תפילתו של יעקב אבינו

  • הרב אוהד זימרן

תפילתו של יעקב אבינו

"ויאמר יעקב - א-לוהי אבי אברהם וא-לוהי אבי יצחק, ה' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך... הצילנו נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנוכי אותו, פן יבוא והיכני אם על בנים".

יעקב עומד לפני המפגש עם אחיו. הוא יודע שעשו בא לקראתו עם ארבע מאות איש, אך אינו יודע מה הם מתכננים. לכן - כדברי רש"י הידועים - "התקין עצמו לשלושה דברים: לדורון, לתפילה ולמלחמה".

ממבט ראשון נראה ששתיים מתוך שלוש ההכנות של יעקב הן ברורות: לדורון - למקרה שעשו יבוא אליו בשלום, ולמלחמה - למקרה שעשו יתקוף אותו. אך למה התכונן יעקב בתפילתו?

שתי תפילות הן: יש שמטרת התפילה היא התקרבות אל ה', ומטרה זו מושגת בעצם התפילה, בלי קשר לתוכנה. במקרה כזה, התפילה ממלאת את השתוקקות הנשמה לשפוך את שיחהּ לפני ה'. לעומת זאת, לעיתים התפילה נועדה להשיג תכלית חיצונית מסויימת. האדם פונה לקב"ה ומבקש ממנו עזרה וברכה במעשיו. כאן התפילה אינה המטרה עצמה אלא רק אמצעי להשגת מטרה אחרת. כמובן, האדם אינו יכול להסתפק בתפילתו ועליו 'לעשות השתדלות'. חסידים היו דורשים על הפסוק "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" - ה' יתן לכם לחם אם תחרשו את האדמה. אם האדם אינו חורש, אינו פועל ואינו משתדל - הקב"ה אינו מעניק את ברכתו בחלל ריק.

מכאן, אפוא, ברורה כוונתו של יעקב. הוא התכונן במעשיו לשתי האפשרויות: שלח דורון למקרה של שלום וחצה את מחנהו למקרה של מלחמה. במקביל לפעולות הגשמיות, עמד יעקב והתפלל שפעולותיו יצליחו. התפילה, במקרה זה, אינה מיועדת להשיג מטרה נפרדת, אלא משלימה את ההכנות הגשמיות.