11: עבודת הלוויים

  • הרב יהודה עמיטל

עבודת הלוויים* / הרב יהודה עמיטל

תפקידיהם של הלוויים במשכן, שנתפרשו בפרשיות אלו, לכאורה זמניים הם, תפקידי שעה, אולם למעשה החדירו ולימדו הלוויים את דרכי העבודה בקודש.

שלושה תפקידים מרכזיים היו להם במדבר - נשיאת המשכן, פירוקו והרכבתו; שמירה על המשכן ושירה בו; הוראת התורה לעם - "יורו משפטיך ליעקב".

העבודה הראשונה - נשיאת המשכן - מציינת ומאפיינת את אופי עבודתם של הלוויים. מופקדים הם על נשיאת מקום השראת השכינה, על נשיאת מקום הקדושה ובניית בית זה בכל מקום. בכל מסע מגיעים למקום חדש, בכל מקום אתגרים חדשים, סביבה חדשה ושם בונים הם את בניין הקדושה. אם הכהנים מופקדים על החלק הסטטי, הקבוע - "ועמדו הכהנים על עמדם" (דבהי"ב לה, י), הרי שהלוויים מופקדים על המשתנה - "והלויים על מחלקותם" (שם) - התחלקות המצבים, המקומות והזמנים. יחד עם זאת, למרות תחושת המסע והשינוי, מחויבים הם לבנות כל בניין שבונים, כבניין קבע נצחי.

"כי יפלא ממך דבר למשפט... ובאת אל הכהנים הלויים... והגידו לך את דבר המשפט" (דברים יז, ט) - הכהנים אומרים את משפטי ה', והלוויים - "מבינים את העם לתורה" (נחמיה ח, ז) - מבהירים את דברי התורה להמון, מסייעים ברכישת כל העם את תורת ה', כל אחד כפי יכולתו וכפי כוחו.

מכאן גם אופיה של העבודה השניה - עבודת השמירה. שמירה הבאה להגן מפני רוחות חיצוניות. רוחות, אשר מתחדשות מידי פעם, ובכל פעם יש להתמודד כנגד זרמים חדשים, במאבקים חדשים ומול אתגרים חדשים.

לכאורה, לא כל עבודה מרוממת את בעליה. אמנם, בנושאי הארון נאמר שהארון נושא את נושאיו - עבודתם מרוממתם, והתפקיד מנשא, מקדם ומפתח אותם. אך בשאר עבודות המשא, שם הטירחה מרובה, קיים הפחד שהתפקיד מצמצם ומדכא את היכולת להינשא ולהתרומם. כנגד זה בא ציוויו של הקב"ה בתחילת פרשתנו - "וידבר ה' אל משה לאמר: נשֺא את ראש בני גרשון גם הם" - גם הם נושאים את ראשם. שכן, העיקר טמון בנכונות לבצע כל משימה וכל תפקיד מתוך הכרה שזו עבודת קודש. מתוך תחושה כזאת, של נכונות לבצע משימות שכביכול מפריעות להתפתחות ולהתקדמות, כל תפקיד מרומם. תחושה זו בעבודת ה' מודגשת במיוחד בעבודת הלוויים וכך למדנו, שמשורר ששימש כשוער, כי חשב שעבודת השירה גבוהה מידי עבורו - חייב מיתה ובן לוי שקיבל עליו כל מצוות לווייה חוץ מדבר אחד - אין מקבלין אותו.

ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם, אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדיל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו ולדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו הא-להים ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם - הרי זה נתקדש קודש קודשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו כמו זשכה לכהנים ללויים. (רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל יג, יג)

כל הרוצה להצטרף למלאכת הקודש, מצטרף למעשה לשורות הלוויים ומהם צריך ללמוד את דרכי העבודה.


* סיכום שיחת ער"ש, פרשת נשא, התשל"ג. עפ"י סיכומו של הרב אליהו בלומנצוויג.