דילוג לתוכן העיקרי

ברכות | דף כח | תפילות בית המדרש

 

"רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה. אמרו לו: מה מקום לתפלה זו? אמר להם: בכניסתי אני מתפלל שלא יארע דבר תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי.
תנו רבנן: בכניסתו מהו אומר? יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא יארע דבר תקלה על ידי, ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי, ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא, ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם.
ביציאתו מהו אומר? מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות, שאני משכים והם משכימים - אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים, אני עמל והם עמלים - אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר, אני רץ והם רצים - אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת".


ניתן לעמוד על הבדל מהותי, המשקף בסיס משותף, בין שתי תפילותיו של רבי נחוניא. התפילה הראשונה, בכניסה לבית המדרש, היא תפילה על השפעתו של היחיד המתפלל על חבורת הלומדים: "שלא יארע דבר תקלה על ידי... וישמחו בי חברי... ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם". לעומת זאת, התפילה האחרונה, ביציאה מבית המדרש, היא הודאה על שכרו האישי של היחיד שנובעת מהשתייכותו לחבורת הלומדים: "ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות...".

עניינן של התפילות איננו לימוד התורה כשלעצמו, אלא אופי המפגש שבין האדם ובין חבריו הלומדים בבית המדרש. התפילות מבטאות את שאיפתו של היחיד לתרום לחבורה כאשר הוא נכנס אליה, ומאידך את רצונו להמשיך ולשאוב ממנה כוחות כאשר הוא נפרד ממנה.

השולחן ערוך (אורח חיים קי, ח) פסק את לשון המשנה, והעיר על כך הט"ז (ס"ק ח):

"הנכנס לבית המדרש – נראה לי דהוא הדין במי שישב ללמוד אפילו ביחידות ובפרט במי שהגיע להוראה.
ויש לומר נוסחא א' קצרה כוללת הרבה וזו היא: יר"מ יאו"א שתאיר עיני במאור תורתך ותצילני מכל מכשול וטעות הן בדיני איסור והיתר הן בדיני ממונות הן בהוראה הן בלימוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ומה ששגיתי כבר העמידני על האמת ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה".


הט"ז מביא בדבריו נוסח אחר לברכה שלפני הלימוד, אשר הובא בעמוד הראשון של כל הגמרות בדפוס טלמן (והבאים אחריהם) כנוסח אלטרנטיבי לזה של רבי נחוניא. ולכאורה הדבר תמוה: מה ראה הט"ז לשנות מנוסח הגמרא?

נראה שניתן להבין, בניגוד למדפיסי ש"ס טלמן, שהט"ז לא התכוון להחליף את הנוסח של הגמרא. הט"ז פותח את דבריו בכך שגם אדם לומד יחידי צריך להתפלל לפני הלימוד, אך הוא מודע לכך שהנוסח שמובא בגמרא עניינו דווקא במי שלומד בחבורה. משום כך הוא חידש נוסח חלופי עבור אותו אדם שלומד ביחידות. ואכן, בנוסח של הט"ז אין כל התייחסות לחבורת הלומדים אלא רק ליחיד הלומד והמורה. נראה שכך הבין גם המשנה ברורה (שם סקל"ה) בדברי הט"ז ולכן הוסיף שאם לומד בחבורה לא די בנוסח הט"ז ו"צריך לבקש גם כן שלא ישמח בתקלתם ולא ישמחו בתקלתו וכדאיתא בגמרא".

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)