דילוג לתוכן העיקרי

תפילה ביחידות ובתפילין או בציבור בלא תפילין – מה עדיף?

קובץ טקסט

*

אדם שהתפילין שלו נקרעו או אבדו, האם עדיף שיתפלל בציבור (גם קריאת שמע ותפילה) בלא תפילין (ויניח תפילין אחר כך, או קודם לכן), או שמא עדיף שימתין בסוף פסוקי דזמרה, ולאחר שהציבור יסיימו את תפילת שמונה עשרה, ישאל תפילין מאחר ויתפלל בהם?

קריאת שמע בלא תפילין

במסכת ברכות (יד ע"ב) למדנו כי כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, ולדעה שניה הוא כאילו מקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים. וייתכן כי התשובה לשאלה שלפנינו תלויה בהבדל שבין שתי הדיעות.

"כאילו מעיד עדות שקר בעצמו"

רש"י מפרש:

"'כאילו מעיד עדות שקר בעצמו': לישנא מעליא".

היינו שלדעתו פירוש המלה "בעצמו" היא כלפי האדם, אך זו לשון מתוקנת כאשר כוונת הגמרא שהוא מעיד עדות שקר בקב"ה.

ונראה לומר כי "עצמו" אינו אלא כינוי לקב"ה, וכן מצאנו באגדות החורבן (גיטין נו ע"ב), על טיטוס שנכנס לבית קדשי הקדשים ונטל סיף וגידר את הפרוכת, ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא, וכסבור "הרג את עצמו", ופירש רש"י שם: "'עצמו': כינוי כלפי מעלה". והמפורסם בביטוי זה הוא התוכחה כלפי הבן הרשע בהגדה של פסח:

"הואיל והוציא את עצמו מן הכלל, כפר בעיקר".

ועיין באחרונים שהתחבטו בהסבר משפט זה, והנראה נכון הוא שהוציא את הקב"ה ולא הזכירו, ולכן כפר בעיקר (מקור הסבר זה בהגדה של פסח הוא בספרו של פרופ' טור סיני "הלשון והספר").

אך הסבר זה אינו מוסכם, שהרי נחלקו אחרונים במתפלל בלא תפילין ומניחם לאחר מכן, אם זה כמעיד עדות שקר בעצמו. הסובר שבמקרה כזה אינו נחשב כמעיד עדות שקר, זה משום שמבין ש"בעצמו" פירושו באדם עצמו [עיין למשל בשו"ת מהרש"ג (סימן נה, אות ג), שכתב:

"היינו דווקא במי שאינו מניח תפילין כלל באותו יום וגם אין לו שום אונס, ונמצא שהוא מחויב בתפילין על פי התורה ואינו מקיים מצוות התורה. זה הווי כמעיד עדות שקר בעצמו, אבל אם מקיים מצות תפילין באותו יום, כגון שכבר הניח תפילין או שהוא עתיד להניח אחר כך, בכהאי גוונא אין זה מעיד עדות שקר, שהרי באמת כבר קיים, או שהוא עתיד ורוצה לקיים מה שכתוב בקריאת שמע 'וקשרתם לאות' וכו', 'והיו לטוטפות' וכו'".]

נמצא, כי אם נבין ש"מעיד עדות שקר בעצמו" היינו שהאדם הקורא קריאת שמע בלא תפילין מעיד על עצמו עדות שקר, הרי שאם הוא מניח תפילין באותו יום, אין כאן עדות שקר. ברם, אם נסביר שעדות השקר מכוונת כלפי הקב"ה, הרי שלא תועיל הנחת תפילין קודם לכן או לאחר מכן.

"כאילו הקריב זבח בלא נסכים"

מן הגמרא במסכת מנחות עולה כי יכול אדם להקריב עולה היום ונסכים למחר, ולפי זה, אם נשווה את הקורא קריאת שמע בלא תפילין למקריב זבח בלא נסכים, נלמד שאם מניח תפילין לאחר זמן, אפילו לאחר יום או ימים אחדים, שפיר דמי. הייתכן?! ויש לומר, שהעלאת הנסכים מועילה כל זמן שיש לה קשר עם העולה, ולפי זה הוא הדין במניח תפילין, כל עוד יש לכך קשר עם מצוות קריאת שמע, היינו תוך שלוש שעות ראשונות של היום. מכל מקום, נלמד מכאן שלדעה זו בגמרא, שהקורא קריאת שמע בלא תפילין הרי הוא כמקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, אם יניח תפילין בתוך זמן קריאת שמע, יצא ידי חובתו מן המובחר.

אך גם דבר זה אינו מוסכם. מצינו בשו"ת "האלף לך שלמה" (לרבי שלמה קלוגר) סימן שנד, שחילק בין המקרים, וזה לשונו:

"הקשה, הרי בעולה אמרינן במנחות שיכול להקריב עולה היום ונסכים למחר, ואם כן למה לא יועיל אם יקרא קריאת שמע ואחר כך יניח תפילין? זה לא קשה מידי, דשאני ושאני. נסכים אינם עניין בפני עצמם ואין עליו חיוב להביא נסכים רק כשהקריב עולה, אז כל זמן שהוא מביא נסכים, שייכים לעולה. אבל תפילין הוי חוב כל היום, רק עתה בטלוהו, דאין בידינו לשומרם כראוי, אבל מן התורה הוי חוב כל היום, אז כל שעה שלובש יש לומר בשביל חובת שעתא הוא, ואין ראיה דשייכא לקריאת שמע שלפניו, לכך לא מהני לתשלומין דקריאת שמע, והוי קורא קריאת שמע בלי תפילין כלל".

אך נראה כי אף שסברתו ראויה למי שאמרה, לעניות דעתי היא אינה לנדון דידן. שהרי חז"ל השוו הקורא קריאת שמע בלא תפילין למקריב עולה בלא נסכים, ומשמע שסברו כי אכן הקשר בין תפילין לקריאת שמע הוא כקשר שבין נסכים לקרבן, וכדאמרן שכל שמניח תפילין בתוך זמן קריאת שמע, שפיר דמי.

ואם נכונים דברינו, נמצינו למדים כי לדעה השניה בגמרא, הסוברת כי הקורא קריאת שמע בלא תפילין הוא כמקריב זבח בלא נסכים, אם מניח תפילין קודם קריאת שמע או לאחריה בתוך שלוש שעות ראשונות של היום, מקיים מצוותו כראוי. אך לדעה הראשונה, הסוברת כי הקורא קריאת שמע בלא תפילין הוא כמעיד עדות שקר בעצמו, נראה יותר כי לא קיים מצוותו כראוי, גם אם מניח תפילין קודם לכן או מיד לאחר מכן.

לשתי הדעות

עוד יש מקום לומר, כי גם אם נסבור שהמניח תפילין מיד אחר קריאת שמע אינו כמעיד עדות שקר בעצמו, ואין בו בעיה גם מצד מקריב עולה בלא מנחה, מכל מקום אין זו מצווה מן המובחר, ודי בזה כדי שיתפלל בתפילין ואפילו ביחידות, מאשר שיתפלל בלא תפילין ובציבור. כך מובא בשו"ת מהרש"ם (חלק ג, סימן שנט):

"אני תמה, שהרי גם לאחר כמה ימים יוכל להקריב נסכיו, כדאיתא במנחות טו, אך משום מעיד עדות שקר, הגם שאם מניח אחר כך ליכא משום עדות שקר, מכל מקום מוטב שיניחם בשעת קריאת שמע ותפילה! וסבירא ליה ל"המגן אברהם" ו"אליה רבה" דעדיף להתפלל ביחיד ולעשות המצווה מהמובחר".

לימוד קל וחומר

ה"מגן אברהם" שהזכיר את דברי המהרש"ם, התלבט בשאלה שלפנינו מכיוון אחר, ופשט בעייתנו מקל וחומר, וזה לשונו (סימן סו, ס"ק יב):

"יש להוכיח מדאמרינן סוף סימן קיא דסמיכת גאולה לתפילה עדיף מתפילה עם הציבור[1], ותפילין עדיף מסמיכת גאולה לתפילה, כמו שלמדנו כאן (שו"ע סימן סו, סעיף ח): 'צריך לסמוך גאולה לתפילה ולא יפסיק לאחר שאמר גאל ישראל; רק אם אירעו אונס שלא הניח תפילין, ונזדמנו לו בין גאולה לתפילה, מניח אז'. ואם כן קל וחומר שתפילין עדיפי מתפילת ציבור".

הנה, גם דין זה האחרון, אין טעמו מוחלט כפי הבנת ה"מגן אברהם". ניתן להבין את דין הנחת תפילין בין גאולה לתפילה בשתי דרכים:

א. אפשר אכן להבין כ"מגן אברהם", שטעמה הוא משום שתפילה בתפילין עדיפה על סמיכת גאולה לתפילה, וממילא ניתן ללמוד קל וחומר, שכל שכן שהיא עדיפה על תפילה בציבור.

ב. ניתן להבין כי הנחת התפילין בין גאולה לתפילה אינה משום שתפילה בתפילין עדיפה על סמיכת גאולה לתפילה, אלא משום שאין כאן כל הפסק בין גאולה לתפילה (עיין ב"שולחן ערוך" שם, שבין גאולה לתפילה מניחים תפילין בלא ברכה ומברכים לאחר התפילה) .

כך אכן הקשה ה"אליה רבה" (סימן נח, אות ה):

"דהפסקה דהנחת תפילין לא מיקרי הפסק כולי האי, כיוון דהוא צורך תפילה ודמי קצת לגביל לתורי"[2].

להלכה

ה"אליה רבה" עצמו ציין שאף על פי שניתן לדחות ראיותיו של ה"מגן אברהם", הדין כמותו. גם שו"ת מהרש"ם הנ"ל ציין שה"אליה רבה" הקשה על הוכחותיו של ה"מגן אברהם", אך ציין גם שה"אליה רבה" סיים שלהלכה ימתין עד שיהיו לו תפילין, והוסיף המהרש"ם את הסיבה לכך, שסוף סוף תפילה בתפילין היא המצווה כתיקונה, ולכן היא עדיפה על תפילה בציבור. כך פסקו גם שו"ע הרב בעל התניא (סימן סו, סעיף יא), "חיי אדם" (כלל ב, סימן ח), "קיצור שולחן ערוך" (סימן י, סעיף כב), "משנה ברורה" ס"ק מ ו"ערוך השולחן" סעיף יז. כך פסק גם "כף החיים" (סימן כה, אות כח) בשם אחרונים רבים, וביניהם בעל "שתילי זיתים", מהפוסקים המובהקים של מנהגי תימן.

לסיכום: מי שאין לו תפילין, עדיף שיתפלל בתפילין מאשר שיתפלל בציבור בלי תפילין ויניחם אחר כך.           

 


*     מאמר זה פורסם בגליון 170 של 'דף קשר' - עלון לתלמידי ישיבת הר עציון.

[1]    שם פסק ה"שולחן ערוך": "אם עד שלא קרא קריאת שמע מצא ציבור מתפללים, לא יתפלל עמהם, אלא קורא קריאת שמע ואחר כך יתפלל, דמסמך גאולה לתפילה עדיף".

[2]    רבי עקיבא איגר בהגהותיו ציין לעיין ב"אליה רבה", אך נראה שנפלה שם טעות סופר וצריך להיות סימן נח במקום סימן נג..

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)