דילוג לתוכן העיקרי

חקת | שירת הבאר

משם נסעו ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר היצא מגבל האמרי כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמרי. על כן יאמר בספר מלחמת ה' את והב בסופה ואת הנחלים ארנון. ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב. ומשם בארה היא הבאר אשר אמר ה' למשה אסף את העם ואתנה להם מים. אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה... (במדבר כא, יב-יז)

בדברי חז"ל, כידוע, אין דברים אלו מפורשים כתיאור מקום מסעם של בני ישראל בלבד, אלא כסיפור מותם העקוב מדם של אויבי ישראל. לפי חז"ל, ארבו האויבים בצוקים ובנקיקים מצידי הקניון העמוק של נחל ארנון, מקום מעבר בני ישראל. ביושבם שם אירע נס וההרים משני צידי הקניון קרבו זה אל זה ומחצו את האויבים. גוויותיהם של אלו עלו וצפו בבאר ועל כך נאמרה שירת הבאר.

אלא שקשים הדברים - וכי היכן נרמז בכתובים ולו במעט תיאור זה של חז"ל.

אכן, עיון בשירותיהם של ישראל במקרא יראה, שאין ישראל שרים אלא על ניצחון על אויביהם. כך בשירת הים וכך למשל בשירת דבורה (מקומות נוספים נחשבים כשירות אף שאינן נראות כאלו. כך מניית 31 המלכים שהכניע יהושע או מניית עשרת בני המן - כאשר אופן כתיבתם של אלו מלמד ששירה היא זו. אף מקומות אלו מציינים ניצחון על אויבים). אף כאן ראו, איפוא, חז"ל לפרש, שהמדובר בשירה בעקבות ניצחון על האויבים.

עיון נוסף בפסוקים יגלה שאכן כן רמוזים בהם הדברים. כך האמור: "על כן יאמר בספר מלחמת ה'", וכך גם בהמשך: "את והב בסופה" שפירושו: אתיהב - נתן - הביא סופה, וכן "ואשד הנחלים אשר נטה" - הטיית אפיק הנחל בשטף חזק. כלומר, האויבים מוטבעים בנחשולי המים החזקים והפתאומיים וגופותיהם עולות וצפות בבאר. בזוכרנו שבתקופת הקיץ הלוהט והיבש הדברים אמורים (שהרי סמוכים הם לפטירת אהרן בהר ההר בחודש אב), הרי שאין ספק שממד הנס מתגלה כאן.

מקרה דומה למתואר אצלנו מוצאים אנו בספר מלכים ב (פרק ג'):

וילך וישלח אל יהושפט מלך יהודה לאמר... התלך אתי אל מואב למלחמה ויאמר אעלה... ויסבו דרך שבעת ימים ולא היה מים למחנה... ויאמר אלישע... כה אמר ה' עשׂה הנחל הזה גבים גבים. כי כה אמר ה' לא תראו רוח ולא תראו גשם והנחל ההוא יִמלא מים ושתיתם... וכל מואב שמעו כי עלו המלכים להלחם בם... וישכימו בבקר והשמש זרחה על המים ויראו מואב מנגד המים אדֻמים כדם ויאמרו דם זה הָחֳרֵב נחרבו המלכים...

גם בסיפור זה כבפרשתנו, הושגו על ידי המים שתי מטרות הן לשתייה, לאחר שהיה מחסור חמור במים, והן לניצחון על האויבים, שבשל השתקפות השמש במים סברו שדם הוא זה הזורם, של מלכיהם נמלאו פחד והובסו בידי ישראל.

אף הניצחון על סיסרא הושג בסיועם של המים - "נחל קישון גרפם", וכך כמובן גם בקריעת ים סוף, ולא ייפלא אפוא שכן הוא האמור בפרשתנו.

 


סיכום שיחה שנאמרה בעת ביקור בצבא, תמוז תשנ"ב.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)