וירא | תיתן אמת ליעקב חסד לאברהם

השיחה נאמרה בסעודה שלישית בשבת קודש פרשת וירא שנת התשנ"ט, סיכם עפר בר-כוכבא

סיפורי אברהם משתרעים על פני שלוש פרשיות כאשר האחרונה שבהן, פרשת חיי שרה, עוסקת ברובה במות שרה ואברהם ובמעבר מאברהם ליצחק.

שתי הפרשות העיקריות שכן מספרות את סיפורו של אברהם נתחמות באופן ברור בצורת מסגרת.

הפרשה הראשונה מתחילה:

לך לך מארצך וממולדתך (בראשית י"ב,א)

והפרשה השניה מסתיימת:

ולך לך אל ארץ המריה (שם כ"ב,ב)

חז"ל אף ראו זאת כפתיחה וסיום לעשרת הנסיונות בהם נתנסה אברהם.

רש"י על ה-"לך לך" הראשון אומר:

להנאתך ולטובתך (י"ב,א ד"ה לך לך)

ברור, אם כן, שה"לך לך" הראשון תרם לאברהם. אך האם כך גם ב"לך לך" השני?

נחלקו הפרשנים למה בא נסיון העקידה. רש"י מביא שתי אפשרויות:

א. אחר דבריו של שטן שהיה מקטרג ואומר מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך פר אחד או איל אחד. אמר לו כלום עשה אלא בשביל בנו, אילו הייתי אומר לו זבח אותו לפני לא היה מעכב.

ב. אחר דבריו של ישמעאל שהיה מתפאר על יצחק שמל בן י"ג שנה ולא מיחה. אמר לו יצחק באבר אחד אתה מיראני אילו אמר לי הקב"ה זבח עצמך לפינ לא הייתי מעכב (כ"ב,ב ד"ה אחר הדברים האלה)

המשותף לשתי האפשרויות אלו הוא, ששתיהן קרו הרבה שנים לפני מעשה העקידה וקשה לומר שעברו כ"כ הרבה שנים עד שבאה תגובה למעשים אלו.

הרשב"ם הוא זה שמבאר את הדברים בהקשר הקרוב שלהם -לפרשה הקודמת ממש:

כל מקום שנאמר אחר הדברים האלה מחובר אל הפרשה שלמעלה... אף כאן אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך לו ולנינו ולנכדו של אברהם ונתן לו שבע כבשות הצאן וחרה אפו של הקב"ה על זאת... כלומר נתגאיתה בבן שנתתי לך לכרות ברית ביניכם ובין בניהם. ועתה לך והעלהו לעולה וראה מה הועילה כריתות ברית שלך ... (שם,א)

האם גם כאן מצינו את התועלת שמצינו ב"לך לך" הראשון? דומה שכן.

כל מעשיו של אברהם אבינו נעשים מתוף מידת החסד - "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" (מיכה ז',כ) ומושרשים בחסד. עד כדי כך שאברהם מסוגל לעזוב את הקב"ה לשם הכנסת אורחים:

ויאמר ה' אל נא תעבור מעל עבדך (י"ח,ג)

ומבאר רש"י:

...דבר אחר קודש הוא והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים... (שם ד"ה ויאמר)

כך גם בברית עם אבימלך אברהם פועל כגומל חסדים שלא יכול לסרב לכריתת הברית הזו.

ודאי שמידת החסד גדולה היא ולכן פתחה התורה בסיפורי האבות ולא בה"חודש הזה לכם..." כדי ללמדנו ש"אם אין דרך ארץ אין תורה". אך כמו כן "אם אין תורה אין דרך ארץ". אם הדברים לא באים מתוך ראיה תורנית הם יכולים להתפשט מעל ומעבר לכל פרופוציה, עד כדי כך שזה יכול לההפך למעשה שלילי.

זהו המסר שרצה הקב"ה ללמד את אברהם ואת כולנו. הקב"ה מביא את אברהם לכך שמתוך מידת החסד יבוא לשחוט את בנו ואז מראה לו שהכל תלוי בצו הא-לוקי "אל תשלח ידך אל הנער". כאשר הדברים באים מתוך תורה הם יביאו לתוצאה חיובית. אך ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של מקרים שהחלו ברצון לעשות חסד ונגמרו במעשים איומים ונוראים. במעשה העקידה מראה הקב"ה לאברהם את הטוב שבמידת החסד אך גם את הגבולות שצריך לשים לה.