דילוג לתוכן העיקרי

תצווה | מקדש ומדרש

לע"נ משה יהושע ב"ר זרח ז"ל
13.02.2019
קובץ טקסט
בשיעור זה נעקוב אחר פעימות הלב של ספרות המדרש על ספר שמות בעקבות המקדש וכליו. מהם התכנים המופיעים במכילתא, בתנחומא ובמדרש שמות רבה לפרשת תצוה – ומה ניתן ללמוד מכך?  
 

המכילתא: שתיקה וכמיהה

המכילתא הוא חיבור תנאי הבנוי לפי סדר פרשיות התורה מבית מדרשו של רבי ישמעאל, בן דורו של רבי עקיבא, עשרות שנים אחרי החורבן. זיכרון המקדש לא היווה עבור חכמים אלה היסטוריה עתיקה, אלא חסרון ממשי של מציאות קיימת שעוד העידו עליה אנשים שראוה בעיניהם.
שתיקה רועמת שותקת המכילתא בפרשיות תרומה, תצוה, ויקהל ופקודי. המדפדף בעמודיו חש את הריק הנורא השורר בין סיומה של מסכתא דכספא במכילתא לסדר משפטים, העוסק בענייני נזיקין וממון, למסכתא דשבתא בפרשות כי תשא וויקהל (הסמוכה לה), בו מסתיים חיבורם של תנאים על ספר שמות. כל ציווי המשכן וכליו וסיפור ביצועם נעלמו מן הספר. כמעט אפשר להרגיש את הכאב, הזעקה.
בתוך אותה "מסכתא דשבתא" משולבים דברי אגדה המהווים רפלקציה על התרחשות החורבן:
"אות היא לעולם" (לא, יח).
מגיד שאין השבת בטלה מישראל לעולם.
וכן את מוצא, שכל דבר ודבר שנתנו ישראל נפשן עליהן נתקיימו בידן,
וכל דבר ודבר שלא נתנו ישראל נפשן עליהן לא נתקיימו בידן.
כגון השבת והמילה ותלמוד תורה וטבילה,
שנתנו נפשן עליהן, נתקיימו בידן.
וכגון בית המקדש והדינין ושמיטין ויובלות,
שלא נתנו ישראל נפשן עליהן, לא נתקיימו בידן.
כאשר המקדש עמד על כנו, עם ישראל לא הכיר בערך מציאותו בקרבם, והוא היה מובן מאליו. על כן, עמידתו בתוכם היה חולף; עתידים לעבור מאות ואלפי שנים של חסרון עד שיזכו בו מחדש.
בשני מקומות ב"מסכתא דשבתא" חוזר ומהדהד המכילתא את מצבם של ישראל בעקבות החורבן:
"ששת ימים יעשה מלאכה" (לא, טו).
כתוב אחד אומר: "ששת ימים יעשה מלאכה",
וכתוב אחד אומר: "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" (שמות כ, ט).
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, "ששת ימים יעשה מלאכה",
מלאכתן נעשית על ידי אחרים.
וכן הוא אומר: "ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם" (ישעיה סא, ה).
וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום,
"ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך",
מלאכתן נעשית על ידי עצמן.
ולא עוד, אלא אפילו מלאכת אחרים נעשית על ידן,
שנאמר: "ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך" (דברים כח, מח).   
(מכילתא דרבי ישמעאל כי תשא מסכתא דשבתא, א).[1]
הפסוק המובא לתיאור מצבם של ישראל כאשר הם עושים רצונו של מקום – "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם" – הוא חלק מנבואת נחמה של הנביא ישעיה:
רוּחַ ה' א-להים עָלָי יַעַן מָשַׁח ה' אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ:  לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן לַה' וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ לְנַחֵם כָּל אֲבֵלִים:  לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה וְקֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק מַטַּע ה' לְהִתְפָּאֵר:  וּבָנוּ חָרְבוֹת עוֹלָם שֹׁמְמוֹת רִאשֹׁנִים יְקוֹמֵמוּ וְחִדְּשׁוּ עָרֵי חֹרֶב שֹׁמְמוֹת דּוֹר וָדוֹר:  וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם:  וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם חֵיל גּוֹיִם תֹּאכֵלוּ וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ.
                                                          (ישעיה סא א-ו).
האם תנאים קראוהו כנבואה המבשרת את הגאולה הקרובה לבוא בדורם – על ידיו של בר כוכבא, ויש לקרוא את דברי המכילתא כקריאה לחזרה בתשובה כדי שהמרד יצליח? או שמא יש לקוראם כדברים בדיעבד, המסבירים את הסיבה לכישלון? כך או כך, מימרה זו משקפת את אובדן הריבונות היהודית, ומצביעה על תפקידה המחודש של השבת בעולם ללא מקדש, כיום מנוחתם היחיד של ישראל. קודם לכן, הם נחו כל השבוע; עתה, השבת מהווה מפלט אמיתי משעבוד מלכויות במובן הפיזי הפשוט.[2]
 

המדרש המאוחר

בין המכילתא לעריכתם של מדרשי התנחומא מפרידות כחמש מאות שנה, תקופה המקבילה באורכה להפרש הזמן בין גילוי אמריקה לזמננו. המרחק ההיסטורי של חיבורים אלה ממציאות של מקדש גדול אף יותר. כאמור, אין בידיהם של עורכי המדרש במאות ה 8-7 דגם קדום של חיבור דרשני על פרשיות המשכן. עם זאת, יש בידיהם ספרות מדרשית ארצישראלית ענפה: בראשית רבה, ויקרא רבה, פסיקתא דרב כהנא, מדרש על חמש מגילות, אבות דרבי נתן ועוד. בנוסף, יש בידיהם את החומר האגדי הקיים בתלמוד הירושלמי ובתלמוד הבבלי. מהם הנושאים שעורכים אלה מטפלים או נוגעים בהם? מהם הדרשות מתוך ספרות המדרש החז"לי שהם מאמצים אותם לתוך חיבורם כבסיס ליצירתם?   
בטבלה שלהלן מרוכזים ראשי הפרקים של הנושאים והדרשות המופיעים בשלוש החיבורים של המדרש המאוחר על פרשת תצווה: תנחומא בובר, תנחומא הנדפס, ומדרש שמות רבה. באמצעותו, נצביע על הנושאים המטופלים בכל אחד מהם, תוך עמידה על קווי דמיון ושוני תוכניים ומבניים ביניהם:
 
 
מדרש תנחומא בובר תצוה
מדרש תנחומא הנדפס תצוה
מדרש שמות רבה פ' לו -לח
דרשות על פסוק "ויקחו אליך שמן זית זך..." (שמות כז, כ):
 
(א-ו)
הנך יפה רעייתי
  • ראשך עלייך ככרמל (משה מצווה) - דווקא שמן זית
  • דווקא שמן זית
  • לאורך הוא צריך?
  • לאורך הוא צריך?
  • בית מקדש, אור, נר
(א-ח)
קטן לכמה נימול, הדדיות בקשר ה-ישראל
  • למעשה ידיך תכסוף
  • דווקא שמן זית
  • לאורך הוא צריך?
  • הינך יפה רעייתי, עינייך יונים
  • ראשך עלייך ככרמל, דווקא שמן זית
  • באהל מועד מחוץ לפרכת, לאורך הוא צריך?
  • שמן זית זך כתית למאור, מי שנתון בחושך רואה מה שבאור
(לו,א-ד)
זית רענן יפה פרי תואר
  • לאורך הוא צריך? ד"א, זית רענן, נר מצוה תורה אור
  • למעשה ידיך תכסוף
דרשות על הפסוק "ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך" (שמות כח, א):
 
 
(לז,א-ד)
יחס משה למינוי אהרן לכהן
דרשות על פסוק "וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי" (שמות כט, א):
(ז-י)
ז – כבוד חכמים ינחלו , מתן כהונה לאהרן ובניו
ח – לעולם ה' דברך נצב בשמים
ט – לי זה לעולמים
י – לקח פר בן בקר
 שפע חומרי בעולם בזמן שבית מקדש קיים
(ט-יג)
ט – כבוד חכמים ינחלו
י – ואתה מרום לעולם ה'
יא – כבוד חכמים ינחלו
יב – לעולם ה' דברך נצב
        בשמים
יג- להם אתה עושה
     השפע החומרי בזמן            המקדש
(לח, א-ח)
לעולם ה' דברך נצב בשמים
  • הלוא אתה מקדם ה'
  • לקח פר בן בקר
  • קחו עמכם דברים
  • כבוד חכמים ינחלו
  • לעולם ה' דברך נצב בשמים
  • אמר רבי חנינא
  • באיזה זכות היה אהרן נכנס
 
דרשות על הפסוק "ועשית מזבח קטורת" (שמות ל, א):
 
 
(יד-טו)
יד – מהו קטורת
טו – שמן וקטורת ישמח לב
 
דרשות על הפסוק "ומלאת בו מלואת אבן" (שמות כח, יז):
 
 
(לח, ט)
"ומלאת בו מלואת אבן" כיצד היו נתונים.
 
העיון בטבלה מראה כי מסגרת הדרשות הבסיסית משותפת לשלושתם. בכל אחד מהם נדרשים שני פסוקים עיקריים מתוך הפרשה: "ויקחו אליך שמן זית זך ..." (שמות כז, כ) ו"וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי" (שמות כט, א), באופנים שונים. חלק מן הדרשות משותפות (לדוגמה: "כבוד חכמים ינחלו") ומופיעות בכל אחד מן החיבורים, וחלקן ייחודיות לאותו חיבור. בנוסף, בתנחומא בובר ובשמות רבה מופיעות דרשות קצרות על פסוקים נוספים מתוך הפרשה: "ועשית מזבח קטורת" (תנחומא הנדפס) ו"ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך" ו"ומלאת בו מלואת אבן" (שמות רבה). כמו במכילתא, אין במדרש המאוחר התייחסות לנושאים העיקריים של הפרשה, קרי: בגדי כהונה והציווי על שבעת ימי המילואים.
יחידת המדרש הראשונה, על נר התמיד, מתמקדת בשאלות עיוניות הקשורות להווי המקדש. העיקרית בהם היא השאלה על הצורך של בית לשם ה' ("לאורם אתה צריך"?). נושאים אחרים העולים הם משמעות המעשה האנושי לשם ה' ("למעשה ידיך תכסוף") וטעם הציווי להדליק את מנורת המקדש בשמן זית. שתי השאלות הראשונות הן שאלות מחשבתיות הקשורות לעצם קיומו של המקדש (או המשכן), אך לא לתפקודו.
מתוך העיון בטבלה ניכר כי יש הקבלה רבה בין תנחומא בובר לתנחומא הנדפס בתוכן הדרשות, אך לא בסדר הבאתם. מקובל לראות את נוסח מהדורת בובר של התנחומא כקדום ומקורי יותר,[3] ואכן נשמרה בו התבנית האופיינית למדרש הארצישראלי הקלאסי (כגון בראשית רבה) – פתיחה בפתיחתאות הקשורות לנושא, ולאחריו מדרש ביאורי (ביאור הפסוקים לפי סדרם בכתוב) או דיון בעניין מרכזי. שתי הפתיחתאות מופיעות בטבלה בעמודה של מדרש תנחומא בובר כ"הנך יפה רעייתי" (שה"ש א, טו) ו"ראשך עלייך ככרמל" (שה"ש ז, ו), ולאחריהם עולות לדיון שאלות העקרוניות הקשורות למדרש, כאמור לעיל.
יחידת מדרש זו ארוגה דרשות חכמים מתוך מסורת המדרש הארצישראלי לדורותיו. בטבלה שלהלן יוצגו הדרשות ומקורותיהם. כך, עולה ומתגבשת תמונת התהוותו של המדרש התנחומאי:
 
 
מדרש תנחומא (בובר) תצוה א-ו
מקורות מספרות המדרש הארצישראלי
 
 
 
 
 
א.
הנך
יפה
רעייתי
ואתה תצוה את בני ישראל וגו' (שמות כז כ). זש"ה הנך יפה רעיתי וגו' (שה"ש א, טו), אמר ר' עקיבא לא כל העולם כולו ומלואו כדאי, כיום שניתן בו תורת שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קודש, ושיר השירים קודש קדשים.
אמר ר' אלעזר בן עזריה למה הדבר דומה, למלך שנטל סאה של חטים ונתנה לנחתום, ואמר לו הוצא לי ממנה כך וכך סולת, כך וכך מורסן, כך וכך סובין, כך כל הכתובין קודש ושיר השירים קודש קדשים.
א"ר ראה מה הקדוש ברוך הוא מקלס כנסת ישראל בתוכו, הנך יפה רעיתי, הנך יפה במעשים, הנך יפה במעשה אבותיך, הנך יפה בבית, הנך יפה בשדה, בבית על מזוזות ביתך (דברים ו ט), בשדה בתרומות ומעשרות ובלקט שכחה ופאה...
הנך יפה רעיתי, ר' סימון בן פזי אמר היא מקלסת אותו לשון פשוט, והוא מקלס אותה לשון כפול.
למה הוא מקלס אותה לשון כפול, שאם אינה עושה רצונו יכול להמירה באחרת, אבל היא מקלסת אותו לשון פשוט, שאינה יכולה להמיר אותו באחר...
עינייך יונים, יונה מביאה אורה לעולם
תנינן אמר ר' עקיבא... שאין כל העולם כולו כדאי כיום שנתנה בו שיר השירים למה שכל הכתובים קדש וזה קדש קדשים...
אלעזר בן עזריה עבד לה מתלא (=משל), לא' שהוליך סאה של חטים אצל הנחתום א"ל הוצא לי ממנה קמח סלת הוצא לי ממנה ... קמח וסלת אחד ...
שיר השירים רבה א, א)
 "הנך יפה רעיתי הנך יפה", הנך יפה במצות, הנך יפה בגמילות חסדים, הנך יפה במצות עשה, הנך יפה במצות לא תעשה, הנך יפה במצות הבית בחלוק תרומה ומעשרות, הנך יפה במצות השדה בלקט שכחה ופאה ומעשר עני וההפקר...
עינייך יונים, יונה מביאה אורה לעולם         
הנך יפה דודי אף נעים, ר' אבהו ורבי חנינא, ר' אבהו אמר הוא קלסה בלשון כפול, והיא קלסתו בלשון פשוט למה הוא מקלס אותה לשון כפול, שאם אינה עושה רצונו יכול להמירה באחרת, אבל היא מקלסת אותו לשון פשוט, שאינה יכולה להמיר אותו באחר...            
(שיר השירים רבה א, יא-טז)
 
 
 
 
 
ב.
ראשך עלייך ככרמל
"ואתה תצוה" וגו'.
זש"ה (=זה שאמר הכתוב) "ראשך עליך ככרמל" (שה"ש ז, ו), הדלים והחרשים שבכם הן חביבין לפני כדניאל.
"מלך אסור ברהטים" (שם ז, ו). אמר להן הקדוש ברוך הוא: כביכול אסור אני ביניכם. בזכות מה, בזכות הריצות שרץ אברהם לפני. שנאמר: "וימהר אברהם האהלה...ואל הבקר רץ אברהם" (בראשית יח, ו- ז), הוי "מלך אסור ברהטים".
רבי לוי אמר: בזכות יעקב שכתיב בו "ברהטים בשקתות המים" (שם ל, לח)... ד"א מלך אסור ברהטים, א"ל הקדוש ברוך הוא למשה, משה מלך עשיתיך, מה המלך גוזר והן עושין, אף אתה גזור עליהן והן עושין, ואתה תצוה וגו'.
ד"א "צו את בני ישראל", הה"ד "ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים" (שה"ש ז, ו).
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: הרשים שבכם חביבין עלי כאליהו שעלה לכרמל ... "ודלת ראשך כארגמן" (שם), אמ' הקדוש ברוך הוא: הדלים שבכם חביבין עלי כדויד ... ויש אומרי' כדניאל, דכת' ביה (=בו): "והלבישו לדניאל ארגוונא" (=בגד מלכות) (דניאל ה, כט).
"מלך אסור ברהטים". מלך זה מלך מלכי המלכים, דכת' "ה' מלך גאות לבש" (תהלים צג, א). "אסור ברהטים", שאסר הקדוש ברוך הוא עצמו בשבועה שהוא משרה שכינתו בתוך רהטיו שלאבינו יעקב. בזכות מי, ר' אבא בר כהנא ור' לוי. ר' בא בר כהנא אמר: בזכותו שלאברהם, דכת' "ואל הבקר רץ אברהם" (בראשית יח, ז). ר' לוי אמר: בזכותו שליעקב, דכת' ביה "ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים" (שם ל, לח).
(ויקרא רבה לא, ד; שהש"ר ז, ו)
 
 
ג.
דווקא שמן זית
"ואתה תצוה ויקחו אליך שמן זית" וגו'. למה לא שמן אגוזים ולא שמן צנונות, אלא בשמן של זית? לפי שהשמן זית אורה לעולם. "שמן זית זך [כתית] למאור". בנוהג שבעולם אדם אם יש לו שמן רע מדליקו בנר, אבל היפה הוא נותנו בתבשיל, אבל בבית המקדש לא היו עושין כך, אלא שמן זית זך היו נותנין למאור, והשני לו היו נותנין למנחות. אמר דוד "כי אתה נרי ה'" וגו' (שמו"ב כב, כט).
...וחכמים מתירין בכל השמנים: בשמן שומשמין בשמן אגוזים בשמן צנונות בשמן דגים בשמן פקועות בעטרן ובנפט. רבי טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד.                  (משנה שבת ב, ב)
 
ד.
לאורך הוא צריך?
"ואתה תצוה" וגו'. לא בשביל שאני צריך אורה, אלא בשביל להאיר לך, אמר ר' יוחנן העין הזו לבנה, והשחור באמצע, מהיכן הוא צריך לראות, לא מן הלבנה, ואינו כן, אינו רואה אלא מתוך השחור, ועל אור העינים אין אתה יכול לעמוד, ואתה מבקש לעמוד על דרכי, שלא יטעה אותך יצרך לומר שמא צריך הוא אורה.
אמר ר' אבין הלוי: את מוצא מי שהוא מבק] לעשות לו חלונות, עושה אותם רחבות מבפנים, וצרות מבחוץ, למה שיהיו שואבות אור, אבל של בית המקדש היו רחבות מבחוץ, וצרות מבפנים, למה שיהא האור יוצא מבית המקדש ומאיר לעולם. האור יוצא מתוך ביתי, ואני צריך לאורה? ושמא תאמר למה צריך לנר, בשביל להאיר לנו. "ויקחו אליך" וגו', להעלות נר תמיד, שיהא אורך לפני תדיר, אמר דוד אור זרוע לצדיק (תהלים צז, יא).
אמר רבי חנינה: חלונות היו לבית המקדש ומשם האורה יוצאה לעולם. הה"ד "ויעש לבית חלוני שקופים אטומים" (מ"א ו, ד). שקופות היו אטומות היו, מקטינות מבפנים ומרחיבות מבחוץ, כדי להוציא אורה לעולם...
 (ויקרא רבה לא, ז; פסיקתא דרב כהנא קומי אורי כא, ה)
ה.
לאורך הוא צריך?
"באהל מועד מחוץ לפרוכת" (שמות כז כא), שלא יטעה אותך יצרך לומר צריך הוא אורה, ראה מה כתיב "מחוץ לפרוכת" וגו'. לא היתה המנורה צריכה להנתן אלא לפנים מן הפרוכת, אצל הארון, והיא נתונה מחוץ לפרוכת, להודיעך שאינו צריך אורה.
למה אמר לך, בשביל לזכותך למאור.
ד"א, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם עושה לו מטה ושלחן, הוא נותן את המנורה משמאלו. אבל בבית המקדש אינו כן, אלא המנורה היתה נתונה מימינו של שלחן, להודיעך שאינו צריך אורה משלך. למה אתה לך, להאיר לך לעולם הבא, כשתבא חשיכה על אומות העולם. שנאמר "כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה" (ישעיה ס, ב).
 
 
 
 
ו.
בית מקדש, אור, נר
ד"א "שמן זית זך". את מוצא מי שנתון בחשך רואה מה שבאור, ומי שנתון באור אינו רואה מה שבחשך, אבל הקדוש ברוך הוא רואה מה שבחשך ומה שבאור. אמר דניאל: "הוא גלי עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עמה שרא" (דניאל ב, כב). אמר רבי יהודה בר אלעאי: השמש הזה נתון בתוך חיקו, שנאמר "לשמש שם אוהל בהם" (תהלים יט, ה), ובתקופת תמוז הוא יוצא מתוך חיקו לבשל את הפירות, ואין העולם יכול לעמוד בו. למה, שהוא קשה באורו. אמר הקדוש ברוך הוא: בבריה שלי אין אתה יכול להסתכל, ואני צריך לאורה משלך? אלא למה אמרתי לך? לעולם הבא. שמן זית כיצד היו עושין את השמן, שנו רבותינו הזיתים שהיו עושין פירות יפין היו ניכרין להן, היו נוטלין אותן וכותשין אותן, השמן הראשון שהיה יוצא היו מפרישין אותו למנורה, והשני לו למנחות, לקיים מה שנאמר "שמן זית זך כתית למאור".
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה הייתם זקוקים לאורו של בית המקדש, אבל לעולם הבא בזכותו של אותו הנר, אביא לכם את מלך המשיח שנמשל לנר, שנאמר שם אצמיח קרן לדוד [ערכתי נר למשיחי] (תהלים קלב יז), ולא עוד אלא שאני עושה לכם אורה, שכך אמר ישעיהו והיה ה' לך לאור עולם ואלהיך לתפארתך וגו' (ישעיה ס יט).
"קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח" (ישעיה ס, א). מפני מה? "כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה". ולא עוד, אלא כל מי שהוא נתון באפלה רואה כל מי שהוא נתון באורה.
(מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פרשה ד)
אמר רבי חנן:
בזכות "להעלות נר תמיד" (ויקרא כד, ב)
אתם זוכין להקביל נרו שלמלך המשיח.
מה טעם, "שם אצמיח קרן לדויד ערכתי נר למשיחי" (תהלים קלב, יז).
 (ויקרא רבה לא, יא)
 
 
 
 
מתוך החומרים המדרשיים עד אליו, נוצרה יצירה מדרשית חדשה על סדר של ספר שמות. כפי שעולה מן הטבלה הראשונה, יצירה זו היוותה דגם שעל גבה קמו נוסחים וחיבורים השייכים לאותה סוגה מדרשית, היא ספרות התנחומא. החומרים שמהם הורכבה יחידה זו נלקחו ברובם משני חיבורים ארצישראליים: ויקרא רבה ושיר השירים רבה. עוד יש לציין כי בראשיתה של היחידה המדרשית על עניין העלאת נר התמיד אין כמעט תוספות על גבי המקורות הקדומים, המושמים בצרופים ובהקשרים חדשים. לעומת זאת, בחצייה השני של היחידה מופיעים היגדים רבים שאין להם מקור קודם. נראה לומר שכאן עיקר חידושו.
 

סיכום

במסגרת שיעור זה דנו יחידה הראשונה מתוך תנחומא בובר על פרשת תצווה בלבד, היא קובץ הדרשות על עניין נר התמיד. ברם, תופעת השאיבה והיניקה מן המקורות המדרשיים המוקדמים יותר שזוהתה כאן, עולה גם מן העיון בחלקיה האחרים של המדרש. העבודה שהוצגה כאן יכולה לשמש כדגם שניתן להרחיבו בעתיד. 
לעומת שתיקתה של המכילתא, המדרש המאוחר מטפל בעצם הצורך במקדש ובכליו. הכניסה אל הווייתו של מקדש, המתנהל תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם, נשמר במשנה ובתלמודים. קרב היום בו הוויה זו תצא מן הספרים אל המציאות, במהרה בימינו אמן.
 
[1] , וכן שם ויקהל מסכתא דשבתא פרשה א.
[2] השוו תיאורו של ריה"ל בספר הכוזרי מאמר ג, י: "אמר הכוזרי: כבר חשבתי בענינכם, וראיתי שיש לא-להים סוד בהשאירכם, ושהוא שם השבתות והמועדים מהגדול שבסבות בהשאיר תארכם והדרכם, כי האומות היו מחלקות אתכם ולוקחות אתכם לעבדים בעבור בינתכם וזוך דעתכם, והיו משימים אתכם עוד אנשי המלחמה, לולא אלה העתים שאתם שומרים אותם השמירה הזאת המעולה מפני שהם מאת הא-להים ולעילות חזקות, כמו זכר למעשה בראשית, זכר ליציאת מצרים, זכר למתן תורה, וכלם ענינים אלהיים, אתם מוזהרים בשמירתם. ולולא הם לא היה אחד מכם לובש בגד נקי, ולא היה לכם קבוץ לזכרון תורתכם מפני שפלות נפשכם בהתמדת הגלות עליכם. ולולא הם לא הייתם מתנעמים יום אחד באורך ימיכם, וכבר היה לכם בזה ששית ימיכם מנוחת הגוף ומנוחת הנפש, אין המלכים יכולים עליה, מפני שנפשותם אינם מתישבות ביום מנוחתם, כי, אם יצטרכו ביום ההוא ליגיעה ותנועה, היו נעים ויגעים, ואין נפשותם במנוחה שלמה. ולולא הם, היה כל יגיעכם לזולתכם, מפני שהוא מזומן לשלל. אם כן הוצאתכם בהם ריוח לכם בעולם הזה ולעולם הבא, שההוצאה בהם לשם שמים."
[3] להרחבה ראו יונה פרנקל, מדרש ואגדה, כ"ג, תל אביב, תשנ"ו, עמ' 837-826.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)