02: "ראה ריח בני"

  • הרב יהודה עמיטל

"ראה ריח בני"* / הרב יהודה עמיטל

"וירח את ריח בגדיו... ויאמר ראה ריח בני" - והלוא הֵרִיח הוא את בגדיו ומהו רֵיח הבן שמזכיר הוא בברכתו?

בהקשר זה, רשב"ג מעיד בגמרא על עצמו, שלא הגיע למידתו של עֵשׂו בכיבוד אב ואם, שעֵשׂו בבואו לקיים מצוות כיבוד אב ואם היה מחליף בגדיו לכבוד אביו, ואילו הוא - רשב"ג - מחליף בגדיו רק בצאתו לשוק. עֵשׂו, מצטיין, איפוא, בכיבוד אב ואף צאצאיו כן - כך בסיפור על דמא בן נתינא, הממאן להעיר את אביו תמורת כל הון שבעולם (קידושין לא, ע"א). מצוות כיבוד אב ואם אכן נתקבלה על לב עֵשׂו ואומות העולם בהיותה מצוות שיכלית. בהיות מספרן של מצוות שכאלו מוגבל, מסוגלים הם להגיע לרמת הקפדה ודיקדוק גבוהים. ישראל, לעומתם, מקיימים תרי"ג מצוות ובתוכן מצוות שאינן מובנות, כמצוות פרה אדומה. משום כך מודגש במעשהו של דמא בן נתינא שישראל משלמים לו את כל הפסדו בקניית פרה אדומה - לאמור: מצוות ללא טעם תמורת מצוות שכליות.

אכן, המצוות שמקיימים הגויים מחמת הבנתם - חיצוניות הן - לפי שיכלם שלהם. משום כך מחליף עֵשׂו את בגדיו שהרי בגדים הינם חיצוניותו של האדם. המצוות המציינות את עם ישראל ובהן הוא מצטיין, באות מפנימיותם, עם טעם או ללא טעם, בכל המצבים. הן נובעות מעצמיותם, ולפיכך, על אף שיעקב לובש את בגדי עֵשׂו ומתקשט בחיצוניות, הרי הפנימיות קיימת והיא היא המטביעה את חותמה, וגם כשריח בגדיו נכנס עימו, הרי יצחק מריח את ריח הבן. ריח הפנימיות משתלט ומתגבר על החיצוניות.

'וירח את ריח בגדיו' - אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו - אלו פושעים שבישראל.

אם המצוות חיצוניות הן, הרי הן תלויות בחיצוניות, ומשזו מתחלפת ומשתנה, כולן מתמוטטות ועימהן אובדת אישיותו של האדם. אם המצוות פנימיות הנה, הרי גם כשהחיצוניות משתנה, הפנימיות נשארת קיימת ומוצקה. יעקב, שהבגדים הם רק לבוש לפנימיותו - ריח בני - וכל המצוות באות מפנימיותו, הרי שפנימיות זו נשארת קיימת לעולם ולכל בניו, גם לבוגדים שבהם שאינם אלא בגדיו.

 


* סיכום שיחה שנאמרה בסעודה שלישית, פרשת תולדות, תשל"ב. סוכם ע"י הרב אליהו בלומנצוויג.