תפילת קבע ותפילת תחנונים

  • הרב אוהד זימרן

תפילת קבע ותפילת תחנונים

המשנה בברכות מביאה בשם ר' אליעזר: " העושה תפילתו קבע - אין תפילתו תחנונים". על כך שואלת הגמרא: "מאי קבע?", ומביאה ארבע תשובות שונות:

1. כל שתפילתו דומה עליו כמשאוי.

2. כל שאינו אומר את תפילתו בלשון תחנונים.

3. כל שאינו מחדש דבר בתפילתו.

4. כל שאינו מתפלל עם דמדומי חמה.

כדי להבין את ארבע התשובות הללו, ניזכר במשנה הקודמת, המביאה מחלוקת משולשת אודות מספר הברכות של תפילת העמידה. לדעת רבן גמליאל, "בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה". ר' יהושע חולק עליו, וטוען שמתפללים בכל יום רק "מעין שמונה עשרה" - כלומר, ברכה אחת הכוללת את עניין כל הברכות. דעה שלישית היא דעתו של ר' עקיבא: מי ששגורה תפילתו בפיו - יתפלל בכל יום שמונה עשרה, ומי שתפילתו אינה שגורה בפיו - יתפלל מעין שמונה עשרה.

דומה, שדברי ר' אליעזר נאמרו ביחס לשלוש שיטות התנאים במשנה הקודמת. אדם המתפלל בכל יום שמונה עשרה ברכות, כדעת רבן גמליאל, עלול להגיע למצב שתפילתו דומה עליו למשאוי, לעול, והוא מתפלל למרות שהוא אינו רוצה לעשות זאת. סכנה נוספת האורבת לפתחו היא שתפילתו תהפוך לדקלום קבוע, שאינו נאמר בלשון תחנונים ואין מתחדש בה דבר מיום ליום.

גם אדם הנוהג כר' יהושע, ומתפלל בכל יום ברכה אחת מעין שמונה עשרה, עלול להפוך את תפילתו לתפילת קבע. ברכה כזו נאמרת (כפי שמסבירה הגמרא) בלשון קבועה ומקובעת, ולאו דווקא בלשון תחנונים.

הסכנה של אי-חידוש בתפילה מתעוררת ביתר תוקף ביחס לשיטת ר' עקיבא. אדם שתפילתו שגורה בפיו - מתפלל מן הזכרון, וממילא אינו יכול להוסיף דבר בתפילתו.

ההסבר הרביעי ל"תפילת קבע", המתייחס לזמן התפילה (ולא לאופייה) מזכיר לנו משנה דומה המופיעה במסכת אבות (ב', יג):

"רבי שמעון אומר: הוי זהיר בקרית שמע ובתפלה. וכשאתה מתפלל - אל תעש תפלתך קבע, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא".

נראה, שהביטוי "אל תעש תפילתך קבע" בדבריו של ר' שמעון מכוון לזמן התפילה, כפי שהוא אומר במפורש בראשית דבריו - "הווי זהיר בקריאת שמע ובתפילה". מכאן, שאבה הגמרא את ההסבר הרביעי למונח "תפילת קבע" במשנתנו.