דילוג לתוכן העיקרי

בית הכנסת ביריחו כמשל

תלמידי הישיבה ובוגריה
29.05.2016

מאת דב הלברטל, בוגר מחזור ז', פובליציסט ומשפטן חרדי ישראלי. מחבר סדרת הספרים "ערך החיים בהלכה".

 

על מה רעשה הציונות הדתית ורוחה נסערה מאוד? על ספר תורה בקבר יוסף בשכם שלא בא בעיתו, ועל אובדן מניין ובניין בבית הכנסת ביריחו. משל למה הדבר דומה? לכל אשר שמה הציונות הדתית עטרת לראשה ונזר לתפארתה: ארץ ישראל ושלמותה.

מוכרחני להודות כי ארועי קבר יוסף בשכם ובית הכנסת ביריחו, אינם עומדים ברום עולמי ואינם מנדדים שינה מעיני. אדרבא, סבורני כי מעורבותה המתמידה של הציונות הדתית בארועים מעין אלו, מרחקת אותה מחפץ קירבתו של הציבור הרחב. למודים היינו לראות בציונות הדתית תנועה מרכזית, מתונה ומגשרת, כמשנת הוגיה. אלא שלא ראי הציונות הדתית דאז כראי מצבה דהיום.

על מה ראוי היה לנדד שינה? על עוזבה של הציונות הדתית את תורתה היא, ועל המירה תורה שלמה בעיקר אחר. כאשר מצוות הארץ תלושה ממסגרתה הרחבה, מקלקלת אהבתה את שורתה. על מה יאבד רעיונה של הציונות הדתית לשלמות הארץ? על עזבה את חשיבות לימוד התורה.

כבן ישיבה, וכך תחושתי, מוטרד אני מאוד מסדר העדיפויות בערכי הציונות הדתית. חלף שאיפתם של בתי כנסיותיה ובתי מדרשותיה לגידול בני תורה, באים הם בדאגה לבית הכנסת ביריחו; עד שמעלים בראש מעייניהם, את הצורך בהחדרת התורה לליבותיהם של תינוקות של בית רבן ובחוריהם, עסוקים הם בהכנסתה לקבר יוסף בשכם.

מקובלנו אמרתו של הרבי מקוצק, כי ביכולתו להחיות מתים, אך מעדיף הוא להחיות את החיים. לא קברי אבות זקוקים לעת זו לגאולה. אלו החיים, הם שזקוקים לה, אנשי קודש לפני אדמת קודש. גאולתם של אבות באה עם לימוד תורתם של בנים, גאולתה השלמה של הארץ, תבוא לעת רצון ולעת מצוא. אך לא טרם שלמות גאולתם של העם ותורתו.

היסח הדעת, בעיסוק הבלתי נדלה בשלמות הארץ, פוגם במחשבת הקורבן של לימוד התורה. על זאת ראויה היתה הציונות הדתית להזדעזע ת"ק על ת"ק פרסה. על כי בתי הספר הממלכתיים דתיים נותנים אידישקייט על קצה המזלג. על כי הרוצה לגדל בנו כבן תורה אמיתי, יקשה לו לשלחו לישיבה התיכונית. על כי ישיבות ההסדר באות מעט מדי ומאוחר מדי. לפניהן כמעט לא היה, ואחריהן כמעט לא יהיה.

עד שדואגים לקברי אבות, ידאגו לבנים. לא ראיתי שובתי רעב למען זאת. לא חזיתי בעצרות תפילה ואסיפות עם, המתריעות על ספר התורה שחסר. אך זאת ראינו - אסופות אסופות בבית הכנסת ביריחו וקבר יוסף בשכם.

תמהני אם לא היא הנותנת. האם מתן ההון והאון במצוות שלמות הארץ, לא באה תחת אי ההצלחה בשלמות קנין התורה והיראה? האם לא חרדנו מפני כשלוננו ביחס לציבור החרדי, אשר בנעריו ובזקניו ממשיך שרשרת אבות? או שמא נתעוותו עלינו סדרי עדיפות מחידלון הלימוד והידיעה?

בכלל מאתיים מנה של בן התורה מצויה אהבת הארץ, אך אין דיה אהבתה להפכו לבן תורה. בן תורה הוא זה השקוע בעולמה של תורה. הציונות הדתית דהיום שקועה במצוות שלמות הארץ, אך לא בעולמה של תורה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)