תתן אמת ליעקב

  • הרב ברוך גיגי

תתן אמת ליעקב*

כבר בתחילת הפרשה, בשעת הריונה של רבקה עם יעקב ועשו, עומד רש"י על ההבדלים בין שתי הדמויות הללו:
"יודע ציד - לצוד ולרמות את אביוו בפיו, ושואלו אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן, כסבור אביו שהוא מדקדק במצות:
איש שדה - כמשמעו אדם בטל וצודה בקשתוח חיות ועופות:
תם - אינו בקי בכל אלה, אלא כלבו כן פיו. מי שאינו חריף לרמות קרוי תם."
(רש"י בראשית כ"ה, כז)
עשו מתואר כאיש המרמה והיד החזקה בעוד יעקב נתפס כאיש תם וישר, שאין הפרש בין עולמו הפנימי לעולמו החיצוני. ואכן, הכתובים עצמם מתארים את יעקב כאיש האמת וכפי שאומר הפסוק: "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם". אולם, מקריאה פשוטה בפסוקים הקישור בין האמת ליעקב מתערער – החל מקניית הבכורה מעשו תוך ניצול עייפותו ורעבונו לאחר יום עבודה קשה בשדה, דרך גניבת הברכות של עשו מיצחק אביו וכלה במעשה שלו עם העקודים והנקודים מול לבן חותנו, למרות שהלה לא נהג בו ביושרה כשהחליף את משכורתו עשרת מונים.
דומה, שעל מנת להבין את הפסוקים ואת דרשות חז"ל הקושרים את מידת האמת ליעקב עלינו לעיין במידת האמת עצמה – באיזו אמת מדובר? יעקב נתפס בתור האב הממצע בין שני האבות שקדמו לו, בין החסד של אברהם לבין הגבורה של יצחק; נפרט מעט יותר בנוגע לדברים הללו. אברהם הינו מייצגה של מידת החסד, ולא לחנם: הרצון שלו להנחיל את ששלו גם לישמעאל בן השפחה, שמקבל משנה תוקף במדרש חז"ל אודות העקדה, מעיד על כך כמאה עדים:
"דאמר ר' יוחנן ויאמר קח נא את בנך אי זה בן, את יחידך. זה לאמו יחיד וזה לאמו יחיד, אשר אהבת, זה אהבתי וזה אהבתי [אית תחומין במעיה], אמר לו את יצחק.
(בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת לך לך פרשה לט)
כמו כן, הרצון של אברהם לקרב את כל באי עולם אל הקב"ה מראה את הדאגה שלו לכל אדם באשר הוא. מנגד, יצחק נתפס כאיש הגבורות, ולו מכח חוסר ההתפשרות שלו מול משלחתו של מלך גרר והדברים קשים שאמר להם כאשר הללו ניסו להגיע למעין הסכם שלום אתו.
מידתו של יעקב היא מידת התפארת, המידה העומדת בין מידת הגבורה והחסד, וכך היא גם מידת האמת שלו – לא מדובר באמת טרנסצנדטית ומוחלטת אלא באמת קיומית, שמחוברת למציאות. מעיון בקניית הבכורה ניתן לראות כיצד הדברים הללו מיושמים. ביהדות, השיח הנפוץ כיום – שיח הזכויות – הוא לא השיח המרכזי. כל זכות מגיעה על גבי רשימה של חובות, שהן העיקר. כך גם הבכורה; אמנם הבכור זוכה בירושה כפולה אך לא לחנם. הבכור איננו רק ראשון בין שווים בקרב אחיו, אלא גם המיועד להמשיך את אביו ולהיות מנהיג הבית אחריו.
כשיעקב רואה את אחיו יוצא אל השדה ומשליך מאחרי גוו את כל ערכי הבית, כפי שניתן לראות בנישואיו עם בנות כנען למורת אביו ואמו וכנגד ציוויו המפורש של אברהם בפרשה הקודמת, הוא מבין שהוא איננו הבכור יותר. מנגד, יעקב עצמו הוא זה שיושב בבית, מסדר אותו ודואג לצרכיו. מרגע זה הוא מחליט לממש את האמת המתרחשת במציאות וקונה את הבכורה; מעמד הבכור עבר מידיו של הילד הראשון לידיו של הבכור דה־פקטו.
כבניהם של שושלת האבות, שמתחילה באברהם, עוברת ביצחק ומסתיימת אצל יעקב, אנחנו מצווים לעמוד על העקרונות אבל גם לשים יד על הדופק; לראות כיצד המציאות משתנה וכיצד אנחנו יכולים וצריכים להגיב. האמת הקיומית של יעקב צריכה להיות נר לרגלינו בדרך חיינו.
 
 
 
 
***************************************************************
*
* * * * * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב ברוך גיגי
עורכת: הודיה אורון, תש"פ
*******************************************************
 
בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון
                                                                
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
* * * * * * * * * *
*
***************************************************************
*
 
 
* השיחה נאמרה בערב שבת פרשת תולדות תשע"ז וסוכמה ע"י דניאל הרמן. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב.