14: תגובה

  • הרב יואל קטן

תגובה / הרב יואל קטן

בס"ד. ט"ז מנ"א תשס"ה, ערב גירוש משפחתי מביתי בנצרים ת"ו (אם לא יתרחש נס)

למורי ורבי הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א.

קיבלתי עתה את מכתבו של הרב שליט"א לתלמידי הישיבה ובוגריה, ואת תשובתו לפסק מרן ר' אברהם שפירא שליט"א שיש לסרב פקודה, וקראתים בצער ודמע. והיות ולמכתבים אלו ניתן פומבי, הרשיתי לעצמי הקטן לקפוץ בראש ולהציג לפני הרב שליט"א את תמיהותיי.

א. הרב שליט"א חושש, ובצדק, שביחס לנושאים ערכיים ועקרוניים החוצים את החברה הישראלית סרבנות סלקטיבית מסוכנת, וזו מימין מזמינה סרבנות משמאל, והתוצאה תהיה ח"ו צבא מפוצל ומפולג, עד שהפגיעה באחדות ולכידות הצבא תסכן את כושר הביצוע ועוצמת ההרתעה של צה"ל; והוסיף הרב וכתב שר' חיים מבריסק אף התיר עשיית מלאכות דאורייתא כדי להציל אדם מכלא אשר בגינו הוא עלול למות בעוד עשרים שנה.

וכאן הבן שואל: אותם סברות בדיוק מתאימות גם לפקודה לא צודקת לחלל שבת בצבא (משיכת 'פיקוח נפש' ע"י המפקדים לכל ענין בטחוני שהוא, ואלו הם מעשים שבכל שבת), או לסייר עם בנות בנגמ"ש (וגם זה הוא ענין ערכי בעיני הציבור, ובעינינו הלכתי כמו מסירת ארצנו לאומות או לשממה). ר' חיים היה מתיר גם את זה? ואם לא - מהו הגבול? והיות ובוודאי הגבול הזה קיים באיזשהו מקום, היה לכאורה מצופה מהרב שליט"א להגדיר אותו במכתבו לתלמידיו, כשהורה להם למלא את פקודת הרשע! האם אין חשש שלא כולם ידעו לחלק חילוקים ולהכריע כראוי?

ב. הרב שליט"א כותב שבעלי מקצוע צבאיים ומדיניים גורסים שיש סיכוי סביר שתוכנית הממשלה הנוכחית תציל בראייה לטווח ארוך חיי אדם, ואין ודאות הפוכה, ולכן יש מצב של ספק פיקו"נ המתיר לעקור יהודים ויישובים מא"י.

וכאן הבן שואל: אותם סברות בדיוק קיימות גם לגבי כמה שכונות בירושלים, ומחר לגבי אשקלון ושדרות; ואפילו אם בעלי המקצוע הצבאיים והמדיניים עדיין לא אומרים את זה בקול רם – אנחנו צריכים כבר לומר את זה, ולהתחיל כבר עכשיו לפנות את היישובים האלו! ספק פיקו"נ! ר' חיים בוודאי היה פוסק כך! ומהו אם כן הגבול?

ועוד, קיימת סברא לא פחות חזקה: הרי ההתנתקות היא ספק פיקו"נ לשני הצדדים, שהרי מפקדים חשובים אחרים דיברו על 'רוח גבית לטירור' בעקבות ההתנתקות, והגברת הסכנה לתושבי מרכז הארץ (וכך הסברא נוטה כידוע); במצב זה יש להכריע ש'שב ואל תעשה עדיף'! הרי כאשר יש מחלוקת בין הרופאים אם כריתת אבר פלוני עשויה לסכן את החולה או דווקא להציל את חייו, ואין הכרעה ברורה, וכי לא צריך לנקוט בשב ואל תעשה ולא לסכן חיים בקום עשה?! ואם בנוסף על כך בחילול שבת עסקינן, וכי מישהו בעולם יתיר לחלל שבת לכריתת האבר בנסיבות האלו?

ובקשר לתמיהת הרב שליט"א על דברי ר' אברהם שפירא שליט"א - וכי אין זה מתאים וראוי לאיים על הרופא הנ"ל שהוא לא יינקה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, אם בקום עשה ובחוסר אחריות יחתוך את האבר המדובר, ושגם לא יינקה כל מי שישתף פעולה עם אותו רופא חסר אחריות? וזה לכולי עלמא, ק"ו לדעת מי שברי לו כביעתא בכותחא שזהו מעשה סיכון חיים ורציחה!

ג. הרב שליט"א הוסיף וכתב שיש סברא של אנשי מקצוע שההתנתקות 'תשמור על אופייה היהודי הדמוגרפי של המדינה', והביא את זה כסברא נוספת לצד הסברא שיש בכך פיקו"נ (בלשון הרב שליט"א: "ו\או").

והבן חוזר ושואל: האם גם זו סברא שראוי לדון בה כאשר דנים על עשיית איסורים של עקירת יהודים ויישובים מארץ ישראל? גם השיקול הדמוגרפי הפך לשיקול של פיקו"נ? לפי זה אפשר לכאורה להחזיר את 'הסעיף הסוציאלי' לחוק ההפלות באישור הרב שליט"א, שהרי גם פרנסה ברווח יש בה כמובן צד של ספק פיקו"נ!

ד. הגרי"ד סולוביציק זצ"ל אמנם קבע 'נמרצות ונחרצות' שאין איסור במסירת חבלי ארץ ישראל לאומות העולם במקום שיקולי פיקוח נפש, ואף קבע שבהגדרת אותם שיקולים יש להתחשב בדעות אנשי צבא ומדינה; אולם במצב של ספק כנ"ל האם לא יודו הגרי"ד זצ"ל וההולכים בשיטתו ששב ואל תעשה עדיף, וכל המזדרז וקם ועושה הרי הוא שופך דמים, ק"ו כשהוא עושה זאת תוכ"ד עבירות רבות?

ה. ובמכתבו לתלמידיו כתב הרב שליט"א שיש להיענות לקריאה ולהשתתף בפינוי 'על שלביו השונים', כי בחברה מתוקנת ההכרעה לגבי יוזמות מדיניות הוא של הממשלה ולא של כל יחיד ויחיד.

והבן שוב שואל: הרב שליט"א, האם דברים אלו נכונים גם בהחלטה שלדעת כולי עלמא הוכרעה בצורה נבזית ושקרית, דורסנית ובלתי דמוקרטית, אם כי 'חוקית', על פי קביעת הרוב בבג"ץ... וכי מפיו אנו חיים אם החלטה זו היתה לגיטימית או לא? כל פקודה שתתקבל ע"י המערכת המדינית תהיה לגיטימית בעיני הרב שליט"א?! ואני הקטן זוכר שהרב שיבח בזמנו באוזניי ובאוזני תלמידים אחרים את מחאתו של הציבור החרדי בכביש רמות, והרב הסביר אז שהמיעוט לא חייב לקבל כל 'גזירה' של הרוב והרשויות בהכנעה וכדבר מובן מאליו; ולאו ק"ו הוא?! וכי לא היה ראוי שהרב שליט"א ירים את קולו נגד החלטה מכוערת זו ונגד דרך קבלת ההחלטה בידי ראש הממשלה, כמו שהרים הרב את קולו בזמנו על ההוה-אמינא של אותו שרון להיכנס למערב בירות במלחמת של"ג ?

ו. ולבסוף אשאל במר ליבי: איך היה הרב שליט"א נוהג אם היתה מתקבלת באותו אופן, ע"י שרון או ע"י ממשלה אחרת, החלטה לפנות למשל את הכפר אום אל פאחם ולגרש את יושביו? האם הרב שליט"א היה אז איתן בדעתו שיש לקבל כל החלטה של הממשלה, וכותב איגרת לתלמידיו בה היה מחזק את ידיהם להשתתף בפינוי 'על שלביו השונים'? האם הרב שליט"א היה מעודד את המהססים שעליהם להשתתף בקיום ההחלטה למרות לבטיהם המוסריים?

תורה היא, וללמוד אנו צריכים.

החותם בדמע,

הק' יואל קטן, שעלבים-נצרים ת"ו