08: תיקון האדם והטבע

  • הרב יהודה עמיטל

תיקון האדם והטבע* / הרב יהודה עמיטל

אם בחֻקתי תלכו... ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו. (ויקרא כב, ג-ד)

לכאורה, מה ברכה מיוחדת יש כאן, לה זוכים ע"י הליכה בחוקותיו של הקב"ה, הרי דרכה של הארץ לתת יבולה ודרכו של עץ השדה להניב פירות.

מאז חטאו של אדם הראשון, הריהו נע ונד בארץ. אין הוא מוצא את מקומו בעולם, אין הוא משתלב בהרמוניה עם כל מעשה שמיים וארץ. כל מקום שדרכה כף רגלו של אדם, אמרה אותה חלקת ארץ: "אל תבואני רגל גאווה". לפנים, ישב האדם על מקומו, חי עם חיית הארץ ועם עוף השמיים ללא פחדים, וכל פירות הארץ הוכנו לפניו ללא טרחה. לא עמד הוא כחסר אונים מול הטבע אלא כשולט בו, כמי שהטבע תחת ידו.

מאז שחטא - נע ונד הוא בארץ, כוחות הטבע מאיימים עליו ואליו מכל עבר. לפנים, לא היתה בעולם חיית טרף, לא היה נחש ארסי, ועתה - הכל מאיימים עליו ומסכנים את קיומו. האדם מסתובב בעולם, ובכל מקום הוא עומד מול כוחות טבע אדירים, שכביכול הם המסובבים את כל ובידם הכל.

מאז ועד היום, מנסה האדם בכל דרך אפשרית לכבוש את הטבע, להסיר את איומיו מעל בני האדם. בדורות עברו ניסו לפייס את הטבע - אדם הקריב את בניו למען לא ימיט עליו הטבע אסונות. מאוחר יותר, ניסו בני האדם להשתלט על כוחות הטבע, וככל שמתפתחת הטכנולוגיה נסיונות אלו הולכים וצוברים תאוצה.

אלא שכיום מתברר, שההצלחה אינה ממהרת לבוא. האדם הצליח להשתלט על כוחות טבע מאיימים שהיו מוכרים לו, אך אז הופר האיזון בטבע והחלו לצוץ בעיות חדשות.

מאבקו של האדם, העומד חסר אונים מול הטבע, נמשך.

במאבק זה נותנת היהדות דרך פתרון אחרת - לא תיקון הטבע אלא תיקון האדם.

עם חטאו של האדם ירד עימו גם העולם, ועם תיקונו ישוב המצב לקדמותו. ע"י שיבה למצב הראשוני, יחזור העולם לכפי שצריך היה להיות, מצב בו האדם מוצא את מקומו ולא מרגיש עצמו כנאבק.

ע"י תיקון החטא ישוב האדם למצב בו אין הוא חושש בכל שעה מפני אסון טבע זה או אחר. אין הוא זורע מתוך חששות ופחדים מפני התוצאות, אין הוא הולך בדרך ובליבו חששות מפני חיות טרף. - "וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתים לבטח". (הושע ב, כ).

כאשר מעשי שמיים וארץ יֵראו כפי שאמנם צריכים להיראות, יוכל האדם להגיע להכרה שאמנם חכמה א-להית מתגלה בכל הבריאה. יוכל לגלות את הבריאה עליה אמר הקב"ה "והנה טוב מאד", את חיוּת ה', המחייה את הבריאה כולה, והנה הכל טוב מאד.

לכאורה, מה אם כן שכר יש כאן בדברי התורה, הרי כך צריך העולם להיות אם רק אין האדם מקלקלו? אמנם כן הוא - אין התורה באה ליתן שכר, אלא לקבוע את המציאות. הליכה בחוקות ה' ותיקון הירידה הגדולה, שנבעה מחטאו של אדם הראשון, תחזיר את הבריאה כולה לתיקונה, "ולא ירעו ולא ישחִתו בכל הר קֺדשי".

לפי שעה, לא הגענו להשלמת ברכה זו. בינתיים אפשר לנסות ליישמה ביחס לנאמר בחלקו הראשון של הפסוק ולדרשת חז"ל לגביו - "'אם בחקתי תלכו' - שתהיו עמלים בתורה". לעיתים מרגיש האדם שאין הוא חי עם התורה. הוא מנהל מאבק לכבוש ולהשתלט, ומרגיש עצמו חסר אונים. חובתו של האדם לתקן עצמו, עד שלפחות מאבק אחד - האם אמנם חי עם התורה - לא יטרידוֹ. עליו להרגיש את עצמו בתוך עולמה של תורה ובתוך עולם זה ינהל את מאבקיו להבנה, להעמקה, לתפיסה גבוהה ומקיפה יותר. אך כל זה, כאמור, מתוך ההרגשה שחי הוא את התורה, לא נאבק עימה מבחוץ, לא נאבק על עצם הכניסה לבית המדרש, אלא בתוך מעגל חיים זה ינהל את מאבקיו להגיע לשלמות.

 


* שיחת ער"ש פרשת בחוקותי, התשל"ג. עפ"י סיכומו של הרב אליהו בלומצוויג.