תפילת נדבה וחלופות לתפילת שמונה-עשרה

  • הרב דוד ברופסקי
בפרקים הקודמים עסקנו בחובה להתפלל שלוש פעמים ביום. עם זאת, אפשר לשאול אם שלוש תפילות ביום היא רק הדרישה המינימלית. במילים אחרות, האם לכתחילה היינו צריכים להתפלל כל היום כולו ואם לא, מדוע? בגמרא (ברכות לא ע"א) נאמר:
 
יכול יתפלל אדם כל היום כולו? כבר מפורש על ידי דניאל: 'וזמנין תלתא' וגו' [דניאל ו', יא]. יכול משבא לגולה הוחלה [מנהג זה]? – כבר נאמר: 'די הוא עבד מן קדמת דנא'.
 
מגמרא זו עולה כי השאלה של תפילה "כל היום כולו" עלתה ונדחתה ממנהגו של דניאל להתפלל שלוש פעמים בכל יום ביומו. האם יש להבין מזה שאין אפשרות להתפלל יותר משלוש פעמים ביום?
 
בגמרא יש התייחסות עקיפה לשאלה זאת, אם ניתן ואפילו ראוי להתפלל יותר משלוש פעמים ביום, בשלוש סוגיות שונות.

ספק התפלל ומי שנזכר באמצע התפילה שכבר התפלל

סוגיה אחת עוסקת בשאלה אם מי שאינו יודע אם התפלל כבר, צריך להתפלל (תפילת עמידה). בגמרא (ברכות כא ע"א) נאמר:
 
ורבי אלעזר אמר... ספק התפלל ספק לא התפלל – אינו חוזר ומתפלל. ורבי יוחנן אמר: ולוואי שיתפלל אדם כל היום כולו.
 
הראשונים חלוקים בהבנת היקף המחלוקת בין רבי אלעזר ורבי יוחנן. רב האי גאון (מובא בחידושי הרשב"א, ברכות כא, ב) מסביר שלדעת רבי אלעזר אין לחזור ולהתפלל ויש אפילו חשש לאיסור "בל תוסיף", ולדעת רבי יוחנן אם הוא רוצה מותר להתפלל ולהתנות ולומר שאם התפלל כבר תהא תפילתו נדבה, ואם לא התפלל תהא תפילתו חובה. לעומת זאת הוא הראב"ד (שם) סובר שלדעת רבי אלעזר אינו חייב לחזור ולהתפלל אך בוודאי רצוי, ולדעת רבי יוחנן חובה לחזור ולהתפלל. ניתן להבין שלדעת רבי יוחנן בוודאי מותר להתפלל יותר משלוש תפילות ביום, אך נחלקו בשאלה אם גם לדעת רבי אלעזר ניתן להתפלל יותר משלוש פעמים ביום בכלל.
 
סוגיה שנייה עוסקת בשאלה אחרת – האם מי שנזכר באמצע התפילה שהתפלל כבר ממשיך ומשלים את תפילתו או מפסיקה באמצע? בהמשך הגמרא (ברכות כא ע"א) נאמר: "אמר רב יהודה אמר שמואל: היה עומד בתפילה ונזכר שהתפלל – פוסק, ואפילו באמצע ברכה". לדעת שמואל מי שנזכר באמצע התפילה שהתפלל כבר פוסק ואינו משלים את תפילתו.
 
הראשונים חלוקים בשאלה אם רבי יוחנן, החולק על רבי אלעזר ומתיר להתפלל תפילה נוספת במקרה של ספק, חולק אף על שמואל וסובר שאם הוא נזכר באמצע התפילה שכבר התפלל שהוא יכול להמשיך. הבה"ג (מובא ברש"י ד"ה ולוואי), והתוספות (ד"ה ורבי) סוברים שרבי יוחנן התיר להתפלל רק במקרה של ספק אם התפלל או לא ושהוא מסכים עם שמואל כי גם מי שנזכר שכבר התפלל לא צריך להמשיך בתפילתו. לעומת זאת, הראב"ד (מובא ברשב"א, ברכות כא ע"א) מסביר שלא רק שרבי יוחנן סובר שבמקרה של ספק אם התפלל כבר או לא יש להתפלל, הוא אף חולק על שמואל בעניין ההפסקה באמצע תפילה במקרה של מי שנזכר שהתפלל כבר. לדעת רבי יוחנן אפילו מי שנזכר שהתפלל כבר צריך להמשיך ולהשלים את השמונה-עשרה.
 
לענייננו יוצא שנחלקו התנאים אם ומתי ניתן להתפלל מעבר לשלוש התפילות היומיות. יתכן שרבי אלעזר שולל אפשרות כזאת, אך רבי יוחנן ושמואל מתירים שניהם וחלוקים רק בנסיבות שבהן מותר להתפלל תפילת רשות.
אם כן, נותרת השאלה האם מותר להתפלל שמונה-עשרה כשאין חיוב מעל לכל ספק, ובאילו נסיבות?

תפילת נדבה

סוגיה שלישית עוסקת באפשרות להתפלל תפילת נדבה. בגמרא נאמר (ברכות כא ע"א):
 
ואמר רב יהודה אמר שמואל: התפלל ונכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללין, אם יכול לחדש בה דבר יחזור ויתפלל, ואם לאו אל יחזור ויתפלל.
 
על אף שלדעת שמואל אם נזכר אחרי שהתחיל כבר להתפלל עליו להפסיק, שמואל גם סובר שקיימת אפשרות לתפילת נדבה, לאמירת תפילה שאינה מחוייב בה. לא ברור מדוע לא התיר שמואל למי שנזכר שהתפלל כבר, להמשיך להתפלל אם יוסיף חידוש? כמו כן לא ברור מהגמרא אם גם לדעת רבי יוחנן, שמתיר תפילה נוספת ואולי אף מחייב את המסופק אם התפלל או לא, דרוש חידוש. לבסוף, מהו "חידוש", היכן יש להוסיפו ואיזה תפקיד הוא ממלא?
 
רב האי גאון, שדבריו מובאים בתלמידי רבינו יונה (יב ע"ב) וברא"ש (פרק ג סימן טו), מסביר שמותר להוסיף תפילת נדבה כל עוד משלבים בה חידוש. לעומת זאת, מי שמתפלל שמונה-עשרה משום שהוא לא בטוח אם התפלל כבר או לא, לא צריך להוסיף חידוש, שכן תפילה הנאמרת כדי להשלים תפילה אחרת, אפילו במקרה של ספק, היא בעצמה חידוש! כמו כן מסביר רב האי גאון כי מי שהתחיל להתפלל שמונה-עשרה כתפילת חובה, לא יכול להופכה באמצעה לתפילת נדבה, ועל כן אם אדם נזכר באמצע התפילה שכבר התפלל לפני כן, עליו לעצור, אפילו באמצע ברכה, כדי להימנע מלעבור על "בל תוסיף". נראה שהרמב"ם (הלכות תפילה פ"א ה"ט) סובר כך אף הוא, אך מדבריו ניתן להבין כי גם במקרה של ספק אם התפלל או לא (פ"י הל' ו), יש להוסיף חידוש. רב האי גאון והרמב"ם סוברים שניהם כי בכל מקרה שבו נאמרת תפילת נדבה צריך להיות בה חידוש כלשהו.
 
הרי"ף והראב"ד (הלכות תפילה פ"א ה"ט) לעומת זאת, חולקים עליהם וסוברים שרבי יוחנן ושמואל אכן נחלקו בשאלה אם יש צורך בחידוש בתפילת נדבה. להלכה נתקבלה דעתו של רבי יוחנן, לפיה אין צורך בחידוש בתפילת נדבה.
 
מהו שורשה של מחלוקת זו? מהו היסוד של תפילת נדבה ומדוע היא אולי דורשת חידוש? לכאורה ניתן להעלות שתי גישות אפשריות.
 
ניתן אולי לומר שתפילת נדבה היא פשוט תפילה נוספת שנאמרת מרצונו החופשי של המתפלל, כפי שהוקרב קרבן נדבה בזמן שבית המקדש היה קיים. הרמב"ם (הלכות תפילה פ"א הל' ט–י) אכן כותב:
 
תפילות אלו אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהם, אם רצה אדם להתפלל כל היום כולו הרשות בידו, וכל אותן התפילות שיוסיף כמו מקריב נדבות לפיכך צריך שיחדש דבר בכל ברכה וברכה מן האמצעיות מעין הברכות, ואם חידש אפילו בברכה אחת דיו כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה.
 
מכיוון שתפילת נדבה יוסדה במקום קרבן נדבה, הרמב"ם ממשיך וכותב:
 
אין הציבור מתפללין תפילת נדבה לפי שאין הציבור מביאין קרבן נדבה, ולא יתפלל אפילו יחיד מוסף שתיים, אחת חובת היום ואחת נדבה, לפי שאין מתנדבין קרבן מוסף, ויש מן הגאונים מי שהורה שאסור להתפלל תפילת נדבה בשבתות וימים טובים לפי שאין מקריבין בהן נדבה אלא חובת היום בלבד.
 
הרמב"ם עוסק כאן בשלוש נקודות. ראשית, תפילת נדבה נחשבת כמעין קרבן נדבה. שנית, כשם שאסור להקריב קרבן נדבה בשבת וביום טוב, כך גם אסור להתפלל תפילת נדבה בימים אלה. שלישית, הטעם להוספת חידוש הוא "כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה". אם כן, החידוש משמש סימן היכר המבדיל בין תפילת חובה לתפילת נדבה, ואולי אפילו החידוש הוא זה שמגדיר את התפילה הנוספת כתפילת נדבה, ועל כן מתיר את אמירתה.
 
לחילופין, כפי שכבר הזכרנו, הראב"ד חולק על דעה זו. ראשית, פוסק הראב"ד שאין צורך להוסיף חידוש לתפילת נדבה, וזאת על סמך דעתו של רבי יוחנן. שנית, הראב"ד אמנם סבור שאין להתפלל תפילת נדבה בשבת וביום טוב אך מציע לכך טעם שונה.
 
וכן מה שאמר הגאון שאסור להתפלל נדבה בשבתות ויום טוב לפי שאין מקריבין בהן נדבות אלא חובת היום בלבד, אני דעת אחרת יש עמי בכל אלה, דרבי יוחנן לא אמר 'הלוואי שיתפלל אדם כל היום' אלא י"ח שהיא תפילת רחמים ובקשה, ושוהה ביניהן כדי שתתחולל דעתו עליו ויתכווין דעתו לבקש רחמים, אבל תפילת שבת ויום טוב שאינו אלא הודאות, לא אמר ר' יוחנן, ואם יודה ויחזור ויודה ברכה לבטלה היא.
 
לדעת הראב"ד תפילת נדבה היא בקשת רחמים, וכל עוד המתפלל שרוי בהלך הרוח המתאים, הוא רשאי להתפלל תפילת נדבה. תפילה כזו אינה מתאימה לשבת וליום טוב ועל כן אין לאמרה בימים אלה.
 
מעניין להביא בהקשר זה את הסברו של הרא"ש (שו"ת כלל ד סימן יג):
 
ודאי רבי יוחנן לא קאמר אלא היכא שמחדש בה דבר... הילכך אני אומר, שיש לאדם ליזהר שלא יתפלל נדבה בלא חידוש דבר; וגם צריך שיהא מכיר את עצמו זריז וזהיר ואמוד בדעתו שיוכל לכווין בתפילתו מראש ועד סוף בלא היסח דעת... אבל אם אינו מכווין יפה, קרי ביה: 'למה לי רוב זבחיכם' [ישעיהו א', יא], ולוואי שנוכל לכווין יפה בשלושה תפילות ביום.
 
הרא"ש, כמו הרמב"ם, סבור שיש להוסיף חידוש, אולם הרא"ש גם מדגיש, כמו הראב"ד, שהיסוד החשוב ביותר בתפילת נדבה הוא הכוונה והלך רוחו של המתפלל.
 
אם כן ראינו שניתן לראות תפילת נדבה כתפילה נוספת, דומה לקרבן נדבה, או כתפילה שמבטאת הלך רוח חדש. נחזור לשאלה הזאת בהמשך.

הלכה למעשה

לסיכום, השולחן ערוך (סימן קז סעיף א) פוסק שמי שמסופק אם התפלל כבר או לא, רשאי להתפלל שמונה-עשרה פעם נוספת ואינו צריך להוסיף חידוש. כמו כן, מי שהתחיל להתפלל אך נזכר לאחר מכן שהתפלל, חייב להפסיק ואינו רשאי להמשיך בתפילתו אפילו אם יוסיף חידוש. לעומת זאת, מי שבוודאות אינו חייב כבר בתפילה רשאי להוסיף תפילת שמונה-עשרה נוספת, בתנאי שישלב בה חידוש. במילים אחרות, להלכה נתקבלה דעתם של רב האי גאון והרמב"ם.

חידוש

הראשונים דנו בשאלה מהו אותו חידוש שהזכירה הגמרא. חלק מהראשונים (ראה טור סימן קז) מסבירים שיש להוסיף חידוש בכל ברכה וברכה מעניינה. הרמב"ם (הלכות תפילה פ"א ה"ט) סובר כי לכתחילה צריך להוסיף חידוש לכל ברכה וברכה מן האמצעיות, אבל "אם חידש אפילו בברכה אחת, דיו כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה". הטור קובע שאין להוסיף חידוש לברכה האחרונה מהברכות האמצעיות, "שמע קולנו", שכן זו ברכה כללית והוספת בקשה מיוחדת שם לא תספיק כדי להבדיל את תפילת הנדבה מתפילת החובה.
 
הטור מביא גם את דברי אביו, הרא"ש, שסובר כי לדעת הגמרא מותר להתפלל תפילת נדבה רק אם מאז התפילה האחרונה נוסף צורך חדש. רק אם עלה צורך חדש שעליו יש לפנות לקב"ה בבקשה, מותר להוסיף תפילת נדבה. אם כן, גישה זו תומכת בפירוש שהזכרנו לעיל, לפיו תפילת נדבה דורשת הלך רוח חדש ושונה.
 
רבי יוסף קארו, בשולחן ערוך (סימן קז סעיף ב), מביא את דעת הרמב"ם לפיה לכתחילה צריך להוסיף חידוש לכל ברכה וברכה, אך אפילו בקשה נוספת באחת מהברכות האמצעיות מספיקה. הרמ"א מביא שם את דעתו של הרא"ש המתיר להתפלל תפילת נדבה רק כאשר עולה צורך חדש.

תפילת נדבה בימינו

הרמ"א (סימן קז סעיף ג) מביא את תשובת הרא"ש, שהוזכרה לעיל, ובה הרא"ש מזהיר שאין לומר תפילת נדבה אם המתפלל אינו בטוח לחלוטין שיהיה מסוגל להתפלל לאורך שמונה-עשרה כולה בכוונה הראויה והשלמה. רבי אברהם דנציג (1740–1820), בחיבורו "חיי אדם" (כלל כז סעיף יז) מוסיף:
 
נראה לי דבזמן הזה אסור להתפלל נדבה... ולפי זה נראה לי דגם בספק התפלל, אסור לחזור ולהתפלל, דאי אפשר לו להתנות.
 
הביאור הלכה חולק על דעה זו וכותב כי מי שמסופק אם עדיין חייב בתפילה צריך להתפלל תפילת נדבה. הביאור הלכה מסביר כי בדיוק כפי שיש להשתדל להתפלל את תפילת החובה בכוונה ראויה ושלמה, אבל בדיעבד מי שכיוון לפחות בברכה הראשונה יצא לידי חובה, כך גם בתפילת נדבה. מכיוון שתפילת נדבה נועדה לעמוד במקומה של תפילה אחרת, מספיק שהמתפלל ישתדל באמת ובתמים לכוון לאורך התפילה כולה.

חלופות לתפילת שמונה-עשרה: הביננו ותפילה קצרה

האם ישנם מקרים בהם אפשר לצאת לידי חובת תפילה, אך לא להתפלל בנוסח הרגיל של שמונה-עשרה? המשנה (ברכות פ"ד מ"ג) מבחינה בין שני מקרים כאלה. ראשית, מתייחסת המשנה למה שמכונה "מעין שמונה-עשרה":
 
רבן גמליאל אומר בכל יום מתפלל אדם שמונה-עשרה, רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה ר' עקיבא אומר אם שגורה תפילתו בפיו יתפלל שמונה-עשרה ואם לאו מעין י"ח.
 
במשנה מובאות שלוש דעות שונות בנוגע לתפילה "מעין שמונה-עשרה". רבן גמליאל סובר שתמיד יש לומר את התפילה השלמה והמלאה, אך לעומתו רבי יהושע סובר שמותר להתפלל בכל יום מעין שמונה-עשרה ורבי עקיבא קובע כי רק מי שאינו בקיא בנוסח התפילה המלא רשאי להתפלל בנוסח הקצר יותר. להלכה נתקבלה דעתו של רבי עקיבא.
 
מהי "מעין שמונה-עשרה"? בגמרא (ברכות כט ע"א) מופיע הנוסח הבא בשם שמואל:
 
הביננו ה' אלקינו לדעת דרכיך, ומול את לבבנו ליראתך, ותסלח לנו להיות גאולים, ורחקנו ממכאובינו, ודשננו בנאות ארצך, ונפוצותינו מארבע תקבץ, והתועים על דעתך ישפטו, ועל הרשעים תניף ידיך, וישמחו צדיקים בבניין עירך ובתיקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך, טרם נקרא אתה תענה, ברוך אתה ה' שומע תפילה.
 
תפילתו של שמואל, "הביננו", מקפלת בתוכה את הנושאים של כל שלוש-עשרה הברכות האמצעיות, וחתימתה כחתימת הברכה האחרונה מהברכות האמצעיות, ברכת "שומע תפילה". רש"י (ד"ה הביננו) מציין שברכה זו מחליפה את שלוש-עשרה הברכות האמצעיות של תפילת שמונה-עשרה, ויש לאמרה בין שלוש הברכות הראשונות לשלוש הברכות האחרונות.
 
משנה אחרת (פ"ד מ"ד) מספרת על נוסח נוסף המכונה "תפילה קצרה": "רבי יהושע אומר המהלך במקום סכנה מתפלל תפילה קצרה". בהמשך למשנה, בגמרא (כט ע"ב) מופיעה מחלוקת באשר לנוסח המדויק של התפילה הקצרה, ולהלכה נפסק שם כדעה הזו:
 
תנו רבנן: המהלך במקום גדודי חיה וליסטים מתפלל תפילה קצרה. ואיזה היא תפילה קצרה?... צרכי עמך ישראל מרובין ודעתם קצרה, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גוויה וגוויה די מחסורה, ברוך אתה ה' שומע תפילה.
 
מה ההבדל בין "מעין שמונה-עשרה" לתפילה קצרה? הגמרא (ל ע"א) מסבירה:
 
מאי איכא בין הביננו לתפילה קצרה? הביננו – בעי לצלויי שלוש קמייתא ושלוש בתרייתא, וכי מטי לביתיה לא בעי למהדר לצלויי; בתפילה קצרה – לא בעי לצלויי לא שלוש קמייתא ולא שלוש בתרייתא, וכי מטי לביתיה בעי למהדר לצלויי. והלכתא: הביננו – מעומד, תפילה קצרה – בין מעומד בין מהלך.
 
נראה אם כן שהגמרא מציעה שתי חלופות לתפילת שמונה-עשרה. מי שמתקשה להתפלל את התפילה בשלמותה רשאי להתפלל "מעין שמונה-עשרה". נוסח זה, הידוע בכינויו "הביננו", דומה לתפילה המלאה בצורה ובתוכן, ומי שהתפלל "הביננו" יצא לידי חובת שמונה-עשרה. תפילה קצרה לעומת זאת, נועדה לאלה שבאמת אינם מסוגלים להתפלל שמונה-עשרה ואף יתכן שאינם חייבים כלל בתפילה במצב הנוכחי שבו הם שרויים מכיוון שמדובר בשעת הדחק. תפילה קצרה שונה על כן מתפילת שמונה-עשרה בצורתה ובתוכנה, ומי שהתפלל תפילה קצרה, יהיה חייב בתפילת שמונה-עשרה אם וכאשר יתאפשר לו להתפלל.
 
הבחנה זו עולה בקנה אחד עם התפיסה שתיארנו בפרק יג, לפיה שמונה-עשרה, מעצם יסודה, חייבת להיאמר לפי הסדר שתיקנו אנשי כנסת הגדולה, זאת אומרת – שלוש ברכות שבח בפתיחה, שלוש ברכות בקשות באמצע ובסוף שלוש ברכות הודיה. ככל הנראה, ברכת הביננו עומדת במקומן של כל הברכות האמצעיות.
 
הלכה למעשה, חכמים הגבילו הגבלה יתרה את האפשרות להתפלל "הביננו". לדוגמה, רב נחמן אמר בשם שמואל "כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו, חוץ ממוצאי שבת וממוצאי ימים טובים", שכן יש לומר הבדלה בהוספת "אתה חוננתנו" בברכה הראשונה מהברכות האמצעיות, "אתה חונן". כמו כן, רב ביבי בר אביי פוסק "כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ מימות הגשמים, מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים". אפילו מפליאה יותר היא האנקדוטה שמובאת בגמרא (כט ע"א) לפיה "לייט עלה [מקלל] אביי אמאן דמצלי הביננו". הסמ"ג מסביר שאביי התייחס כאן למי שמתפלל "הביננו" באופן קבוע במקום להתפלל שמונה-עשרה בנוסח המלא.

הלכה למעשה

השולחן ערוך (סימן קי סעי' א, ג) מסכם:
 
בשעת הדחק, כגון שהוא בדרך; או שהיה עומד במקום שהוא טרוד וירא שיפסיקוהו; או שלא יוכל להתפלל בכוונה תפילה ארוכה, מתפלל אחר ג' ראשונות הביננו... ההולך במקום גדודי חיה וליסטים, מתפלל: 'צרכי עמך מרובים' וכו', ואינו צריך לא לג' ראשונות ולא לג' אחרונות.
 
הערוך השולחן (סימן קי סעיף ו), פוסק שמי שהתפלל "הביננו" שלא בשעת הדחק, לא יצא לידי חובה:
 
אמנם בזמנינו לא שמענו מעולם מי שיתפלל הביננו, והטעם פשוט. דבשלמא בימיהם שהיו מכוונים הרבה בתפילה תיקנו 'הביננו' לפעמים כשלא יוכל לכווין, אבל האידנא בלאו הכי אין אנו מכוונין כל כך כמ"ש כמה פעמים, אם כן למה לנו הביננו?
 
הביאור הלכה (סימן קי סעיף א) מחזיק אף הוא בדעה דומה.
 
בהקשר לדיוננו כאן מעניין לציין שהחיי אדם (כלל כד; אולי על סמך האור זרוע חלק א סימן צ) נוקט גישה שונה וסובר כי בשעת הדחק מותר להתפלל תפילת שמונה-עשרה קצרה שבה כל אחת משלוש הברכות האמצעיות מקוצרת, גם במוצאי שבת ובחורף, שאז אי אפשר לומר "הביננו", ואף מציע נוסח מיוחד לתפילה מקוצרת זו.
 
*
**********************************************************
*
* * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב דוד ברופסקי
תרגום: נעמה ליברמן
עורך: יחיאל מרצבך, תשע"ט
*******************************************************
בית המדרש הוירטואלי
מיסודו של
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:                                  http://etzion.org.il
האתר באנגלית:                     http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
 
* * * * * * *