תענית דף כג

  • הרב אברהם סתיו

</p> <p>בית המדרש הוירטואלי</p> <p>


 


דף יומיומי

תענית דף יג – איסור רחיצה באבל

סוגיית הגמרא (יג ע"א - יג ע"ב) דנה ביחס שבין איסור רחיצה בתענית ציבור לאיסור רחיצה באבל:

אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: כל שהוא משום אבל, כגון תשעה באב ואבל - אסור בין בחמין בין בצונן. כל שהוא משום תענוג, כגון תענית צבור - בחמין אסור, בצונן מותר.

רפרם בר פפא מחלק בין שני סוגים שונים של איסור רחיצה: איסור רחיצה של תענוג, שקיים בתעניות ציבור וכולל רק רחיצה בחמין, ואיסור רחיצה משום אבלות, שקיים באבל ובתשעה באב וכולל גם רחיצה בצונן. בהמשך הגמרא מובאים דברי רבא, שחולק על רפרם בר פפא:

אמר רבא: אבל מותר לרחוץ בצונן כל שבעה, מידי דהוה אבשרא וחמרא.

אמנם בהמשך הגמרא מובאים דברים הפוכים בשם רבא:

איכא דאמרי, אמר רבא: אבל אסור בצונן כל שבעה. - מאי שנא מבשר ויין? - התם לפכוחי פחדיה הוא דעביד.

מהי המחלוקת שבין שתי הלישנות של רבא? אפשר היה להבין שמדובר במחלוקת מקומית ביחס לאיסור רחיצה. אמנם מלשון הגמרא מבואר שמדובר במחלוקת מהותית הרבה יותר, בנוגע לאופיים של דיני אבלות. שורש המחלוקת הוא בהבנת הדין המפתיע לכאורה: ההיתר של אבל בבשר ויין.

ההיתר לאכול בשר ולשתות יין באבלות סותר לכאורה באופן חזיתי את הרוח של דיני אבלות, שהרי מהותה של מצוות שמחת יום טוב היא אכילת בשר ושתיית יין, וקשה להבין כיצד מותר לעשות זאת בימי האבלות. הקושי מתחדד עוד יותר מתוך השוואה לדיני תשעה באב, הכוללים איסור על אכילת בשר ושתיית יין אפילו בימים הסמוכים לתשעה באב.

רבא בלישנא קמא למד מהיתר זה שדיני אבלות באמת אינם חמורים כל-כך, ויש להקל בהם יותר מאשר דיני תשעה באב. משום כך, לדעתו אסור לרחוץ בצונן בתשעה באב אך מותר לעשות זאת באבלות (ריטב"א יג ע"א ד"ה ואמרינן). טעם הדבר, ככל הנראה, הוא שאבלות דרבים של תשעה באב חמורה מאבלות דיחיד. אמנם, בפשטות תפיסה זו נראית תמוהה, שהרי ברור לכאורה שדיני אבלות חמורים יותר מדיני תשעה באב. ובאמת מבואר בגמרא ביבמות (מג ע"ב) שהאבלות של תשעה באב קלה מאבלות של יחיד לעניין אירוסין ודינים נוספים, ורק בתחומים ציבוריים יש היבטים שבהם אבלות של תשעה באב חמורה יותר (עיין רש"י ותוס' שם).

ובאמת, מתוך הלישנא בתרא של רבא עולה תפיסה הפוכה. נראה שלדעתו דיני אבלות חמורים מדיני תשעה באב בכל התחומים. אמנם, האבלות של היחיד היא כל-כך חזקה, עד כדי כך שיש צורך להתיר אכילת בשר ויין כדי שלא תיטרף דעתו של האבל, "לפכוחי פחדיה". ובאמת, בתקופת חז"ל תיקנו לשתות עשר כוסות של יין בבית האבל (כתובות ע"ב), כחלק מן הרצון לפכח את צערו של האבל. אמנם, בשאר מנהגי האבילות, ובכלל זה איסור רחיצה, אין שום מקום להקל באבלות יותר מאשר בתשעה באב.

הרב אברהם סתיו