם, אם קבלת התענית קובעת את אופי היום וציביונו, יש מקום לומר שקביעות כזאת שייכת בנדר של יום שלם, שהינו יום תענית, אך איננה רלוונטית בתענית שעות.

נראה, שהבנתו המחודשת של הריטב"א בדבר הגדרת אופי היום, תבהיר את עצם החידוש בלשונו של שמואל: "לאו שמיה תענית". משפט זה מתפרש בדרכים שונות (ראה על כך בבית יוסף, אורח חיים תקס"ב; ובהגהת הרמ"א על השולחן ערוך שם, סעיף ה'). יש שפירשו, שאדם שקיבל על עצמו להתענות מספר מסויים של תעניות, אינו רשאי לספור לחובתו תעניות שלא קיבלן מבעוד יום. הסברה לכך עשויה להיות, שבתענית שלא קיבלוה אין "חלות תענית", ועל כן היא אינה נספרת.

פירוש אחר הוא, שאדם שלא קיבל את התענית מבעוד יום אינו אומר עננו בתפילתו. הסברה הפשוטה לכך היא, שבתפילת עננו מכריז המתפלל "ביום צום תעניתנו", ואם לא קיבל את התענית מבעוד יום, היום לא הפך ליום צום ייחודי, ואין מקום לתפילה זו.

לעומת שני הפירושים הקודמים, היו שפירשו שמתענה שלא קיבל עליו מבעוד יום כלל אינו חייב לצום. על פי גישה זו, נראה שלא מדובר על דין ייחודי ביום התענית, אלא על כך שהקבלה היא מעין נדר שאותו יש לנדור בזמן, ומי שאחר בנדרו - כלל אינו מחוייב להתענות.

הרב אביהוד שורץ