תשובה לתגובה

  • רבני ותלמידי הישיבה
תשובה לתגובה / משה רבינוביץ
 
ראשית יש לציין שהאפשרות שגרושה תתחייב לדעת ר"ת במלאכות היא רק אם נבין בדעתו שגרושה "חייבת" להניק את בנה, (וכדעת הריטב"א). וכבר במאמר גופא הובאה הבנה שונה.
ונראה שעיקר טענותיו של המשיג הן: א) מנין שיש לאשה חיוב כלפי בני הבית. ב) במאמרי הנחתי שדין הנקה זהה לדין שאר המלאכות, והקשה המשיג מנין? ואדרבא לדעתו נראה לחלק בין השנים. ומ-ב' הערות אלו מסתעפים כמה דברים כוספים.
לגבי הטענה הראשונה הרי שציינתי במאמרי (בהערה 5) שיסוד ומקור החיוב של האשה כלפי בני ביתה הוא בחיוב כלפי הבעל ומשם הוא שואב את כוחו. אלא שאחרי שכבר נוצר אותו חיוב יתכן לומר שהוא מקבל מעמד עצמאי שנשאר גם אחרי הגירושין. ונראה שמסברא ניתן בהחלט לאמץ אפשרות שכזאת (דברי בהערה 5 מהווים "הסבר" ולא "הסתיגות" כפי שחשב המשיג).
לגבי הטענה השניה כותב המשיג - "...הנחה ב' אינה הכרחית וניתן לחלק בין דין הנקה לחיוב מלאכה...". אם נעמיד דברים על דיוקם הרי שמעולם לא טענתי שהנחה זו הכרתית היא, מה שכן טענתי זה שמסברא ומפשטות הסוגיות והראשונים נראה לומר כן (לפחות בדעת התנא של המשנה ובדעת ב"ה שסוברים כמוהו ושעליהם נסב עיקר הדיון במאמר), ומכמה סיבות.
א) בכל מקום שהמשנה או הגמ' מזכירה את המלאכות שאשה עושה לבעלה היא כוללת את כולם. הוי אומר: טוחנת, מבשלת, מניקה וכו' בחדא מחתא.
ב) בהבנת דברי ב"ה העלה המשיג ב' אפשרויות. האפשרות השניה בדבריו היא שב"ה חולקים עקרונית על ב"ש (שלדעתו מחלקים בין הנקה לשאר המלאכות) וסוברים שחיובי האשה נובעים מהגדרתה כ"עקרת בית" ואף הנקה כלולה בניהול משק הבית. הרי שגם המשיג מודה שלפי ב"ה (שעיקר דיונינו הוא לפי דבריהם) הנקה ושאר המלאכות יסודם באותו חיוב, ואם-כן אדרבא נשאל לדעתו מדוע סוברים ב"ה שגרושה חייבת להניק? ואם חייבת להניק למה שלא תתחייב גם בשאר המלאכות; ממ"נ, או שחייבת בכל או שפטורה מהכל? ואם ברצונו לצרף להסבר זה את דבריו בנקודה 1 שלענין הנקה ישנו גם חיוב של אם כלפי בנה, הרי שנשאלהו וזאת מנין לך? ניתן לדבר על חיוב מוסרי של אם כלפי בנה (וחיוב כזה שייך גם כלפי בנה בן ה-5), אבל על חיוב כשיעבוד מנין? (ועיין על כך עוד בהמשך דברינו בשם ה"פחד יצחק").
ג) כבר כתבתי במאמרי בהערה שמדברי הר"ש משמע במפורש ש"מלאכות" כולל את כל ז' המלאכות (ועיין גם רמב"ן בספר הזכות ועוד). וכן משמעות דברי רב שרירא גאון וכדי לחדד את הדברים אצטט את דבריו במלואם, וז"ל: "...וסוגין כרב הונא (שמורדת ממלאכה לא הוי מורדת)... אלא מיהו אית לבעל למיכפיה, למעבד מלאכות דמיחייבא בהו מדתנן רז אליעזר אומר אפילו הכניסה לו מאה שפחות עושה בצמר ועוד מדתניא נדרה שלא להניק את בנה ב"ה אומרים כופין אותה ומניקתו..." הרי שרב שרירא גאון לומד במפורש מדין הנקה לדין שאר המלאכות ומשמע בפשטות כדברינו. וברור גם שרב שרירא חולק על הפום ריהטא של המשיג בדברי התוספתא, שהרי אם כדבריו כיצד מסיק רב שרירא מדברי ב"ה בתוספתא לגבי הנקה, לשאר המלאכות. ועוד כיצד מסיקה הגמרא מתוספתא זו שמתניתין דלא כב"ש ומשמע שמתניתין כב"ה הרי לדעתו יתכן לדבר בהנקה על חיוב מיוחד של אם כלפי בנה וא"כ יתכן שב"ה אמרו את דבריהם דוקא בהנקה ולא בשאר דברים. אלא ודאי שלא ניתן לומר כזאת והפשטות היא שאין לחלק בין הנקה לשאר המלאכות כדעתנו. ואם מצינו שלב"ה יש חיוב הנקה גם בגרושה הרי שחוזרת השאלה ומה לגבי שאר המלאכות. ומה שהקשה מהגמ' ב-ב"ט: ש"אם מכירה כופין אותה שתניק בשכר" ושאל אם משועבדת למה שכר? לא קשה מידי שהרי כבר כתבתי במאמרי שגרושה שנדרה, נדרה חל והשעבוד פוקע אף לדעת ר"ת, אלא שבמקום שמכירה כופין אותה להניק מפני הסכנה ומדין פקוח נפש אך בזה היא אינה שרנה משאר נשים ולכן בשכר.
והנה הקרה ה' לידי את תשובת ר' יצחק לאמפרונטי בספרו פחד יצחק (חלק ב' ערך "אשה") ואלו דבריו שם בהקדמה השניה (עמ' תקפ"ז תקפ"ח - בהוצאת מוסד הרב קוק) - עיקר מחלוקתם של רבינו תם ורבינו שמשון תלוי בשעבוד ולא בבושה, הוה אומר שכל התקנה של חכמים המוזכרת בגמרא ביבמות מ"ב. - "שלא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חברו..." תלויה קודם כל בשעבוד, וכל כמה דלא משתעבדא האשה להניק פקע מינה התקנה ראם אינה משועבדת להניק איך יכרפו אותה להניק ויגזרו עליה שלא תינשא. ולכן אף אם נאמר שגרושה באמת בושה לבא לבי"ד בכל אופן סובר רבינו שמשון שמכיון שאינה משועבדת מותרת להינשא. ור"ת מבירא ליה שמשועבדת וממילא ישנה פה גם תקנת חכמים ולכן לא תנשא. והוכיח כן מדברי התום) רי"ד בסוגיתינו שבאמת הכל תלוי בשעבוד וכל שלא משעבדא פקע מעליה התקנה. ולפי"ז כתב: "ומעתה יצא לנו מכל זה דקילא מזנה מגרושה כיון שלדברי הכל לא משתעבדא משא"כ בגרושה שלפחות קודם שתתגרש היתה משועבדת,.שלא מצינו בשום מקום שום חיוב לאם על הבנים". והוכיח עוד מתשובת הרא"ש ש"כל שאינה משועבדת לו לבעל להניק אין עליה חיוב להניקו מצד היותה אמו...".
הרי לנו דברים מפורשים בדעת ר"ת שכל חיוב ההנקה של אשה יסודו בשעבודה כלפי בעלה וגם כשמתגרשת חייבת בהנקה מכח אותו שעבוד שנשתעבדה כבר ולא שייך לדבר על שעבוד שנוצר בין האם לבנה. ולכן באמת מזנה קילא מגרושה שהרי אצלה לא נוצר שום שעבוד. וזה הטעם שכתב הרמ"א (באה"ע סימן י"ג סעיף י"א) שיש מקילין במזנה (להתירה להינשא למרות שהיא מינקת) ולא כתב כן על גרושה עי"ש. ומאליה נופלת סברת המשיג שרצה לטעון בדעת הריטב"א שאם גרושה חייבת להניק אף מזנה חייבת. והדעה במרדכי שאין כופין מזנה להניק אינה טוענת כן מסיבה צדדית כפי שטען המשיג (ראה הערה 2 בדבריו), אלא אדרבא היא הנותנת שכיון שאין למזנה שום שעבוד אין גם מי שיכול לכוף אותה להניק ולכן מותרת להינשא.
ואם גרושה מניקה מכח השעבוד שהיה לה בחיי בעלה הרי שהיא דומה לאלמנה שגם היא מניקה מכח השעבוד שהיה בחיי בעלה (לפחות לחלק מן הראשונים). ולגבי אלמנה כבר אמרה הגמ' בכתובות צ"ו. - "...אמר רבי יוסי בר חנינא כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה אלמנה עושה ליורשים...".