15: איש באמונתו יחיה

  • יצחק רוזנברגר

איש באמונתו יחיה / יצחק רוזנברגר

א.

בעלון הבוגרים האחרון (י"א - ניסן תשנ"ח), העלה הרב יעקב מדן את השאלה, מה בינינו, המחפשים דרך לאהבת ה' כלפי הכופר, ובין מתתיהו, שלחם נגד עוזבי התורה.

בניסיון הצעת תשובה לשאלה מעין זו, ניתן היה עקרונית ללכת באחת משתי דרכים: האחת, לומר שהשתנה משהו במערכת הערכים התורנית שלנו, והשניה, לומר שיש הבדל בנסיבות, בין מצבנו כיום לבין המצב בעת ההיא.

הרב מדן בחר במאמרו בדרך השניה, וציין ארבעה הבדלים בין המצב בזמן החסידים ומצבנו כיום:

1. החסידים נרדפו פיסית והוכו למוות[1] 'על ידי חילותיו של אנטיוכוס בשיתוף פעולה מלא[2] של היהודים המתיוונים'.

2. החסידים העריכו שהם נדונו 'לעזיבת דרך התורה לחלוטין'.

בהקשר לכך מציין הרב מדן שתי תופעות של חילול הקודש בזמן החסידים: פתיחת בית בושת בעזרה והקרבת חזירה כקרבן[3]. אני מניח שאין בכוונת הרב מדן לומר שתופעות אלה הצדיקו מלחמת אחים, אלא כוונתו היא, שחילולי קודש אלה שיכנעו את החסידים כי כלתה הרעה לאמונתם ולתורתם מאת המתייוונים.

3. המתייוונים שלא קיימו ברית מילה 'ביטאו בכך את פירוקו של עם ישראל ואת השתלבותו המוחלטת במזרח התיכון החדש'.

4. במצב החברתי והתרבותי בעולם כיום, מעשה קנאות יהיה בלתי יעיל, ואף מזיק.

הרב מדן רואה בשני ההבדלים הראשונים כעיקריים, ואת השניים האחרונים כמשניים.

העולה מדברי הרב מדן הוא, כי מן הבחינה התורנית-הלכתית קיימת באופן עקרוני תשתית ערכית להצדקת מלחמת אחים, אלא שהבדל בנסיבות גורר הבדל ביישום העקרונות, ומוביל למסקנה כי כיום אין מקום למלחמת אחים.

נראה לי כי ההבדל בנסיבות, המתואר על ידי הרב מדן, עלול להתפרש, בניגוד לכוונתו, שלא כהוגן. להלן אפרט את המכשולים האפשריים בהבנת דברי הרב מדן, לפי סדר ארבעת ההבדלים דלעיל:

1. הרב מדן מצדיק מלחמה נגד יהודים משתפי פעולה דוגמת המתייוונים, גם אם אין הם מעורבים ישירות בפעולות אלימות כנגד אחיהם. עתה, אם חס וחלילה יתרחש אסון על ראשנו, אזי בשינויים קלים יוכל לקום מאן-דהו ולומר, על משקל דברי הרב מדן, כי הטבח 'נעשה על ידי חילותיו של ערפאת בשיתוף פעולה מלא של היהודים השמאלנים'[4].

2. בשנותיה הראשונות של המדינה התקיימה פעילות חינוכית אנטי תורנית במגמה לגרום לקהילות רבות 'לעזיבת דרך התורה לחלוטין'. עתה, האם נובעת מדברי הרב מדן המסקנה כי בראשית שנות החמישים היתה הצדקה לקיום מלחמת אחים?

אציין גם כי חילול ביהמ"ק דומה דמיון רב מדי לחילול קדשי ישראל הקיימים כיום בחיינו הציבוריים, למשל בתחומי שבת ועריות.

3. מהעובדה שמרבית הציבור כיום שומר על ברית מילה, מסיק הרב מדן, כי כיום הציבור לא מסכים עם השיטה הקדומה של המתייוונים, שהפרו את ברית המילה וביטאו בכך 'את פירוקו של עם ישראל ואת השתלבותו המוחלטת במזרח התיכון החדש' (ההדגשה שלי, ואינה במקור). בחירת הרב מדן במילים שהדגשתי יוצרת אסוציאציה ברורה. הקורא את דבריו עלול להסיק כי דינו של מחבר הספר הנ"ל כדינם של המתייוונים.

4. הרב מדן טוען כי חזרה על מעשה פנחס תהיה לא יעילה. אלא שהשאלה כיצד ניתן להשיג תוצאות טובות יותר במצב נתון, יכולה להיערך כשאלה של הערכת מציאות, אשר ההכרעה לגביה אינה מסורה לסמכות הלכתית תורנית ואינה צריכה לנבוע מבית המדרש. והפתח פתוח למי שיבוא ויסיק, על בסיס תשתית רעיונית זו של הרב מדן, ועל יסוד הערכת מצב שונה, מסקנות שונות.

ב.

אורי עופרן הציג את ההנחה כי האדם עצמו מהווה את מקור אמונתו, יהא תוכן האמונה אשר יהא (ערך מוסרי, מציאות ה', וכו'). אורי טוען כי אימוץ הנחה זו יוביל לדו שיח של שווים בין המאמין בה' ושאינו מאמין בו, וימנע גישה פטרונית של המאמין בה' ביחס לאתאיסט. הרב מדן טוען כי אם נניח שהאדם עצמו מהווה את מקור אמונתו במציאות ה', אזי נובעת המסקנה כי למציאות ה' אין קיום אובייקטיבי, וזוהי כפירה.

אמונה[5] במציאות ה' פירושה כי ה' קיים באופן אובייקטיבי, מוחלט, קיום שאינו תלוי באדם המאמין. האדם המאמין מבצע באמונתו זו 'קפיצה' מתוך הסובייקטיביות שלו אל האובייקטיבי. האשראי שהמאמין נותן לכלי ההכרה הסובייקטיביים שלו, להיות תקפים גם ביחס למושא הכרה אובייקטיבי ולהוות נקודה ארכימדית לגילוי מציאות ה' האובייקטיבית, נובע מאמונתו כי ה', שברא את העולם בכלל ואת האדם בפרט, טבע באדם גם את היכולת לפרוץ בהכרתו את מעגל הסובייקטיביות שלו אל ה'[6].

לאמור, האמונה במציאות ה' מסבירה (ולא מוכיחה!!!) גם את אפשרות הכרת ה', שכן היא כוללת את האמונה באפשרות האמונה בה'. כאן כמובן ניתן לשאול, ערבך ערבא צריך, ועל מה מסתמך האדם בהעניקו לכלי ההכרה שלו את אפשרות האמונה בקיומו האובייקטיבי של ה'? התשובה היחידה האפשרית לדעתי היא, כי האדם יכול להסתמך רק על עצמו[7]. ברור כי מנקודת מבט לוגית, אין כאן שום 'הוכחה' בעלת ערך, אלא מעגל קסמים של הנחת המבוקש, אלא שפריצת מעגל קסמים זה היא ממהותה של האמונה. מעתה, כאשר שני אנשים, מאמין בה' מחד, והומניסט אתאיסט מאידך, אומרים כי הם עצמם מהווים את מקור אמונתם, הרי שהם שווים באי אפשרותם להוכיח הוכחה אובייקטיבית את אמירתם, אך שונים לחלוטין בתוכן אמירתם. ההומניסט האתאיסט רואה בעצמו את המקור הראשוני לאמונתו, מקור שאינו נובע ממקור קודם לו, ואכן הוא עלול להגיע למסקנה כי אף לפי אמונתו שלו אין לאמונותיו ערך ותוקף אובייקטיבי. לעומתו, המאמין בה' רואה את עצמו כמקור שאינו ראשוני אלא נובע מה', ועקב כך, רואה את אמונתו כבעלת תוקף אובייקטיבי.

העובדה שהמאמין בה' רואה את אמונתו כבעלת תוקף אובייקטיבי אינה יוצרת אי שיוויון בינו לבין האתאיסט, ואינה יוצרת יחס פטרונות חד צדדי. המאמין בה' אכן אומר באופן 'פטרוני' להומניסט האתאיסט כי אמונת האתאיסט במוסר אינה אלא גילוי מוסווה של אמונתו הבלתי מודעת בה', וכי מסך ערפל מסתיר מעיני האתאיסט את העובדה האובייקטיבית של מציאות ה'[8]. מנגד, האתאיסט אומר באופן 'פטרוני' למאמין בה', כי האמונה בה' אינה אלא פיתוח אונטולוגי מיותר ומוטעה של האמונה במושגי וערכי ההומניזם הצרוף, וכי ערכים אלה הם אשר נדמו למאמין במעין 'פטה מורגנה' בדמות ה'. המדובר בדו שיח של שווים, ואיש באמונתו יחיה.


[1]. דברי הרב מדן, כי החסידים לחמו רק לאחר שנטבחו, אינם נראים לי לגמרי מדויקים. מתתיהו הרג את היהודי במודיעין עוד לפני כן. אוסיף ואעיר כי איני יודע מקור לדברי הרב מדן, האומר כי היו 'דורות של גזירות שמד' לפני מתתיהו.

[2]. איני יודע מקור לקיומו של שיתוף פעולה זה ביחס לטבח עצמו. במכבים א' נאמר כי היהודים המתייוונים קבלו סמכות ורשות לפעילות תרבותית (א', יא-טו). חיל המצב בעיר דוד היה 'גוי חוטא אנשי און' (א', לד), והם אלה אשר בצעו את הטבח (ב', לא). הרב מדן עצמו לא אומר כי יהודים היו אלה שהרגו באחיהם במערה בשבת, ובמכבים א' לא כתוב כי המתייוונים סייעו לחיל המצב בטבח זה.

[3]. איני יודע מקור לדברי הרב מדן, האומר שבין הקורבנות הפסולים שהקריבו היתה גם חזירה.

[4]. שנתנו להם רובים, וכו'.

[5]. בדבריי להלן איני מתייחס בפירוט לדברי אורי עופרן ו/או הרב מדן, אלא מציע את התייחסותי לנושא הנדון על ידם.

מדברי הרב מדן לא נתברר לי על איזה כופר הוא מדבר. האם על כופר במציאות ה', או כופר בברית הר סיני, או כופר באופן מלא או חלקי בתושבע"פ. בדבריי להלן הנחתי את האפשרות הראשונה מבין שלש אלה. כמו כן לא נתברר לי האם הרב מדן סבור כי קיימת הוכחה אובייקטיבית מוחלטת למציאות ה' או לעיקרי אמונה אחרים.

[6]. עיין במבואו של ש.ה. ברגמן ל'הוגי הדור', ובפרט עמ' 12-11.

כאמור לעיל בהערה 5, אני מתייחס בדבריי לאמונה בה' מול האתיאיזם. אם המדובר באמונה בברית הר סיני או בתושבע"פ, הרי שבסיס האמונה שונה, ומיוסד על מסורת אבות. אך לעניין אי אפשרות הוכחת האמונה, שזה הנושא הנדון, אין הבדל בין אמונה בה' ואמונה בברית הר סיני או בתושבע"פ.

[7]. כדברי אורי עופרן.

[8]. אני מסכים עם דברי הרב מדן, כי האמונה בה' פירושה כי כל גילוי מוסרי מקורו מה'.