01: אחדות ומחלוקת

  • הרב יהודה עמיטל

אחדות ומחלוקת* / הרב יהודה עמיטל

ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי" - ולא הזכיר בן יעקב, שביקש רחמים על עצמו שלא ייזכר שמו על מחלוקתם, שנאמר: "ובקהלם אל תחד כבודי. (רש"י במדבר טז, א).

יעקב מסמל את מידת התפארת, את השילוב ההרמוני ואת השלום. מידותיו אלו הוריש הוא לזרעו - את היכולת לשלב צדדים מגוונים לכלל מאוחד, שכל צדדיו משולבים בו בהרמוניה, ועם זה הוריש הוא את הדרישה להרמוניה ואת הסלידה מדיסהרמוניה. יכולתם של ישראל לכלול את כל הגוונים בהרמוניה נפלאה, יוצרת לכן בקרבם, רגישות גבוהה לכל סטייה קלה ולכל "זיוף". לבן ישראל מפריעה כל סטייה מהשילוב הנראה לו כאמיתי, מתוך שאיפה שהכל ישתלב ביחד. מכאן אף היסוד לריבוי המחלוקות בישראל.

בקרב אומות העולם לעומת זאת, ישנן הדוגלות בדמוקרטיה, הנותנת, אמנם, חופש לכל דעה ולכל רעיון, אך אינה מנסה לאחד ביניהם. מציאותם של קולות שונים ומשונים שאינם יכולים להשתלב כאחד אינה מפריעה לאלו. מאידך, ישנן אומות ההולכות בדרך הדיקקטורה, מסתפקות בקול אחד ואינן סובלות כלל קולות נוספים.

ישראל מנוגדים לזה ואף לזה - מחד, דורשים אמנם ישראל קולות רבים, אך מאידך ישנו רצון עז לשלום אמיתי, ועל כן כל "זיוף" או דעה שונה מזו של אדם מסוים, מפריעה וצורמת וגוררת התנגדות ומחלוקת.

מחלוקתו של קרח שונה היתה מהאמור. אין היא נובעת מאותה דרישה לשילוב הרמוני. אדרבא, כל מחלוקתו באה לעקור דבר זה. שכן, אם יש צורך בהרמוניה, הרי שטבעי הדבר שיהיה כוח מתנשא מעל לכולם, שיהיה מסוגל בכוחו זה לאחד את כולם. הכפירה בצורך בגוף שכזה, מבטלת גם את הצורך בשילוב, שאפשרי רק באדם כמשה רבינו, שמעל כלם הוא, שנשמתו מששים רבוא שבישראל, ושקול הוא כנגד כל ישראל. הוא זה היכול לאחד, לשלב וליצור הרמוניה. קרח כופר, איפוא, בצורך שבהתנשאות זו.

בזהר נזכר שקרח כפר בשלום ובשבת. השלום - המאחד (עושה שלום במרומיו - עושה שמים מאש וממים, מכוחות מנוגדים), והשבת - המאחדת את הגוונים השונים של ימי השבוע.

על כן מבקש יעקב שלא להיזכר כאן, שהרי מחלוקתו של קרח אינה נובעת ממידת התפארת, מהדרישה להרמוניה, אלא זו מחלוקת על דרישה זו גופה - על השלימות, האחדות, וההרמוניה.

 


* שיחה שנאמרה בסעודה שלישית, שבת פרשת קרח תשל"א. סיכם הרב אליהו בלומנצוויג.