תרומת לחמי תודה

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

מנחות דף עז – תרומת לחמי תודה

מתוך הלחמים המובאים עם התודה צריך הבעלים להפריש תרומה לכהן, כפי שמבואר במשנה (עז:):

"מכולם היה נוטל אחד מעשרה תרומה, שנאמר: 'והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה'... לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה', והשאר נאכל לבעלים."

כלומר, אחד מכל עשרה לחמים היה ניתן לכהן המקריב את התודה. שיעור זה של אחד מעשרה לא נתפרש בתורה, ומקורו מבואר בדברי הברייתא:

"תנו רבנן...
'תרומה לה' ', - איני יודע מכמה היא,
הריני דן: נאמר כאן תרומה ונאמר בתרומת מעשר תרומה, מה להלן אחד מעשרה, אף כאן אחד מעשרה;
או כלך לדרך זו: נאמר כאן תרומה ונאמר בבכורים תרומה, מה להלן אין לה שיעור, אף כאן אין לה שיעור?
נראה למי דומה, דנין תרומה שאין אחריה תרומה מתרומה שאין אחריה תרומה, ואל יוכיח בכורים שיש אחריהן תרומה."

כלומר, הברייתא מדמה את תרומת לחמי התודה לתרומת מעשר (החלק שאותו מפריש הלוי לכהן מתוך המעשר שקיבל) שגם שיעורה הוא עשירית. הברייתא מסבירה מדוע למדה דווקא מתרומה זו ולא מביכורים שנקראו גם הם תרומה ואין להם שיעור, בכך ש"דנים תרומה שאין אחריה תרומה מתרומה שאין אחריה תרומה".

מהי משמעותו של דמיון זה בין התרומות? נראה שניתן לחלק בין שני דינים שונים של תרומה:

א. התרומה יכולה לבטא מעין שותפות בין הכהן ובין ישראל (או לוי). תרומה כזו תינתן רק כאשר "אין אחריה תרומה", היינו מתוך ה'נטו' של התבואה או החלות, משום שהיא משקפת חלוקה של השותפות לאחר ששאר המצוות כבר התקיימו בחפץ. תרומה כזו הגיוני שתהיה בעלת שיעור יחסי מוגדר בתבואה כמו כל שותפות אחרת.

ב. התרומה יכולה להוות נתינה סמלית לכהן מתוך התבואה, אשר קיימת לרוב בהקשרים של 'ראשית' (ביכורים, חלה וכדו'). מצווה זו יכולה להתקיים גם כאשר יש אחריה תרומות אחרות, ואין בה שיעור מוגדר יחסית לתבואה משום שאין זו חלוקת שותפות אלא מצוות נתינה בעלמא. (כך לדוגמא ניתן לראות בראשית הגז, לפי חלק מהשיטות, ששיעורה הוא שיעור נתינה קבוע של חמישה סלעים בלי קשר לכמות הגז)

בהמשך הברייתא נדחתה סברה זו, וההיקש בין תרומת לחמי תודה ותרומת מעשר נלמד מן המילה "ממנו":

"תלמוד לומר: "ממנו תרומה לה'", וכתיב בתרומת מעשר "ממנו תרומה" לגזירה שוה."

נראה שגם מילה זו משקפת את ההבנה אשר הוצעה לעיל. המילה "ממנו" מרמזת על כך שהתרומה מהווה חלק מהתבואה עצמה אשר שייך לכהן, בניגוד לביכורים (ולחלה אשר תוזכר בהמשך הגמרא) אשר אינם מהווים בעלות של הכהן בתוך התבואה אלא יצירה חדשה של מתנה לכהן.

הרב אברהם סתיו